למעשה מה הדין היום
כה
כָּל אֵלּוּ הַהֶתֵּרִים לִשָּׂא אִשָּׁה נוֹסֶפֶת שֶׁדִּבַּרְנוּ בָּהֶם, הַכֹּל כַּמּוּבָן בְּהֶתְאֵם וּבְהִתְיַחֲסוּת לְחֻקֵּי הַמְּדִינָה שֶׁאוֹסְרִים נִשּׂוּאֵי שְׁתֵּי נָשִׁים כְּאֶחָד אִם לֹא בְּאִשּׁוּר מִי שֶׁמֻּסְמָךְ לְכָךְ מִטַּעַם הָרַבָּנוּת הָרָאשִׁית, וּמוּבָן שֶׁיֵּשׁ לְהִמָּנַע מֵעֲרִיכַת קִדּוּשִׁין אוֹ סִדּוּר גִּטִּין שֶׁלֹּא דֶּרֶךְ בָּתֵּי הַדִּין הָרַבָּנִיִּים, כַּחֹק.
{פשוט הוא שחוק המדינה האוסר לאיש אחד לשאת שתי נשים לא בא מתוך רצון לשמור על תקנת הקהילות, אלא כוונתו פשוטה, לשוות לחברה הישראלית אורח חיים ארופאי, שכולל בתוכו, כמובן, גם את המתירנות המערבית, שהיא ממש הפך הפכים של תורת אלהים חיים שקבלנו, שהרי אצלנו הגדרים ידועים וקבועים, מהן העריות ומהן הענשים, ברור מה הטוב ומה הרע, ובמתירנות המערבית הגדרים הולכים ומשתנים לקראת ההיתר המוחלט שהכל יהיה מותר, חוץ מכמובן ביגמיה היא האיסור לשאת שתי נשים, כאותה חיה הפושטת טלפיה לאמור ראו שאני מפריסה פרסה ושוסעת שסע פרסות, אך כמובן אינה מעלה גרה. ואילו אנו, הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב, וכי באנו ללמוד צניעות מהם או כיצד להתנהג עם נשותינו, ודאי שלא, וההפך הוא הנכון כדכתיב "כי החושך יכסה ארץ, וערפל לאומים, ועליך יזרח ה´, וכבודו עליך יראה", מה שלנו אור להם הוא חושך ומה שלנו הוא חושך להם הוא אור, שהמציאות של אור ה´ היא אחת והשינוי הוא במקבלים, לאומות הוא חושך ולנו ישראל הוא אור.}