זמן ההפסק בטהרה ודין מוך דחוק · לו
אִשָּׁה שֶׁרוֹצָה לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית מִבְּעוֹד יוֹם וּצְרִיכָה גַּם כֵּן לַעֲשׂוֹת הֶפְסֵק בְּטָהֳרָה, לְכַתְּחִלָּה תִּפְסֹק בְּטָהֳרָה לִפְנֵי תְּפִלַּת עַרְבִית, וְאִם הָפְכָה אֶת הַסֵּדֶר, וּפָסְקָה בְּטָהֳרָה לְאַחַר עַרְבִית, עָלְתָה לָהּ לְהֶפְסֵק, וַאֲפִלּוּ אִם הִדְלִיקָה נֵרוֹת שַׁבָּת, וְהִתְפַּלְּלָה עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת וְאַחַר כָּךְ הִפְסִיקָה בְּטָהֳרָה עָלְתָה לָהּ, שֶׁכָּל עוֹד לֹא שָׁקְעָה הַחַמָּה הוּא יוֹם לְעִנְיַן הַהֶפְסֵק בְּטָהֳרָה.
{כך כתב בית יוסף בשם מהרי"ל וכ"ב בשו"ת מהרי"ל החדשות סימן צה, וכן כתב הרמ"א שבדעבד אין לחוש אם כבר עשו הקהל שבת, והדגול מרבבה פסק להקל בזה בין התפללו הקהל או התפללה היא ערבית אעפ"כ יכולה עוד לפסוק בטהרה, וכן החכמת אדם (כלל קיז סימן ה´) וערוך השולחן (ס"ק כ"א) ובספר מלבושי טהרה (סעיף ב´), ובטהרת ישראל (סעיף ד´) ובמשמרת הטהרה חלק ב´ עמ´ רעד´-רעז´.}