זמן ההפסק בטהרה ודין מוך דחוק · לד
עֵדוֹת שֶׁנָּהֲגוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ לַעֲשׂוֹת הֶפְסֵק בְּטָהֳרָה וּבְדִיקוֹת הַשִּׁבְעָה נְקִיִּים עַל יְדֵי קִנּוּחַ בִּלְבַד יֵשׁ לָהֶם לְשַׁנּוֹת מִנְהָגָם בְּבוֹאָם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַתְרָא דְּמָרָן הַשו"ע וְלַעֲשׂוֹת בְּדִיקוֹת בְּחוֹרִים וּסְדָקִים כַּאֲשֶׁר פָּסַק.
{לכאורה, אם דעת רי"ף רמב"ם וראב"ד שאינה צריכה לבדוק בדיקה פנימית היה מרן השו"ע צריך לפסוק כמותם שהרי"ף ורמב"ם הם שנים מתוך שלושה עמודי הוראה, ויש לומר שפסק בזה שלא כדעתם מחמת ריבוי הראשונים שלא פרשו את הגמרא כמותם והצריכו בדיקת חורים וסדקים ומטעם חומרת איסור כרת.}