זמן ההפסק בטהרה ודין מוך דחוק · כט
אִשָּׁה שֶׁעָשְׂתָה הֶפְסֵק בְּטָהֳרָה בִּהְיוֹתָהּ בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית וּבִזְמַן שִׁבְעַת הַנְּקִיִּים טָסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעַל יְדֵי כָּךְ נֶחְסְרוּ מֵהַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כַּמָּה שָׁעוֹת, לֹא תִּתְחַשֵּׁב בְּחִסָּרוֹן זֶה אֶלָּא תִּטְבֹּל לְפִי צֵאת הַכּוֹכָבִים שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
{ראה משמרת הטהרה חלק ב´ עמ´ רע"ז-ר"פ.
וראה סעיף ז´ לעיל בפרק זה, לדעת מנחת יצחק והגרי"ש אלישיב הולכת לפי אופק ארץ ישראל, התפארת צבי כתב שצריכה לחכות לצאת הכוכבים של אמריקה, ומשמרת הטהרה פסק שבוסת שאינו קבוע שהוא דרבנן לכו"ע יש להקל ובקבוע למ"ד שהוא דאורייתא, יש להחמיר.}
ל
בַּיּוֹם שֶׁעוֹשָׂה הֶפְסֵק בְּטָהֳרָה, מִנְהָג טוֹב הוּא שֶׁתִּרְחַץ עַצְמָהּ אוֹ לְפָחוֹת אוֹתוֹ מָקוֹם, וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין זֶה מְעַכֵּב אֶת הַהֶפְסֵק בְּטָהֳרָה אִם לֹא רָחֲצָה כְּלָל, וְהוּא הֶפְסֵק בְּטָהֳרָה טוֹב לְכַתְּחִלָּה גַּם בִּלְעֲדֵי הָרְחִיצָה.
{רחיצה זו אינה מוזכרת במרן בשו"ע ומביאה הרמ"א שכתב "מנהג כשר הוא כשהאשה פוסקת בטהרה שתרחץ ולובשת לבנים..." וטעם רחיצה זו יש לומר שהוא מחשש שמא מעט לכלוך דם מחוץ לבית הרחם ובבדיקה יתלכלך בו העד, ולכן אם אינה רוחצת אותו מקום לפחות היה טוב אם תקנח עצמה במה שנקרא היום מטליות לחות.}