(המשך) צריכה לסמוך החפיפה והעיון לטבילה
ו
הַחֲפִיפָה צְרִיכָה לִהְיוֹת לְכַתְּחִלָּה סָמוּךְ לִטְבִילָתָהּ, וְהַמִּנְהָג הַכָּשֵׁר שֶׁתַּתְחִיל לָחֹף מִבְּעוֹד יוֹם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ וְאָז תִּטְבֹּל, וְכֵן מִנְהָג כָּשֵׁר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁחָפְפָה תִּשָּׂא עִמָּהּ מַסְרֵק לַמִּקְוֶה וְתִסְרֹק שָׁם.
{כך כתב מרן השו"ע בסימן קצ"ט סעיף ג´, ומקור ההלכה בגמרא נידה סז: אמר רב הונא אשה חופפת באחד בשבת וטובלת בשלישי בשבת שכן אשה חופפת בערב שבת וטובלת במצאי שבת, אשה חופפת באחד בשבת וטובלת ברביעי בשבת שכן אשה חופפת בערב שבת וטובלת במצאי יום טוב שחל להיות אחר השבת, אשה חופפת באחד בשבת וטובלת בחמישי בשבת שכן אשה חופפת בערב שבת וטובלת במצאי שני ימים טובים של ראש השנה שחל להיות אחר השבת.
ורב חסדא אמר כולהו אמרינן, שכן לא אמרינן, היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר.
ורב יימר אמר אפילו שכן נמי אמרינן לבר מאשה חופפת באחד בשבת וטובלת בחמישי בשבת דלמצאי שני ימים טובים של ראש השנה שלאחר השבת ליתא דאפשר דחופפת בלילה וטובלת בלילה.
דרש מרימר הלכתא כרב חסדא וכדמתרץ רב יימר".
כלומר, בשניהם להחמיר שאם טובלת בחול לא תחפוף מאתמול וכן אם טובלת לאחר שני ימים טובים של ראש השנה שחל להיות אחר השבת תחפוף בליל הטבילה.
ושיטת רש"י, אליבא דהרא"ש, בקושי התירו להרחיק חפיפתה מטבילתה, מכל מקום תחוף ביום משום שמהומה לביתה, פירוש ממהרת לביתה ולא תעשה את ההכנות כהוגן. וכתבו התוספות שלרש"י טוב לה יותר לחוף ביום, והטור כתב שלרש"י אינה יכולה לחוף בלילה אלא מתוך הדחק. ולענין טבילה במצאי שבת לרש"י תחוף בלילה ולשיטת הטור ברש"י מנהג יפה הוא שתחוף גם בערב שבת ביום. ולענין טבילה בליל שבת לרש"י פשוט שתחוף ביום שישי משך היום. והתוספות כתבו בדעת רש"י שאם חל ליל טבילתה במוצאי שבת והוא יום טוב ודאי תחוף ביום שישי ואפילו אם חל ליל טבילתה לאחר שני ימים טובים שלאחר השבת. ולדעת הרא"ש ברש"י במקרים אלו שצריכה לחוף בשישי ולטבול אחר השבת מוטב שתדחה טבילתה ותסמוך חפיפה לטבילה.
השאלתות פסק בשיטתו שצריכה לחוף בלילה סמוך לטבילתה ובארו התוספות והרא"ש ומרדכי שאפילו אליבא דהשאלתות אם החלה מבעוד יום ושוהה עם החפיפה עד הלילה וטובלת מותר הדבר.
ולענין ליל טבילה במצאי שבת דעת השאלתות שתחוף במצאי שבת, ואם חל ליל הטבילה בליל שבת בזה כותב השאלתות שהיות ואי אפשר, מותר לה לחוף ביום שישי, ואפילו אם חלו שני ימים טובים ביום חמישי ושישי תחוף ביום רביעי ותטבול בליל שבת.
עד כאן שיטת רש"י והשאלתות, ולדעת הרמב"ם הלכה כשאלתות שתחוף בלילה ותטבול מיד, ורק בשעת דחק וחולי מותרת להרחיק החפיפה מן הטבילה ומה שנקטה הגמרא מצאי שבת לדוגמא נקטינהו.
מרן השו"ע פסק כהשאלתות שתחוף בלילה אולם גם חשש לדעת רש"י שמא מתוך שתמהר האשה לא תחפוף כראוי ולכן כתב בשעיף ג´ שתתחיל לחוף ביום ותמשיך עד הלילה ואז תטבול.
ואם חל ליל טבילתה בליל שבת כתב מרן השו"ע בסעיף ה´ דתחוף ביום והוא לכול"ע.
וכשחל ליל הטבילה במצאי שבת פסק מרן השו"ע שתחפוף בליל מוצאי שבת, ואם חל ליל טבילתה במצאי שבת וא"א לה לחפוף משום שחל אז יום טוב פסק מרן השו"ע שלכול"ע תחוף ביום שיש ביום ותטבול למוצאי שבת.}