(המשך) מה הדין אם בעליתה מן המקוה מצאה על עצמה חוצץ
ה
אִם הַחֲפִיפָה וְהַטְּבִילָה לֹא הָיוּ בְּאוֹתָהּ עוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ בַּעֲלִיָּתָהּ מִן הַטְּבִילָה מָצְאָה עַל עַצְמָהּ דָּבָר חוֹצֵץ, כָּתַבְנוּ בִּסְעִיף ג´ שֶׁחוֹזֶרֶת וְטוֹבֶלֶת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁלֹּא נִתְעַסְּקָה בְּאוֹתוֹ הַמִּין אַחַר הַטְּבִילָה, אֲבָל אִם נִתְעַסְּקָה בּוֹ אַחַר הַטְּבִילָה תּוֹלָה בּוֹ שֶׁנִּדְבַּק בָּהּ לְאַחַר שֶׁכְּבָר טָבְלָה.
אֲבָל אִם לֹא חָפְפָה אוֹ לֹא עִיְּנָה בְּעַצְמָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁטָּבְלָה וְלֹא מָצְאָה אַחַר כָּךְ עַל עַצְמָהּ דָּבָר הַחוֹצֵץ לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל בִּסְעִיף ב´.