(המשך) לענין פגישות השדוכים ואם מותר להסתיר מומים · כב
יְכוֹלִים בְּנֵי הַזּוּג לְהִפָּגֵשׁ זֶה עִם זוֹ לְצָרְכֵי אִרְגּוּן חֲתֻנָּתָם אוֹ דִּירָתָם הַמְשֻׁתֶּפֶת עַד לְיוֹם הַחֲתֻנָּה, רַק שֶׁיַּקְפִּידוּ שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ עַל אִסּוּר יִחוּד וְשֶׁלֹּא יִפָּגְשׁוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ, וְאֵין אָנוּ חוֹשְׁשִׁים לְדַם חִמּוּד אִם יִפָּגְשׁוּ גַּם בַּשָּׁבוּעַ שֶׁלִּפְנֵי הַנִּשּׂוּאִין, שֶׁהֲרֵי חָשׁוּ לְכָךְ חֲזַ"ל רַק בְּעֵת שֶׁנִּתְפַּיְּסָה לִנָּשֵׂא וְהֵחֵלּוּ לְהָכִין צָרְכֵי הַחֲתֻנָּה.
{גם כאן יש להתרחק מראוותנות עד כמה שאפשר וחתונה שמתפרנסים ממנה בעל האולם, והצלם, והקיטרינג, והתזמורת וכו´... והמוזמנים אוכלים ורוקדים ואילו ההורים והחתן והכלה שוקעים בחובות הוא דבר שאין הדעת סובלתו.}