דיני חיוב רפואתה · סד
אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁמִּתְחַיֵּב הַבַּעַל לְאִשְׁתּוֹ וְהוּא מִתְּנָאֵי הַכְּתֻבָּה הוּא, שֶׁגַּם אִם נִפְטַר הַבַּעַל, שֶׁתְּהֵא יוֹשֶׁבֶת אִשְׁתּוֹ בְּבֵיתוֹ וְנִזּוֹנֵית מִנְּכָסָיו כָּל יְמֵי אַלְמְנוּתָהּ עַד שֶׁתִּתְאָרֵס לְאָדָם אַחֵר, וְלָכֵן זַכָּאִית הִיא גַּם כֵּן לִהְיוֹת מִתְרַפְּאָה מִנְּכָסָיו שֶׁהוֹרִישׁ לִילָדָיו, אֶלָּא שֶׁזֶּה דַּוְקָא בִּרְפוּאָה שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָּה, שֶׁהֲרֵי הִיא דּוֹמָה לִמְזוֹנוֹת שֶׁגַּם הֵם אֵין לָהֶם קִצְבָּה, שֶׁאִלּוּ הָיִינוּ אוֹמְרִים בִּרְפוּאָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ קִצְבָּה, הֲרֵי הִיא דּוֹמָה לְחִיּוּב פִּדְיוֹנָהּ, וְהַיּוֹרְשִׁים הֲרֵיהֶם פְּטוּרִים הֵם מִמֶּנָּה, וּכְמוֹ שֶׁנְּבָאֵר בַּהֶמְשֵׁךְ.
{לדעת בעל העיטור חלק א´ אות כ´ חייב הבעל רק ברפואה שאין לה קצבה שהיא דומה למזונות, והביאוהו הריטב"א הרא"ש והר"ן וחלקו עליו בהבנת הירושלמי שעליו הסתמך העיטור, או שהוא מחלוקת בין גמרא ירושלמית לבבלית והלכה כבבלית, וכמו שכתבנו בסעיף א´ שהבעל חייב ברפואת אשתו בין שיש לה קצבה ובין שאין לה קצבה ורק ביתומים אנו מחייבים ברפואה שאין לה קצבה בלבד, וזה מטעם שתקנת רפואתה אינה כנגד פירות נכסיה או מעשה ידיה, אלא תקנה בסתמא היא. והריטב"א כתב שהיא כנגד מה שחייבת לשמשו.}