דיני חיוב רפואתה · סג
חַיָּב הַבַּעַל בִּרְפוּאַת אִשְׁתּוֹ, בֵּין רְפוּאָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ קִצְבָּה וּבֵין שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָּה, כְּלוֹמַר, בֵּין יָדוּעַ מֵרֹאשׁ כַּמָּה מָמוֹן צָרִיךְ לִרְפוּאָתָהּ וּבֵין שֶׁאֵין הַדָּבָר יָדוּעַ, שֶׁאֵינוֹ בָּרוּר אֵימָתַי תַּבְרִיא וְכַמָּה מָמוֹן יִצְטָרֵךְ לִתֵּן עַל כָּךְ.
{בגמרא כתובות נא. "מתניתין, לא כתב לה כתובה, בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה מפני שהוא תנאי בית דין... לקתה חייב לרפאותה, אמר הרי גיטה וכתובתה ותרפא את עצמה, רשאי". ובדף נב: "תנו רבנן, אלמנה ניזונית מנכסי יתומים, וצריכה רפואה הרי היא כמזונות, רבן שמעון בן גמליאל אומר רפואה שיש לה קצבה נתרפאת מכתובתה, שאין לה קצבה הרי היא כמזונות, אמר רבי יוחנן עשו הקזת דם בארץ ישראל כרפואה שאין לה קצבה, קריביה דרבי יוחנן הוה להו איתת אבא דהות צריכה רפואה כל יומא, אתו לקמיה דרבי יוחנן אמר להו איזילו קוצו ליה מידי לרופא. אמר רבי יוחנן עשינו עצמנו כעורכי הדיינין...".
וכן פסק הרמב"ם בהלכות אישות פרק י"ד הלכה י"ז "האשה שחלתה חייב לרפאות אותה עד שתבריא, ראה שהחולי ארוך ויפסיד ממון הרבה לרפואה ואמר לה הרי כתובתיך מונחת, או רפאי עצמך מכתובתיך או הריני מגרשך ונותן כתובה והולך, שומעין לו, ואין ראוי לעשות כן מפני דרך ארץ".}