דיני חיוב פדיונה · סט
כְּשֵׁם שֶּׁבֵּאַרְנוּ לְעִנְיַן מְזוֹנוֹת לְעֵיל בִּסְעִיף ל"ו כֵּן הַדִּין לְעִנְיַן פִּרְקוֹנָהּ, שֶׁאִם הַבַּעַל אֵינוֹ כָּאן וְנִשְׁבֵּית אִשְׁתּוֹ, בֵּית דִּין מוֹכְרִים מִנְּכָסָיו בְּהַכְרָזָה וּפוֹדִים אוֹתָהּ.
{בגמרא כתובות מח. "אמר רב חייא בר אבין אמר רב הונא מי שהלך למדינת הים ומתה אשתו בית דין יורדים לנכסיו וקוברין אותה...". וכן פסקו הרמב"ם הלכות אישות פרק י"ד הלכה כ´ ומרן השו"ע אבע"ז סימן ע"ח סעיף ד´ לענין פדיונה.}
ע
אִם הָיְתָה אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה לוֹ בְּחִיּוּב לָאו, כְּגוֹן שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת אוֹ כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא גְּרוּשָׁה, אֵינוֹ חַיָּב בְּפִדְיוֹנָהּ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחְזִירָהּ אֵלָיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁנִּשְׁבְּתָה לְבֵין הַגּוֹיִים וְאֵין עֵדוּת לְהַתִּירָהּ לְבַעֲלָהּ, שֶׁאָנוּ חוֹשְׁשִׁים שֶׁנִּבְעֲלָה לְאָנְסָהּ, וַהֲרֵי הִיא אֲסוּרָה לְבַעֲלָהּ, אַף עַל פִּי כֵן חַיָּב לִפְדּוֹתָהּ וְלַהֲשִׁיבָהּ לְבֵית אָבִיהָ וְאָז לִתֵּן לָהּ גִּטָּהּ וּכְתֻבָּתָהּ, מִכָּל מָקוֹם לִפְנֵי שֶׁנִּשְׁבְּתָה הָיְתָה מֻתֶּרֶת לוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַגְּרוּשָׁה שֶׁהָיְתָה אֲסוּרָה עָלָיו עוֹד לִפְנֵי שֶׁנִּשְׁבְּתָה, שֶׁלָּכֵן אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחְזִירָהּ אֵלָיו וּפְטָרוּהוּ חֲכָמִים מִפִּדְיוֹנָהּ, וְכֵן הוּא כָּאָמוּר בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲשִׁיבָהּ אֵלָיו וּפָטוּר הוּא מִפִּדְיוֹנָהּ אִם נִשְׁבֵּית.
{מקור הדין בגמרא כתובות נא: נב. "אמר אביי אלמנה לכהן גדול חייב לפדותה שאני קורא בה ובכהנת אהדרינך למדינתך, ממזרת ונתינה לישראל אינו חייב לפדותה שאין אני קורא בה ואותבינך לי לאנתו, רבא אמר כל שאיסור שביה גורם לה חייב לפדותה, איסור דבר אחר גורם לה אינו חייב לפדותה לימא כתנאי...". ופסקו כרבא הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש ומרן השו"ע בסימן ע"ח סעיף ז´.}