דיני חיוב עונה · סב
חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חִלְּקוּ אֶת דִּינֵי הַמּוֹרֶדֶת לִשְׁנֵי סוּגִים, הָאַחַת מוֹרֶדֶת בְּטַעֲנַת מָאִיס עָלַי, כְּלוֹמַר טוֹעֶנֶת שֶׁבַּעֲלָהּ מָאוּס הוּא בְּעֵינֶיהָ וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִבָּעֵל לוֹ, וְהַשֵּׁנִית טוֹעֶנֶת שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה לְהִבָּעֵל מֵחֲמַת קְטָטָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ עִמּוֹ אוֹ שֶׁבִּזָּה אוֹ שֶׁקִּלֵּל אוֹתָהּ וַהֲרֵי הִיא עַתָּה רוֹצָה לְצַעֲרוֹ, זוֹ וְזוֹ, כָּאָמוּר נִקְרֵאת מוֹרֶדֶת וְיוֹצֵאת בְּלֹא כְּתֻבָּה, אֶלָּא שֶׁהֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּינֵיהֶן כִּי מוֹרֶדֶת בְּטַעֲנַת מָאִיס עָלַי אִם חָפֵץ בַּעֲלָהּ לְגָרְשָׁהּ תֵּצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה, וְאִלּוּ הַמּוֹרֶדֶת בְּטַעֲנָה שֶׁעָשָׂה לָהּ כָּךְ וְכָךְ וְלָכֵן רוֹצָה לְצַעֲרוֹ מַתְרִים בָּהּ בֵּית הַדִּין פַּעֲמַיִם וּמַכְרִיזִים עָלֶיהָ שֶׁמּוֹרֶדֶת הִיא, וּלְאַחַר מִכֵּן אִם הִמְשִׁיכָה בְּמַעֲשֶׂיהָ הַמְקֻלְקָלִים לְמַעְלָה מִשָּׁנָה הֲרֵי הִיא יוֹצֵאת כָּאָמוּר בְּלֹא כְּתֻבָּתָהּ.
{נחלקו הפוסקים בדבר מורדת הבאה בטענת מאיס עלי בכמה ענינים, ראשית, האם חייבת לברר טענתה מה יש בו שנמאס בעיניה, לדעת המהר"מ מרוטנבורג צריכה לברר טענתה כך מובא בתשובת הרא"ש שהעתיקה מרן הבית יוסף בחיבורו, ולדעת הרמב"ם, רשב"א, רשב"ץ ורשב"ש אינה צריכה לברר טענתה ושורש מחלוקת זאת נעוץ בחשש שמא עיניה נתנה באחר ורוצה לקלקל ולהרוס נישואיה. עוד נחלקו אם בטענת מאיס עלי כופין בית הדין על הבעל לגרש ובזה דעת המהר"מ מרוטנבורג, רמב"ן, רשב"א, הרא"ש, ר"ת ור"ח שאין כופין על על הגט, שוב מטעם שמא עיניה נתנה באחר. לעומתם כתבו הגאונים שהמנהג בזה לכפות גט על הבעל והיא תקנה מחשש שמא תצא אותה אשה לתרבות רעה, וכן כתבו רב שרירא גאון ובנו רב האי גאון, ובעל הלכות גדולות, רי"ף, רמב"ם, רש"י, רשב"ם רבנו יהודה בתוספות והסמ"ג. ובשולחן ערוך העתיק מרן את לשון הרמב"ם אלא שהשמיט את כפית הגט וכתב במקומו אם רצה הבעל לגרשה, שכך כתב באבע"ז סימן ע"ז סעיף ב´ "האשה שמנעה בעלה מתשמיש היא הנקראת מורדת ושואלין אותה מפני מה מרדה, אם אמרה מאסתיהו ואיני יכולה להבעל לו מדעתי אם רצה הבעל לגרשה אין לה כתובה... וכל מה שנתן לה מתנה מחזרת אותו". וכן הוא כאמור ברמב"ם הלכות אישות פרק י"ד הלכה ח´, ומובאים אלו הדברים בשו"ת יביע אומר חלק שלישי אבע"ז סימן י"ח, ועוד הביא שם הרב את הגאון מהר"א בן טוואה בשו"ת חוט המשולש סימן ל"ה שכתב בדעת המהר"מ מרוטנבורג שאף על פי שאין כופין בטענת מאיס עלי משום שחיישינן שמא עיניה נתנה באחר, מכל מקום אם נתנה אמתלא לדבריה כופין אותו לגרש, ושכך כתב הרא"ש בפסקיו וכן דעת התוספות רי"ד, ומכל מקום נשאר הדבר במחלוקת הפוסקים, ולהלכה לא כופין את הבעל לגרש בטענת מאיס שכן משמעות לשון מרן השו"ע ורמ"א.
שורש דין מורדת הרי הוא בגמרא כתובות סג. "מתניתין, המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרים בשבת, רבי יהודה אומר שבעה טרפעיקין... גמרא, מורדת ממאי רב הונא אמר מתשמיש המטה... אמר אמימר דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה, אבל אמרה מאיס עלי לא כייפינן לה, מר זוטרא אמר כייפינן לה הוה עובדא ואכפה מר זוטרא ונפק מינה רב חיננא מסורא, ולא היא, התם סייעתא דשמיא הואי", ובתשובה הנ"ל בשו"ת יביע אומר פסק הרב לחייב את הבעל ליתן גט כדעת הרמב"ם על ידי שעשה שלוש ספיקי ספיקות, ספק הלכה כהרמב"ם שכופין את הבעל ליתן גט בטענת מאיס עלי אף על פי שאינה מבררת טענתה, ואם תמצא לומר שלא, ספק הלכה שאם דבריה מבוררים כן כופין על הגט, ואם תאמר שגם בזה אין כך הלכה ספק הלכה כהרי"ף שכופין את הבעל ליתן גט בטענת מאיס והוא פסק כן בשם בי דינא דמתיבתא.}