דיני חיוב עונה · סא
הָרוֹצֶה לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה, וּמֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְגָרְשָׁהּ בְּעַל כָּרְחָהּ כְּתַקָּנַת הַקְּהִלּוֹת מָנוּעַ הוּא מִלִּתֵּן לָהּ גִּטָּה, אַף עַל פִּי כֵן אִם יִרְצֶה רַשַּׁאי הוּא שֶׁלֹּא לִתֵּן לָהּ מְזוֹנוֹת כְּסוּת וְעוֹנָה עַד שֶׁתִּתְרַצֶּה הִיא לְקַבֵּל גֵּרוּשֶׁיהָ.
{ואף על פי שאינו מקיים מצות עונה אינו נקרא מורד ולא מוסיפים לה על כתובתה, כך כתב ההפלאה, אולם דעת ההפלאה לחייב את הבעל מזונות עד מתן הגט, וכן גם דעת החזון איש, לעומתם כתב הרשב"ש שפטור גם ממזונותיה וכן דעת האור זרוע והרא"ם והב"ח ואף על פי שהחלקת מחוקק בסימן ע"ז ס"ק ג´ חלק על הב"ח וכתב לחייב את הבעל במזונות אשתו, כתב שם הבאר היטב שיכול הבעל שהוא המוחזק בדמי המזונות לומר קים לי כהרא"ם וכן כתבו גם מהר"א ששון וכנה"ג ומובא כל זה בשו"ת יביע אומר חלק תשיעי אבע"ז סימן כ"ד.}