דיני חיוב מזונות לאשתו וילדיו · מא
מִי שֶׁבָּא עַל הַפְּנוּיָה וְנִתְעַבְּרָה וְהוֹלִידָה בֵּן, לָהּ אֵין מְזוֹנוֹת מִמֶּנּוּ שֶׁהֲרֵי לֹא נְשָׂאָהּ לְאִשָּׁה, וְגַם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְחַיֵּב אֶת אֲבִי הַבֵּן מְזוֹנוֹת עַל בְּנוֹ, שֶׁהֲרֵי יָכוֹל הוּא שֶׁיֹּאמַר כְּשֵׁם שֶׁהָיִית עַמִּי, שֶׁמָּא הָיִית גַּם עִם אַחֵר, וּמִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה סָפֵק, אִי אֶפְשָׁר לְחַיֵּב אֶת הַמֻּחְזָק בְּמָמוֹן לְהוֹצִיא, וְאִם הוּא מוֹדֶה וְאוֹמֵר וַדַּאי לִי שֶׁבֵּן זֶה שֶׁלִּי הוּא הֲרֵי הוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָיו.
{מקור דין זה בדברי פוסקים ראשונים הרא"ש בתשובה כלל י"ז סימן ז´, והריב"ש בתשובה סימן מ"א.
ועוד יש לומר שחיוב האב במזונות בניו, יש פוסקים הסוברים שחיוב זה נגרר הוא אחר חיוב מזונות האשה וכך סברו רש"י והר"ן, ויש פוסקים הסוברים שחיוב זה הוא חיוב מצד עצמו וכך פסקו הרי"ף והרמב"ם ולפיכך נראה שיש כביכול הפרש בדבר, שאם האם נשואה לאב וחייב במזונותיה לכול"ע חייב במזונות הבן ואם אינם נשואין ואין האב חייב במזונותיה לרש"י והר"ן יהיה האב פטור ממזונות הבן, ואף על פי כן לא יכול האב לטעון קים לי כרש"י והר"ן ולהיפטר ממזונות, שאם הוא ספרדי אינו יכול לטעון קים לי נגד מרן, ואם הוא אשכנזי הסכימו האחרונים שאינו יכול לטעון בזה קים לי ונתנו בזה כמה טעמים, או שהינו כמזיק שצריך לשלם, או שהוא כתנאי שבממון, או מטעם מוסרי שאין זה ראוי שיוליד בן ויטיל חובת פרנסתו על אחרים.
וצריך שיודה האב בפרוש שהוא בנו ואין אנו אומרים בזה שתיקה כהודאה שכל עוד אין לנו בזה ודאות בחיוב, אין מוציאין ממון מן המוחזק.}