דיני חיוב מזונות לאשתו וילדיו · לט
אִם נִתְגָּרְשׁוּ הַהוֹרִים וְהָאָב זָן אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא גְּדֵלָה בְּבֵית אִמָּהּ וְהִפְנְתָה הַבַּת עֹרֶף לָאָב שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה לְדַבֵּר עִמּוֹ, וְאֵינָהּ מְכַבֶּדֶת אוֹתוֹ, פָּטוּר הוּא מִמְּזוֹנוֹתֶיהָ, וְיוֹתֵר מִזֶּה, אֲפִלּוּ אֵין הָאַשְׁמָה בַּבַּת אֶלָּא בָּאֵם שֶׁהוֹצִיאָה אֶת בִּתָּהּ אוֹ בְּנָהּ מִחוּץ לָעִיר שֶׁבָּהּ גָּר הָאָב, וְאֵינָם מְצוּיִּם לוֹ לְחַנְּכָם, פָּטוּר הוּא מִמְּזוֹנוֹתֵיהֶם, וְכָל זֶה כָּאָמוּר כְּשֶׁהֵם בְּנֵי יוֹתֵר מִשֵּׁשׁ שָׁנִים, שֶׁאָז הָאָב זָנָם מִדִּין צְדָקָה.
{בשו"ת יביע אומר חלק שמיני מביא הרב את מחלוקת המהריב"ל ומהרשד"ם בענין אם מותר לאם גרושה שהבן או הבת בחזקתה לצאת איתם מאותה עיר שגר שם האב וללכת לגור בעיר אחרת, שדעת המהריב"ל שיכולה לעשות כן ודעת המהרשד"ם שאסורה בכך, שצריכים הבן או הבת להיות מצוים אצל האב לחנכם לתורה ולמצוה כראוי לכל אב בישראל, ואם לקחה האם את הבן או הבת ויצאה לגור בעיר אחרת אין האב חייב במזונות אלו הילדים, ופשוט שבטענה כזו יכול לבוא בפני בית הדין אדם שאכן מחנך ילדיו לתורה ולמצוות, שאם לא כן ראוי לו שיזון אותם בכל מקום שהם, וכדעת המהרשד"ם כתבו גם הרדב"ז, שו"ת דרכי נועם, שו"ת פרח מטה אהרן ושו"ת לב מבין כמובא כל זה בשו"ת יבי"א כנ"ל, והוסיף שם הרב להביא מחלוקת אחרונים בדבר אם בדעבד כבר הוציאתה אמה לעיר אחרת אם חייבת להחזירה וסיים שם הרב שיכול האב שהוא המוחזק בממון לטעון קים לי כפוסקים שפסקו שחייבת להחזירה.}
מ
מֵעַל גִּיל שֵׁשׁ אִם יֵשׁ לַבָּנִים נְכָסִים שֶׁיְּכוֹלִים לְהִתְפַּרְנֵס מֵהֶם, אֵין מְחַיְּבִים אֶת הָאָב לְפַרְנְסָם, שֶׁהֲרֵי כָּל חִיּוּבוֹ אָז לְפַרְנְסָם הוּא מִדִּין צְדָקָה בִּלְבַד, וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
{כך פסקו חברי בית הדין הגדול דאז הרה"ג עובדיה הדאיה, והרה"ג רבי יעקב עדס, והרה"ג רבי יוסף שלום אלישיב.}