דיני חיוב מזונות לאשתו וילדיו · לז
כְּשֵׁם שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים חִיּוּב מְזוֹנוֹת לָאִשָּׁה, כָּךְ תִּקְּנוּ שֶׁחַיָּב הָאָב לָזוּן אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים, וּמִתְּחִלָּה הָיָה הַחִיּוּב לְזוּנָם עַד גִּיל שֵׁשׁ, שֶׁהֲרֵי מִגִּיל זֶה כְּבָר יְכוֹלִים הֵם לְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, וְחָזְרוּ חֲכָמִים לְאַחַר כַּמָּה וְכַמָּה דּוֹרוֹת וְתִקְּנוּ שֶׁיִּהְיוּ נִזּוֹנִים עַד גִּיל מִצְווֹת מִדִּין צְדָקָה, שֶׁאָז בּוֹגְרִים הֵם וְיִמְצְאוּ דֶּרֶךְ לָזוּן עַצְמָם, וְהַיּוֹם הַמִּנְהָג בְּבָתֵּי הַדִּין שֶׁל הָרַבָּנוּת לְחַיֵּב אֶת הָאָב לָזוּן בָּנָיו וּבְנוֹתָיו עַד גִּיל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.
{בגמרא כתובות מט: "אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש משום רבי יהודה בר חנינא באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו כשהן קטנים, אבעיא להו, הלכתא כוותיה או אין הלכתא כוותיה, תא שמע, כי הוה אתו לקמיה דרב יהודה אמר להו יארוד ילדה ואבני מתא שדיא, כי הוה אתו לקמיה דרב חסדא אמר להו כפו ליה אסיתא בציבורא וליקום ולימא עורבא בעי בניה וההוא גברא לא בעי בניה... ולא אמרן אלא דלא אמיד, אבל אמיד כפינן ליה על כורחיה...". ועוד שם בגמרא כתובות נ. "תהילים ק"ו אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת, וכי אפשר לעשות צדקה בכל עת, דרשו רבותינו שביבנה ואמרי לה רבי אליעזר זה הזן את בניו ואת בנותיו כשהם קטנים", ופרשו המפרשים שגמרא זו עוסקת בקטנים למעלה מגיל שש שאין אביהם חייב לזונם ולכן נחשב הדבר לו לצדקה, וכהיום הדין הוא כמו שכתבנו.}