דיני חיוב מזונות לאשתו וילדיו · לו
יָצָא בַּעֲלָהּ אֶל מִחוּץ לָאָרֶץ, אוֹ שֶׁנִּטְרְפָה דַּעְתּוֹ וְנִשְׁתַּטָּה, וְתָבְעָה הָאִשָּׁה מְזוֹנוֹתֶיהָ בְּבֵית דִּין, הֲרֵי אֵלּוּ מוֹכְרִים מִנִּכְסֵי בַּעֲלָהּ לִמְזוֹנוֹתֶיהָ, וְאִם לָוְתָה לְמִחְיָתָהּ מוֹכְרִים לִפְרִיעַת חוֹבוֹת אֵלּוּ. אוּלָם אִם דָּחֲקָה עַצְמָהּ וְהִשִּׂיגָה מְזוֹנוֹתֶיהָ בְּכֹחוֹת עַצְמָהּ וְלֹא תְּבַעְתָּם בְּבֵית דִּין וְלֹא לָוְתָה לִמְזוֹנוֹתֶיהָ, הֲרֵי זוֹ מְחִילָה וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְתָבְעָם אַחַר כָּךְ, וּמִכָּל מָקוֹם אִם הוֹתִירָה מָמוֹן אוֹ מָזוֹן מִמַּה שֶּׁעָשְׂתָה הַכֹּל שֶׁלָּהּ.
{בגמרא כתובות קז. "מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, אם בא ואמר צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי". ומה שאמרנו שאם לא תבעה מזונותיה הרי זו מחילה ואינה יכולה לתובעם אחר כך, כך הביא הרמ"א בסימן פ´ סעיף י"ח בהגה "אשה ששתקה ולא תבעה מזונות ולא מעה כסף, מן הסתם מעשה ידיה עם המותר שלה ולא אמרינן שמחלה מעשה ידיה, אבל מה שאינו מספיק לה אין הבעל צריך לשלם לה דודאי מחלה".
וודאי הוא שאם שתקה חודשים רבים ואפילו שנה ואחר כך תבעה מזונותיה בבית דין אין זנים אותה אלא מזמן תביעתה והלאה, שאין המחילה אלא לשעבר ולא על העתיד לבוא, אלא אם כן פרשה זאת בפיה שמוחלת גם על המזונות שלעתיד שאז מחילתה מחילה ואינה יכולה לחזור בה, כמבואר בשו"ע חו"מ סימן י"ב בנתיבות המשפט ושאר האחרונים שם על הדף, ואע"פ שנחלקים בזה הפוסקים יכול הוא הבעל לטעון קים לי שהרי הוא המוחזק.}