דיני חיוב מזונות לאשתו וילדיו · לה
אִם שְׁנֵיהֶם מֵאוֹתָהּ מְדִינָה וְנִשְּׂאוּ בְּאַחַת מִן הֶעָרִים אֲשֶׁר שָׁם וְנֶחְלְקוּ בְּאֵיזוֹ עִיר יָגוּרוּ. לְדַעַת מָרָן הַשו"ע וְרַבָּנֵי הַסְּפָרַדִּים כּוֹפֶה הוּא אֶת אִשְׁתּוֹ לַעֲבֹר לָגוּר עִמּוֹ מֵעִיר אַחַת לַשְּׁנִיָּה בְּאוֹתָהּ אֶרֶץ, וּלְדַעַת רְמָ"א וְרַבָּנֵי אַשְׁכְּנַז אִם הִיא רוֹצָה שֶׁיָּגוּרוּ בְּעִיר אֲשֶׁר שָׁם הָיָה מְקוֹמָהּ וּמְקוֹם מִשְׁפַּחְתָּהּ כּוֹפָה הִיא אוֹתוֹ לֵילֵךְ אַחֲרֶיהָ אֶל מְקוֹמָהּ. וְאִם נֶחְלָקִים לְגַבֵּי עָרִים אֲחֵרוֹת בְּאוֹתָהּ אֶרֶץ כּוֹפֶה הוּא אוֹתָהּ כְּדַעַת מָרָן הַשו"ע.
לְעִנְיַן לִכְפּוֹת זֶה אֶת זוֹ לַעֲלוֹת מִחוּצָה לָאָרֶץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, רְאֵה בַּבֵּאוּרִים.
{סעיפים אלו ל"ד, ל"ה, הרי הם בשו"ע אבע"ז סימן ע"ה סעיף א´ במרן ורמ"א אשר שם, ומקורן של הלכות אלו הוא בגמרא כתובות קי. "שלוש ארצות לנישואין יהודה, ועבר הירדן והגליל, אין מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך אבל באותה הארץ מוציאים מעיר לעיר ומכרך לכרך", ובגמרא ירושלמי כתובות בפרק י"ג הלכה י´ חולק בזה, ומרן השו"ע פסק כדעת הרמב"ם שכתב בהלכות אישות פרק י"ג הלכה י"ז "איש שהיה מארץ מן הארצות ונשא אשה בארץ אחרת, כופין אותה ויוצאה עמו לארצו או תצא בלא כתובה, שעל מנת כן נשאה אף על פי שלא פרש, אבל הנושא אשה באחת מן הארצות והיא מאנשי אותה ארץ אינו יכול להוציאה לארץ אחרת, אבל מוציאה ממדינה למדינה ומכפר לכפר באותה הארץ...". ופסק הגר"א בזה כדעת הרמב"ם ומרן השו"ע שעדיף כח הבעל מכח האשה בענין זה. לדעת רבינו תם כח האשה עדיף ויכולה היא לכפותו לעבור מעיר לעיר באותה הארץ והוא אינו יכול לכפותה ממדינה למדינה כדעת הרמב"ם וכמותו פסק הרמ"א שהוא ראש לפוסקי אשכנז האחרונים.
ובין למרן השו"ע ובין לרמ"א יכולים הבעל והאשה לכפות זה על זו לעלות מחוצה לארץ לארץ ישראל, שזו מצווה גדולה היא, ומכל מקום, אם נראה לבית הדין שאין כוונת אותו צד הדורש לעלות לארץ הקודש טהורה כל כך, אלא מחפש עילה לגרושין בתנאי ממון נוחים, אז ודאי שאין להם לקבל את טענתו.}