דיני חיוב כסות ומדור לאשתו וילדיו · מח
כְּשֵׁם שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁחַיָּב אָדָם לִתֵּן לְאִשְׁתּוֹ כְּסוּת וּמָדוֹר, כָּךְ תִּקְּנוּ שֶׁחַיָּב לִתְּנָם גַּם לְבָנָיו וּבְנוֹתָיו עַד גִּיל שֵׁשׁ, וְאֵינוֹ מְחֻיָּב לִתֵּן לָהֶם כְּפִי עָשְׁרוֹ אֶלָּא כְּפִי צָרְכָּם בִּלְבַד, וּמִגִּיל שֵׁשׁ וְעַד לִשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה נוֹתְנָם הָאָב לְבָנָיו מִדִּין צְדָקָה, כְּשֵׁם שֶׁנּוֹתֵן לָהֶם מְזוֹנוֹתָם, וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
{מקור הדין גמרא כתובות מח. וברמב"ם הלכות אישות פרק י"ג הלכה ו´ ובמרן השו"ע אבע"ז סימן ע"ג סעיף ו´.}