דין פצוע דכא
מז
כָּתוּב בַּתּוֹרָה דברים כ"ג ב´ "לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּה וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה´" וּבֵאֲרוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת יְבָמוֹת, שֶׁאָדָם מִיִּשְׂרָאֵל אִם נִפְגְּמוּ אֵיבְרֵי הַהוֹלָדָה שֶׁלּוֹ בְּאֹפֶן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹלִיד, וְנַעֲשָׂה הַדָּבָר בִּידֵי אָדָם וְשֶׁלֹּא בִּידֵי שָׁמַיִם, אָסוּר הוּא לִשָּׂא יִשְׂרְאֵלִית וּמֻתָּר לִשָּׂא גִּיּוֹרֶת אוֹ שִׁפְחָה מְשֻׁחְרֶרֶת, שֶׁהֲרֵי אֵין קְהַל גֵּרִים קָרוּי קָהָל, וַאֲפִלּוּ אִם הוּא כֹּהֵן מֻתָּר בְּגִיּוֹרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת לְפִי שֶׁאֵינוֹ בִּקְדֻשָּׁתוֹ.
{בגמרא יבמות עו. "מתניתין, פצוע דכא וכרות שפכה מותרים בגיורת ומשוחררת, ואינן אסורים אלא מלבא בקהל שנאמר לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה´. גמרא. בעו מיניה מרב ששת פצוע דכא כהן מהו בגיורת ומשוחררת...". וכן פסק הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק ט"ז הלכה א´, ומרן השו"ע אבע"ז סימן ה´ סעיף א´.}