דין כהן חלל · יט
כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁכֹּהֵן הַבָּא עַל אִשָּׁה מִן הָאֲסוּרוֹת לוֹ לֹא נִתְחַלֵּל מִכְּהֻנָּתוֹ, אֲבָל בְּנוֹ מִמֶּנָּה הוּא הַנִּקְרָא חָלָל, וּמֻתָּר זֶה הֶחָלָל לָשֵׂאת גְּרוּשָׁה, חֲלָלָה אוֹ זוֹנָה, וְכֵן מֻתָּר לוֹ לִטָּמֵא לְמֵתִים, וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא כַּפָּיו וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ רִאשׁוֹן בְּסֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי נִתְחַלֵּל מִכְּהֻנָּתוֹ לִהְיוֹת כִּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל.
{שנאמר, אמור אל הכהנים בני אהרן, אף על פי שהם בני אהרן עד שיהיו בכיהונם, ובן חלל גם הוא חלל וכן בן בנו עד סוף כל הדורות.}