בשעת הדחק דוחה ליל טבילה עונת וסת קבוע
טז
אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ לִרְאוֹת כָּל לֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם, וְנִמְשֶׁכֶת רְאִיָּתָהּ שִׁבְעָה יָמִים וְסוֹפֶרֶת שִׁבְעָה, וְחָל לֵיל טְבִילָתָהּ בָּעוֹנָה הַסְּמוּכָה לְוִסְתָּהּ, מֻתָּר לָהּ לִטְבֹּל וּלְשַׁמֵּשׁ, שֶׁאִם לֹא כֵן תִּהְיֶה אֲסוּרָה עַל בַּעֲלָהּ לְתָמִיד, וּבָזֶה לֹא גָּזְרוּ חֲכָמִים.
{כך כתב פתחי תשובה (קפד סק"ד) בשם התפארת למשה וזה למאי דקיימא לן שפרישה סמוך לוסתה הויה רק מדרבנן ואין להוציאה מבעלה משום כך.}