אור ברסלב
נישואין ואישות בית דין כופין לגרש

נישואין ואישות

בית דין כופין לגרש

איזו גרושה אסורה לכהן

ו

כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא אַחַת מֵהַפְּסוּלוֹת לוֹ, כּוֹפִין אוֹתוֹ בֵּית דִּין לְגָרֵשׁ.

{בבית יוסף הביא תשובת הרמב"ם בהתיחסו למקרה כזה בזמנו שכהן נשא גרושה והרי חלק מדבריו, שהחרים שניהם במצרים ואלקהרא, ושלח הפתיחה למקום שעשה המעשה הרע ושיחרימו אותם בשמם, והחרים כל בן ישראל ובת ישראל שישא ויתן עימהם ויאכל וישב וישתה עמהם תוך ארבע אמות. ומי שיכנס עמהם לשמחה ולאבילות, שיהיה כמותם, ומי שישתתף עמהם בחיים ובמות. וחייב לסקול ארונם כשימותו, וקבורתו יהיה בלא צידוק הדין, ולהראות ששון ושמחה באבדם, וציוה לנשים בתכלית האזהרה מלהכנס עם הזונה בשום מקום ואפילו לבית המרחץ, וכזה ראוי לכל השומעים בקול ה´ שנפריש ונבדיל כל הקמים עליו ועוברים על מצוה ממצוותיו, ולא נניח ביננו וביניהם שיתוף ולא שייכות בשום עניין ולא בשום פנים עד שישובו אל השם יתברך, וכשישובו יגרשנה, ויבואו שניהם לבית דין וילקה כל אחד מהם מכת מרדות, וישבע כל אחד מהם בספר תורה המקודש שלא ישובו לעשות כמעשה הזה לעולם, ולא ישא נשים בעבירה לעולם, ויתודו את עוונם ברבים כמו שמרו ברבים, אז נתיר להם החרם, ואם יתמידו במרים תודיעונו... כי לא יתכן להתרשל בכמו המעשה הרע הזה, הגדול, להרים יד במרי ולכפור במשה ובתורתו הקדושה בגילוי ובפרהסיא, ונתעלם מזה, וחלילה לשם יתברך שנסביר פנים בזה, או שנפחד משום אדם או נעשה לכבודו, ובעל הרחמים ארך אפים יחזירם למוטב, עד כאן לשונו.

וטרחנו להעתיק תשובת הרמב"ם הזו על מנת לעורר עצמנו לגודל היראת שמים של אותן דורות, שהרי אותו כהן עבר על איסור לאו מן התורה שאין בו לא כרת ולא מיתת בית דין, ועל זה כותב הרמב"ם שאין להתרשל ולהתעלם מהמעשה הזה, אלא יש לרודפם בלא פחד בכל מקום שהם וכו´ וכו´ משמע שהיתה עבירה זו מזעזעת בזמנם שיעבור אדם על איסור תורה בפרהסיא, וכמ"ש חז"ל אם ראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם וכו´ ..."}

תוכן העניינים

נישואין ואישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה