בדיקה או קינוח בעד אם טמא מדאורייתא או מרבנן
ד
אִשָּׁה שֶׁרָאֲתָה מַרְאֵה דָּם עַל עֵד בְּדִיקָה, אִם הִכְנִיסָה אֶת הָעֵד לַפְּרוֹזְדוֹר הֲוֵי סְפֵק טֻמְאָה מִן הַתּוֹרָה, וְנִטְמֵאת אֲפִלּוּ רָאֲתָה טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל, אֲבָל אִם רַק קִנְּחָה עַצְמָהּ מִחוּץ לַפְּרוֹזְדוֹר וְרָאֲתָה דָּם עַל עֵד הַבְּדִיקָה הֲוֵי טֻמְאַת כְּתָמִים וְנִטְמֵאת רַק אִם הָיָה הַכֶּתֶם גָּדוֹל מִכִּגְרִיס, וְהָעֵד לָבָן וּמְקַבֵּל טֻמְאָה.
{בגמ´ נידה נז: "האשה שהיתה עושה צרכיה וראתה דם רבי מאיר אומר... אלא לאו דלא ארגישה וקתני עומדת טמאה ומשני לעולם דארגישה ואימור הרגשת מי רגלים הואי... עד שהיה תחת הכר ונמצא עליו דם... אי דארגישה עיגול אמאי טהור... לעולם דארגישה ואימור הרגשת עד הוה... נמצא דם על העד שלו... לעולם דארגישה ואימא הרגשת שמש הוה".
ונחלקו הפוסקים בביאור הגמ´, לדעת השב יעקב נמצא דם על עד הוי דרבנן ומהר"ג סבירא ליה דהוי דאורייתא, מפסקי מהרא"י בעל תה"ד שמא הרגשת שמש הוה, הוי ספק דאורייתא, ולדעת הגהות מיימוני בשם רבו מהר"מ הוי דרבנן בלבד, וכן לדעת הרמב"ם שמא הרגשת עד הויא, הוא ספק דאורייתא. ובשו"ע ר"ז פסק שהוי ספק דאורייתא, למהר"מ מלובלין הוי מדרבנן, בפסקי מהרא"י הביא שספק שמא הרגשת עד הוי הוי דאורייתא. וכן דעת הטור והב"י בשם הראב"ד, לרשב"א הוי ספקא דאורייתא, פרדס רימונים, סדרי טהרה, חת"ס, נטע שעשועים פסקו שמראה על עד הוא ספק של תורה וכן פסק טהרת הבית.}