באיזה אופן תהיה נידה מהתורה ובאיזה אופן מדרבנן
ג
אֵין הָאִשָּׁה נִטְמֵאת מִן הַתּוֹרָה עַד שֶׁתַּרְגִּישׁ בִּיצִיאַת הַדָּם מִגּוּפָהּ, כְּלוֹמַר עַד שֶׁתַּרְגִּישׁ פְּתִיחַת פִּי הַמָּקוֹר אוֹ שֶׁתַּרְגִּישׁ זַעֲזוּעַ הַגּוּף, וְאִם לֹא הִרְגִּישָׁה אַחַת מֵהַרְגָּשׁוֹת אֵלּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁרָאֲתָה דָּם וּוַדַּאי לָהּ שֶׁבָּא מִן הַמָּקוֹר, הֲרֵי הִיא טְמֵאָה מִדְּרַבָּנָן.
{גמ´ נידה נז: אמר שמואל בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם עליה טהורה שנאמר דם יהיה זובה בבשרה, עד שתרגיש בבשרה.
רמב"ם איסורי ביאה פרק ט´ הלכה א´, רמב"ן נידה פרק ד´ הלכה א´ ובחידושיו לנידה נב: רשב"א בתורת הבית בית שביעי שער ד´, רא"ה בספר החינוך מצוה ר"ז, חידושי הר"ן נידה נז: נח., אור זרוע חלק א´ סימן שנ"א, הגהות מיימוני פרק ד´ מהלכות איסורי ביאה אות כ´ בשם מהר"מ, סמ"ג לאוין קי"א, אורחות חיים, כל בו סימן פ"ה, רשב"ץ, רי"ו נתיב כו´ חלק ב´, טור ומרן השו"ע בסימן קפג. ועוד, פסקו שזו גזירת הכתוב שאין האשה מטמאה מהתורה אלא אם כן תראה בהרגשה שנאמר "דם יהיה זובה בבשרה עד שתרגיש בבשרה".
[הרגשת זעזוע הגוף] מובאת ברמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק ה´ הלכה יז "האשה שהשתינה מים ויצא דם עם מי רגלים בין עומדת בין יושבת הרי זו טהורה ואפילו הרגיש גופה ונזדעזעה אינה חוששת שהרגשת מי רגלים היא זו וכו´..." מכאן שזעזוע הגוף הוי הרגשה.
[הרגשת פתיחת פי המקור] - תרומת הדשן סימן רמ"ו. שו"ע סימן ק"צ סעיף א´. הרגשת זיבת דבר לח שנוי במחלוקת אחרונים ולהלכה בשו"ע לא נחשבת הרגשה זו להרגשה. וכן פסק בשו"ת שבט הלוי חלק ב´ יורה דעה סימן פ"ח שהעיקר כדברי החתם סופר שזיבת דבר לח לא הויה הרגשה. וכן פסק בטהרת הבית. ועפ"י הנ"ל צריך עיון מה דין הנשים בזמננו שלא מצוי שתרגיש אשה בפתיחת פי מקורה או בזעזוע הגוף ואם כן, יוצא, שאין בזמננו אשה טמאת נידה או זיבה מן התורה שכולן נטמאות רק מדרבנן מדין כתמים (חוץ מטומאת לידה) אא"כ תאמר שבריא לה שהרגישה אחת מההרגשות המטמאות מדאורייתא. ואע"פ שיש מן האחרונים שסוברים שהרגשת זיבת דבר לח הוי הרגשה מן התורה, כמו הגאון מהרשש"ק והנודע ביהודה, חולקים עליהם החוות דעת, שו"ת אמרי אש ושו"ת יהודה יעלה אסאד ועוד, ואומרים, שאע"פ שאכן הרגשת זיבת דבר לח הוי הרגשה מ"מ צריך שתרגיש את זיבת הדם כשיוצא מן המקור אל הפרוזדור ולהלכה נפסק בשו"ע ובטהרת הבית ושבט הלוי כאמור שזיבת דבר לח לא נחשבת כלל להרגשה מהתורה.
ויש להוסיף מה שכתב החתם סופר (בתשובה חלק יורה דעה סוף סימן קמ"ה בד"ה אך מה נעשה לאחותינו) שאין הרגשה האוסרת מן התורה אלא בפתיחת פי המקור או צער כעקיצת מי רגלים.}