מהיכן באים דמים טמאים
א
אִשָּׁה שֶׁיָּצָא דָּם מִמְּקוֹרָהּ טְמֵאָה, מָשָׁל מָשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה, הָרֶחֶם שֶׁנּוֹצָר בּוֹ הַוָּלָד הוּא הַנִּקְרָא מָקוֹר וְנִקְרָא חֶדֶר, וְצַוַּאר הָרֶחֶם הוּא הַנִּקְרָא פְּרוֹזְדוֹר, וְהָעֲלִיָּה הִיא הַשְּׁבִילִים שֶׁבָּהֶם מִתְבַּשֵּׁל שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁלָּהּ (שַׁחָלוֹת) וּכְמוֹ נֶקֶב פָּתוּחַ מִן הָעֲלִיָּה אֶל גַּג הַפְּרוֹזְדוֹר וְנִקְרָא לוּל.
דָּם הַיּוֹצֵא מֵהַמָּקוֹר הוּא דַּם נִדָּה וְזִיבָה וְטָמֵא, וְדָם הַבָּא מִן הָעֲלִיָּה אוֹ מִצַּוַּאר הָרֶחֶם כֻּלּוֹ טָהוֹר שֶׁהוּא כְּמוֹ דַּם מַכָּה.
{ברייתא בתורת כהנים פרשת קדושים ומובאת ברי"ף פרק ב´ בשבועות, וברא"ש פרק י´ דנידה סימן ו´, וברמב"ם פרק ה´ מהלכות איסורי ביאה הלכה ג´, ובב"י.}
ב
בֵּין רָאֲתָה בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן טְמֵאָה, בְּאֹנֶס, כְּגוֹן קָפְצָה וְרָאֲתָה אוֹ רָאֲתָה דָּם חִמּוּד, וּלְרָצוֹן שֶׁרָאֲתָה כְּדֶרֶךְ טֶבַע הַנָּשִׁים.
{גמ´ נידה לו: "ואשה כי יזוב זוב דמה הרי אונס אמור הא מה אני מקיים דמה, דמה מחמת עצמה": [דם חימוד] - נידה סו. "תבעוה להנשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים" ודם חימוד טמא לדעת הרמב"ם והמאירי ורשב"א ואו"ז אבל לדעת הר"ן אפשר שדם חימוד טהור רק שאגב חימוד מתעוררים דמים טמאים.}