אסור משכב זכור ונשים מסוללות
סט
כָּתוּב בַּתּוֹרָה, "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא תַעֲשׂוּ", וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מֶה הָיוּ עוֹשִׂים, אִישׁ נוֹשֵׂא אִישׁ וְאִשָּׁה נוֹשֵׂאת אִשָּׁה. הַבָּא עַל הַזָּכוּר, וְהַבָּא עַל הַבְּהֵמָה וְכֵן אִשָּׁה הַנִּרְבַּעַת לִבְהֵמָה כָּל אֵלּוּ חַיָּבִים מִיתַת סְקִילָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין לְאַחַר חֻרְבַּן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין לֹא בָּטְלוּ, וּמִן הַשָּׁמַיִם יְסוֹבְבוּ מִיתַת סְקִילָה שֶׁהִיא נְפִילָה מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ, אוֹ תְּאוּנַת דְּרָכִים וְכַדּוֹמֶה לַמִּתְחַיֵּב בָּהּ, וְאֵין דָּבָר הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה וְהַבָּא לִטַּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ.
אִשָּׁה הַנּוֹשֵׂאת אִשָּׁה אָמְנָם אֵינָהּ חַיֶּבֶת סְקִילָה אַךְ רְאוּיָה הִיא לְמַכַּת מַרְדּוּת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת לְבַעֲלָהּ בִּזְנוּת זוֹ מִכָּל מָקוֹם גִּנּוּ חֲכָמִים מְאֹד מַעֲשֶׂה זֶה, וְיִמְנַע אָדָם מֵאִשְׁתּוֹ לָצֵאת לְאִשָּׁה הַיְדוּעָה כִּנְגוּעָה בְּעִוּוּת זֶה וּמֵהִכָּנֵס זוֹ אֵלֶיהָ וְלֹא יְהֵא שׁוֹטֶה לוֹמַר שֶׁאֵין בְּכָךְ כְּלוּם.
{רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כ"א הלכה ח´, ומרן השו"ע אבהע"ז סימן כ´ סעיף ב´, והוא על פי גמרא יבמות עו., ובגמרא סנהדרין נג. "אלו הן הנסקלין הבא על האם ועל אשת האב ועל הכלה ועל הזכור, ועל הבהמה, והאשה המביאה את הבהמה וכו´...". ובויקרא כ´ "איש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם", ובפסוקים ט"ו, ט"ז "ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת הבהמה תהרוגו", "ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה אותה והרגת את האשה ואת הבהמה מות ימתו דמיהם בם", ומובאים הפסוקים והלימוד מהם בגמרא סנהדרין נד. והלאה, והדין בהם כמו שכתבנו.}