אם ראו בה דבר מכוער
יט
אִם רָאָה הַבַּעַל בְּאִשְׁתּוֹ דָּבָר מְכֹעָר, אוֹ שֶׁהָיוּ עֵדִים שֶׁרָאוּ בְּאִשָּׁה זוֹ דָּבָר מְכֹעָר, כְּגוֹן שֶׁרָאוּ שֶׁנִּתְיַחֲדָה עִם פְּלוֹנִי וּבָאוּ אַחֲרֵיהֶם וְרָאוּהָ לוֹבֶשֶׁת בְּגָדֶיהָ, אָמְנָם אֵין בְּכָךְ כְּדֵי לְחַיֵּב אֶת הַבַּעַל לְגָרְשָׁהּ שֶׁהֲרֵי לֹא קִנֵּא וְלֹא הִתְרָה בָּהּ עַל כָּךְ, וְלִרְאוֹת אוֹתָם שׁוֹכְבִים זֶה עִם זוֹ כְּדֶרֶךְ הַמְנָאֲפִים, לֹא רָאוּ, אֲבָל אִם גֵּרְשָׁהּ הַבַּעַל בְּשֶׁל כִּעוּר זֶה אֲסוּרָה לִנָּשֵׂא לְאוֹתוֹ פְּלוֹנִי שֶׁגָּרַם לְכָךְ, וְאִם עָבְרָה וְנִשֵּׂאת לוֹ, לֹא תֵּצֵא, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים מִמֶּנּוּ.
{מקור הדין בגמרא יבמות כד: "הנטען על אשת איש והוציאוה על ידו, ונתגרשה מתחת ידי אחר, אם כנס לא יוציא, היכי דמי... במה דברים אמורים כשאין לה בנים.... אבל יש לה בנים לא תצא, ואם באו עידי טומאה אפילו יש לה כמה בנים תצא".
ונחלקו האחרונים בדין זה אם צריך שיצא קול שאינו פוסק שאותה אשה זנתה עם אותו פלוני או שהוא גם בלא יציאת קול. ומרן השו"ע בסימן י"א סעיף א´ כתב שאם התלווה לעידי מעשה הכעור גם קול שאינו פוסק באותה עיר שזנתה הרי זו תצא מתחת יד הנטען אם אין לה בנים ממנו ואם לא הוחזק בעיר קול רינה כזה אינה יוצאת מתחת יד הנטען אע"פ שאין לה ממנו בנים, ודין בנים או בנות לענין זה כמובן שווה.}