אם נאמנת אשת כהן לומר שנאנסה
יח
אֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁבָּאָה וְאָמְרָה שֶׁנֶּאֶנְסָה אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת, שֶׁמָּא עֵינֶיהָ נָתְנָה בְּאַחֵר וּמְקַלְקֶלֶת עַל בַּעֲלָהּ, לְאַלְּצוֹ לְגָרְשָׁהּ. וְאִם בַּעֲלָהּ מַאֲמִינָהּ הֲרֵי זֶה חַיָּב לְגָרְשָׁהּ, אֲבָל אֵינָהּ מַפְסֶדֶת כְּתֻבָּתָהּ.
{ראה באורים לסעיף הקודם, אשת כהן אנוסה שווה דינה לאשת ישראל המזנה ברצון.
מכל מקום אף על פי שלא נאסרה על בעלה, עשתה עצמה בהודאתה כאסורה על כל הכהנים אם תתאלמן מבעלה, וכן פסק הרמב"ם בהלכות א"ב פרק י"ח הלכה ט´ והשיגו הראב"ד שאם לאחר מותו נתנה אמתלא לדבריה שאמרה כן כדי שיוציאנה נאמנת ותהיה מותרת לינשא לכהן. וכן הדין לגבי אשת איש שהודתה שזנתה אע"פ שאינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה, נאמנת לאסור עצמה לכהן אם מת בעלה.
ומה שאמרנו שאינה מפסדת כתובתה הוא מטעם שאומרת שנאנסה, ובאונס לא הפסידוה חכמים כתובתה.}