אם חיוב כסף הכתובה מן התורה או מדברי חכמים
ב
זֹאת הַכְּתֻבָּה, נֶחְלְקוּ בָּהּ פּוֹסְקִים הָרִאשׁוֹנִים אִם מְקוֹר חִיּוּבָהּ הוּא מִן הַתּוֹרָה אוֹ מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁרַבָּנֵי סְפָרַד וּבְרֹאשָׁם הַגְּאוֹנִים, הָרִי"ף, הָרַמְבַּ"ם וּמָרָן הַשו"ע תָּפְסוּ לַהֲלָכָה שֶׁאֵין הַכְּתֻבָּה אֶלָּא מִדִּבְרֵי חֲכָמִים, וְרַבָּנֵי אַשְׁכְּנַז וּבְרֹאשָׁם רַבֵּנוּ תַּם תָּפְסוּ לַהֲלָכָה שֶׁמְּקוֹר חִיּוּבָהּ הוּא מִן הַתּוֹרָה כַּכָּתוּב בִּשְׁמוֹת כ"ב ט"ז "אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ, כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלוֹת", וְלָכֵן לְשִׁיטָתוֹ, יִהְיֶה חֶשְׁבּוֹן מָאתַיִם וּמֵאָה זוּז גָּדוֹל שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים מֵאֲשֶׁר אִם הָיָה הַחִיּוּב מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְיוֹצֵא אִם כֵּן, שֶׁלְּדַעְתָּם כְּתֻבַּת בְּתוּלָה שֶׁהִיא מָאתַיִם זוּז שָׁוְיָהּ תְּשַׁע מֵאוֹת גְּרַם כֶּסֶף מְזֻקָּק וּכְתֻבַּת אַלְמָנָה אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.
{בגמרא כתובות י. "אמר רב נחמן אמר שמואל משום רבי שמעון בן אלעזר חכמים תקנו להן לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה...". ושם בתוס´ ד"ה אמר, הקשו התוס´ מדוע המנהג לכתוב בכתובה דחזו ליכי מדאורייתא ואמר רבנו תם שבזה סומכים אנו על רשב"ג שסובר שכתובה חיובה הוא מן התורה וכו´... וכמובא בכתובות קי., וכתב בספר המכריע, שלמאן דאמר כתובה מדרבנן הרי היא נאמדת בכסף מדינה ולמאן דאמר כתובה דאורייתא הרי היא נאמדת בכסף צורי ששעורו שמונה פעמים מכסף מדינה. ומה שנחלקו בכתובה אם היא מדאורייתא או מדרבנן אין זה אלא בכתובת בתולה, אבל כתובת אלמנה לכול"ע הוי מדרבנן.
ובכתובת בתולה דעת הרא"ש בפ"ק דכתובות סי´ י"ט ומרדכי שאף על פי שהיא מדרבנן מכל מקום תקנו חכמים שישלם בסלעים דאורייתא, בגמרא בבא קמא לו: "אמר רב יהודה אמר רב כל כסף האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה", וכתב שם רש"י "סלע מדינה שמינית שבסלע צורי, והוא חצי דינר, וכל מקום ששנינו שום כסף מדינה, בין סלע בין שקל, הוי שמינית לצורי". וכן לענין כתובת אלמנה, אע"פ שלכול"ע הינה מדרבנן הרי שלמנהג אשכנז מחשבים אותה בערך כסף צורי.}