אם היה הבועל גוי ונתגיר אחר כך
יא
אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁזָּנְתָה עִם גּוֹי וְנֶאֶסְרָה עַל בַּעֲלָהּ וְגֵרְשָׁהּ, וְנִתְגַּיֵּר אוֹתוֹ הַגּוֹי מֻתֶּרֶת לִנָּשֵׂא לוֹ, וְאֵין אָנוּ אוֹמְרִים בָּזֶה שֶׁנֶּאֱסֶרֶת גַּם לַבּוֹעֵל הֱיוֹת וַאֲסוּרָה לוֹ גַּם בְּלָאו הָכֵי שֶׁהֲרֵי גּוֹי הָיָה, וְכֵן הוּא מִטַּעַם שֶׁגֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר הֲרֵי הוּא כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד, וְעַתָּה כְּשֶׁנִּתְגַּיֵּר אֵינָהּ אֲסוּרָה לוֹ.
{טעם ראשון הוא של הרא"ש בכתובות, והטעם השני מהריטב"א בכתובות, ומרדכי בסנהדרין פרק שמיני סימן תש"כ בשם רבנו יחיאל. וכן פסק להלכה מרן השו"ע אבע"ז בסימן קע"ח סעיף י"ט.}