לֹא יקנא בינו לבינה
י
לֹא יֹאמַר אָדָם לְאִשְׁתּוֹ, אֲפִלּוּ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, אַל תִּסָּתְרִי עִם פְּלוֹנִי שֶׁהֲרֵי לְדַעַת רַבִּי יוֹסִי בְּרַבִּי יְהוּדָה גַּם בְּלֹא עֵדִים נֶחְשָׁב לְקִנּוּי, וְאִם יִקְרֶה מִקְרֶה וְתִסָּתֵר עִם אוֹתוֹ פְּלוֹנִי תִּהְיֶה אֲסוּרָה לְבַעֲלָהּ לְעוֹלָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין כֵּן הֲלָכָה, מִכָּל מָקוֹם לְחֻמְרַת זֶה הַדִּין טוֹב שֶׁיִּזָּהֵר בַּדָּבָר, וְאִם כְּבָר אָמַר לָהּ כָּךְ, יִמְחַל לָהּ עַל דִּבּוּרוֹ זֶה, שֶׁהֲרֵי בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִנּוּיוֹ קֹדֶם שֶׁנִּסְתְּרָה אִשְׁתּוֹ, קִנּוּיוֹ מָחוּל.
{מקור הדין בגמרא סוטה כה. "דאמר רבי יאשיה שלושה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים, בעל שמחל על קינויו קינויו מחול, וזקן ממרה שרצו בית דין למחול לו מוחלין לו, ובן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו, וכשבאתי אצל חברי שבדרום על שנים הודו לי ועל זקן ממרה לא הודו לי שלא ירבו מחלוקת בישראל... שמע מינה לאחר סתירא אינו מחול, שמע מינה", וכן פסק הרמב"ם בהלכות סוטה פרק א´ הלכה ז´ וכן פסק מרן השו"ע בסימן קע"ח סעיף י"ב.}