אין התקנה תלויה בדעת האשה
י
אֵין תַּקָּנָה זוֹ תְּלוּיָה בְּדַעַת הָאִשָּׁה אִם הִיא מוֹחֶלֶת לְבַעֲלָהּ שֶׁיִּשָּׂא אִשָּׁה נוֹסֶפֶת עָלֶיהָ, אוֹ שֶׁאֵינָהּ מוֹחֶלֶת, וְאֵינָם רַשָּׁאִים בְּנֵי אַשְׁכְּנַז הַיּוֹשְׁבִים בְּאוֹתָן אֲרָצוֹת הַנּוֹהֲגוֹת אִסּוּר בַּדָּבָר לָשֵׂאת נָשִׁים עַל נְשׁוֹתֵיהֶם אֲפִלּוּ אִם נְשׁוֹתֵיהֶם תִּתְרַצֶּינָה לְכָךְ.
{כתב בתשובות הר"ן סימן מ"ח שאפשר שמדעת האשה יש לו היתר, אלא שיש ספק בדבר שמא נעשתה התקנה לטובת האנשים כדי שלא יכניס מריבה בתוך ביתו, ועוד חשש שמא יאלץ האיש את אשתו למחול על ידי שיקניטנה, ולכן לא הכריע הר"ן בדין זה, והביאו מהריב"ל והובאו אלו הדברים בהגהות רבי עקיבא איגר ס"ק ז´. וכתב הרמ"א בדרכי משה סימן א´ אות ח´ שאין הדבר תלוי באשה אם תתרצה לכך או לא, ובב"ש ס"ק כ´, גינת ורדים חלק ב´ כלל א´ סימן ט´, ברכת רצה סימן צ"ה, זכר יהודה סימן ל"ג, וכן בתשובת בני אברהם אבע"ז סימן נ"ב הביא דעת הרבה גדולים דלא מהני רשותה בחרם דרבנו גרשום.}