אור ברסלב
נחלת שמעון (זרחי) צרור המפתחות

נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי

צרור המפתחות

צואת הגאון המחבר

לבוא אל שאלות ותשובות נחלת שמעון.

סימן א ע"ד עגונה מק"ק סמארגאן.

סימן ב נידון ש"ש שפשע ומשלם אם יכול לנכות מדמי התשלומין מה שמגיע לו בעד שמירתו ושם הג"ה מנכד המחבר הרב ר' ארי' ליב מק"ק שניפישאק בענין זה מו"מ בדברי הגמ' ואחרונים ומסיק להלכה בראי' ברורה מדברי התוספתא פ"ו דשבועות שאינו מנכה כלל דאחרי שלא שמר כראוי אינו מגיע לו שכירת כלל:

סימן ג פלפול בדברי השאגת ארי' סי' צ' בדין אם יש להחמיר בספיקו של איסור תחומין מטעם דהוי דשיל"מ:

סימן ד בדין אם להקדים הבדלה לנר חנוכה או נר חנוכה להבדלה שנחלקו בזה האחרונים וע' בהשמטות בזה הספר מה שכתב בזה נכד המחבר הרב הנ"ל דמסיק להלכה דבבהכנ"ס מקדימין הדלקת גר חנוכה משום דהוי מצוה דרכים משא"כ בביתו יש להקדים הבדלה דהוי תדיר:

סימן ה פלפול בדין חצי עבד וחצי בן חורין שכופין את רבו ועושה אותי בן חורין מה שהקשו בזה הראשונים וכי אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך וע' בהשמטות מה שהעיר בזה נכד המחבר הנ"ל ומה שכתב לישב דברי הרמב"ם פ"ב מה' חגיגה ה' א' אשר עמדו שם על דבריו כל גדולי הפוסקים הראשונים:

סימן ו תשובה להרב הגאון בעל אפריון דוד בענין ברכת התורה לאחרי' בפ' זכור:

סימן ז פלפול בדברי השאגת ארי' סי' ט"ז בענין התראת ספק בלאו דבל יראה (הג"ה מנכד המחבר) ראיתי לרשום בזה על הא דמבואר בשו"ע א"ח סי' תמ"ח סעיף ה' בדין חמץ שנמצא בבית ישראל אחר הפסח אסור אע"פ שבטלו והי' אנוס על הביעור וע' במקור חיים שהביא דברי הירושלמי בזה המפקיר חמצו בשלשה עשר אתפלגון ר' יוחנן ור"ל ודקדק מה שתפס הירושלמי לשון בשלשה עשר ולא אמר בי"ד ע"ש מה שפלפל בזה ואולם ראיתי בריקאנטי דיני יו"ט ופסחים סי' קנ"ז שמביא דברי הירושלמי הזה וגורם בזה הלשון הפקיר חמצו ביד עכו"ם לאחר הפסח מהו נראה ברור דלפניו הי' הגרסא הפקיר חמצו בי"ג וביאר ביד גוי ומדפיסים הבינו דר"ת בי"ג הוא בשלשה עשר ובאמת נראה דלפי פי' הריקאנטי בביאור הירושלמי הוא רק ע"פ מה שמבואר בסי' רמ"ו סעיף ג' ברמ"א וע"ש בט"ז ס"ק ה' לענין בהמה המושכרת לעכו"ם והעכו"ם עושה בה מלאכה בשבת דהדין הוא שיפקירנה ואפילו הכי אין שום אדם יכול לזכות בה ובנידון כזה גבי חמץ נחלקו ר"י ור"ל וי"ל דבהפקר גמור יש לצדדן להקל ויש להעיר ג"כ מדברי הריקאנטי אלו על מה שכתב הנו"ב מ"ת סי' ס"ג לצדד להקל במי שמכר חמצו לאחר חצות ומשך הא"י החמץ לרשותו דנראה דדברי הריקאנטי אלו הם סתירה לדבריו ואין כמ"ל:

סימן ח ביאור סוגי' דישב לו קוין בושט חולין ד' מ"ג ושם הג"ה מנ"ה הנ"ל:

סימן ט בדין מינקת שאין להתיר לה להנשא תוך כ"ד חודש מטעם דאם לא נתיר לה תקלקל עצמה שאין דוחין איסור כדי לחוש לתקנות פריצות:

סימן י תשובה לחתנו הרב המאוה"ג מו"ה ר' שמואל מרדכי זצוקלל"ה בדין חלוקת המקומות בבהמ"ד דק"ק שניפישאק בעת אשר נבנה שם הבהמ"ד שנת תדיר לפ"ק:

סימן יא בדין לטבול בשבת במקוה שהטילו לתוכה חמין אשר כבר עמדו בזה האחרונים לפסוק הלכה למעשה. בהשמטות מנכד הגאון המחבר ג"כ בזה ובדין אם תרי קולי מקלינן או לא לענין טבילה בשבת וביום:

סימן יב תשובה בענין הנ"ל מהרב הג' ר' משה בר אורי סק"ק קידאן.

סימן יג תשובה מהנ"ל בענין הנ"ל ומה שביאר בזה בן בתו של הגאון המחבר:

סימן יד בדבר אשה עגונה מיורבריג האשה עלקא אשר הועד על בעלה שטת במלחמה על מטתו במבער:

סימן טו על אודות שוחט שנחשד על העלמת מכס הבשר מן החוכר:

סימן טז בענין מי שהי' חבוש בביה"ס וכאשר נחלה שם בקשה אשתו שיתן לה גט כריתות ונתקשרה עמו שאם יעמוד מחליו תחזור להנשא ועמד מחליו והיא חוזרת בה ורצונה להנשא לאחר:

סימן יז שאלה מחתן הגאון המחבר ה"ה הרב המאוה"ג מו"ה ר' שמואל מרדכי בדין פדיון הבן אם ראוי לפדות אצל כהן אחד או אצל הרבה כהנים ואיך להקנות להם הכסף בשעת הברכה:

סימן יח בדין פרה צולעת ויש לחוש אולי הבוקא נשמט אם מותר להשתמש מחלבה:

סימן יט מדין סירכא שהיא במקום שהסמפון סמוך לקרום שאי אפשר לעשות שם בדיקת פושרין דכל זמן שהוא מוסיף לנפוח עור הסמפון נדחק אל הקרום ואפי' אם עושין שם נקב ג"כ אינו מבצבץ וע' סי' כ"ה ושם ג"כ בדין הפרה צולעת שבסי' הקודם מסיק להתיר חלבה:

סימן כ בדין קדושין בפני עד אחד ושתיקה דלאחר מתן מעות:

סימן כא בדין המוזכר לעיל סי' י"ח וי"ט והג"ה מנ"ה:

סימן כב בדין בהמה שלקח מן הנכרי ויש בה ריעותא מחשש טרפות גם הנכרי מסיח לפי תומו שהוא מחמת דריסת הזאב ושם הג"ה מנכד המחבר בזה ודין מחודש בדין השומרים בטוען שנגנב באונס מחמת שחלה באותה שעה שנגנב:

סימן כג פלפול נחמד בדין הבחנה ובדין ספק בן תשעה לראשון או בן ז' לאחרון ותשובה ע"ז מהגאון ר' אברהם אבלי מווילנא ומהגאון ר' נפתלי משאט:

סימן כד בדין יבמה זקינה שאינה רוצה להנשא אם צריכה לקיים מצות חליצה או יבום והג"ה מנכד המחבר בענין זה:

סימן כה בדין המוזכר לעיל סימן י"ט נוטה להקל היכא דאין שם משום תרתי לריעותא:

סימן כו שאלה ותשובה בדין תחומין ומו"מ בדין דברים שפטור בדיני אדם וחייב כדיני שמים:

סימן כז בדין אשה נו"נ בתוך הבית בחי' בעלה ואח"כ נתאלמנה והיתה עוסקת במו"מ בחנות כבתחלה והיתה לוקחת בהקפה ועושה מסחר וקנין איך דינה עם היתומים:

סימן כח בענין הנ"ל ומתחיל מאות י"ג:

סימן כט בענין הנ"ל מהגאון מו"ה נפתלי מק"ק שאם ושם בענין היי"ש של פסח מהרב הנ"ל:

סימן ל תשלום מכתב הראשון ובו ג"כ לחתנו הרב המאוה"ג מו"ה ר' שמואל מרדכי ז"ל וגם מחתנו הרב המאוה"ג הנ"ל והגהות מבנו נכד המחבר מהר"א הנ"ל:

סימן לא שאלות ותשובות מענינים נפרדים באסור והתר ובאו"ח וא"ה וח"מ זה הוא שאלה מהרב המאוה"ג מו"ה יוסף בדין ס"ת שנקרע מחמת שגללו אותה בחזקה והוא שעת הדחק אם יש תקנה להדקה ע"י גלגול עד אשר יתלכדו ולא יפרדו ולקרא בה חובת היום שהוא בספר אחר לא במקום שנעשה הקרע כיון דהספר ששם צריכין לקרות חובת היום הוא שלם:

עוד שאלה מהנ"ל במי שקנה סחורה ונתאנה ואחר שנודע לו האונאה מכר מן הסחורה אם יכול הלוקח לחזור בו או הוי כנשתמש במקחו שאינו יכול לחזור בו משום שמחל על האונאה:

תשובה על שאלה הראשונה מאא"ז הגאון המחבר והג"ה מנכדו בזה ודין מחודש בדין מצות כתיבת ס"ת בביאור ירושלמי מגילה על משנה אין בין ספרים לתפילין ומזוזות כו' עוד תשובה מאא"ז ע"ד הסחורה שנמצא בה אונאה ומכר מזה מקצת אחר שנודע לו האונאה. עוד תשובה להנ"ל בענין מי שלקח גרופין מחנות ואח"כ מצא החנוני מילבען בהגרופין הנשאר אצלו והג"ה בזה מנכד המחבר בבירור הדין אם ברי' בטל בשאינו מינו ומסיק דהוי ספיקא דאסורא:

עוד בזה העתקה במה שהשיב הגאון החסיד לאא"ז המחבר על שאלה ששאל מאדמו"ר הגאון ר' מנחם מענדיל וצוקלל"ה ומה שהשיב אא"ז זצלל"ה על דבריו בדין מי שהחזיק להשתמש בחצר חבירו ברשותו ומת אם יכול לסלק להיורשים ולמחות בידם שלא להשתמש עוד גם תשובה על זה מהגאון הגדול ר' אברהם אבלי זצ"ל ומהרב הג' ר' נפתלי אב"ד דק"ק שאט גם הג"ה בזה מנכד המחבר הנ"ל:

סימן לב ע"ד הגט אשר ביטל האברך מו"ה אברהם מק"ק יאקאבשטאט שסידרו אותו בק"ק ווייאזין אשר כבר נדפסה על זה תשובה בס' נודע בשערים להגאון ר' בעריש מסלאנימי ח' שני סי' נ"ה ובטעות ייחסו תשובה זו להגאון הנ"ל כי אינה רק להגאון מוהר"ל זאלקינד אב"ד דק"ק (דענעבורג) דווינסק והתשובה על דברי מהר"ל ז"ל הוא בחלק ראשון להגאון ר' בעריש הנ"ל ושם הג"ה מנ"ה:

סימן לג בדין חומר איסור ספק גזל ישראל וגזל עכו"ם:

סימן לד בדין נשתנה שם העיר האיך נוהגין בגט ואם לשנות ולא לחוש ללע"ז:

סימן לה בדין הודעה לפני עד אחד המובא בשו"ע ח"מ סי' פ"א וספק אם יש לפטור ערב אם יש אומדן דעת דע"מ כן לא נתערב:

סימן לו תשובה ע"ז מהגאב"ד דק"ק שאט:

סימן לז פשר דבר במחלוקת משני כתות מחברת גמילת חסדים:

סימן לח לבאר דיני נפילת אפים ע"פ מקורים מן דברי הגמ' וראשונים וימים שאסור בהם נפילת אפים (הג"ה) אמר נ"ה ראיתי להזכיר בכאן ולהודיע מה שהוריתי למחות באחד שהתנדב עמוד לבהמ"ד להתפלל אצלו והי' של אבן אחת נתון על אבן משכית שוה לרצפה ועל העמוד של אבן שהי' חלוק מעט למעלה ע"י חריץ כתב המנדב באותיות מוזהבות שני לוחות הברית ועל שטח גובהו כתב אנכי עומד בין ד' וביניהם ושמו ושם אשתו עם פרט השנה באותיות מוזהבות ומחיתי ולא הנחתי להתפלל אצלו עד שסילקו אותי ובהמליץ שנה זו יצא אחר לחרפנו כי אין לאסור משום אכן משכית אחרי שהעמוד גבוה מן הארץ ולא השבתי ועניתי כלל כי אין אומרי' דברי תורה בפני עם הארץ אבל טעמי ונימוקי עמי שהרי היתה עשויה כעין מצבה ובספר המצות להרמב"ם ז"ל ל"ת י"א זה לשונו שהזהירנו מעשות מצבה יתחברו אליה ויכבדוה אפילו הושטה לעבוד אד' והרמב"ם פ"ו מה' ע"ז ה' ו' כתב מצבה שאסרה תורה הוא בנין שהכל מתקבצין אצלה אפי' לעבוד את ד' והמשנת חכמים ל"ת ל"ו כתב שלא להקים מצבה היינו בנין של אבנים ועפר שמתקבצין שם אפי' לעבוד את ד' וידוע שהעמוד הוא מקום שמתקבצין אצלו להתפלל הש"ץ עם המקהלה או עשרה אנשים לכל תפלה ולכל תחינה וע"ש במשנת חכמים בבאורי צפנת פענח דמצבה שעשה לש"ש משעת עשי' גם מה שפקפק המפקפק שהי' טועה בדעתי לומר דכל טעמי הוא משום איסור דאבן משכית ופקפק לחלק דאבן משכית אינו אלא באבן שהוא שוה לרצפה גם זה הבל דמדברי התוס' מגילה כ"כ ד"ה ואב"א שהקשו לל"ק דמדרבנן אסור אף דלפיו האיך ש"ץ נופל על ויש לתמוה למה הקשו דוקא על הש"ץ ומדוע לא הקשו על כל הקהל שהרי הי' להם רצפות אבנים וע"כ כמ"ש הריב"ש סי' תי"ב דלכן נהגו לנפול מיושב שהוא כמו הטי' ואין זה דרך השתחוי' ורק הש"ץ שכתב המ"א סי' קל"א ס"ק ה' בשם מהרי"ל דכשמסיים תפלתו בשעה שהציבור מתחילין לומר תחנון עומד על מקומו ונופל ע"פ ומן הסתם כן הי' המנהג בזמן התוס' לכן הקשו שפיר רק על הש"ץ ועוד הרי בנ"ד האבן התחתית הוא באמת שוה לרצפה בודאי יש בזה משום אבן משכית ג"כ ע"כ הג"ה מנכד המחבר:

סימן לט באחד שעד אחד מכחישו ומעיד עליו שנדר והוא מכחיש העד או מסתפק אם אמת הדבר או לא:

סימן מ ע"ד הדין ודברים שהי' בין שני שותפים:

סימן מא עוד בדיני שותפים והכחשות שנפל ביניהם:

סימן מב בדיני דגרמי בערב ולא נתערב להדי' רק שהתובע טוען שסמך עליו:

סימן מג בדיני ריבית:

סימן מד שו"ת מאדוני אבי זלל"ה בביאור דברי ב"י סי' כ"ח בדין כסוי הדם ותשובות אא"ז לחתנו אבי זצלל"ה מו"ה ש"מ:

סימן מה מה שחזר אדוני אבי והשיב לחותנו אא"ז זצלל"ה:

סימן מו מה שחזר אא"ז להשיב על דברי חתנו א"א זצלל"ה:

סימן מז פלפול גדול דגמ' נדה ד' מ"ו בסוגי' דמופלא סמוך לאיש ושם בהג"ה מנגד המחבר פלפול גדול בדין קדושי קטן ושיעור שתי שערות וגומות:

סימן מח אם יש איסור להעמיד גבינות בעור קיבת כשרה משום אין מבטלין איסור לכתחילה.

סימן מט אם מותר לעשות יי"ש ממיני קטניות שאסור לאכול בפסח מטעם המנהג שנהגו:

סימן נ טעם בספק שיעור כזית אשר פלפול בזה בתשובת חוט השני:

סימן נא בדין ריאה שמזיעה דם ובדקו אותה בפושרין ואינה מבצבצת ודין אם נקב שאין בו שיעור לבצבץ אבל מוציא רוח אם הוא פוסל בריאה להגאון מו"ה שלמה זלמן אב"ד דק"ק ע"ח סיגונד ושם בהג"ה מנכד המחבר שני דינים מחודשים בדיני טרפות בדין טרפש שניקב ובדין בוקא דאטמא דאיעכל ניבי':

סימן נב תשובה להגאון מו"ה יצחק הוראדנא מו"ץ דק"ק ווילנא בדין במי שיצא פס"ד על הנתבע שהוא פטור מדיני אדם וחייב בד"ש והתובע מבקש שיתנו לו פס"ד ע"ז אם נותנין לו:

סימן נג פס"ד במי שהוציא הוצאות להציל חבילתו של חבירו ובעל החבילה טוען שהוציא יותר מדי ויש הכחשה ביניהם אם עשה אותו שליח:

סימן נד שאלה מהרב הגאון בעל אפריון דוד והדברים מתבררים מתוך העתקת הטענות של שני הצדדים:

סימן נה מהרב הגאון מו"ה יצחק הוראדנא זצוקלל"ה מו"ץ דפק"ק ווילנא בדין מקדש אשה בממון שאינו מבורר שהוא שלו רק שאין מוצאין מידו ותשובת אא"ז הגאון המחבר להגאון מו"ה ר' יצחק הנ"ל:

סימן נו תשובת הגאון מו"ה הלל לדחות דברי אא"ז המחבר זלל"ה ותשובת המחבר אליו:

סימן נז תשובה להרב מו"ה אברהם בהגאון מוהר"ר שלמה זלמן הגאב"ד דק"ק ע"ח בדין אשה שנשתטית להתיר להבעל לישא אשה על אשתו:

סימן נח תשובה להרב המאוה"ג מו"ה אברהם יצחק הלוי עפשטיין בדין אשתהי העובר ולא ילדה עד זמן יותר מתשעה ירחים:

סימן נט תשובה מהגאון הגדול ר' אברהם אבלי מווילנא בדברי הגמ' יבמות ד' ע"ז ע"א:

סימן ס פלפול בדבר התוס' ב"ק ד' ה' ע"א תוס' ד"ה המטמא:

סימן סא בדין סרכא הניטלת ע"י קליפה כנהוג ובצבץ רחוק ממקום הסרכא ומסיק להחמיר:

סימן סב בדין חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר ובדין שוי' אנפשי' חד"א:

סימן סג בדין מעות מותרין דרשאי להשתמש בהם אם הוא כלל מוחלט וישוב לדעת הרמב"ם בזה ובהלכות מעילה וע' בהשמטות מה שכתב נכד המחבר בישוב דבריו:

סימן סד בדין נשואין בתוך שלשים לימי אבלה של הכלה:

סוף הספר

תוכן העניינים

נחלת שמעון (זרחי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה