נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי
צואת הגאון המחבר
בס"ד שמרה נפשי עדותיך ואוהבם מאד:
א) הנה בשבחה של א"י ומעלותי' אשר סדרו חז"ל שלהי כתובות איתא א"ר אליעזר כל הדר בא"י שרוי בלא עון שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון והרמב"ם ז"ל הביאה בהלכותיו ואסברה לו טעמא דהיינו משום שנתכפרו עונותיו כי ההיא דמייתי רכ ענן קרא דוכפר אדמתו עמו על הקבור בא"י וכיון שכן דמשום כפרה אתינן צריכין אנו לחשים לב מ"ש הרמב"ם בהל' תשובה שאין כפרה בעולם מכפרת בלא תשובה שקדם לה וכדברים האלה אני רגיל לאמר לאותם האנשים המהדרים לחפש לילך ארבע אמות חדשות פה עה"ק משום ההיא דאמר ר' יוחנן דמובטח לו שהוא בן עוה"ב הם שמחים הרבה כשמוצאים עילה ע"ז לילך בארבע אמות חדשות שלא היו שם עדיין ואני אומר להם שלא הועילו כלום לפי שכל ד"א חדשות צריכין לתשובה מחדש והם אינם זוכרים על זאת כלל לעשות תשובה ראויה לפי הזמן.
ב) וגם כי לענ"ד עיקר העלי' לארה"ק בדורנו זה היא משום תשובה כידוע שהעיקר הגדול מעיקרי מצות התשובה היא עזיבת החטא שהדבר הזה קשה מאוד להוציא אל הפועל ואין בידו של אדם לעשותו בנקל כמו שאר עיקרי התשובה דהיינו הוידוי והחרטה שהוידוי בפיו לעשותו והחרטה בלבבו לעשותו חרטה גמורה על מה שעבר משא"כ עזיבת החטא דלהבא שצריך לגמור בכל לבו ששוב לא יוסיף לחטוא זה קשה מאוד עד שצריך הרמב"ם ז"ל ללמדנו שיעיד עליו ע"ז יודע תעלומות שלא ישוב לדרך הזה עוד וכולי האי ואולי כאשר יעיד ע"ז הנסיון היומי וכמבואר בספרי יראים ובפרט בספר חרדים באריכות שהביא מעשיות על זה. והנה העלי' לאה"ק היא תקנה גדולה לענין התשובה ועזיבת החטא בפועל אחרי אשר השליך מעליו עול חשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם שהם מביאים לידי עבירה ועון כל אחד לפי מה שהי' רגיל בחו"ל בעודנו עוסק עם המקורבים אליו ריעיו ומיודעיו והנטפלים אליו הגדולים ממנו והקטנים אשר מדרך כל אדם להיות נמשך בדעותיו בהנהגותיו עם כ"א מהם ע"פ פתויי היצר המסיתים אותו לחטוא בהנה וכאשר האדם המשים נפשו בכפו לילך דרך ימים ומדבריות שהם בחזקת סכנה ולעזוב את ביתו ולנטוש נחלתו להתרחק מכל אוהב וריע אשר הי' ממתיק סודו עמהם ומניח התאוות והכבוד החמודות אשר הורגל כה ועזב הכל להנהיג נסיעתו למקומות אשר דבר אין לו שם עוד עם אדם ועם אנשים בלתי לד' לבדו לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה ולעבוד בלי שום טרדה אין לך עזיבת החטא גדולה מזו:
ג) והרי זה מקיים התשובה הגדולה שמגעת עד כסא הכבוד כ"כ ר"י בשער התשובה דמחוי דב יהודא שבא דבר עבירה לידו באותו פרק באותו מקום ובאותה שעה ופירש הימנה שקשה לצייר הזדמנות כזה וע' בשער התשובה לר"י אם לא באופן חזה שנתבאר שיעזוב האדם את העסק שהוא בידו ולהרבות הונו איש אשר כברכתו ריוח ידוע או שכירות קצובה ומניח רוחו ונשמתו עם הבנים והבנות אשר כנפשו והצאצאים והצפיעות הנאהבים והנעימים אשר לו ולבו הי' עליהם כל הימים ומסיח דעתו מכבוד החבירים ומעושי רצונו אשר הי' למשמעתו סרים ומבזה בלבו את אשר בארצו עיניו ראו כל יקר רק למען את החריבה והבזוי' והשוממה לבקר וכדי להתבודד בחצרות ד' בלי טרדה ומעכב ומונע רק על מקדשו השמם לקונן ואת עפר חורבת אה"ק לחונן באשר לבו פנוי מבלי מחשבה והרהור ורעיון אחר רק לעבודת ד' ותורתו לבד ולפי דרכנו למדנו שמה אשר בזמננו נתרבו העולים לאה"ק צעירים לימים איש וביתו וזרעו מעולל ועד יונק יצא שכר עליותם בהפסדם שהרי אי אפשר להם לעבוד עבודה שלימה מחמת טרדא ודאגות פרנסה שלהם ולחם לפי הטף וצער גידול בנים שאמרו חז"ל ב"ר פ"כ נוח לאדם לגדל לגיון של זיתים בבבל מלגדל תינוק בא"י ועינינו רואות בבל יום תמיד אמיתת דברי חז"ל אלו מה שכיוונו ברוח קדשם והאנשים האלו מביאין א"ע בידים לידי יסורין שיש בהם ביטול תורה וביטול תפלה ר"ל:
ד) ומזקנים נתבונן היינו דורות הראשונים שלא מצינו לחכמים ולגדולי הדורות שעלו לא"י ושנתנו לביתם לעלות רק אחרי אשר הגיעו לימי זקנה ושיבה צא ולמד מר' יהודא הלוי בעל ספר הכוזרי ומהר"ש ומהרמב"ן ז"ל ומשל"ה הקדוש אשר כן האריך בספרו וכן צוה לבניו שיעלו לאה"ק אחר שיניחו ברכה עליהם וזרעם בחו"ל וכן גם אתם יוצאי חלצי הבנים והבנות היקרים ממני תראו וכן תעשו אם יתמהמה עוד גואל צדק אשר כולם מחכים לו הצליחו בברכת ד' אשר יוסיף עליכם עושר נכסים וכבוד וקראו שם על אדמת ארץ מגורותיכם בעושר ונכסים וכבוד בבנים ובבנות עוסקים בתורה ומצות ויאריך השי"ת ימיכם בטוב ושנותיכם בנעימים כאשר תגיעו לשנות הזקנה אחר אשר תשאו נשים לפני בניכם ואת בנותיכם תתנו לאנשים אז תתנו לב לעלות להרי ציון איש אשר כברכתו אשר ברכו הש"י לגוב בשיבה טובח על אדמת הקודש והוא יצליח דרכיכם וימלא את ידכם לקום במקום קדשו באושר האמיתי ולנוח באחרית הימים במנוחת שלוה והשקט ובטח ואשריכם וטוב לכם אכי"ר:
ה) ולאשר הי' פתח דברים בתשובה תחלה בעזיבת החטא אשר עד כה עזרוני ד' ברחמיו וברוב חסדיו עמנו להביאנו עד הלום שב"ה נקל זאת בידינו לקיים יתר העקרים שהם הוידוי בפה והחרטה הגמורה בלב אני תפלה שיעזרני ד' על דבר כבוד שמו לתקן המעוות בכל מה שיש בידי ובכחי לתקן אשר פגמתי ברמ"ח אברים ושס"ה גידים במה שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו מעודי עד היום הזה ומה שאין בידי לתקן יהי רצון מלפני בעל הרחמים שיראו לפניו מעט הזכיות והצדקות מצות ומעש"ט שעשיתי ויפיק רצון ממנו הטוב שימליצו טוב בעדי ויתן אותי לחן ולחסד ולרחמים בעיני כל בני אדם וחוה שימחלו לי במחילה גמורה על כל מה שחטאתי נגד שום אדם מהם בין בכבוד כין בדבור בין במעשה ואפי' בגופם ובממונם הכל יתן בלבבם שימחלו לי ולא יזכרו ולא יפקדו כלל:
ו) ועיקר הכלל מה שאני מעלה הדברים האלו על ספר בכתב הלא למענכם אתם הבנים בני והבנות בנותי יברככם ד' אל נא תחשבו לי לעון זה שנתרחקתי מעליכם ידעתי שצר לי זאת ונכספה גם כלתה נפשיכם בכל עת ובכל שעה לחזות פני בקרבכם ולהקשיב אמרים אשר הורגלתם לשתות בצמא את דברי להורות לפניכם הדרך אשר תלכו בה ואל נא יהא בלבכם עלי בעבור זאת כל מאומה והרי זה עזבתי אתכם ביד אב אחד לכולנו האב הרחמן בו יבטח לבבכם ונעזרתם בכל אשר תפנו ותצליחו בכל משלח ידכם רק בזאת עלי לבי דוי בי אנכי לא יצאתי ידי חובתי בעודני אתכם במצות ושננתם לבניך ולמדתם אותם את בניכם לפי שרוב הימים הייתי טרוד בעול הציבור אשר הוטל עלי ולא היה ספוק בידי לקבוע עמכם עתים לתורה ולמוסר כראוי וגם על המלמדים לא עלתה בידי להשגיח בעינא פקיחא על סדר הלימוד כהוגן וחובה עלי בימים האלה לתקן את אשר פגמתי במ"ע דחייל לבניו כי לא ידע האדם את עתו והנני מוכן ומזומן לקיים בזה שאכתוב המ"ע ללמוד תורה עם בניו:
ז) וגם בזה מזקנים התכוננתי אשר כן עשו בנסעם לאה"ק כתבו משם לבניהם דברי תורה ומוסר ויראת ד' ומצאתי ראי' לזה אשר חובה היא על האב הרחוק מבניו לכתוב אליהם דברי התורה והמצוה ושהוא מקיים בזה מצות ת"ת לבניו והוא מפורש במקרא דכתוב ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך שאם קאי סוף הפסוק על הבנים הול"ל לדבר בם בשבתך בביתם ובלכתם בדרך כו' אלא ודאי דהכל קאי על ולמדתם דרישא דקרא היינו שהחיוב על האב ללמד את הבנים לדבר בם חל עליו בכל ענין בין כשהוא יושב בביתו ובין כשהוא הולך בדרך בין בשכבו ובין בקומו בכל מצב שאתה בו מחויב אתה ללמוד את הבנים לדבר בם וע"ז נופל שפיר לשון רבים מה שהתחיל בראש המקרא וסיים בלשון יחיד דלשון רבים קאי על האופנים השונים ונמצינו למדים שגם בחיותו בדרך מצוה ללמד את בניו וע"כ דהיינו מפי כתבו וזהו שבפ' ראשונה כתוב ושננתם לבניך שאמרו חז"ל שיהי' ד"ת מחודרין בפיך והשינון א"א כ"א מפה לאזן מלשון שונה משנתו והתם קאי ובלכתך בדרך עד ודברת בם מה שלומד בעצמו משא"כ פ"ש דקאי ובלכתך בדרך על מה שמלמד לבניו שא"א לשנות לו מפה לאוזן לכן לא כתוב קרא ושננתם אלא ולמדתם ושאפשר לקיים גם בחיותו בדרך ע"י כתיבה:
ח) ושמא תאמרו המלמד מפה לאוזן הלא מרבה ואני בתלמודי בה בכתבי ממעט כבר שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים וכשם שהכותב דבריו על ספר הלא מלמד כאחת לאלפים אנשים כמ"ש הרמב"ם בהקדמתו לס' המורה כן הוא מלמד בכתיבתו לשנים רבות וע"כ הזהיר הרמב"ן ז"ל את בנו שיקרא את האגרת שכ' אליו מאה"ק בכל שבוע כל ימיו וכן אני מבקש מכם אתם בני שיחי' זרעי וזרע זרעי שלא תסירו דעתכם מהדברים האלה אשר אני מסדר לפניכם בזה ללמד אתכם ותקראו בהם לפרקים ולעתים מזומנים ותעיינו בהם היטיב הפוך בה והפוך בה לדקדק בדברי ע"מ לעשותם. והנה ידוע שכל מצוה ממצות התורה כוללת כל התרי"ג מצות למתבונן בה ובחרתי ללמד אתכם באור המצוה של אהבת ד' ית"ש אשר עליו נאמר המצוה הזאת של ולמדתם וגו' כמ"ש לאהבה את ד' ולעבדו ויבואר פרטי המצוה בקרא דכתיב תמים תהי' עם ד' אלהיך שהלא מקרא מועט מחזיק את המרובה עד שלימד הלל הזקן כל התורה כולה לאותו שבא לפניו כשהוא עומד על רגל אחת במה שביאר לו פסוק ואהבת לרעך כמוך כן הפסוק הזה הוא ביאור כולל כל המדות ישרות המסתעפות משורש מצות אהבת ד' ועבודתו ית"ש:
ט) וז"ל רש"י ז"ל על פסוק הזה שהאריך מאוד בלשונו ויש לדקדק בכל תיבה ותיבה מדבריו הקדושים זה לשח"ק התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר עתידות כלל את בל מה שיביא עליך קבל בתמימות ואז תהי' עמו ולחלקו עכ"ל הזהב ונבוא לבאר דבריו הקדושים אחת לאחת כפי ע"ד שכל דבור ודבור הוא פי' על כל הפסוק כולו התהלך עמו בתמימות ר"ל שבכל איזה מדריגה שיהי' בו האדם הן בעניות והן בעשירות בין בריא ובין חולה ובעל יסורין ר"ל וכן בכל מיני מחסור אשר יחסר לו במה שדרכן של בני אדם לבקש תחבולות וחשבונות רבים למלאותם והעמידו על שלימותו כפי דעתו ורצונו הזהיר הכתוב בזה שיבטל רצונו מפני רצון המקום ויהי' נחשב בעיניו כל איזה מצב ומדרגה אשר הוא עומד וחי עליו כאלו הוא תמים ושלם ולא חסר לו שום דבר וכשם שאינו חושב לחסרון מה שאין לו כנפים לעוף בהן כן לא נחשב לו לגרעון מה שיגרע ערכו נגד שאר בני אדם שיש להם מעלות יתירות גשמיות ורוחניות שאין נמצאים אצלו כיון שכן רצונו של מקום היודע בתקנתו ושלימותו האמיתית לפי שורש נשמתו ותכלית קיום הנצחי שלו לפי תכלית כונת הבריאה א"כ הרי הוא באמת תמים בלא שום חסרון לענין היותו בעולם בכל אחד מהברואים לכל בני האדם התמימים והישרים אשר עשה את האדם ישר וע"פ הדרך הזה יתהלך עמו בעסק תורתו ועבודתו כי אין הקב"ה בא בטרוני' עם בריותיו ודרכי התורה דרכי נועם כמ"ש מי הקדימני ואשלם לו ולפי זה מלת תהי' הוא ציווי ואזהרה ופי' מלת עם ר"ל בבחינות וה"ק כשתבוא לעבוד את ד' אל תאמר בלבבך איך אוכל לעבדו על השלימות כיון שחסר לי הכוונות הנצרכות לעבודה השלימה אלא בכל בחינת זמן ומקום אשר ד' שהוא אלהיך דיינך העמידך עלי' תחשב את עצמך לתמים ושלם שאין חסר לך כלום וע"פ זה האופן תתהלך עמו בעבודתו:
י) ולפי שבתמימות הזה נכלל ג"כ המעלות הנכבדות כגון החכמה והתבונה וגם תכונות הנפש המעולות כמו האהבה והיראה והדביקות בד' אשר אין כל אדם זוכה לשלימותן וגם בזה הזהיר להיות תמים ר"ל שגם שיחסר לו מעלות ומדות כאלו עכ"פ לא יתרשל מחמת כן בעבודת ד' ואע"פ שאינו יכול לעבוד כמו השלם בהן יהא נחשב בעיניו לענין עבודת ד' ואע"פ שאינו יכול להוציא דינים מתוך עיון הש"ס רק שיודע ללמוד גמרא לפום ריהטא או בספרי מאספי הדינים בקצרה לא יהא תלמודו בעיניו כחסר רק תמיד יהיה לרצון לו לפי מדרגתו עכשו וכן לענין צדקה וגמ"ח ושמע"ט ולעיון תפלה בכונת הלב ואע"פ שיש לו לאדם להיות שמח בחלקו וכל מעשיו לש"ש ויהי' מחזיק את עצמו לתמים בבריאה לפי רצון העליון מכל מקום מחויב להשתוקק להגיע למדרגה יותר גבוה כמו שאמרו חז"ל חייב אדם לאמר מתי יגיע מעשי למעשי אברהם יצחק ויעקב וכו' אך שלא יעשה בעצמו תחבולות או המצאות לעלות במעלות רק יבטח בד' שלא יקפח שכרו במו שאמרו חז"ל שכר מצוה מצוה ופירשו שמן השמים מסייעין ומזמינין ליד מי שעושה מצוה אחת שיעשה מצות אחרות כמ"ש הרמב"ן כאשר יהי' האדם שומר. מצות ד' אלקיו ישמרהו השי"ת מן הפגעים ומן החולה ומן השקרות וימלא ימיו בטובה ויוכל לעבוד את ד' במדרגה יותר מעלה וזה שפי' רש"י ותצפה לו ר"ל שלא ירע בלבבך מה שחסר לך מן המעלות והמדות רק תשמח בחלקך ותבטח בהשי"ת שיעלה אותך מעלה ותהי' תמים יותר נעלה מן התמימות שאתה בו ולפי זה תהי' מלת תהי' הבטחה לעתיד:
יא) וכתב עוד רש"י ז"ל ולא תחקור אחרי עתידות כלל זהו ג"כ פי' על הפסוק כולו לענין עסקי העולם שתעבוד את ד' בתמימות בלי שום עירוב מחשבה אחרת עד"מ אם תקבע עת ללמוד שעה או שתים אחר התפלה תזהר שלא לבטל השיעור מחמת שום איזה עוסק של ריוח שיזדמן לפניך וכן לקבל שבת ויו"ט מבעו"י איזה שעות לא תחקור אחרי העתידות פן יגיע עי"ז איזה הפסד בנכסים ותרצה לבטל הסכמתך הטובה בחשבך שדעתך לש"ש בכדי שתוכל לעבוד את ד' בשלימות יותר והרי זה אינו תמים כיון שכח אחר מעורב בו ומחסר משלימותו אלא תקיים כמ"ש חז"ל מאי דמיפקדית איבעי לך למיעבד ומאי דניחא לי' לקוב"ה ליעבד וכן הוא לענין שאר עסקי העולם כגון שלא לשנות בדבורו בעניני מו"מ וכל מה שבין אדם לחבירו שהרגילות הוא כשחוששין שלא יקופח פרנסתו ע"י אח תופסים בתחבולות להסר החששא וכן כל כיוצא בזה מה שדרכן של ב"א לחוש על העתיד ולחקור בהן וע"ז נאמר תמים תהי' בלי שום חקירה וחששא על העתיד רק עם ד' אלהיך אשר הוא יורה לפניך בהתורה והמצוה כן תעשה ואז טוב לך:
יב) וכ' עוד רש"י ז"ל אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות היינו לומר שאם יתנהג האדם בעבודתו לד' בתמימות ובכל התנאים המפורטים למעלה לטובה ואעפ"כ יבואו עליו פגעי הזמן מכאובות ויסורים ר"ל יקבלם באהבה ולא יקוץ בהם והחלוק שבין פי' זה ובין מה שאמר בתחלה התהלך עמו בתמימות הוא דרש"י קאי לענין התורה והעבודה שיחשוב א"ע לתמים מבלי חסרון בכל איזה מעמד ואופן שיהא בו אכן יכול להיות שהקבלה לא תהי' בתמימות וע"ד שאמרנו שם לענין המעלות והמדות כן אפשר שבשרו עליו יכאב ונפשו תאבל ותאבה להנצל מן היסורין שהגיעו לו מן השמים בבני חיי או מזוני ח"ו וגם אם כוונתו לטובה להיות תמים במדרגה יותר גבוה הרי לבו חסר ואין הקבלה שלימה וע"ז אמר שהקבלה מהיסורים הבאים עליו יהי' ג"כ בתמימות ומה שמצינו בדברי חז"ל שאמרו על היסורים לא הן ולא שכרן לא אמרו אלא דרך תפלה ובקשה שזהו ג"כ ממצות התורה להתפלל לד' בעת צרה כמ"ש על הצר הצורר אתכם וכתב של"ה הקדוש שעיקר כוונת התפלות הוא לקיים המצוה וכן מה שאמרו על התפלה שהיא נשמעת היינו שהמצוה נתקבלה לרצון אבל אין הכרח שתתמלא הבקשה ואין לאדם לחשוב כלל ע"ז למלאות רצונו בתפלתו כמ"ש יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך כרצונך הטוב והוא פי' המקרא תמים תהי' ר"ל לבך יהי' תמים עם כל מה שיביא עליך ד' שהוא אלהיך זו מדת פורעניות והשמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו:
יג) וכתב עוד רש"י ז"ל ואז תהא עמו ולחלקו שהם שני דברים במעלות הצדיקים זו למעלה מזו ושניהם בבחינת השכר ואע"ג דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא היינו שכר מצוה פרטית אבל השכר המגיע לכללות ההליכה בדרכי השי"ת ושמירת התורה והמצוה הלא מבואר הוא בכל התורה שמליאה מהבטחות ויעודים בהשגחה נשגבה למעלה מדרכי הטבע וזהו ואז תהא עמו שהוא מעלה גדולה למי שנאמר בו וד' עמו שמי שהוא עם ד' כל מחשבתו ודבוריו ומעשיו אפילו אותם שהם של חול הכל הוא קדש לד' כיון שעם ד' הוא תמיד ואצלו – שתמיד תחל הברכה והצלחה בכל מש"ח ידיו והוסיף עוד רש"י ז"ל וכתב ולחלקו כמו שנבאר שזהו עוד פי' אחר על הפסוק שהכונה בו במלת עם כמו אם תלכי עמי דברק ור"ל שאתה עם ד' אלקיך כביכול יחדו יהיו תמים דהיינו ולחלקו כמו חלק הכל כביכול וע"ד שאמרו חז"ל אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא ולפי"ז ג"כ תהי' לשון הבטחה ועל המדריגה הזאת אמרו חז"ל עתידים צדיקים שיאמרו מה"ש לפניהם קדוש שנאמר והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים אכי"ר:
ועתה בנים שמעו מוסר אב אתם אהובי בני וחתני ונכדי היקרים הנה אנכי הכינותי את לבי בכתבי דברים האלה למען היות לפניכם ברכה ללמד אתכם דברי תורה לאהבה את ד' ולעבדו כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה כן גם אתם עשו אתי ברכה להיות הדברים האלה על לבבכם ולעסוק בהם לפרקים ותקיימו בזה מצות כבוד או"א כבדהו בחייו כבדהו וכו' ובפרטות האזהרות המסתעפים מהם:
והנני פורטם על הספר
א שיהי' קבוע בלבך ברור כשמש בצהרים המעמד ומצב אשר אתה בו הן בפרנסה והן בבריאות וכל הצטרכות אשר לאדם כבני חיי ומזוני הכל נתון לך מאת הטוב ומטיב לכל באופן היותר מועיל לך לטובתך בעוה"ז ובעוה"ב והוא יודע בטוב שאם הי' לך באופן אחר מזה הי' נחשב חסרון גדול להתכלית האמיתי אשר בעבורו אתה בעולם וכמ"ש אתה תומך גורלי:
ב ובזה תנצל מן הקנאה שלא ירע לבבך בשום טובה שיהי' לאיש אחר ולא יהא לך הטובה הזאת כי בוודאי לטובתך
ג הוא שלא השפיע לך טובה זו ותן תודה להשי"ת ע"ז ותנצל בזה ג"כ מן התאוה ומן הגאוה
ד ותהי' אהוב מכל אדם שהכל יהי' דורשין שלומך וטובתך
ה וכן אתה תהי' אוהב לכל אדם ורודף צדקה וגמ"ח בגופו ובממונו
ו ועי"ז תהי' ניצול מן הכעס שלא תכעוס על שום דבר בעולם כיון שקבוע בלבך שהכל לטובה:
ז ויהי' לבך פנוי לעבודת ד' כלב טהור ועיקר העבודה שבעבורו נברא האדם הוא עסק התורה והחיוב הוא על כ"א כפי מדרגתו ללמוד בכל שעה שהוא פנוי מעסק:
ח ולבד זה לקבוע עתים לתורה שיעור קבוע אחר התפלה שזהו תכלי' האמיתית:
ט לגדל בניו לת"ת שיהא זהיר לשכור לבניו מלמד הגון ומועיל ולא ירע לבבך אפי' יעלה השכר לימוד לסך רב:
י להשיא בנותיו לת"ח דוקא ולפזר ע"ז ממון הרבה להשיא בתו לת"ח ויר"ש והשי"ת יהי' בעזרו לגמור בטוב:
יא שלא לשנות בדבורו בעסק מו"מ ולא שום דכר שבין אדם לחבירו והכל יהי' הן שלך צדק:
יב לקבל שבתות ויו"ט איזה שעות מבעו"י ולא תחשוב עתידות כלל וכל מעשיך יהי' לש"ש להפיק רצונו:
יג לא להתעסק בשום סגולה ורפואה ותחבולה בעולם בדבר מה שחסר לו בגזירות ד' בבני חיי ומזוני רק להתפלל להשי"ת בעצמו מקירות לבו ולבקש מת"ח הגונים שיתפללו בעדו וליתן צדקה לעניים כפי כחו אבל לא ישום מבטחו בהתפלות והצדקות לאמר בלבו שזה בודאי יועיל לו רק יהא הבטחון שלו בהשי"ת שבודאי הוא הטוב בעיניו יעשה לטובתו והתפלות והצדקות שהוא עושה יכוין בהם לקיים מצות השי"ת אשר קדשנו במצותיו וצונו על התפלה בעת צרה ועל הצדקה ואע"פ שלא ישתנה עי"ז שום דבר ממה שהוא לו היום קודם התפלה והצדקה וכמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות וגו' לטוב לנו כל הימים קויתי ד' קותה נפשי שיאיר לי מאור עיני ויחדש כנשר כח נעורי להוסיף אומץ לכתוב אליכם דברי תורה ומוסר:
ג' לסדר ראה כ"י ה' יס"ד ביו"ן וב"ה יחסו עני"י עמ"ו לפ"ק
אביכם הדו"ש מיגנדר כעפרא דארע' קדישא ומשתעשע באחרית ימיו בנוה צדק יפה נוף משוש כל הארץ ומשתוקק לשלומכם לטובתכם כל הימים לחיותנו כיום הזה ר"ל שהחיות אשר אנחנו חיים בו היום הזה גלוי וידוע לפני אדון כל שהוא לטוב לנו כל הימים:
שמעון זרחי