נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי
תודה ואחרית דבר
מבתו של כבוד הגאון המחבר, למעלת כבוד אבי' תדבר, ה"ה הגבירה המפורסמת המשכלת מרת מרים תי' המו"ל את הספר הזה:
אודה את אלהי אבי אשר הגיעני עד הלום וזכיתי להעלות על מזבח הדפוס כי"ק מאדוני אבי הרב הגאון הגדול זצוקללה"ה זה כשלש ושלשים שנה מיום אשר נתבקש בישיבה של מעלה והשאיר אחריו ברכה ספר גדול בכמות ובאיכות בשו"ת ופלפול הלכה אבל ברבות הימים שלטו בו ידי זרים לקטו ממנו השושנים ושמו בו מגרעות בהלכות ודינים עת שמנו אל לבנו אני וכבוד אישי נר"י ה"ה הישר באדם הנכבד מו"ה ר' יצחק אייזיק ראבינאוויץ להקים נחל אבות על מכונם ומצאתי בגליון הכתב יד לקרוא אותו בשם משמעון נחלת שמעון ולזכר עולם יהי' צדיק צדקתו תעמוד לדור דור כי ביותר שהי' אבינו הגאון המחבר זצוקלל"ה גדול בתורה ובחכמה הי' נעלה במדות רוממות במדות תרומיות כנודע זאת לכל יודעי שמו מכיריו ומיודעיו כי כעשרים ושבע שנים לפני פטירתו הוכרח לקבל עליו עול הרבנות ושמש בכתר הרבנות בקהלות גדולות ונכבדות ק"ק טאווריג ויאקובשטאט כארבע ועשרים שנה ועד היום זכרונו חי בתוך לבותם ובפיהם כי הי' אב ליתומים מעוז לדלים ובשנות תר"ה ותר"ו ותר"ז כשהי' אז אב"ד דק"ק טאווריג ואז הי' רעב של מהומה שלש שנים רעב בקרב הארץ הנה הוא אדוני אבי ז"ל בעצם השתדלותו פעל ועשה להחיות נפשות אביונים עד אשר עניי עיר טאווריג לא ידעו חרפת רעב כי נמכר להם לחם בזול בפחות שני שלישים מהשער היוצא אז וכן בעיר יאקאבשטאט בכל העת אשר שלט האדם באדם לרע לו) היא העת אשר הי' החוק לתפוס כל אשר אין לו תעודת מסע למסר אותו לעה"צ והרבה השתמשו בזה נגד החוק לטובת עצמן כידוע) בעת רבו בני פרץ לפרוץ פרץ על פני פרץ הוא עמד בפרץ כי גדול מאוד כבודו בעיני שרים גדולי הממשלה יר"ה כמו השר הגדול רב חסד הנציב ושר המחוז סובורוב אשר בגודל חכמתם הכירו וידעו בו כי אך האמת נר לרגלו והצדק אזור חלציו אך בסוף ימיו נכספה וכלתה נפשו אל ארץ הקדושה שם יתלונן בחצרות ד' שם איוה למושב לו בחורבת ר' יהודה חסיד ז"ל שם השתדל בנפשו ומאודו לכונן בית תלמוד תורה גדול ונכבד ועד כמה היתה חביבה עליו ישיבת ארץ הקדושה עד אשר בעת חלה את עיניו והרופאים ציוו עליו לנסוע לעה"מ ווין כי שם ישיג רפואה שלמה במשך איזה ירחים ואח"כ ישוב ירושלימה לא קבל עליו לעזוב שבתו בארץ הקדושה אף לימים מועטים וקרא את עצמו כי אשב בחשך ד' אור לי ושם בחורבת רי"ח ישב עד יום מותו ואת כספו הקדיש לתלמוד תורה של תשב"ר. ויהי כאשר חלה את חליו אשר ימות בו באו חכמי ירושלים לבקרו וגילה להם חפצו כי יודע הוא אשר ימות מחולי זה לכן רצונו לטהר עצמו במקוה בעוד נפשו בו וכאשר לא הסכימו לדבריו נתן קולו בבכי עד אשר הוכרחו לבטל רצונם מפני רצונו וביום השלישי לטהרתו עלתה נשמתו השמימה בקדושה ובטהרה. והנני מוצאת עצמי מחויבת להציב תו וציון לאמי הרבנית הצדיקת מרת אסתר עטיל תנוח נפשה בצרור החיים כששים שנה היתה עזר לאישה הצדיק אבינו זצוקלל"ה וכשלשים שנה היתה עקרת הבית להביא טרף לביתה ולב אבינו פנוי לתורת ד' והנאהבים והנעימים בחיהם גם במותם לא נפרדו כי אאז"ל נפטר לחיי עד בתשעה לחדש אלול שנת כת"ר לפ"ק ואז היתה אמנו ז"ל ג"כ חולנית במחלת הקדחת שוכבת בבית אחר ולא ידעה כי הורם עטרת ראשה עד יום השלשים לפטירתו לג"ע הוא יום ח' תשרי שנת באחרית הימים לפ"ק כי באותו היום קמה פתאום בקשה מים לרחוץ ידי' ולאמר אתה ודוי של שכ"מ וללבוש אותה כתונת לבן ואמרה לעומדים אצלה הלא אישי ר' שימעלי בא אצלי לקחת אותי אליו ואתם לא הגדתם לי כי כבר נפטר לג"ע ואחר איזה שעות שבה נפשה למעונה אל אלהים אשר נתנה זכותם תעמוד לנו וליוצאי חלצינו עד יקיצו שוכני עפר ונזכה גם אנחנו עם כל הכתוב לחיים בספר בעה"ק בירושלים תוב"ב:
אלה דברי בת הגאון המחבר מרים אשת הנכבד ר' אייזיק ראבינאוויץ נ"י.