אור ברסלב
נחלת שמעון (זרחי) נחלת שמעון › סימן מ

נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי

נחלת שמעון · סימן מ

סימן לט

ע"ד הדין ודברים שהי' בין שני שותפים.

ראובן ושמעון דרים בעיר אחת. והי' עסק של כ"א מהם לקנות פשתן לאחדים מבני הכפרים המביאים פשתן למכור בשוק העיר. ומחמת שהי' ראובן ושמעון הקונים הנ"ל לפרקים מעלין בדמים זה על זה אצל המוכרים למען הרבות קנינו והי' פסידא דתרווייהו. ע"כ הסכימו שכל מה שיקנה כ"א מהם יהי' בשותפות שניהם גם הניחו כל מה שקנו בשפייכליר אחד. ושכרו בעלי מלאכות לנקות את הפשתן ביחד. ועוד הביאו מה שקנו כ"א מהם מחוץ לעיר וערבו הכל ביחד. והוליך ראובן שמונים שיפינד פשתן לריגא ומכר אותם ועלה עליהם ריווח. רק שלא חשבו ביניהם עדיין כמה הי' הריווח בברור גם לא חשבו אז כמה הניח כ"א מהם מעות לתוך השותפות ועדיין נשאר בעת ההיא שלשה ושלשים שיפונד בחזקת השותפות מקצתן כבר הי' מונחים בשפייכליר ומקצתן עדין היו חוץ לעיר ברשות השלוחים לקנות פשתן ששלח כ"א מהם לבדו או ששלחו שניהם. כאשר בא ראובן מריגא אחר מכירת הפשתן נתן כמה מאות רוב"כ לשמעון עד לחשבון. ונסעו שניהם לדינאבורג אשר שם היו שליח שלהם לקנות בעבורם פשתן ולכ"א מהם היו שם עסק אחר היינו לחשב עם שליח שלהם בעסקים אחרים אשר הוא דר שם בדינאבורג. והמחה שם שמעון לראובן ע"י השליח הנ"ל שהיו בידו ערך חמש מאות רוב"כ משל שמעון והמחם לראובן במ"ש. רק בזה יש הכחשה ביניהם ששמעון אומר שהתנה עם ראובן שלא יקנה רק הפשתן של אשתקד שהי' ידוע להם המקום שנמצא לקנות פשתן דאשתקד בסביבות ווידז ערך שלשים שיפינד ויותר אינו רוצה לקנות וגם הפשתן דהאי שתא אינו רוצה לקנות לפי שקרוב להפסד. וראובן כופר ואומר שלא היו שום תנאי רק שמעון מסר לו המחאה הנ"ל בסתם לצורך קנית פשתן. ושמעון חזר לביתו וראובן נסע למקום הנ"ל סביבות ווידז אך לא קנה פשתן דהאי שתא. וקנה בסך הנ"ל סך מאה וחמשים שיפונד ושלח הנ"ל לרשות לוי מעיר אחרת שנתן לוי לראובן מעות העולה לסך מאה שיפונד וחמשים שיפונד חשב ראובן שיהי' שייכים לשותפות שבינו ובין שמעון ועתה כאשר נמכר המאה וחמשים שיפונד הנ"ל עלה עליהם הפסד סך עצום רק שיש ביד ראובן משל שמעון כדי כל הפסד המגיע על חלקו של שמעון לפי חשבונו של ראובן מחמשים שיפונד הנ"ל ועוד יותר מה שצריך עדיין ראובן להחזיר לשמעון אע"פ שיחשוב עלי' ההפסד הנ"ל. ואופן מה שמוחזק ראובן במעות הוא משלשה פנים מהם מה שיש בידו מחשבונות שהי' מכבר ביניהם מסחורות אחרים קודם שהסכימו על שותפות הפשתן. ומהם מה שקיבל ראובן משמעון בפרוטרוט אחר קנית הפשתן הנ"ל דווידז. ועוד ממכירת הששה ושלשים שיפונד שנשאר עדיין בשותפות ונמכר פה בעיר וקבל ראובן כל המעות לידו מדעת שמעון:

ועתה טוען שמעון שאין לו לראובן לחשוב עליו ההפסד מחמשים שיפונד דווידז הנ"ל מכמה טעמים:

א) מחמת שהתנה עמו שלא לקנות רק פשתן דאשתקד והוא שינה והפסיד לעצמו:

ב) שאפי' לא שינה בעיקר הקני' הרי נשתתף עם אחרים וג"כ הפסיד לעצמו:

ג) שלא נתן לו רשות רק על שלשים שיפונד והוא לקח יותר:

ד) שלא הי' מעות שלו ביד ראובן לצורך קנית פשתן רק החמשה מאות רוב"כ ועוד מאה וחמשים רוב"כ ששלח לו מביתו אחר חזרו מדינאבורג ויתר המעות הם בידו מחשבונות אחרים וא"כ אפי' לא הי' שום שינוי מראובן מ"מ אין לו לקבל הפסד רק לפי מעותיו. שהרי הוא סחורה העומדת לחלוק ואין הכרח למוכרה ביחד והוי כשור לטביחה ועומד לטביחה:

וראובן השיב על טענה א' כנ"ל שלהד"מ ולא הי' שום תנאי מפורש רק ששמעון אמר לו בחזירתו מדינאבורג לביתו שיקנה עוד פשתן לצורך השותפות ולדעתו צריך שמעון לקבל עליו הפסד מחמשים שיפונד דווידז מחמת כמה טעמי':

א) שתחילת עיקר קניתו הפשתן דווידז הי' לטובת השותפות לפי שכבר נפל המקח בריגא והי' קשה למכור הששה ושלשים שיפונד לבדם והוצרך לקנות יותר בכדי שיהי' נוח למכור הנ"ל ביחד:

ב) ומטעם זה ג"כ אין זה שינוי מה שנשתתף עם לוי לפי שבזה ג"כ חשבה לטובה למען הרבות הסחורה בפארטי' גדול שלפי דברי ראובן ומחשבתו אז שיותר בנקל יהיה טוב למכור סך מרובה בריגא מלמכור סך מועט:

ג) לפי שאפי' נאמר שהוי שינוי במה שקנה פשתן דהאי שתא ומה שנשתתף עם לוי מ"מ הרי הודיע לשמעון והסכים למעשיו והראי' ע"ז שהסכים למעשיו הוא במה שנתן לו שמעון כמה פעמים מעות בפרוטרוט אחר שקנה הפשתן דווידז גם הניח לו לקבל כל המעות מהששה ושלשים שיפונד של שותפות ולא ביקש ממנו חלק המחצה שלו. וגם לא ביקש שמעון ממנו כל משך זמן הנ"ל מה שהי' בידו משלו מחשבונות שביניהם מכבר ומסתמא הי' בדעת שמעון שיהי' בידו ע"ח הפשתן הנ"ל:

ד) עוד טען ראובן ראי' שהסכים שמעון לקנות הפשתן דווידז שהרי כשנתרעם שמעון חוץ לב"ד על חשבון שחשב לו ראובן לא נתרעם רק על מה שחושב לו בשותפות חמשים שיפונד והוא לא צוה לקנות רק ארבעים שיפונד ועוד שארי טענות אחרות אבל על עיקר הקני' לא נתרעם כלל:

ה) ועל מה שטען שמעון שאין לו לקבל הפסד רק לפי מעותיו השיב ראובן שהשותפות שלהם כן נעשית מתחילה שיהיו הכל לאמצע לא לפי המעות. שהרי גם באותו השמונים שיפונד שהי' בהם ריווח לא היו לשמעון כ"כ מעות כמו לראובן ואעפ"כ חשב הריווח לאמצע:

כל אלו תוכן טענות ראובן וע"ז השיב שמעון שמעולם לא הסכים למעשיו והראיות אין מוכיחות שמה שנתן לו מעות בפרוטרוט אחר הקני' הי' על סמך התנאי שיקנה פשתן דאשתקד, ואחר שנודע לו שלקח פשתן דהאי שתא וגם נשתתף עם לוי שוב לא נתן לו מעות ע"ח הפשתן רק דרך הלואה וג"ח:

ומעות שקבל ראובן בעד הששה ושלשים שיפונד של שותפות קבל אותה ראובן בכדי לסלק בזה חוב הקפה שקבלו שניהם בריגא והמקבל הקפה הנ"ל הי' ראובן שקבל בעדו וגם בעד שמעון וא"כ צריך הוא לסלק ומחמת זה ג"כ לא ביקש המגיע לו מחשבונות שמכבר לפי שיודע שצריך לסלק ההקפה אע"פ שהשט"ח שבריגא הם ע"ש שמעון מ"מ המקבל הי' ראובן ועליו לסלק להבע"ח. הצגתי כל דברי הטענות והמעשה בפרטיות ולא יחשוב אדוני זאת לעוון כי יהי' עליו לטורח לפי שאני רוצה שיצא הדין לאמיתו וחושש אני פן ואולי לקוצר עיוני העברתי עיני על איזה פרט מדבריהם הנוגע לדינא ועתה אעריך מה שמסתפק אני להלכה בענין הזה באיזה סניפים:

הספק הא' במה שכתב בס"י ולא ישתתף בה עם אחרים. דמשמע בסמ"ע ס"ק ס"ט במסקנתו דאפי' כשרואה השותף שהוא לטובת השותפות מ"מ אינו רשאי להשתתף עם אחר. וכ"מ בט"ז סעי' ל' וסעיף י'. וכן יש להבין מלשון המרדכי ס"פ אלמנה נזונת הובא בהגהה סעי' י' דכל שאינו משנה או פושע יעשה בשל חבירו כמו בשלו וע"כ דהיינו לתועלת השותפות ואפילו הכי משנה לא. ומלשון הטור הובא בסמ"ע ס"ק ע"ט נראה דיש רשות לכ"א לעשות מה שנראה לו שהוא תועלת השותפות ומשמע מדברי הסמ"ע ריש ס"ק ס"ט דלא ס"ל כחילוק של הט"ז סעי' י' שחילק בין האמין הסחורות בידו. גם הש"ך ס"ק מ"ו הביא בשם ראנ"ח סי' ס"ה חלוק אשר לא אוכל לעמוד על כוונתו. ואם נתפוס במוחלט דיש רשות לשותף לעשות מה שנראה בעיניו לתועלת השותפות אפי' לשנות ממנהג א"כ אפי' יהי' האמת כדברי שמעון בטענה א' שהתנה בפי' שלא יקנה רק פשתן דאשתקד מ"מ הי' הרשות ביד ראובן לקנות פשתן דהאי שתא וגם להשתתף עם לוי ע"פ טענה ו' וב' של ראובן שחשב לתועלת השותפות דהא הי' יכול ראובן לכוף את שמעון ע"ז ע"פ ב"ד כמ"ש הנתיבות ס"ק ל"ב דאם התנו להשתתף במנה ואח"כ מחמת איזה חשש פסידא הוצרכו למעות יותר יכולין לכוף זא"ז עכ"ל ואע"ג שסוף הדבר לא הי' טובת השותפות שהי' היזק יותר וגם לא נמכר כלל המאה וחמשה שיפונד שקנה ראובן ביחד עם הששה ושלשים של שותפות מ"מ מחשבתו הי' לטובה ואלו היו ראובן בא לב"ד קודם שקנה הי' ב"ד כופים לשמעון שיתן מעות לקנות יותר ע"פ טענות ראובן שהוא לתועלת. ואפשר דיש לחלק דדוקא התם שהטובה ודאית ונראית לעין כההיא דס"ס קע"ח. ועוד י"ל דודאי גם התם אם השותף השני אינו רוצה ליתן מעות יותר מחשבון המנה כפי מה שהיא שוה באותו הפעם והשותף המוציא ההוצאה להשביח יכול לומר לעצמו אני מציל וחולק שלא מדעת חבירו. עיין במרדכי פ' הגוזל סי' קפ"ב והגהמ"יי ספ"ד מהל' שלוחין:

הספק הב' במה שכתב הרמב"ם ואח"כ הודיעו והסכים למעשי' פי' הסמ"ע ס"ק נ"ד דלא אמרינן בזה שתיקה כהודאה דמיא דהא י"ל דשתק מאחר דכבר עשהו ולא היו בידו לשנות עכ"ל ויש להוסיף עוד דהא י"ל דשתק משום דלא איכפת לי' דאם יהי' ריווח יטול חלקו ואם יהי' היזק לא יפסיד כלום ולפ"ז צריך השותף שיאמר בפיו בפירוש שהוא מרוצה למה שעבר ועשה שותפו והרבותא היא שא"צ קנין. וכ"מ לכאורה מלשון הרמב"ם שסיים אלא בדברים בלבד אלא שהש"ך סס"ק כ"ב הראה מקום לעיין בכמה שו"ת ואין א' מהם תח"י. וראיתי במשנה למלך שהביא קצתם שכתבו כיון שידע ושתק ולא מיחה קרינן שהסכים למעשיו ומספקא לי אם יכול המוחזק לומר קים לי כהנך פוסקים כיון שלא הובאו דבריהם במפרשי הש"ע. וכ"כ המ"ל בשם מהרימ"ט דאחר מעשה אפי' אמר דברים שמורה שהוא מתרצה לאו מידי הוא וכו'. וכתב עלי' שמדברי הרמב"ם שכ' ואח"כ הודיעו כו' נראה שלא כדברי הרב. ולענ"ד יש לחלק בין דברים שמורים שהוא מתרצה ובין הסכים למעשיו בפירוש וכמ"ש [ויהי חסדו לפרש לי מאי דמייתי מעובדא דמרי בר איסק]. אלא דבסמ"ע גופי' סי' צ"ג ס"ק ל"ח בכה"ג דשתיקה כהודאה והי' אפשר לומר דשם היו כוונתו דידע מתחילה קודם המעשה דההיא ודאי כהודאה ולפ"ז אפשר דלא פליגי כלל הפוסקים המובאים במל"מ אהדדי אלא דבב"י בסי' קע"ו סעי' ל"ח מבואר אפי' דהיכא דבשעת מעשה לא ידע ואח"כ ידע ושתק נתפייס ואינו יכול לערער וא"ל דהא הי' בידו לשנות דמנ"ל לב"י להקשות למה להרא"ש הטעם משום תועלת השותפות תיפוק לי' משום דידע ושתק דלמא לא היו בידו לשנות ושתיקתו לאו כלום הוא ולפמ"ש הט"ז סעי' י' דההיא דתשו' הרא"ש לאו שינוי הוא כלל א"כ ע"כ צ"ל דהא גופה קמ"ל הרא"ש דמשום דהוי תועלת השותפות יש לו רשות לעשות כן הא לא"ה לא אע"פ שאין כאן שינוי א"כ אין מקום לקוש' הב"י. ובלא"ה קוש' הב"י צ"ע דהא י"ל דהרא"ש התירא לכתחילה קמ"ל. ומ"מ נבוך אני בפי' והסכים למעשיו דאפשר דסגי בשתיקה ותו דבנ"ד אפשר דמקרי יש לו לשנות דמיד שנודע לשמעון שקנה פשתן דהאי שתא וגם נשתתף עם לוי הי' לו לבקש מעותיו מראובן וכ"ש שלא ליתן לו המעות מהששה ושלשים שיפונד ואע"פ שיתן לו על החוב. מ"מ הי' לו לראות את הנולד שמא יתפוס אותם ראובן על היזק או אפשר דאחזוקי לראובן בגזלן לא הוי מחזיק ועדיין הי' מצפה שמא לא יהיו כלל היזק ואפשר שיהיו קצת ריווח ואיני יודע להכריע:

הספק הג' כי יש לי בזה עוד מקום ספק וחדתי הוא לי אם הדין הזה דעבר ועשה ואח"כ הודיעו והסכים למעשיו הוא ג"כ כנותן לשליחו לקנות חטים והלך וקנה שעורים כי מקור הדין נעלם ממני והכ"מ כתב שהיא ברייתא הובאה ברי"ף פ' א"נ ולא מצאתי ברי"ף ד' סלאוויטא] כי הכ"מ כ' הטעם בזה משום דמחילה אינה צריכה קנין וא"כ יש לחלק ולומר דדוקא בשותפים בסחורה שהסחורה בכ"מ שהיא היא בחזקת השותף ושלו היא אע"פ ששינה השותף השני הא קי"ל דשינוי אינו קונה והסחורה נשאר בחזקת השותפות כבתחילה רק שחייב השותף העובר באחריות ההפסד משום פשיעה או משום מזיק ואין לו להשותף האחד על המשנה רק חוב ובזה מהני מחילה בלא קנין. משא"כ בשליח ששינה דשוב לא הוי שליחות וחוכא דבני מערבא קושי' אלימתא היא וכי מי הודיעו לבעל החטים כו', דהא לא קנינהו בעל המעות מעולם אלמא דאסברה לן הרא"ש דמ"מ השליח זוכה לבעל המעות והטעם נ"ל דאע"ג דלא הוי שליח מ"מ לא גרע מאינש דעלמא שלא הי' שלוחו מעולם דקיי"ל זכין לאדם שלא בפניו והיינו במידי דזכות הוא לו וזהו אם הותירו משא"כ אם פחתו קנה השליח לעצמו וכפי' הראשון שבתוס' ד"ה מי הודיעו. והוי כקנין על תנאי אם יותירו יקנה בעל המעות ואם יפחתו יקנה השליח וא"כ אפי' הודיעו השליח לבעל המעות ששינה והסכים למעשיו בפירוש ואמר אין לא מהני. ודברים בעלמא נינהו ומצי בעל המעות לחזור בו ובעי קנין מחדש מהשליח לבעל המעות כיון דבשעת משיכת השליח לא קנה בעל המעות ולא היו מעולם ברשותו ובחזקתו כמו בשותפים בסחורה. ובזה מתיישב מה שכ' הרמב"ם דין זה בפ"ה ולא כתבו קודם לכן בפ"א גבי שליח. וא"כ יש לומר בשותף ג"כ דדווקא בשינה בסחורה השייך לשותפות הדין כן אבל בשינה במעות שנתן לו השותף ע"מ לקנות סחורה הוי ממש כמו שליח ולא מהני הסכמה לבד עד שיקנה ממנו בקנין המועיל. ולפי שזה דבר חדש לא מצאתיו בפוסקים אינו רוצה להעמיד על דעתי בזה עד אשר יורני אדוני ויתמוך דברו לבי:

וחוכא דבני מערבא הואיל ואתא לידן אימא בה מלתא מאי דקשי' לי בדבור התוס' ד"ה שאני חטין כו', תימא כו'. והלא מגופא דברייתא כו'. ואמאי לא ניחא להו לפרש הסוגיא כפשטא דרב שמואל ס"ל דבעל החטין מקנה בסתם למי שהוא בעל המעות וטעמא דשליחותי' עביד לא סבירא לי' אע"ג דוודאי לא פליג אהא דקיי"ל שלוחו של אדם כמותו והיינו דס"ל דלגבי קנין דעת מקנה בעינן וא"כ חטים ושעורין מקנה בסתם לכל מי שהוא בעל המעות ואהא קאמר ר' אבוה תדע מהמקדיש דהתם ודאי משום דשליחותי' עביד דהא בעל המעות הוא הבעל הקונה בעצמו. וא"כ גבי חטין וחטין הוא משום דשליחותי' קעביד ולא משום דדעת המקנה לבעל המעות והשתא הדרא קושי' בני מערבא לדוכתא. וכיון דר' אבא מהדר לאוקמא טעמא דהמקדיש משום נעשה כמי שהקנה אלמא דלא ס"ל שליחותי' קעביד וכיד בע"ה לגבי דעת מקנה וע"כ טעמא דחטין וחטין משום דדעתו להקנות לבעל המעות בכ"מ שהוא וא"כ חטין ושעורין נמי והיינו דלא כחוכא דבני מערבא. ובזה הי' נסתר סברתי לחלק בין שותף לשליח אלא שהרא"ש כתב דר' אבא משני הברייתא אליבא דבני מערבא ולפמ"ש הוא להיפוך דלשנויי' דר' אבא נסתר הא דבני מערבא:

הספק הו' בענין שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתיים דהשכר והפחת לאמצע דהא ודאי פשיטא לי דמצי המוחזק לומר קים לי כדעת התוס' והרא"ש דאפי' קנו לטביחה וטבחו הוי לאמצע. אבל הא מספקא לי דלמא היינו דוקא כשהי' ידוע להם בשעת השותפות זה מטיל מנה וזה מאתיים דאז אמרינן מדלא אתנו הי' דעתם ליתן ולהשתעבד בשוה אבל בסתם שלא ידעו כמה מטיל כ"א מהם סתמא דמלתא דעתם שיטילו בשוה וגם אין כ"א משתעבד בהפסד יותר מכדי מעותיו. ואע"ג דבסעי' ד' ובסמ"ע ס"ק י"ד דאפילו בכה"ג השכר לאמצע אין משם ראי' דהם לא מיירי רק לשיטת הרי"ף ורמב"ם וש"ע דדוקא במכרוהו חי או בלקחו לחרישה השכר לאמצע דהתם הטעם משום דהחלקים מעורבין דבזה אין חילוק בין ידעו מזה או לא משא"כ לשיטת תוס' והרא"ש בשור לטביחה ועומד לטביחה. ומ"מ לא מצאתי ראי' להיפך ומסתפקא לי אם לא יהי' שום ראי' לאיזה צד מהספק הזה אם יש להעמיד הממון היכא דקאי או דהוי זה תפישה מספק או דיש להעמיד על עיקר הדין כיון דהאומדנא אינה מבוררת.

הספק הה' בענין להשתעבד לשלם מביתו נמי פשיטא לי דמצי המוחזק לומר קים לי כהרמב"ם דצריך לשלם מביתו. אבל מספקא לי אפי' להרמב"ם כיון שכתב שאין השותף מהנשבעים ונוטלין כדי שיטול מה שביד חברו אלא כו' או נוטל מדבר שהוא תחת ידו אם כוונתו מדבר שהוא ת"י משל שותפות אע"ג דאין לו מגו והה"ד אם יש תח"י משל חבירו נשבע ג"כ שהי' הפסד ונפטר אם יש לו מגו או דלמא דלא מהני בזה מגו דמ"מ הוי כנוטל מה שביד חברו כיון דלאו מחמת השותפות בא לידו וקודם שבועתו לא נתחייב לו השותף כלל והרי הוא נוטל בשבועתו מה שביד חבירו:

ועוד טען שמעון שראובן שינה ושלח ערך עשרה שיפונד שקנה השליח שלהם בדינאבורג שלחם ראובן לרשות לוי בעיר האחרת ונגד זה שלח כסך הנ"ל מהפשתן שקנה בווידז לתוך השפייכלער שלהם בשותפות ואילו הי' גרועים מאותם של שותפות ומחמת זה הי' גורעין במכירת הששה ושלשים שיפונד של שותפות. וע"ז השיב ראובן שעשה לטובת השותפות. יורוני נא בחסדו אם יש לדון בזה ע"פ דברי מהרי"ק המובא ביתה יוסף סי' קע"ו מחודש י"ב י"ג:

תוכן העניינים

נחלת שמעון (זרחי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה