אור ברסלב
נחלת שמעון (זרחי) נחלת שמעון › סימן טז

נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי

נחלת שמעון · סימן טז

סימן טו

בענין מי שהיה חבוש בביה"ס וקרוב הדבר להיות משפטו חרוץ לשלח אותו לסיבירייע. וכאשר נחלה שם בביה"ס ובן אין לו בקשה אשתו שיגרשנה בג"פ ונתרצה באופן שכשיוצא מביה"ס תחזיר אליו. ואמרו לו המסדרים שהגט צריך להיות בלי תנאי רק שיעשו בטחון ע"ז וסידרו הגט כדת וכמנהג ואח"כ קיבלה האשה בחב"ד שבאם יוצא מביה"ס תוך משך ארבעה חדשים תחזור להנשא לו בחו"ק. והוא יצא לחפשי קודם כלות משך ד' חדשים. ועתה כאשר עברו יותר מט"ו חדשים מיום צאתו לחפשי מביה"ס והאשה רוצה להנשא לאחר נגד רצון ודעת המגרש.

הנה כבר דשו בנידון כזה רבים מהאחרונים בתשובותיהם ובפרט מהמפורסם בשם גט דווינא. אך נדבר מאשר יש להוסיף ולחדש קצת בנידון שלפנינו. דהנה הפוסקים כולם פסקו כרבה ורבא (גיטין ע"ג א') דפליגי עלי' דרב הונא דאמר גט שכ"מ כמתנתו אלא סבירא לן דאם עמד אינו חוזר. אך דבנ"ד הי' מקום לומר דאפי' רבה ורבא מודים דחוזר בגיטו דכיון דטעמא דידהו משום גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה. ומדאורייתא מודים דאינו גט אם עמד. וע"כ משום אומדנא דמוכח דאדעתא דהכי לא גירש. ואע"פ שגירש בסתם כדרך כל מגרשי נשותיהן. ובנ"ד לא שייכא הא גזירה כיון שאפי' אם לא הי' מת רק הי' משפטו נחרץ להשתלח לסיביריע הי' ג"כ גט. וא"כ אין המיתה גורמת ולא אתי למטעי דיש גט לאחר מיתה. ואפי' לר"ת [בתוס' שם ד"ה אמר ר"ה] דס"ל דלא אמרינן כלל בשכ"מ שגירש סתם אומדין דעתו דלא גירש רק על תנאי שאם ימות יחול הגט מחיים וס"ל דאפי' רב הונא מודה דאם עמד אינו חוזר ומדינא לא משום גזירה. ולא פליגי ר"ה ורבה ורבא אלא כשגירש בתנאי כו'. הא בנ"ד שגילה בדעתו שמגרש משום שהי' סבור שישתלח לסיביריע [וביקש מהמסדרים שיכתב וינתן הגט על תנאי זה אלא שהם אמרו לו שזה לא יתכן] אעפ"י שאח"כ גירש בסתם בלא תנאי אנן סהדי דאדעתא דהכי עביד כמ"ש התוס' קדושין מ"ט ע"ב ד"ה דברים. והוי כאלו התנה בהדיא

הן אמת דלענין אם עמד מחליו לא מהני גילוי דעת גרידא לבטל הגט [ונלע"ד דאפילו אמר להדיא אני מגרשך כי היכי דלא תפול קמי יבם מ"מ אם עמד אינו חוזר (אי משום גזירה או למאן דס"ל דליכא אומדנא בשכ"מ לגבי גט) כמו האומר משום שם רע אני מוציאך דכתבו התוס' דלא הוי תנאי כלל וגם לא מהני משום גילוי דעת (ולי נראה דגם רש"י ס"ל הכי דלא הוי תנאי ודלא כמהרמ"ל ואכתוב בזה לקמן בס"ד) אלא דחשו חז"ל שהבעל יוציא לעז ובכה"ג לא שייך לעז דהא היה בידו להחזירה מיד כשעמד ואם היה שייך לעז אדרבא היה הדין נותן דאינו ראוי להחזירה כמו מוציא משום ש"ר] רק בעינן תנאי גמור וכדאתקין שמואל. וכ"נ ג"כ מדברי התוס' והרא"ש גיטין ע"ה ע"א ממה שהקשה רבי אלחנן על הא דמסיק דבעינן תנאי כפול מהא דקאמר באיזהו נשך גבי אי קיימת דידך אנא. פטומי מילי בעלמא נינהו משמע שאם התנה הוא כמו שאמרה היא הי' מועיל. ותירץ ר"י דנקט פטומי מילי משום דלא מהני אפי' לרבנן דר"מ. אלמא דמשום גילוי דעת לא הוי מהני והיינו דאין לנו לבטל מעשה משום גילוי דעת אלא היכי שאמרו חז"ל דקים להו דקפיד בהכי ומ"מ לענין מה שיצא לחפשי ולא נשתלח לסיבירייע נראה דמהני גילוי דעת אפילו למאן דס"ל דבעינן תנאי כפול דהיינו ממש זבין נכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל דאמרו חז"ל בפירוש דמהני גילוי דעת לבטל המקח. וכמו שחילק התוס' כתובות ע"ד ע"ב סד"ה משום כו' בין הא דזבין אדעתא כו' דסגי בגילוי דעת ובין היכא דאמר משום ש"ר אני מוציאך דבעינן תנאי גמור.

אבל כ"ז אינו דהא וודאי הטעם מה דגילוי דעת או אומדנא דמוכח מהני לבטל המעשה אפילו למאן דס"ל דבעינן תנאי כפול היינו משום דהוי מקח טעות ואין דין תנאי רק היכי דיכול להיות שמרוצה למכור בכל ענין ואופן רק דהתנה איזה תנאי משום הרווחה או שאר כוונה בהא אמרינן דכל דלא כפלי' לתנאי' לא הוי קפידה לבטל המעשה משום זה אלא דברצונו היה יותר טוב לו שיתקיים גם התנאי וע"ד שכתבו התוס' והרא"ש בפ' איזהו נשך דיש דברים שאין מחשיבים אותם לעיקר התנאי עד שיהא המעשה בטל בשביל מניעת אותם הדברים. ועל כרחינו לא מתרצי השיטות אלא בהכי דהיכי דאמרו חז"ל דאיכא אומדנא דמוכח או דמהני גילוי דעת היינו משום דאי לא נתקיימה מחשבתו הוי מקח טעות. ולפי"ז בנ"ד כיון שאמרו לו מסדרי הגט כי נתינת הגט צריך להיות בהחלט גמור אפילו יעמוד מחוליו ויצא מביהא"ס. א"כ גמר ומגרש בכל ענין דהוי כאומר לחבירו חפץ זה שאני לוקח ממך במנה יודע אני בו ששוה מאתים ע"מ שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה משא"כ בזבין אדעתא למיסק לא"י שלא פירשו לו ההיפך שיהיה המכירה אף שלא יעלה. ואי הוי אמרינן דטעמא דגילוי דעת מהני הוא משום דהוי כאלו התנה וכפל לתנאי (ולא משום מקח טעות) לא הוי מהני אפילו אם היו מפרשים לו ההיפוך דעכ"פ אנן סהדי דגמר המעשה הנתינה או הקנין לא היה כ"א על דעת התנאי ובטלו דבריו האחרונים את הראשונים (ונראה דזה היה דעת מוהר"ם לובלין בגט דווינא).

ואין לומר דכיון שסמך בדעתו על הבטחתם שתחזור להנשא לו א"כ אע"ג דגמר ומגרש בהחלט אפילו יעמוד מחליו ויצא מביה"ס אבל דעתו היה שכ"ז אם תקיים הבטחתה ותחזור להנשא לו אז יהיה גט למפרע אבל אם לא תקיים הבטחתה אדעתא דהכי לא יהיה לה גיטא ובהא הא לא פירשו לו ההיפוך שאפילו אם לא תחזור ותנשא לו יהא גט. זה אינו חדא דכבר הוכחנו דלענין זה לא מהני גילוי דעתו דאדעתא דהכי יהיב לה גיטא ולא עדיף מאלו אמר לה משום ש"ר אני מוציאך דכתבו התוס' והרא"ש וש"פ דלא הוי תנאי לבטל הגט כשנמצא הש"ר שקר ואפילו לרש"י דס"ל דאם היה מותר להחזירה היה הגט בטל כשאומר לא גרשתיך כ"א ע"ד להחזירך וס"ל דגם בזה אמרו חז"ל דהוי גילוי דעת. יש לומר דהיינו דוקא כשגירשה שלא ברצונה ומרצונה לא היתה מתגרשת כלל וגם היתה חוזרת אליו מיד ולאחר זמן ואינו תולה רק בדעתו שמתחילה לא רצה להחזירה מחמת הש"ר ולבסוף איסור מחזיר גרושתו מעכב עליו אבל היכא דמתחילה גירשה מרצונה ותלוי ג"כ בדעתה כמו בדעתו ובידו הוא להחזירה מיד לאחר הגט לא עביד תנאה בהכי. וצ"ע בזה עכ"פ לדעת רוב הפוסקים לא מהני גילוי דעת בזה היכא שגירשה סתם. לדעת רש"י:

ועוד נלע"ד דאפילו התנה בהדיא שמגרשה גירושין גמורים על תנאי על מנת שתחזור ותנשא לו בחו"ק שאין התנאי כלום והמעשה קיים אפילו לא נתקיים התנאי ואינו דומה לע"מ שתנשאי לפלוני [לא מצאתי דין זה מבואר בפוסקים רק במהר"מ לובלין סוף סי' קכ"ב אות ב' כתב להיפוך ובלא"ה חלקו על אותה תשובה חכמי דורו] שהרי הוא תנאי שא"א לקיימו דכיון שאם תנשא בגט זה לאחר שוב לא יהיה אפשר זה לקיום התנאי דהא אסורה לו משום מחזיר גרושתו משנשאת ודומה לע"מ שתבעלי לאבא דאינו תנאי שאביו לא ישמע לו לעשות איסור וכן הוא בעצמו לא ישמע לה לעשות איסור כדי להציל אותה מאיסור שעלי' ולטהר את בני' מהשני. דדוקא ע"מ שתאכלי בשר חזיר אמר רבא דהיא גופא אכלה ולקיא כדי להציל נפשה ממה שתשב תחת השני באיסור א"א כל ימיה ואפי' בזה ס"ל לאביי דאינו תנאי ומהיכי תיתי לן לומר דפליג רבא על אביי אפילו היכא דגם הוא יצטרך לעשות איסור. וכללא הוא דפלוגתא רחוקה לא משוינן ולפי"ז א"א לה לקיים התנאי אלא אם לא תנשא לאחר וא"כ לא התירה בגט זה אלא לזנות ולא לנשואין וע"כ לא מיבעי' להו גיטין פ"ה ע"א אלא אם אמר חוץ מזנותיך משום דבנשואין הא לא שייר אבל שייר בנשואין ודאי דאינו גט ולפי"ז אם נאמר דהוי תנאי דקפיד בהכי לא הוי מהני הגט אפילו לפוטרה מחליצה והאיך מצאנו ידינו ורגלינו בתקנת ר"י מפרי"ש אם נאמר דגילוי דעת הוי כתנאי גמור גם לענין זה ולמה היה לו להכניס עצמו בתקנה לדורות בספק זה אלא ודאי דאפילו התנה בפירוש התנאי בטל משום דהתנה עמה בדבר שאין בידה לקיימה ואם תקיים התנאי קודם שתנשא בגט זה הרי לא התיר הגט כלום ובתנאי שסותר את המעשה לגמרי כ"ע מודו דלא הוי תנאי ואינו אלא כמפליגה בדברים דהא מגרש לה שתהא מעכשיו מותרת לכל אדם. ואינו ענין כלל להיום אין את אשתו כו' דאפילו להרמב"ם דס"ל התם אינה מגורשת היינו משום שייר בגט ואין זה כריתות אבל בע"מ שתנשאי לי מודה וכנ"ל:

ומה שפירש רש"י בפ' השולח גבי מוציא משום ש"ר וז"ל כשגרשתיך הי' בדעתי להחזירך אם ימצאו דברים בדאים וכ"פ גבי איילונית וז"ל לדעת כן גרשתיך שאם יבואו לך סימנים שאחזירך ואם ידעתי שלא תשובי אלי ואת ראויה לילד לא גרשתיך עכ"ל. מאריכות לשונו דלא נקט בקצרה אם ימצאו דברים בדאים או הייתי יודע שיבואו לך סימנים לא הייתי מגרשך משמע שגירשה לגמרי בהחלט מעכשיו רק על תנאי שתחזור להנשא לו ע"י חו"ק [וכ"מ פשט לשון אחזירך] אם ימצאו דברים בדאים או שתביא סימנים [ונראה שהכריחו לרש"י לפרש כן דאם הי' התנאי במשמע הלשון שאמר משום ש"ר אני מוציאך א"כ לא הוי מהני הא דתקנו דלא יחזיר. ועוד דאם הי' התנאי שאם ימצא הש"ר שקר או תביא סימנים לא יהא גט כלל לא הוי מהני לה כלל בגטו להתירה לעלמא שהיתה אסורה להנשא לאחר מחמת חששא שמא ימצאו דברים בדאים ותביא סימנים. וליכא לאוקמי אחזקה דהא איכא חזקת א"א כנגדה] עכ"פ שמעינן מפירש"י דתנאי ע"מ שתחזור ותנשאי לי הוי תנאי לבטל הגט אם לא תתקיים. שאני התם דהא כיון דגירשה מעכשיו לגמרי ופקע איסור אשת איש היתה מותרת להנשא מיד לאחר הגירושין קודם קיום התנאי. ואין לנו לחוש שמא ימצאו דברים בדאים או שמא יבואו לה סימנים דאוקמה אחזקה דמעיקרא ואין חזקה אחרת כנגדה. ויש לנו לומר דלא תצטרך כלל לקיום התנאי וא"כ אין התנאי סותר המעשה והוי שפיר תנאי דהרי הגט מתירה מיד משא"כ אם התנאי הוא אם לא ימות מחויבת לחזור ולהנשא לו הרי אסורה להנשא עד שימות ואין הגט מתירה. ואינו דומה לתנאי אם מתי יהא גט דהגט מתירה מעכשיו ובתנאי אם ימות דהוי מילתא אחריתא. ואין לומר דגם בתנאי ע"מ שתחזיר ותנשאי לי הגט מתירה מיד לענין אם עברה ונישאת קודם שמת אז כשמת הוי כאלו מחל התנאי והוי גט למפרע. א"א לומר כן דא"כ בכל תנאי שא"א לקיימו אמאי אמרינן דאינו תנאי משום דהוי כמפליגה בדברים הא אפשר דקפיד בהכי עד דמחיל לה ואז הוי כאלו נתקיים התנאי אלא ודאי דלא מהני מחילה אלא כשהתנאי מצד עצמו ראוי ואפשר לקיימו דהוי המחילה כאלו נתקיים משא"כ אם התנאי מצד עצמו אינו אפשר לקיימו בזה לא שייך לומר דהמחילה הוי כאילו נתקיים התנאי. ואין המיתה עומדת במקום חזרת נשואין שא"א לקיימו ולא הוי תנאי לבטל הגט. וכ"ש דגילוי דעת בהכי לא מהני לבטלו:

וא"כ מצד איסור אישות אין לחוש כלל דילמא אכתי אגידא בי'. אלא דיש לעיין ע"ד החב"ד שקיבלה עלי' אם יש להתיר לה שלא בפני המגרש ובלא דעתו ורצונו דהא נדרה לו בשביל טובה שעשה לה להצילה מפחד העיגון או החליצה וגם הנדר הוא לתועלתו. והנה כיון דלא קבעו זמן לחזרת הנישואין שניים רק שהטילו עלי' חב"ד שאם בתוך משך ארבעה חדשים מיום הגט יצא מביהא"ס אזי היא מחויבת לחזור ולהנשא לו סתמו כפירושו היינו אם ירצה לחזור ולישא אותה מיד לאחר שיצא מביהא"ס דמסתמא לא הי' דעתם שתהא אגידא בי' כל ימי חייה. ובריש פ' הנושא הביא הרא"ש בשם הירושלמי בפוסק עם אשתו לזון את בתה חמש שנים דאמרינן חמש שנים הראשונות ובמקדש את האשה על תנאי לדעת הרא"ש צריך המקדש לקיים את התנאי מיד ואם אינו מקיים מיד אינה מקודשת ואפי' לדעת הרמ"ה דס"ל אפי' אם קיים את התנאי אחר זמן ה"ז מקודשת. כתב הב"ש דאין נותנין לו זמן יותר מי"ב חודש והיינו משום דזהו השיעור שנותנין לבתולה לפרנס א"ע משא"כ במחזיר גרושתו ודאי דאין נותנין זמן כלל לנשואין כיון דמכירין זה את זה:

**(ויש לי בזה מקום עיון אהא דהובא בש"ע יו"ד סימן קצ"ב דמחזיר גרושתו צריכה לישב שבעה נקיים משום חימוד והוא מתשובת הר"ש בן הרשב"ץ ולפי שלא הובא בב"י ראי' מזה. ולכאורה לא משמע הכי מהא דתנן המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק צריכה הימנו גט שני דה"ה עידי יחוד וה"ה עידי ביאה ומשמע דאפי' בלינה אחת ואי אמרינן דשייך חימוד גבי מחזיר גרושתו לא הי' לנו לחוש דעברי על איסור כרת ובעל לשם קדושין וגדולה מזה כתב המ"ל בשם רדב"ז דאפי' ראינו שבעלה בנידתה אין חוששין שמא בעל לשם קידושין וכ"ש שאין לחוש ליחוד והא ודאי דמשום חדא בעילה מחמדא כדמוכח ביבמות גבי מאן הויא ליומא. וצל"ע:

אחר כתבי זאת יצא לאור ספרי הגאון ר' עקיבא איגר. ומצאתי בתשובות שבסוף ס' דרוש וחדוש ד' ח' ע"ג שהוכיח מההיא דמחזיר גרושתו צ"ל ז"נ וע"פ מה שהערתי מהא דלנה עמו בפונדק דצריכה גט שני דאפי' להרדב"ז דוקא באיסור דאורייתא לא חיישינן דבעל לשם קידושין אבל בזה דאפי' ראתה מחמת חמוד ליכא דאורייתא דהא לא ארגשה וכן כל כיוצא בזה מה דאינו רק מדרבנן שפיר אמרינן דחזקה בעל לשם קידושין. ואכתי דינא דהר"ש בן הרשב"ץ צ"ע לפי המשנה הנ"ל. דלמה נוציא אותו מספיקא מחזקת כשרות לחוש דעבר על איסור דרבנן דמקרי עבריין. כדאיתא פ' כירה.)** והנה גם זה היה ידוע לשניהם שתיכף אחר הגירושין תלך לעירה מקום בני משפחתה דלא הי' בידה במה לפרנס עצמה בעירה ולא תהי' כגר בארץ נכריה וא"כ כשיצא מביהא"ס הי' לו להודיע לה שתחזור אליו ולהביאה אל ביתו דבעל אבידה מחזיר על אבידתו ולא גרע מנשבית שחייב לפדותה וגם מסתמא לא היתה כוונתם בהשבועה אלא שאם ירצה הוא להחזירה לא יהי' העכבה מצידה. ותיכף ומיד בהגיע הזמן הרי נתחייב במזונותי' ובכל חיובי האיש לאשתו וכיון שלא הביאה לביתו ולא נתן לה מזונות אע"פ שהיתה מתפרנסת ממעשה ידי' יכולה היא לומר הרי אין לך עלי רק חיוב מלאכות שהאשה עושה לבעלה לא שאהי' מוכרחת להיות נשכרת למלאכות אחרות גם לא קיים לה שאר חיובים שעליו. וא"כ שוב אינה מחוייבת לקיים השבועה כיון שהוא עבר בתחילה ואם יהי' הכחשה ביניהם בזה שיאמר ששלח אחרי' לבוא אליו ויחזירנה והיא תכחיש. במילתא דאיסורא היא נאמנת על עצמה רק שהב"ד יזהירו אותה על כך שתגיד האמת ומי שירצה לישא אותה יכול לסמוך על דברי'. ובפרט דההכחשה הוא בקום ועשה שעליו לברר שכן עשה. וגם מה שנתעצם המגרש להחזיר את אשתו הראשונה שגירש קודם שנשא את זו רק שלא עלה בידו לפי שהב"ד אסרוה עליו משום שהוציאה מחמת ש"ר ואעפ"כ השתדל הרבה בזה להחזיר גרושתו הראשונה הרי גילה בדעתו דמחיל לה דלענין מחילה ודאי דמהני אומדנא וגילוי דעת ומוכח מכמה דוכתי ואבוהון דכולהו אלמנה ששהתה כו' והא דלא מהני גילוי דעת בגיטין לבטל השליח הוא חידוש ותקנת חז"ל דבכ"מ אומדנא דמוכח הוי כדבור ממש ויש בו כח למחילה וביטול דבור דזה אין סברא **(וגם הוא לא סליק אדעתא הכי ובודאי כבר מחיל לה לגמרי אלא שעתה רוצה לחזור בו.)** שתהא היא יושבת ומצפה כ"ז שיהי' הוא מחזר אחר שידוכים אחרים מה שיהי' נראה בעיניו טוב לפניו ואחר אשר לא יעלה בידו שום שידוך אז תהא היא מוכרחת להנשא לו שלא ברצונה אדעתא דהכי ודאי לא נשבעה. ובכגון זה אמרו לחיים ניתנה ולא לצער. ועוד דכיון דחזר אחר שידוכים אחרים הרי גילה בדעתו שאין חזרתה אליו תועלת לו דהרבה ימצא מבלעדה דטב למיתב טן דו. וא"כ א"צ להתיר לה מרצונו דוקא [וכ"ש שאין מקום לדברי האוסר שאפילו הי' נושא אחרת אין להתיר רק מרצונו] ואפשר עוד דמה שפטרה בגט לא מקרי כלל שעשה לה טובה דאין זה רק מבריח ארי וא"כ אפי' ידיעתו א"צ דל"ש כאן מפני הבושה ומפני החשד כיון דרק הב"ד הטילו עלי' בחב"ד והיא לא נדרה בפי' מימר אמרה קמו לה רבנן במילתא כו':

תוכן העניינים

נחלת שמעון (זרחי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה