אור ברסלב
נחלת שמעון (זרחי) נחלת שמעון › סימן ה

נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי

נחלת שמעון · סימן ה

סימן ד

בדין חצי עבד וחצי ב"ח כופין את רבו ועושה אותו ב"ח:

בריש מסכת ערכין גבי מי שחציו עבד וחציו ב"ח למשנה אחרונה כופין את רבו ועושה אותו ב"ח וכותב לו שטר על חצי דמיו. והוקשה ע"ז להראשונים וכי אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו [משום דעבר אלעולם בהם תעבודו]. ותירצו התו' והר"ן כ"א בשיטתו ע"ש. ואנכי לא ידעתי דגם לפי תירוצם מ"מ קשה וכי אומרים לו לאדם שיפסיד ממונו בשביל שיזכה חבירו במצוה דהכי אשכחן בפ' מי שמת דף קנ"ד ע"ב אנן זוזי יהבינן לי' לינוול ולינוול. והא ודאי דניוול אסור מדאורייתא כדמשמע בפ"ק דחולין אתיא מהורג את הנפש וכ"ת דבדקינן ליה הא קמינוול וכ"ת משום איבוד נשמה כו' והכא משום פסידא דהאי נמי לא משגחינן בניוול דהאי. וכ"ש דלית לן למיעל נפשין במה שזה יושב ובטל בשב וא"ת משום פסידא דהרב. וסברא נמי הכי הוא דהא לא מצינו חיוב צדקה רק להחיותו לכסות ולמזונות אבל אין חיוב כלל ליתנו צדקה בכדי שיקיים חבירו מצוה רק בארבע כוסות ש"פ. ומהא דדרשינן בפ' נערה מדי מחסורו אשר יחסר לו זו אשה אין לחייב את הרב יותר מאשר מגיע ממנו לפי ערך ברכתו לקופת הצדקה והאיך ניקום ונאמר לו שיפסיד את עבדו ויקבל שטר דנקיט מרגניתא ויהבינן ליה חספא כדאיתא פ"ק דקדושין דף י"ח. וכעת קצת ניחא לי ע"פ דקשה עוד לישנא דב"ש דאמר תקנתם את רבו שעמדו בזה רש"י ותוספות ריש חגיגה. ותו קשיא לי למה הכניסו עצמם כלל חכמינו ז"ל במי שחציו עבד וחציו ב"ח אפי' למשנה ראשונה לומר עובד את עצמו יום א' ואת רבו יום א' הלא טוב שישאר הדבר כמו שהוא ויהי' מעשה ידי העבד בין שניהם בשותפות כיון דגם עתה כן הוא. וע"כ משמע לי משום דלפי עיקר הדין בדבר שאין בו דין חלוקה ואין שני השותפים יכולים להשתמש בו כאחד יכול כל אחד לעכב על חבירו בעת שהוא רוצה להשתמש בו ולומר אני רוצה עתה להשתמש בו כן משמע בד"מ סי' קע"א בשם תשו' הרשב"א. אלא משום פסידא דתרווייהו תקינו לרב יהודא דינא דגוד או אגוד. ולרב נחמן ל"ל דינא דגוד או אגוד אלא הם מתפשרין בזמן תשמישן. והיכי דאחד מהם מוחה בפשרה כגון בכור ופשוט דניחא ליה לפשוט טפי דלא יתפשרו ועכ"פ יהיה ידו כיד הבכור אע"פ שגם הבכור יכול למחות עליו בכל זמן שירצה להשתמש הרי גם הוא יכול למחות בהבכור ומחמת זה יוכרח הבכור לוותר לו בפשרה. בזה תקנת חכמים הוא שיהיה ביניהם חלוקה בימים. וזה כעין פי' ר"י שס בתו' פ"ק דבתרא ד"ה בכור. אלא דלפי מ"ש גם בשור לחרישה ועומד לחרישה לזה מנה ולזה מאתים אם עשו שותפות לזמן ועבר הזמן ועדיין השור בידם והם רוצים בפירוד השותפות אז לר"נ שוב אין השכר לאמצע רק מתקנת חכמים חולקים לימים אלא דאנן לא קי"ל כר"נ אלא כר"י דאית ליה דינא דגא"ג:

והשתא מעיקר הדין טוי שחציו עבד וחציו ב"ח אם לא תקנת חכמים יהיה. העבד יכול לעשות ולהחזיק הכל לעצמו כיון שהוא מוחזק בעצמו ואין הרב יכול לתבוע ממנו כלום כמ"ש הרמ"א סי' קע"א ס"ח בהגהה שניה לא חלקו להשתמש כו' ולא יוכל אח"כ האחר כו' אלא דחכמים תקנו למשנה ראשונה עובד א"ע כו' משום קטטה והיינו כמו בכל שותפים דעלמא ענין חלוקה כפי היותר טוב. וכמ"ש הרב המגיד בפ"ב מהל' שכנים סוף הל' ב' כיון כו' אין להם דרך אחר ע"ש. ולפ"ז שפיר קאמר ב"ש תקנתם את רבו דהא מעיקרא משום תקנה אתינן עליה. ותו לא קשיא נמי למשנה אחרונה היאך נפסיד את הרב משום תקנת מצוה דהעבד דהא מעיקר הדין נמי לא היה לו לרב כלום רק דחכמים ראו לתקן. וכיון דנחתינן לתקנה מוטב לתקן באופן שלא תתבטל מצוה כיון דלית ליה פסידא כלל להרב:

תוכן העניינים

נחלת שמעון (זרחי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה