אור ברסלב
נחלת שמעון (זרחי) מנכד המחבר › שייך לסי' ה'

נחלת שמעון (זרחי)· רבי שמעון זרחי

מנכד המחבר · שייך לסי' ה'

השמטה שייך לסי' ד'

מה שעמד אא"ז בדברי התוס' ב"ב ד' י"ג ד"ה בכור ופשוט הנה באמת דברי הגמ' שם נכונים מאוד דבפשוט ובשוטה אין מקום לדקדק כלל האיך יחלוקו שהרי יחלוקו במעשי ידי העבד ובמלאכת הבהמה טמאה ובגוף העבד לא יחלוקו כלל כל עיקר הקושי' אינו רק בבכור ופשוט דהבכור אינו נוטל בראוי כבמוחזק וא"כ כשאין עושים חלוקה בגוף העבד והבהמה טמאה שהוריש להם אביהם אין בכור נוטל פי שנים במעשי ידי העבד ובמלאכת הבהמה ע"ז פריך שפיר האיך חולקין ומשני דחולקין ליומי דהעבד עובד לזה יום אחד ולזה שני ימים ואולם גוף סברת אא"ז הם דברי פ"ח חן וש"י ויתישב בזה הסברה דמעיקר הדין אין האדון יכול לכוף את החצי עבד לעשות לו מלאכה כלל בשום זמן מן הזמנים למשנה אחרונה ולכן אמרו דכדי שלא יבטל ממצות פו"ר העמידו הדברים על עיקר הדין וכופין את הרב לעשותו ב"ח ואולם למשנה ראשונה אין לכוף הרב ואף דמעיקר הדין אין להרב לכוף להעבד בשום זמן דנמצא משתעבד בצד בן חורין שבו לפרוע חובו ואולם על העבד אף על צד חירות שבו לשלם להרב במה שביום אתמול נהנה מצד העבדות אלא שאין הרב וב"ד יכולים לכוף אותו ע"ז שאין ממשכנין גופו של אדם משום פריעת חוב וע"ז השיבו במשנה אחרונה כיון שאין כאן רק מצות פריעת חוב תקנתם שיעבוד את עצמו יום אחד ואת רבו יום אחד הרי יותר ממצות פריעת חוב שהוא ככל המצות שבתורה לעשות סוכה וליטול לולב יש לנו לחוש על מצות פו"ר ואוסיף מייא וקמחא בסברה כדי לישב בזה דברי הרמב"ם התמוהים אשר כבר עמדו עליו כל גדולי הפוסקים והוא ברמב"ם הלכות חגיגה פ"ב ה"א מי שחציו עבד וחציו ב"ח פטור מן הראיה מפני צד עבדות שבו והשיבו עליו הכל גם הראב"ד שהיא כמשנה ראשונה וגם הרב ר' אברהם החסיד בנו של הרמב"ם נשאל ע"ז ודבריו בישוב דברי הרמב"ם הוא על צד הדוחק לדחות סתם משנה משום סברת עצמו ואינה הכרחות עכ"פ ע"ש ואולם להנ"ל נלענ"ד לישב בפשיטות כי דברי הרמב"ם מוכרחים לשיטתו דהנה שם בחגיגה ד' ד' ע"א קאמר רב הונא דעבד פטור מקרא דאל פני האדון ד' ומקשה הגמ' ל"ל קרא תיפוק לי' דכל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב דגמר לה לה מאשה ומתרץ רבינא לא נצרכה אלא לחציו עבד וחציו ב"ח והקשו התוס' שהרי קרא דלה לה קאי בחצי' שפחה וחצי' ב"ח שהוא קרא דאי חופשה לא נתן לה ע"ש מה שתרצו ואולם לדעת הרמב"ם יש לתרץ דלמשנה ראשונה דאין כופין הרב לשחרר את החצי עבד באמת יש לנו ללמוד לענין מצות חצי עבד מחצי שפחה ושניהם פטורים מכל מצוה שאין הנשים חייבות ולא צריך קרא לפטור החצי עבד מראיה ואולם למשנה אחרונה שכופין הרב לשחרר אין ללמוד דין חצי עבד מדין חצי שפחה שהרי חציה שפחה וחציה ב"ח היא במחצית שפחה גמורה וחציו עבד אינו אלא מחוסר גט שחרור למשנה אחרונה ולזה צריך קרא לפוטרו מן מצות ראיה ויצא לנו דלמשנה ראשונה דאי אפשר לומר דילפינן מקרא לפטור חצי עבד מראיה א"כ מאחר שתקנו שיהי' עובד את עצמו יום אחד ואת רבו יום אחד וביום של עצמו יש לנו להטיל עליו כל חומר של בן חורין לכן הוא חייב בראיה לכהפ"ח ביום של עצמו אבל למשנה אחרונה דמצד הדין אין לנו לפוטרו מן מצות ראיה רק יש לנו קרא מיוחד דאל פני האדון מי שאין לו אלא אדון אחד הדין נותן שיהיה פטור מן הראיה ועלו דברי הרמב"ם כהוגן ועל דרך החדוש יש לישב גם דברי הרמב"ם בפ"ב מה' ק"פ על דרך זה ע"פ דברי התוס' פסחים ג' ע"ב ד"ה מאלי' ואין להאריך בזה יותר:

תוכן העניינים

נחלת שמעון (זרחי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה