נחלת שבעה מהדורה קמא· רבי שמואל הלוי סג"ל
שבעה סימן נח
חרם ר"ת אחר נתינת הגט על הוצאות לעז בגט הנמצא בספר המררכי סוף גטין וז"ל בך החרים ר"ת ר' משה תלמידו עמו וכל הגדולים גזרו בכנופיא של שוק טריוש באלה חמורה ובגזירה חמורה שלא יקרא שום בר ישראל ערעור על שום גט אחר נתינתו ואם לא ינתן בפניו אל יאמר אלו היה ניתן בפני כך הייתי מערער על הערים או על הגט או על כל שאר דברים, על כל אלה גזרנו והחרמנו בשם ליפרע ממנו ומכל משפחתו ובשממה יהיה מי שעושה אלה בארור ליקום ובשמתא ליחוי לכל ישראל ולא יהיה אדם רשאי להתירו עד עמוד הכהן לאורים ותומים אך יוכלו בני אדם להתיר ביניהם להיות לחם עסק עם אותו האיש מזמן לזמן אך לא לכל הימים כי דבר זה ריבתה מריבה בישראל כי הפריצים שומעים לרחק אבל לא לקרב וביזויי משפחה עושין כן להשפיל הגבוה ולשום שפלים למרום והמערים ערום. יחרום חרום. לומר לולא הגזירה יש לי להשיב למען ירצה להקשיב דיבורו בשתיקה דאחרים המקום יחרים אותו וינערנו מביתו ומיגיעו, בל שורש בארץ גזעו והכל עשינו לשם שמים מפני הרמאים, חלקו מחמאים, ימסו כמו מים, ואנחנו נקיים לפני אלהים חיים, והוא למען רחמיו יעמידנו על האמת והשלום יעקב בר מאיר עכ"ל:
ולהיות כי כל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום אמרתי לפרש דדברי ר"ת והחרם שהחרים כפי מה שמצאתי בדברי גדולי האחרונים כדי שלא להשים דמי מלחמה בשלום ויצא ממתוק מר לפרש דברי ר"ת בענין זה:
נט בתשובת רמ"א סימן נ"ה גט ניתן בפראג שלא בפני רב העיר מהר"ר מן וחבירו וכשנודע לו מנתינות הגט קרא תגר על ג' דברים האחד שאבי המגרש המיר דתו ולא חזר בתשוב' ולא כתבו עליו וכל שום וחניכא והשני שהיה ערב וקרוב לחשיכה, עד שבשאר בתי כנסיות שבפראג התפללו מנחה וערבית רק באותה ב"ה שהיו שם מסדרי הגט עכבו העם מלהתפלל בזמנם בעבור נתונות הגט ומה"רר מן וחביריו אמרו כי פנה היום בנתינות הגט. שלישית אמר שהיה גט מעושה בגוים שלא כדין והוחרם הגאון מה"רר מן בב"ד של הגאון מה"רר שכנא עבור כי עבר חרם של ר"ת הנ"ל והנה כתרוהו עטרוהו למה"רר מן מלכי רבנן בענני כבודם ובאורי אשם להיות מוצל מאש שלא נכווה בגחלתו של ר"ת ז"ל וכל אחד ואחד תלמודי בידו. ותשובתו בצידו. לתמוך ידי מהר"ם ולסעדו. ולהאיר עיני כבודו. ולבאר דברי ר"ת ותלמידו. וראש המדברים:
באלו הדברים:
הגאון מהר"מ פדואה ז"ל וז"ל בקצרה כי ראייתו אינו מן הגמרא רק מסברה וז"ל וכי יעלה על לב שום מורה לנעול דלת בפני ת"ח הדר בעיר ושמע שת"ח אחר סידר גט אחד שלא בפניו והגט אינו כשר בעיניו שלא יבא כנגדו לחלוק עליו כאשר עשה מהר"מ וכו' עד ורק גוזרי' נידוי על אשר נמצא בנתינות הגט ושתקו ואחר הנתינ' מוציאים לעז בלתי דברים ברורים עכ"ל: וחכמי ויניצאה גם הם כתבו מסברה שלא החרים ר"ת אלא על מי שראה הגט קודם המסיר ושתק עד אחר המסיר' או מי שנית שלא בפניו ואמר אלו הייתי שם הייתי מערער על הגט או קו העדים אבל מי שניתן גט שלא בפניו ומצא אח"כ פסול מה בגט ומפרש ואומר מאיזה טעם הוא פסול זה לא עלה על לב ר"ת ומביאי' ראיה ממרדכי פרק המגרש מעשה בא לפני ר"ת וכו' ונתנו גט שני מפני הלעז ולא החרימם ר"ת:
ומהר"א מנחם חלפן כתב ג"כ סברות הנ"ל והוסיף בראיה ממרדכי מעשה בבחור אחד וכו' (ואביאו בסוף דברי) שכפה ר"ת את הבחור לתת גט כשר. ועוד הביא ראיה ממעשה שהיה במגנצא לפני מהרי"ל על גט שערער עמו מה"רר קאפילמן והצריך מהרי"ל ליתן גט אחר כיון דיכול לתקן מקרי לכתחלה:
ומה"רר קלמן ממונטיינ' הוסיף בראיה ממהרי"ק שורש ל"ז וז"ל מ"מ דבר פשוט הוא בעיני דבענין החרם שלא להוציא לעז על הגט שכבר תקנו ר"ת והסכימו עמו גדולי הדור עד לפי הנראה לא תיקון הנ"ל אלא בדרך הוצאות לעז במלתא דלא פסיקא או שבא לקנטור ולפגום ואומר שהגט הוא פסול אבל ת"ח שרוא' בגט אחד פסול פשיטא ופשיטא דבזה לא דיבר ר"ת דאדרבה מחוייב הוא לשאול ע"ז מפי הגדולים וכו' ועוד הביא ראיה מן לשון החרם של ר"ת ז"ל שכתב שלא להוציא לעז ולשון מוציא לעז משמע דבר שהוא שקר או לכל הפחות מלתא דלא פסיקא כמ"ש מהרי"ק והביא ראיה לדבריו מפרק כל היד הביאו בטור א"ח סי' ג' ולא ישתין מעומד כדי שלא יהא ניצוצי' נתזין על רגליו ויראה ככרות שפכה. נמצא מוציא לעז על בניו א"כ משמע בהדי' דלשון מוציא לעז משמע דבר שהו' שקר ע"כ דבריו:
ונ"ל להביא יותר ראיה ברורה לדבריו מדברי התוס' פ"ק דסנהדרין דף ח' ד"ה מוציא ש"ר שם כתבו התוספות בפירוש דמוציא לעז אינו שייך אלא בדבר שהוא שקר כמו נמצאת אתה מוציא לעז על גטין הראשונים עכ"ל התוס' הרי בפירוש שהוצאות לעז לא שייך אלא על דבר שאינו ועוד נ"ל ראיה מהא דהביא הרי"ף פרק האשה רבה משם רב יהודאי גאון שומרת יבם שנשאת בלא חליצה אם אין לו בנים תצא מזה ומזה ואסורה להם עולמית משום דמתחלפא באשה שהלך בעלה למ"ה. נשאת והיה לה בנים אם בעלה ישראל חולץ: היבם ויושבת תחת בעלה ואפוקי לא מפקינין כיון דאשה שהלך בעלה למ"ה ונשאת הולד ממזר מזה ומזה ואם אתה אומר תצא הרי אתה מוציא לעז על בנים עכ"ל ור"ל משום דמיחלפ' באשה שהלך וכו' דשם הוי ממזר גמור משא"כ בשומרת יבם שנשאת לשוק בלא חליצ' דאין ממזר מיבמה. ואע"ג דלא קי"ל כרב יהודאי גאון היינו לענין מה שאמר שלא תצא אבל מ"מ אעפ"י דקי"ל אין הולד ממזר דאין ממזר ביבמ' מ"מ נשמ' מזה דלשון מוציא לעז שייך על דבר שאינו ומהר"ר יוחנן טריוש הביא ג"כ ראיה מדברי מהרי"ק הנ"ל:
ומהר"מ פרובינצא הביא נמי ראיה מדברי מהרי"ק הנ"ל והוסיף ראיה ברורה מן הסברה וז"ל ואומר אני כי על מה שראה וידע בגט הנזכר ענין או עניינים אשר למרא' עיניו ישפוט שהגט נפסל מחמתו ואמרו לפני הגדולי' וגם צוה שהאשה לא תינשא והכל כדי להפריש מן האיסור יפה עשה ויישר כחו אצלי ואצ"ל שלא נלכד בחרם של ר"ת שבודאי לא כיון הוא ולא הנמנים עמו להכשיר גט פסול אחר שניתן אלא שראו פרצה ממוציאים לעז ומטילים פגם בכשרים לעקלקלות ולא לעקל וגדרו בה גדר כנראה מתוך הדברים שבאו שם במרדכי בסיפור החרם וז"ל כי דבר כזה ריבתה מריבה בישראל ואם למעט מריבות כיוונו להרבות ממזרים ח"ו לא כיונו עכ"ל:
ס ואחרי אשר הודעתיך על מה אדני ראיותיהם הוטבעו וכי הגדולים הנ"ל מסמורת בו קבעו ועקבותיהם נודעו הנה שפתי לא אכלא גם אני ואמרתי אלכה נא בעקבותיהם ואבא כיהודא ועוד לקרא בגמרא ובסברא אולי יהי' טבא חדא פלפלא חריפתא כמלא צני דדובשא אך אביא תחלה מה שנמצא בהגה במרדכי סוף גטין בבחור אחד שגירש את אשתו ונשאת לאחר וקודם הנישואין הוציא קול שכדת משה היה כתוב בריש וכשבא לחופה לא רצה ליהנות מן הסעודה וכפה ר"ת את הבחור לתת לה גט כשר דכל קלא דקמא נישואין יש לחוש וכן עובדא של ר"ת בפרק המגרש שהביאו חכמי ויניציא' הנ"ל ורמ"א בתשובה סי' צ"א דימה באמ' בדעתו שהכל מעשה אחד וכן נראה. ואע"ג דאף אם היה האמת כן שהיה נכתב בריש היה כשר מכמה טעמים כמו שכתבתי לעיל דברי העיטור והרי"בש והגאונים גם רמ"א בתשו' סי' צ"א על מעשה זה האריך מאד בזה בקושיית ותירוצים על ר"ת ותירץ א' הוא שהיה אמת שהי' כתוב בריש אבל באמת מן הדין לא היה פסול אבל מ"מ הואיל והיה קודם הנישואין היה מצריך גט אחר הואיל והי' חשש פסול בעיני הבריות ולא מבטלינין קלא דדילמא איכא דשמע בקול ולא שמע בביטול והאריך עוד הרבה בכמה גוונא, וקשיא איך כפה ר"ת את הבחור והא הוי גט מעושה אין זה קשיא הואיל וכבר נתן גט הראשון ברצון כדאיתא במרדכי ריש המדיר הביאו רמ"א בהג' בסימן קנ"ד סעיף כ"א ואין לומר דהגט הראשון לא ניתן ברצון דהא דנתן אותו ברצון היינו משום דידע בפיסולו ודמיא להא דכתב הב"י בח"מ בסי' קמ"ז בשם הריט"בא דאם חתם המערער בעד דאיבד זכותו היינו דוקא אם חתם עם עד אחר אבל אם חתם לבד לא איבד זכותו משום דידע דעד אחד לאו כלום הוא ולא חשיב שטר' א"כ ה"נ הא דנתן גט הראשון ברצון משום דסבר בדעתו שהוא פסול אבל אם היה יודע שהוא כשר לא היה נתנו ברצון וא"כ למה כפה ר"ת את הבחור ליתן גט אחר אין זה קשיא דאף אם היה אמת שהי' כתוב בריש לא היה פסול אשום שאינו מתורף הגט גם לא כתבו הסופר מפי הבעל ולכתחל' כשצוה הבעל לסופר שיכתוב גט היה דעתו על גט כשר שהרי לא ידע הבעל שהסופר יטעה ויכתוב בטעות ואי היה אחר הנישואין ודאי לא הוה מצריכו ר"ת גט אחר כלל אך הואיל ועדיין לא ניתן לרווחא דמלתא היה מצריך גט אחר שיהא כשר מכל צד בלי תלונה כעובדא דבמהרי"ל בגט שנחלק עליו מהרר קאפלמן דהיה מחשבו מו לכתחל' הואיל ועדיין לא ניתן ונראה פשוט דמשום מעשה זה ודבפרק המגרש גזר והחרים ר"ת כ"ש לפי דעת רמ"א שהכל הוא מעשה אחד דבזה המעש' ודאי נראה מחשבתו מתוך מעשיו שכיון הבחור ללעז מדהמתין עד החופה ולא הודיע הפסול קודם תכף אחר נתינת הגט וע"י מעשה זה שעשה הבחור שהמתין עד החופ' שנראה שכיון לקלקלה משום הכי גזר והחרים ר"ת. ובזה מיושב גם תמיהת הרב רמ"א בתשוב' סימן צ"א למה לא החרים ר"ת את הבחור: וא"כ גאוני איטלי' הנ"ל שהביאו ראיה מהאי מעשה דבחור אחד וממעשה דפרק המגרש אין מזה ראיה כלל דאדרבה מפני האי מעשה עשה ר"ת החרם וגזר מה שגזר ואין להביא ראיה מהם דשפיר עבדי והא דלא החרימ' ר"ת משום דעדיין לא היה להם ממי ללמוד ואין עונשין אלא מזהירין ואחר שנעשה המעש' הנ"ל החרים ר"ת בסתם מכאן ולהלאה על כל המוציא לעז וא"כ אין מזה ראיה ממה שלא החרימו ר"ת:
אבל מזה היה להם להביא ראיה למה כפה ר"ת את הבחור לתת גט כשר משום דכל קלא דקמא נישואין יש לחוש נהי דלא החרימם ר"ת משום דעדיין לא היה להם ממי ללמוד מ"מ כדי שלא להחזיק ידי עוברי עביר' לא היה לו להצריכו גט אחר דא"כ לא שבקית חיי לכל גרושות כי בקל יוכל השונא למצוא איזו קלקול כל דהו וא"כ למה היה מצריכו ר"ת גט אחר נהי דהי' אמת שהיה כתוב בריש מ"מ לא מיפסל בכך אפילו בדיעבד מכמה טעמי וכ"ש אם נאמר שהי' שקר כמו שסיים ר"ת שם דכל קלא דמקמי נישואין יש לחוש אפילו ידוע שלא ימצא אמת עכ"ל אלא ש"מ דמ"מ אע"פ שכיון ללעז ולאו שפיר עביד מ"מ צריך גט אחר הואיל והוא מקמי נישואין אם כן מכ"ש אם ת"ח רואה איזו גמגום בגט שיש לחוש לדבריו בפרט שהוא מקמי נישואין והחכם רוצה להפרישם מאיסורי ולא משום לעז:
אך מה שרצה מהר"י כץ מקראקא סימן ל"א ליישב דברי ר"ת דדוקא בקול כזה שהבעל אמר שנכתב טעות בגט ובפרט בטעות שבקל יש לטעות בין ד' לר' ואם כן יכול להיות שאדעתא דהכי נתן הגט זה אינו מן הטעם שכתבתי אפי' אם נמצא אמת מ"מ לא ידע שהסופר יטעה ויכתוב בטעות ועוד דאף אם יהי' אמת לא מפסל בכך וכ"ש לפי מה שסבר הרב ז"ל שהי' שקר ועוד דאם אדעתא דהכי נתן הגט אם כן לא הי' נותנו ברצון טוב וא"כ למה כפה ר"ת. עוד כתב וז"ל ובמעש' דר"ת לא הי' הכחשת הקול מפורסם תכף בשמעם הקול כי אין יכולין לידע אם אמת או שקר וגם העדים עצמם אפשר להם שלא דקדקו כ"כ כי בקל יש לטעות בין ד' לריש לכן יש לחוש לקול כזה עכ"ל וכבר נתבאר דאף אם הי' כן לא הי' מפסיל וישוב דברי ר"ת למה כפה את הבחור ליתן גט אחר עיין בתשובת רמ"א סימן צ"א:
סא ועוד נ"ל לחלק מסבר' דודאי כשהקול שקר מבטלין קלא ומה שר"ת כפה את הבחור ליתן גט אחר עשה מצד החומרא לא מן הדין והיינו משום שלא הי' להאש' ההיא בזה שום היזק שלא הוצרכה ליתן לו כלום והכפיי' בקל הי' ולכן לרווחא דמילת' הי' מצריך גט אחר אבל אותן שנותנין עיניהם בממון ומוציאין לעז כדי שיתנו להם ממון בשביל גט אחר בזה אוקמינין אדינא ומבטלין קלא כדי שלא יתקיים מחשבתם הרע' דאל"כ לא שבקית חיי לכל גרושות שבקל יוציאו לעז כדי שיחזרו ליתן גט אחר ויוציאו ממון ולא שייך בזה לומר ליתן גט אחר לרוחא דמלתא דאין זה רווחא דמלתא אם יגיע לה מזה הפסד ממון וע"כ אוקמינין אדינא ומבטלין קלא. וקצת יש להוכיח כן מדברי הרשב"א שהביא רמ"א שם וז"ל וכמו שכתב הרשב"א על תלמיד אחד שרצ' להחמיר בכיוצא בזה וכעס עליו וכתב שהי' רעה חול' שיתעלל פריץ אחד על אחת מבנות ישראל החשובים כדי להוציא ממון מיד' עכ"ל הרי דבשביל זה לא רצ' להחמיר כדי שלא להוציא ממון מיד' אבל אי לא הי' חסרון ממון הי' מחמיר לרוחא דמילתא להצריך גט אחר אבל אין לומר דאפילו בלא היזק ממון נמי אין להצריכ' גט אחר מטעם שכתב הרשב"א דחומרא דאתי לידי קולא הוא לענין אם יקדשנ' אחר דא"כ הי' קשה ע"ל ר"ת למה הצריך גט לרוחא דמלתא ולא חייש להא שמא יקדשנ' אחר ואיכא למיטעה לומר שאין הקדושין תופסין הואיל ומצריכין אותה גט אלא ע"כ אי מצריכין אותה גט לרוחא דמלת' אין לחוש להא דהעולם יבינו דאינה צריכ' גט רק לרוחא דמלתא מה שאין כן אי הוי מהדרינין אחר גט לפזר עליו ממון יאמרו העולם מאחר שנותנין ממון הרב' להשתדל גט אחר שהגט הראשון אינו גט ואז יש לחוש לחששת הרשב"א דחומרא דאתי לידי קולא הוא לענין קדושין אבל לעולם אם אין צריך לפזר ממון ליתן להמגרש בשביל שיתן גט אחר גם הרשב"א מודה לדברי ר"ת שיתן גט אחר לרוחא דמלתא אבל מ"מ לאחר שהחרים ר"ת מידי עונש חרם לא יצא אע"פי שנותן גט אחר:
סב נחזור לעניינינו ואומר אני דפשוט וברור דעת ר"ת דלא כיון להחרים מי שו ולך לתומו וירא את ה' וחרד על דברו ורואה איזו פסול בגט ויהי' לבו נקפו עליו שישתוק ויתן לפיו מחסום יהי' האמת עם אותו חולק או לא מכל מקום איהו דידי' עביד ומציע דבריו מאיזה טעם נרא' לו לפסול אף אם לא יהי' האמת אתו ויצא לאור דינו שהגט כשר מכל מקום מעתה לא יהי' לבו נקפו ואין חכמ' ואין עצה וגו' ופשוט דלא איירי דדוקא אם יודע בודאי שהאמת אתו שהגט פסול אז צריך להודיע ואין עליו חרם ר"ת אבל מספק אם אינו יודע בודאי שהאמ' אתו שתיקותו יפה מדיבורו שלא ילכד בחרם ר"ת דאם כן פשיטא שצריך לשתוק הלא אמרו חז"ל אל תאמר קבלו דעתי שהן רשאין ולא אתה ומי יכניס לספק זה אף אם האמ' יהי' אתו מכל מקום יהי' מתיירא להגיד פן יהיו חלוקין עליו חביריו וע"כ מדאג' מדבר זה צריך לשתוק ואין עליו פשע אבל בזה הוי ח"ו תקנות ר"ת קלקל' לדורות שיתן מחסום לפי דוברי אמת בלבבם. ודמיא להא דאיתא בתשוב' ישינה הביא' מהר"מ מינץ סי' נ"ו לענין שאין לומר אדרב' נגד חכם וז"ל מכאן אני אומר כל דיין שדן את הדין או המור' שמורה הורא' בדור ומוחה בחבירו ואינו שומע לו ואם נידוהו המור' או הדיין וזה החציף פניו ואמר אדרב' אין לחוש על האדרב' כלום ועוד מצות עשה טל המורים אחרים לנדות אותם על החוצפ' ואין לך מנדין לכבוד הרב גדול מזה כדי שלא יהא כדור של שפוט השופטים דור ששפטו את שופטיהם ופשוט הוא שאין כח לשום מור' לסייע ולהעמיד אותו האדרב' של זה אפי' אם נתברר לו שנידהו בטעות שהרי לא אמר' תורה ושפטו את העם ע"מ שיכניס עצמו בספק רע בזה שאם טעה שישאר הוא בנידויו ומהו שאומר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות הלא כבודו וגופו תלוי על זה כי בקל יבא שהמחוייב יאמר לשופט אדרב' כדי לביישו ולבלבלו ומהו לא תגורו מפני איש וכי אין להתפחד ולגו' אם יש לבא מגוף הדין בוש' וקלקל' וכו' והאריך מאוד בדברים של טעם ואם כן כזה יקראהו גם לזה שרוא' פסול מה בגט ואף אם יתברר שאינו פסול מ"מ איהו דידי' עביד ועוד אם יתברר שהדין עמו כ"ש דשפיר עביד שגיל' דעתו ואם יפחד מעונש ר"ת מי יכניס לספק זה בודאי ישתוק ומי ערב לבו לגשת שאם טעה שישאר הוא בנידוי וחרם של ר"ת ז"ל. ועוד דהא דרשינין פ"ק דסנהדרין מנין לתלמיד היושב לפני רבו ורוא' זכות לעני וחוב' לעשיר מנין שלא ישתוק ת"ל לא תגורו מפני איש לא תכניס דבריך מפני איש וא"כ לו יהא שכל ישראל תלמידי דר"ת ויושבין לפניו ור"ת בעצמו המסדר הגט ואחד מן התלמידים ראה פסול בגט א"כ יהא צריך לשתוק ולא יאמר מאיזה טעם נרא' לו שהוא פסול מפני אימת החרם וא"כ מהו לא תגורו מפני איש ואם בדבר ממון הקל כ"ש באיסור אשת איש החמור שלא יכניס דבריו ועוד איך ח"ו יחסום ר"ת פי התלמידים נגד מה שהתור' נתן להם רשות על כן בודאי לא כיון ר"ת לזה וקורא אני עליו לא תגורו מפני א"ש וגחלתו של ר"ת ז"ל כי לא גזר באלה רק מי שמכוין ללעז ולא על מי שמכוין דעתו לשם שמים:
סג ועוד נ"ל ראיה מהא דכתב מהר"מ מינץ סימן ל"ז שנתן גט לבת הר"ר זעמיל והכתיב משלם המכונה זלמן והמכונ' זעמיל והרב מהר"ז בינג חלק עליו ואח"כ אתרמי שאותו הר"ר זעמיל עצמו נתן גט לאשתו וכתב מהר"מ מינץ למהר"ז בינג וז"ל אתה מר ידעת שהי' לי חילוק עם כת"ר בשמות הר"ר זעמיל בכך וכך כשסדרתי הגט שנתן הח"ר מענכין לבת הר"ר זעמל ועתה אם תניחני לסדר הגט בשמות הר"ר זעמיל כאשר סדרתי גט הראשון אז ברצון אבא ואסדר הגט ואם לאו הגם תתן לי כל הון ביתך הליל' לי לפגום כבודי ולהוציא לעז על גט הראשון שסדרתי וכן אני מובטח בכת"ר שגם אתה מר אל תוציא לעז על גיטי לסדר הגט בענין אחר' עכ"ל וא"כ אם אין הרב רשאי לערער אי רואה תיוהא בגט מדוע כתב מהר"מ מינץ דרך בקשה לא יוציא לעז על גיטו מדוע לא פגע בו ולא יצא בחרם לקראתו ועוד חליל' למהר"ז בינג להוציא לעז על הגט שנתן ת"ח אלא פשוט דאם הי' נרא' למהר"ז בינג איזו דבר בגט שלא הי' נרא' בעיניו דאי אתרמי לידי' שיוכל לכתוב כפי הנרא' לו שאינו מכוין להוציא לעז ח"ו ורמ"מ שכתב לו בדרך בקשה שלא יוציא לעז על גיטו לסדר בענין אחר היינו מפני שחש לכבודו דפשיטא דהוי ליה זילותא למהר"מ מינץ אי מהר"ז בינג הוי מסדר בענין אחר אבל מ"מ אי הי' עושה מהר"ז בינג והי' מסדרו בענין אחר מה הוי ליה למהר"מ מינץ למיעבד נשמע מזה שבכיוצא בזה לא דיבר ר"ת: ואין להקשות מהא דכתב מהרא"י בפסקיו סי' מ"ו תשוב' למהר"מ מהלא באחד שגירש ארוסתו קטנה וכתב הכל לנוכח ועמד אחד וערער עליו שצריך לשנות הנוסח כלפי האב וכתב מהרא"י דשפיר עביד מהר"מ וחביריו שכתבו בלשון נוכח כשאר גטין ותעשה כן לכתחל' ולמעורר מזכיר חרם ר"ת והרב' גדולים וכו' עד ואומר אני כי פורץ גדר זה ישכנו נחש ויהא מוחזק לי למוחרם גמור וכו' עכ"ל אע"ג דהעורר הי' ת"ח וחלק עם המסדר בעיקר הדין ובודאי לא הי' כוונת העורר ללעז ח"ו רק לשם שמים כמו שאכתוב בסמוך מ"מ אדרב' משם ראי' דהא לא כתב מהרא"י שעבר על חרם ר"ת רק כתב להזכיר אותו על חרם ר"ת ור"ל דעכשיו אין להענישו מפני שסובר העורר שהדין עמו אבל לאחר שיהא נודע למערער שאין הדין עמו ואע"פי כן לא יחזור בו ואז יהא נראה שמכוין ללעז ואז יהא נלכד בחרם ולכן הזהירו מהרא"י והזכיר החרם כדי שמעכשיו יזהר ועוד יש להוכיח מזה דע"כ אותו הרב המערער אמר דברי טעם מאחר שקטנה אין לה יד לקבל גיטה ולפחות צריך להיות אביה במעמדה אע"פי שמהרא"י הסכים שלא כוותיה והגע בעצמך דהא אנו חוששין לדברי אותו המערער דפסק הש"ע בסדר הגט סעיף צ"ו קטנה המתגרשת ע"י אביה יש להחמיר ליתן ב' גיטין האחד כנוסח שאר גטין והאחד יכתוב בתוך פלונית דהוית אנתתי וכו' אלמא דלמעשה אנו חוששין לדעת אותו המערער ובדין הי' מערער אלא שמהרא"י לא הסכים כוותיה ואם הוה עובר על חרם ר"ת היה צריך לשתוק אף אם האמת הי' אתו וגרם כמעט קלקלה לדורות ח"ו ועוד אם יעבור ח"ו על חרם ר"ת אותו העורר איך אנחנו עדיין חוששין לדברי אותו העורר ולהצריך ב' גטין ולמה לא מסתפינין אנן מעונש רחמנא ליצלן אלא פשוט דעל זה לא כיון ר"ת כלל ולכן גם מהרא"י לא החזיק אותו למוחרם רק אם לא יחזור בו מכאן ואילך ובתשובת מהרי"ט בא"ע סימן ו' הביא שכך הוא דעת הר"ן לכתוב לנוכח האב וא"כ בודאי לא ראו לא העורר ולא מהרא"י דברי הר"ן אלו והסכים מהרי"ט לכתוב ב' גטין וכתב שמהר"ל חביב העיד על הרא"ם שהי' רבך של קושטנדינה שהי' כותב ב' גטין וכתב שכך ראה מכל רבותיו ומאביו מהר"מ טראני שהי' כותב ב' גטין. וכתב עוד ומיהו לפסול בדיעבד ובמקום שיש לחוש שיחזור בו המגרש ומעגנא אתתא נראה שאין להחמי' שאף הר"ן ז"ל לא פסל בהחלט אלא כחוכך בדבר ובעיקר גט אשה מאן לימא לן שאם כתב בגט שלא לנוכח שהוא פסול כגון שיכתוב ושבקית ופטרית אנתתי פלונית די תהוי רשאה ושלטאה בנפשה ודן די יהוי לה מנאי וכו' עכ"ל ועיין עוד מזה בתשובת מהר"י ב"י רב סי' מ"ח:
ועוד ראיה מדברי בעל ת"ה עצמו שכתב בסימן רכ"ח שבא לידו גט שסידר אחד מחביריו וטעה העד בחתימות שמו והכשיר הגט בדיעבד וכתב שנחלק עליו חד מרבוואתא ושלח לכל מופלגי הדור והסכימו כולם עמו גם החולק חזר בו ואם איתא שעבר על החרם מדוע לא ירא החולק לנפשו ואיך מלאו לבו לחלוק גם למה לא הזכירו על החרם של ר"ת אלא פשוט דעל כל כיוצא בזה לא דיבר ז"ל:
וכן משמע מדברי הרב מ"ב סוף סימן ע"ה וז"ל ומעתה כל מי שיוציא לעז יותר על זה הגט בדברים בעלמא הוא עובר על חרם ר"ת וכו' ראה איך דברי פי חכם חן שדייק בלשונו כמה לשונו' שמובן ממנו כמו שכתבתי וכוונתו מאחר שיצא הדבר בהיתר בפני כל גדולי הדור לכן אין להעניש העורר על שעבר מאחר שת"ח הי' וסבר שדינא קאמר אבל עכשיו שיצא הדבר בהיתר בפני כל גדולי הדור על כן מעתה דייקא כל מי שיוצא לעז יות"ר דייקא לאפוקי עד עכשיו סבר דדינא קאמר גם אמר בדברים בעלמא לאפוקי אם אמר דבר שיש בו ממש גם עתה אין עליו אשם. גם משמע מדבריו דאף המוציא לעז אין אנו מחוייבים להחרימו אם אין אנו רוצים רק לפרסם שהוא בחרם ר"ת שלא כתב שמעתה יחרימו אותו גם הב"ח סוף סימן קמ"ח כתב על המעשה ההוא וז"ל והמערער ע"ז הוא בכלל מוציא לעז שהחרים עליו ר"ת וכל הגדולים שבדורות עכ"ל ולא כתב שיחרימו למערער ומשמע מדברי מהר"מ מינץ סי' ט"ז שהוא עבריינ' ופסול לעדות ולשבוע' וא"כ ה"ה בזה המערער אין צריכין להכריז עליו חרם מחדש רק להכריז שהוא עבר על חרם ר"ת והגדולים ופסול לעדות ולשבועה ואדרבה זה לו יותר קלון ומיהו ודאי אם נראה לב"ד להחרימו ג"כ פשיטא דהרשו' בידן. ולכן מודיעים אחר הנתינ' חרם ר"ת חדא כדי שלא יבא שום ערעור אח"כ ואם יבא ערעור יהא נידון כמזיד ולא כשוגג לומר שלא היה יודע שיש בזה חרם ועיין בש"ת ד"ר סימן נ"ז שכתב דמי שעבר על חרמות הקהל שמחוייבים להרחיק ממנו וא"כ ה"ה ה"ה וכ"ש בזה:
סד ומי שעבר על חרם זה הוי כעובר על שד"א ועיין בטור י"ד סימן רי"ח ובת"ה סימן רפ"א ובמהרי"ו סי' קע"ב ובאחרוני' ומיהו ה"מ כגון זה שגזרו חרם ממש אבל קהל שאין גוזרין חרם ממש רק מכריזין שלא יעשו דבר פלוני בחרם לא הוי כעובר על שבועה משאת בנימין סימן נ"א ועיין בש"ת הריב"ש סימן ס"ב ובש"ת הר"ן סימן ס"ה:
סה כתב בספר חסידים, סימן ק"ז בד"ק כל עבירה יש תקנה בתשובה ולחרם ולשבוע לא ינקה בתשובה בזה העולם וכל העובר על החרם כאלו עבר על ה' חומשי תורה שאם תמנה כל תיב' שבסוף כל ספר במצרים. מסעיהם. סיני. יריחו. ישראל. ותטול אות ראשונ' ואחרונ' של כל תיבה ותיבה ויעלו למנין חרם וחרם בגימטריא רמ"ח כמנין אברים של אדם עכ"ד ובמקום אחר מצאתי חרם אותיות רמ"ח שהחרם נכנס ברמ"ח אברים של אדם. ואם חור בו ברוגז רחם תזכור נעשה מן החרם רחם שחוזר ויוצא מרמ"ח אבריו וצ"ל דפליג על ס"ח דליכא למימר דהאי ברוגז רחם תזכור לעה"ב הוא דאמר דהא אמר שיוצא מרמ"ח אברים שלו ואפשר דר"ל דקאי על רמ"ח אברים רוחניים: סו עוד כתב בס"ח סימן ת"ט ד"ק אין גוזרין חרם אלא ביום שנאמר ארור היום ויקלל את יומו אבל לא בשבת שכתוב בו ברכה ויברך אלהים את יום השביעי ולא פירש במה וכו' ונוכל לומר לפי זה דהיינו טעמא דאין מגרשין בלילה מפני שצריך להזכיר חרם של ר"ת גם אותו המסדר גוזר בחרם הוא ובית דינו שלא להוציא לעז על הגט ואין גוזרין חרם בלילה לכן מגרשין ביום כדי שיוכל לגזור בחרם תכף ומיד וע"ל סעיף זה ס"ק מ"ט אם לא בגט שכ"מ דאי אפשר בענין אחר ולפ"ז נוכל לומר דה"ט דאין מגרשין בשבת אלא ש"מ דתקיף ליה עלמא אע"פי שנכתב הגט קודם שבת כדאיתא בא"ח סי' של"ט וה"ה אם נעש' הקנין קודם שבת וסילק עצמו מירושתה וממעשה ידיה דהוא לא מידי עבד בשבת דנתינות הגט אינו רק לימוד בעלמא כמ"ש רמ"א בסדר הגט אפ"ה אסור משום שאין רשאי לגזור חרם בשבת:
סליק: