אור ברסלב

נחלת שבעה מהדורה קמא· רבי שמואל הלוי סג"ל

שבעה סימן מה

שבעה סימן מד

את זה לך אגיד. דקדוק נוסח הגט:

אמר הצעיר המחבר. שמתי פני בדבר הלכה לדבר. נגד מלכים מ"ר ולא אבוש. המולכים מהו"דו ולא בו"ש. על דברי אמת וצדק. היושבים כסאות למשפט משפטי צדק. ותקנתי על בסיס וכן. וסדרתי סדר נכון. דקדוקי נוסח הגט ושמות גטין לאנשים ונשים. ע"פ א"ב מפורשים מפי ספרים וסופרים ותקונים וכלים מכלים שונים לקטתי הדינים. וכמה עניינים וחדושי דינים וטעמים נכונים. אשר באו בפנים. אשר עד הנה. היו מפני צפונה. לא זרחה עליהם השמש. את עניי ואת יגיעי ראה אלהים ויוכח אמש. ותפעם רוחי בקרבי. ויאמר לי לבי. מה לך מתעצל. כי ימי האדם כצל. עוף הפורח היום בכאן ומחר ויברח. וכך נגוזו ועבר. היום בכאן ומחר בקבר. על כן על דעתי עמדתי. וסדר גטין סדרתי. מה שבספרים בינותי. ומדברי אחרונים לקטתי. כתובים ונדפסים אשר היו אתי. וכמה דברים טובים אשר הוספתי. ולמי שיש לו מאור עינים. ברורין הדברים כשמש בצהרים. ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים. שלא אבוש ולא אכלם. מהיום עד עולם. ובדבר הלכה לא אכשל. ש"לום ר"ב לאוה"בי תורתיך. ואין למו מכשול:

סימן מה:

מה בשלישי בשבת שבעה ועשרים יום לירח מרחשון שנת חמשת אלפים וארבע מאות ועשרים וארבע לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן במדינת באמבערק דיתבא על נהר בעניין ועל מי מעינות אנא משלם המכונה זלמן והמכונה זעמיל בן יעקב הלוי העומד היום כאן במדינת באמבערק דיתבא על נהר בעניין ועל מי מעינות וכל שום וחניכה דאית לי ולאבהתי ולמקומי ולמקום אבהתי צביתי ברעות נפישי בדלא אניסנא ושבקית ופטרית ותרוכית יתיכי. ליכי אנת אנתתי שרה בת מאיר הכהן העומדת היום כאן במדינת באמבערק דיתבא על נהר בעניין ועל מי מעינות וכל שום וחניכה דאית ליכי ולאבהתיכי ולמקומיכי ולמקום אבהתיכי דהוית אנתתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי דיתיהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין ואנש לא ימחא בידיכי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי ליבי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין:

וגט פטורין כדת משה וישראל:

יעקב בן יצחק עד ראובן בן יעקב עד א בשלישי עיין בכללים סימן ה' איך כותבין כל ימי השבוע:

ב בשבת אבל אין כותבין לשבת דמשמע שעם השבת קאמר וגבי לירח דליכא למטעי כותבין לירח ובהגהות דרישה כתב דגבי לירח משמע מה שעבר כך וכך מיום התחלת חידוש הירח ויום החידוש בכלל ואם היו כותבין לשבת היה ג"כ מעת התחלת השבת ויום השבת שעבר היה בכלל וזה אינו אלא כוונתם כך וכך לשבוע הבאה ולא יכתוב בשלישי בשבוע דהוי משמע שמטה ויש למנוע לסדר גט בע"ש דמשום טרדא להכין לשבת ימהר בנתינת הגט ולא ידקדק הטיב אם לא בגט משומד ומשום עיגונא או בגט ש"מ דתקיף ליה עלמא:

ואם שכח לכתוב בשבת רק כתב ברביעי עשרים יום לירח שבט הגט כשר. טור א"ע סי' קכ"ו ע"ש הרא"ש ואם דילג ולא כתב בשבת וגם יום רביעי היה כ"א שבט יהוא כתב ך' הגט כשר שם ועיין עליו בב"י ובב"ח ובדרישה בסימן קכ"ז וכתב ב"י ומסתברא כגון שניכר ע"ס כגון שלא כתב שין האמצעי של בששי או ריש ברביעי או תיבה אחרת אין לחוש אלא בגוף שמות הבעלים ובגוף הממון עכ"ל בשם העיטור:

ובר"ח אם ר"ח ב' ימים יכתוב ביום שלשים לירח אדר ראשון שהוא ר"ח אדר שני דבזה יוצא ידי כל הספיקות וכך עשה מהר"י ברין עובדא בגט משומד. אך המרדכי כתב וסדר פדואה וכל האחרונים למנוע מליתן גט ביום ראשון של ר"ח ולדחות עד למחר שלא להכניס ראשו בשום ספק אבל אם ר"ח שני ימים וכתוב ביום שני או בראש חדש שהוא יום א' כתבו סדר פדואה ובעלי הש"ע וכל האחרונים ג"כ למנוע משום ספיקא אם יש לכתוב באחד או ביום אחד וכבר הוכחתי למעלה בסימן ו' דמשום זה אין למנוע ויכתוב באחד לירח. שוב מצאתי שגם המרדכי שאחר שכתב למנוע מלכתוב גט ביום ראשון של ר"ח ולדחותו עד למחר אפי' הכי כתב דבר"ח כותב באחד לירח פלו' ולא מסתפקי ליה כלל אי יש לכתוב ביום א' רק כתב בפשיטות בא' לירח: ג שבעה ועשרים יום כל זה מפורש לעיל בכללים סי' ז' באיזו מקום כותבין מספר מרובה קודם למספר המועט או אפכא. ואימתי כותבין יום או יומים ועיין בדיני כתובה סימן י"ב סעיף י"ג. ועיין לעיל סי' ו' שם כתבתי דאין לכתוב בשבעה ועשרים רק שבעה ועשרים:

אם כתב ר"ת כגון בשנים עשר שכתב בי"ב כשר הגהות מרדכי ריש גטין הביאו הש"ע ורמ"א בשם הרב מטירנא:

ד לירח עיין מ"ש לעיל בדיני כתובה סימן י"ב סעיף ד' ואע"ג דרוב לשון הגט הוא לשון תרגום א"כ הוי ליה למימר בתלתא בשבתא בתלת יומין לירחא דמרחשון עיין מ"ש לקמן בתיבת לא ימחא סעיף מ"ז ולעיל ריש סימן ד' בשמות החדשים ומה שאנו כותבין מקצת הגט בל"ה ומקצתו בלשון ארמי עיין מזה בתשובת רמ"א מסי' קכ"ו עד סי' ק"ל ויכוח נאה מזה עם הגאון מהר"ר יודא פדואה:

ה מרחשון עיין לעיל בכללים סימן ד' איך כותבין החדשים ואייר בב' יודין וכסלו חסר יוד בין אחר הכף ובין אחר הלמד כי כן כתיב כשלו חסר בזכריה ו' ובתחלת נחמיה ומיהו נמנעין ליתן גט באייר משום האי ספיקא וכן בכסלו ת"ה הביאו הב"י בסי' קכ"ו ואם נתן גט באייר בחד יוד ובאותו יום נודע הטעות יש ליתן גט אחר בב' יודין ולא הוי זילותא לב"ד אבל אם לא נודע הטעות בו ביום רק אחר קצת ימים לנתינות הגט וינא שם מגורשת על האשה ואי הוי מצרכינין ליתן גט אחר הוי זילותא לבי דינא יש להכשיר בדיעבד ונ"ל דדוקא בטעות כה"ג חיישינן לזילותא דבי דינא דליכא נפקותא כולי האי אף אם כתב איר בחד יוד אבל בטעות אחר לא חיישינין לזילותא דבי דינא ואפי' אחר כמה ימים נותנין גט אחר דמשום זילותא דבי דינא לא שרינין א"א לעלמא. ותדע שהרי מהרא"י עצמו בסי' י"א כתב בגט שדילג בו מאתי' וכתב חמשת אלפים ושבע עשרה והיה מצריך מהרא"י ליתן גט אחר אפי' אחר כמה ימים לנתינת הגט ואף שמשמע שם מדברי מהרא"י דשם לא היה זילותא דב"ד דאין זה תלוי בטעות הדעת וכו' מ"מ נראה דלא כתב כך רק להוציא מלבו של הר"מ מהלא המסדר הגט שלא יהא חלשי דעתיה וכמ"ש בפירוש שאף אם יתירנה בגט זה מ"מ מידי רינון לא יצא משא"כ אם כתב איר בחד יוד דדיעבד כשר ואחרי שכבר ניתן דיעבד הוא ואם כתב כסליו ביוד הגט כשר עיין בשמות גטין באות ב' בנימן:

ו שנת חמשת אלפים אם דילג הסופר לבריאת עולם או כתב הפרט קטן לבד ודילג האלפים והמאות או אם דילג המאות ולא כתב רק אלפים או אם דילג ולא כתב חמשת רק אלפים עיין מ"ש לעיל בדיני כתובה סע"ו ועיין בב"י בא"ע סי' קכ"ז:

ז לבריאת חסר ויו כ"כ בנוסח הגהות מיימון בשם ספר התרומה וסמ"ג ובנוסח גט חליצה להרמב"ם ובאשרי סוף גיטין ובמרדכי בנוסח שליח הגט ובטור בכל הנוסחות של שטר הרשאה וסדר שליחות לקבלה ולהולכה ומהרי"ו וסדר פדואה ורמ"י ורמ"א ודרישה וב"ח זולת במהרי"ל כתוב לבריאות מלא ויו ועיין מ"ש לעיל בדיני כתובה סימן י"ב סעיף ח' ומיהו מאחר שבכל החיבורים הנ"ל כתוב חסר יכתוב חסר ואם שינה לא עיכב נ"ל:

ח עולם ואם כתב עלמא פסול דעלמא פירש נערה ומיהו במקום עיגול אין לחוש ופירוש אם כתב עלמה בהא דעלמה בהא לשטן נערה הוא העלמה היוצאת לשאוב מים דרבקה הנה העלמה הרה דישעיה אבל עלמא באלף לשון תרגום הוא ואפי' לכתחלה כשר נ"ל וכן הוא בטופס גט חליצה להרמב"ם עלמא באלף: ט למנין בחד יוד ועמ"ש לעיל סימן י"ב בדיני כתובה סעיף ט': י שאנו אם דילג השין של שאנו וכתב אנו הגט כשר טור בשם הראש ותמיה לי שהרי לעולם צריך לכתוב בגט לשון המבורר טפי וא"כ למה אין אנו נזהרין לכתוב שאנחנו מנין דואנו לשון אנינות מלשון ואנו ואבלו דישעיה סימן ג' ואנו הדיינים שם סימן י"ט דכה"ג מדקדקים בברכת המזון כמו שכתב הגאון מהר"ן בפירוש ב"ה שלו:

יא מנין בלא ויו וע"ל סי' י"ב סעיף יוד ויש שכתבו שאנו מנין בו ועיין עוד בסימן הנ"ל סעיף הנ"ל וע"ע מ"ש בסמוך:

יב כאן ע"ל סי' הנ"ל סעיף י"א תמיה לי דבנוסח רמ"א ורמ"י לא כתוב התרי כאן העומד היום כא"ן וכן העומדת היום כא"ן ובמהרי"ל היה מצריך לכתוב שניהם ויש נפקותא בזה לכתוב ג' פעמים כאן עיין בש"ת מהר"מ פדואה סימן י"ב.. ומיהו הב"י בסימן קכ"ו ובשם הריב"ש כתב דאפילו אם לא כתב כאן הראשין דכשר דכתב גט שלא נכתב מקום עמידת העדים וכתיבת הגט לא נתבאר יפה כי לא נכתב למנין שאנו מנין כאן באקוניא מתא ולא כתוב רק באקוניא מתא דאין לחוש לה כלל שבודאי כבר נראה שהם עומדים שם כיון שכותבין שאנו מנין באקוניא מתא ואם לא היו עומדים שם היו כותבין שמנין באקוניא מתא וא"כ מכ"ש אם נכתב כאן הראשון דכשר אם לא נכתב אח"כ רק העומר היום בפלונית מתא וכן העומדת היום בפלונית מתא ועיין רסד פדואה דמקומות יש שאין כותבין רק כאן הראשון ומקומות יש שכותבין ג' פעמים כאן ונ"ל דבמקום שאין מנהג ידוע יכתוב ג' פעמים כאן ובמקום שיש מנהג אין לשנות מנהגו בין לכתוב בין שלא לכתוב. וכן אם נשלח גט ממקום שכותבין ג' פעמים כאן למקום שאין כותבין או אפכא אין לפסלו. וראיה ממהרי"ל שפסל גט שכתוב שאנו מנין בו כאן ועוד פסלו משום שחסר התרי כאן ואמר שמשום חסרון התרי כאן לא היה פסלו מאחר שבדיעבד נכתב והראה טופסי גטין ממהר"מ סג"ל ומהר"ש ולא היה כתוב בהן התרי כאן ואין ספק שזהו מהר"ש מווינא רבו של מהרי"ל ומהר"מ סג"ל כמו כן היה בווינא עיין בסדר פדואה סי' ק"ה ובוינא נוהגין לכתוב העומד היום בוינא ואין כותבין כאן כמו שכתב בסדר פדואה ואעפ"י שבמגנצא נוהגין לכתוב ג' פעמים כאן ואעפ"כ לא פסלו מאחר שמצינו שביש מקומות אין כותבין אותו ולכן במקום שיש מנהג לכתבו נהי דלכתחלה צריך לכתבו מ"מ בדיעבד שכבר נכתב לא היה פסול בשביל זה ואפילו בדיעבד כל דהו כי האי שעדיין לא ניתן. ומה שפסל אותו משום יתור תיבת בו משום שראה בנוסח גטין שנכתב במענץ ממהר"מ סג"ל ומהרא"ק ומאחיו מהר"ז שלא כתוב בו אעפ"י דיש מקומות שכותבין תיבת בו כמו שהוא נוסח הרי"ף והרמב"ם למנינא דרגילנא למימנא ביה וכן בקצת נוסחי הטור ובנוסח הרשאה ובנוסח שליח לקבלה ובטופס גט דמרדכי כתוב בו דמאחר שהיה מנהג המקום שלא לכתבו וא"ת גבי חסרון התרי כאן נמי יהא פסול מאחר שהיה מנהג המקום לכתוב התרי כאן די"ל דיותר יש להכשיר חסרון מיתור כמו שכתב רמ"א סוף סימן רס"ח בשם מהרי"ק דיותר יש לכנוס לספק חסרון מלספק שינוי א"נ אעפ"י שכך נמצא בנוסחאות הקדמונים מיהו בזמנינו לא נמצא שום מקום שכותבין תיבות בו ולכן היה פסלו מהרי"ל משום יתור תיבות בו וכ"כ הב"ח דמשום הכי פסלו מהרי"ל משום שהיה מנהג המקום שלא לכתוב תיבות בו אבל צ"ע בדברי מהרי"ל לפי זה דהא כתב הריב"ש סימן ר"ה דבכל דבר שא"צ לכתבו אף אם כתבו ושינה בו כשר וא"כ למה פסלו מפני יתור תיבות בו ואין לתרץ דע"כ דברי מהר"ק חולקים על הריב"ש ומהרי"ל סבר כדעת מהרי"ק דיותר יש לכנוס לספק חסרון מלספק שינוי דהא מהרי"ל עצמו כתב בתשובת הביאו רמ"א בהגה בסי' קכ"ח לענין נהר שא"צ לכתבו ואם כתבה ושינה בה כשר ונראה דה"ק דלכתחלה אי לא ידעינין כיצד כותבין ויש לחוש שמא ישנה יותר טוב לכנוס לספק חסרון ולא לכתבו כלל מלספק שינוי אבל בדיעבד אם כתבו ושינה כשר אם השינוי הוא במקום שאם לא כתבו כלל כשר וכן הוא לשונו להדיא בסוף שורש ק"ו וז"ל פשיטא שטוב לכנוס בספק איסור מלכנוס לספק שינוי שבחסר כשר בדיעבד לכ"ע ובשינוי יש פוסלין אפילו בדבר שאלו חסרו לא מפסל בכך ואע"ג שכתבו רבותינו הצרפתים שכל דבר שאם לא כתבו כשר גם כששנוהו כשר מ"מ אין ראוי לכנוס בין סלעי המחלוקת והספיקות וכ"ש באיסור חמור כזה עכ"ל הרי שלא כתב רק שאין ראוי לכנוס בין סלעי המחלוקת וא"כ מהרי"ק לא פליג אהא דהריב"ש דגם הריב"ש א' מחכמי הצרפתים ומכללם וא"כ הא דכתב המ"א בהגה סימן קכ"ח סעיף ג' ואם כתב שם הלידה וכו' אף אם שינה בו כשר (הריבש) ויש פוסלין (מהריק). ובשעת הדחק יש להקל לא כתב האי יש פוסלין בדרך פלוגתא רק יש פוסלין לכתחלה ובשעת הדחק יש להקל בזה גם לדעה מהרי"ק וא"כ קשה ליישב דברי מהרי"ל שפסל ביתור תיבות בו וע"ל סי' י"ב סעיף י':

יג במדינות כשכל הגמוניא נקראת על שם העיר כותבין במדינ' ועמ"ש לעיל סי' י"ב סעיף י"ב ובשאר מקומות כותבין מתא דמפקא מכרך ומפקא מעיר והוא כולל בין גדולה בין קטנה בין מוקפת חומה בין אינה מוקפת חומה: וכתב רמ"א סי' קכ"ח סעיף ב' דאין כותבין פלונית מתא אלא מתא פלונית וקשיא דהא הוא עצמו בנוסח הגט שלו כתב בקאזמיר דמתקריא קזמירוס מתא וכן כתב הב"י סי' קכ"ח דאין חילוק אם כתב מתא קודם או אח"כ וכדי ליישב דבריו נ"ל לחנק דאם אין לעיר רק שם א' יש לכתוב במתא פלונית ואם יש לעיר ב' שמות כותבין בפלונית מתא דמתקריא פלונית או בפלו' דמתקרי פלונית מתא וכן משמע מלשון הלבוש שכתב בסי' קכ"ו בנוסח הגט שלו בפוזנן דמתקרי פוזנני מתא ושם בסעיף י"א כתב בפלונית מתא דמתקרי פלוני' מ"מ איך שיהיה כתב מתא אחר שם העיר אבל לדברי הב"י נראה דאין חילוק וכן נראה דהא אם לא כתב מתא כלל הגט כשר. וע"ש ב"י ובתשובת מהר"מ פדואה סי' י"ב:

יד באמבערק ובנוסח הגט של מהרי"ל במדינת מגנצא ולא כותבין דמתקרי מענץ כמו שכותבין בקראקא בקאזמיר מתא דמתקרי קאזימירוס וכן בנוסח הלבוש בפוזנן מתא דמתקרי פוזנני היינו משום דבמדינות ריינוס נוהגין לכתוב וכל שום וחניכא כדאיתא בנוסח מהרי"ל ולכן די בכך אף אם אינו מזכיר שם שקורין הגוים בפירוש משא"כ בכל מדינות פול ין שאין כותבין שום וחניכא וכן בפראג לכן יש לכתוב החניכא שקורין הגוים בפירוש וא"כ לפי זה לכאורה גם בבאמבערק היה לכתוב דמתקרי משום שהגוים קורין הבית בפתח ואף ע"ג שלא מצאתי בשום מקום שניתן גט מעולם בבאמבערק ולא ידעינין אי כותבין שום וחניכא או לא מ"מ בכל מילי בתר מדינות ווירצבורק גרירי ובוירצבורק אין כותבין שום וחניכא כדאיתא במהר"מ מינן סימן ס"ד ובפסקי מהרא"י סי' קמ"ב וא"כ הוי לן לכתוב באמבערק דמתקריא במבערק או דמתקרי בנבערק כמו שהזכירו מהר"מ מינץ ובמרדכי בכמה מקומות מ"מ נ"ל דא"צ לכתוב דמתקרי כלל דאע"ג דהגוים קורין אותה במבערק הבית בפתח מ"מ גם האלף מורה על פתח וגם על קמץ ויכול לקרותו כמו שירצה בקמץ ובפתח. וא"ת א"כ לא תהא נקראת רק דוקא בקמץ דאי היתה נקראת בפתח האלף למה לי כלל אין זה קשיא דבכל מקום האלף מורה על קמץ ועל פתח ולא גרע מהא דכתבו הגהות מרדכי גבי בנפשיכי דהיוד אינה מורה על רבים רק היוד למילוי וה"נ כן האלף למילוי לדבר הבית בפתח ברחב שפתים ואע"ג שכתבתי בשמות גטין בשם צריט דאם שמה צאריט בקמץ צריך לכתוב דוקא באלף ולא בלי אלף היינו אי נקראת צאריט בקמץ אי נכתב צריט בלא אלף אינה נקראת רק דוקא בפתח משא"כ אי נכתב בקמץ יכול לקרות כמו שירצה לכן אף אם אין כותבין שום וחניכא אין לכתוב דמתקרי במבערק ועוד דאין שם שינוי בין זה לזה ועדיף טפי מהרעדיש רעדיש ולכן כתב רמ"י בסימן קכ"ח דאם נכתב הגט בפוזנן ולא כתב דמתקריא פוזנני דאפילו אם לא ניתן עדיין כשר דאינו אלא קיצור לשון וא"כ מכ"ש הכא בשם באמבערק דאפילו קיצור לשון ליכא. וגם אין לכתוב דמתקריא בנבערק או בונבערק דהא עכשיו אפי' הגוי' אינם קורין אותה רק במ"ם ומזה הטעם יש לכתוב באמבערק באלף אחר בית ראשונה אע"ג דלענ"ד היה יותר נכון לכתוב בויו בויו בין בי"ת למ"ם משום דויו משמע הברתו חולם ומשמע קמץ כמו מלת כל דלפעמים נקרא הכף בקמץ ולפעמים בחולם וה"נ בומ בוין כמו באמ באלף וכן כתב מהרי"ו רחל טוקיל בויו אעפ"י שלשון טאקיל הוא קמץ מ"מ כאן יש לכתוב באלף משום דמורה גם על פתח כמו קריאת הגוים וגם אחר בית שנייה אין לכתוב ויו בומבורג דלשון בורג פירש מבצר ואין שם העי נקראת ע"ש המבצר רק על שם ההר לכן יש לכתוב בעין ולבסוף בקו ולא בגימל כדאיתא בפסקי מהרא"י סי' קס"ב הבאתיו למעלה סי' י'. סעיף י"ג כן נ"ל ואע"פ שלכאורה אין נפקותא בשם באמבערק מ"מ כתבתיו ללמוד ממנו למקום אחר:

ומיהו שמעתי שעכשיו במדינות ווירצנבורק כותבין שום וחניכא ואפשר שאחר הגזירות והגירושים שחזרה ונתיישבה נשתכח מנהג הקדום והנהיגו לכתוב שום וחניכא כדומה לזה מצינו בפסקי מהרא"י שבאיסטריי נהג השר לכתוב שום וחניכא אעפ"י שמקדם לא נהגו כך וא"כ אפשר דה"ה באתרא הדין מ"מ טוב לכתוב באלף:

ואם יש לעיר ב' שמות כותבין ע"ש השני דמתקרייא או דמתקרית ואנו נוהגין לכתוב דמתקריא באלף ואין כותבין יוד בין מם לתיו ואם כתבו כשר ועיין בב"י סימן קכ"ח ובכתבים סי' קפ"ה:

טו דיתבא חד תיבה בחד יוד ואם כתב די יתבא כשר ב"י ורמ"א בסי' קכ"ו: טז על נהר ואין כותבין מתא דעל נהר רק מתא דיתבא על נהר משום דיתבא בסמוך לו משמע. לבוש:

ואם הנהר תוך התחום חוץ לעיבורה וכל תשמישי העיר ממנה משרת וכביסה ורחים צריך אני להעתיק לפניך תשובת רבינו שמשון בר אברהם בתשות מיי' לספר נשים סי' י"ב ולפרשו כפי מה שנראה לע"ד כי הב"י הביאה בקצרה ונ"ל שיש להקשות עליו וז"ל התשוב' שאלת ידידי בעיר שהנהר חוץ לעיבורה של עיר קרוב לתחום שבת האיך כותבין בה גט אם מסתפקין מן הנהר לכל תשמישי העיר משרה וכביסה ולטחון ברחיים כותבין שם הנהר ואם לא יכתבו על נהר פלוני אין לחוש אפי' יש בה נה דלא חשיב בכך שינה שם עירה ועירו ואע"ג דאמרינין שוירי מתא דעל רבים נהרא אשכחן ביבמות פרק האשה שלום ההוא גיטא דאשתכח בנהרדע' וכתב ביה בצד קלני' מתא אנא דוד בר נהילאי פטיר ותריך אנת פלנית אנתתי והיו בהם נהרות ואינם מזכיר' ומיהו עיר שנהר שלה חוץ לעיבורה של עיר קרוב לתחום שבת וכתבו שם הנהר בגט לא נחשב בעיני כמשנה שם עירו ועירה מדאשכחן בפ' בתרא דר"ה גבי ירושלים שרואה ושומעת וקרוב' ויכולה לבא תוקעין בה ואמר בגמ' קרובה פרט ליושבת חוץ לתחום דמשמע תוך התחום כוותיה חשיבא אע"ג דלענין יבנה אין נחשבת כמותה החמירו ביבנה ואמר פרק כל הבשר רמי בר תמרי דאכל כחלי דקאמר חוץ לתחום טויתינהו ובפרק בתרא דמכות כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולטת מכל הני משמע דתוך התחום חשיב כעיר עצמה ואפילו חוץ לתחום אם נראה עמו אמר בפ"ק דמגילה כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך ואמר סמוך אעפ"י שאינה נראה נראה אעפ"י שאינה סמוך ובפרק בתרא דזבחים תנן גבי שילה קדשים ומעשר שני נאכלין בכל הרואה וכתוב בהן הבאת מקום אלמא נחשב בהבאת מקום ואע"ג דמקרא נפקא לן מ"מ נילף מינה דלא נחשב שינוי ולדמיון בעלמא הבאתי הנך ראיות ולא לראיה גמורה ומתוך הסברא אין נחשב שינוי כי אמרתי רחיים שעל הנהר נקראים על שם העיר ולכאורה היה נראה לכתוב דיתבא בצד נהר פלוני כדאשכחן בצד קלניא מתא ושלום שמשון ב"ר אברהם זלה"ה עכ"ל:

ונ"ל דה"פ דכותבין שם הנהר אפי' לכתחלה אם היא תוך התחום חוץ לעיבורה אם כל תשמישי העיר ממנה דלשון כותבין שכתב הרב לכתחלה משמע אלא שאם לא כתבה אין זה שינוי דהא אפילו אם יש בה נהר ממש ולא כתבה אין זה שינוי כההיא דפרק האשה שלום ההוא גיטא דאשתכח בנהרדעי וכו' והיה בה נהרות ואינו מזכירם. ואם הם תוך עבורה של עיר אפילו אין כל תשמישי העיר ממנו כותבין שם הנהר אפילו לכתחילה דדוקא אם היא חוץ לעיבורה ותוך התחום צריך שיהא כל תשמישי העיר ממנה וגם שם אם כל תשמישי העיר ממנה כותבין אפילו לכתחלה אבל אם אין כל תשמישי העיר ממנה אין כותבין שם אותה הנהר לכתחלה אבל בדיעבד אם כתבה בגט אין זה שינוי והביא ראיה מפרק בתרא דר"ה גבי ירושלי' ומפרק כל הבשר גבי רמי בר תמרי ומפרק בתרא דמכות כשם שהעיר קולטות ומפ"ק דמגילה דמכל אלו יש ראיה דתוך התחום נידון כעיר עצמה ונראה לחלק בהכי בין כל תשמישו ממנה לאין כל תשמישו ממנה דמשום הכי דקדק וכתב חוץ לעיבורה של עיר קרוב לתחום שכת ולא כתב סתמא חוץ לעיבורה של עיר אלא ודאי כל שהוא קרוב לתחום שבת אין כל תשמיש העיר ממנה מסתמא ואם הנהר חוץ לתחום אעפ"י שהיה כל תשמישי העיר ממנה אין כותבין אותה ואפילו בדיעבד אם כתבה בגט הגט פסול. וה"מ שהגט פסול אם היא חוץ לתחום אפילו כל תשמישי העיר ממנה היינו דוקא אם כתב דיתבא על נהר משום דיתבא בסמוך לו משמע וזה שקר שהרי היא חוץ לתחום ויתבא בסמוך לו משמע והוי כמזויף מתוכו אבל אי לא כתב דיתבא על נהר רק בפלונית מתא דיתבא בצד נהר פלונית אפילו לכתחלה נמי יכול לכתבה אפי' היא חוץ לתחום ובלבד שיהא תשמיש העיר ממנה כך נ"ל הצעת דברי הרשב"א וכך נראה מלשונו וכך נוטה דעת מדרא"י בכתבים סי' קמ"ב וכך נוטים קצת דברי מהר"ם פדואה סימן ה' ודלא כמו שהבין הרב הב"י מנוחתו כבוד שכתב משמו וז"ל נהר שהוא חוץ לעיבורה של עיר קרוב לתחום שבת אי מסתפקין מן הנהר לכל תשמישן למשרה ולכביסה ולטחון בריחיים כותבין שם הנהר ואם לאו לא יכתוב כלל דיתבא על נהר פלונית עכ"ל ומלשון לא יכתוב כלל משמע אפי' בדעבד לא יכתבה ואח"כ כתב משמו מיהו נראה שנהר שהיא בתוך התחום וכתבוה בגט אפי' הוא חוץ לעיבורה של עיר לא חשיב בכך שינה שם העיר וכו' עכ"ל א"כ היו דברי הרשב"א עצמו סתרין אהדדי ועוד דלשון זה ואם לאו לא יכתוב כלל דיתבא על נהר פלוני ליתא שם בדברי הרשב"א כלל וליכא לפרושי בדברי הב"י כמו שכתבתי דה"ק לא יכתוב כלל דיתבא על נהר אבל אי לא כתב דיתבא או אי כתב דיתבא בצד נהר דשפיר דמי דהא כתב הב"י בפירוש וז"ל הרי דכל שהיא חוץ לעיבורה של עיר אם מסתפקין ממנה לכל תשמישן אין כותבין אותה לכתחילה ואם היה חוץ לתחום ואינה נראה עמו אפי' בדיעבד נמי פסול ומשמע דאפילו במסתפקין ממנה פסול עכ"ל וא"כ לפי פירושו דברי הרשב"א עצמו סותרין אלא מוכרח פשוט וברור כמו שכתבתי. ולשון הרשב"א מוכח כדברי שלא כתב שם דצריך שיהא מסתפקין מן העיר כל תשמישן למשרה וכו' ואם לאו לא יכתוב כלל רק בסוף דבריו סיום וכתב לכאורה היה נראה לכתוב דיתבא בצד נהר פלוני כדאשכחן בצד קלניא מתא עכ"ל וסתמא בדלעיל מיניה קאי דאיירי מחוץ לתחום ונראה עמו ע"ז כתב בצד פלונית מתא דשפיר דמי ואינו מזויף מתוכו מאחר שלא כתב שיושבת בסמוך לאותה נהר דיתבא על נהר פלוני רק בצד נהר:

ובזה נמי אין צריך לומר דפליג הרשב"א על הכל בו שהביא הב"י דאם הנהר רחוק מן העיר יותר מתחום ובני העיר מסתפקין ממנה להוליך שם סוסים וללבן הבגדים שצריך לכתבה כיון שסיפק העיר ממנה וכתב הב"י דמדברי הרשב"א הנ"ל נראה שחולק בזה ולעניות דעתי אין כאן מחלוקת כלל וגם הרשב"א מודה בזה רק שאין לכתוב דיתבא על נהר רק בצד נהר:

ולפי זה נהר שהוא חוץ לעיר וסיפוק העיר בתוך העיר דכתב בכל בו הביאו הב"י דאפי' הכי צריך לכתבו הוא נכון ומ"ש עליו הב"י וז"ל דאין לכתבו אם היא חוץ לעיבורה של עיר ובתשובת הרשב"א שכתבתי בסמוך עכ"ל ולפי דברי אין כאן מחלוקת כלל ומ"ש הב"י שמשמע מדברי מהרא"י בסימן קמ"ב דלדעת רשב"א שהנהר חוץ לעיבורה של עיר אם מסתפקין ממנה לקצת תשמישם אין כותבין אותה עד שיסתפקו ממנה לכל תשמישם זה אמת וכך משמע מדברי הרשב"א דאין כותבין אותה לכתחלה אבל מה שכתב הב"י מדהביא מהרא"י דברי הרשב"א משמע דהכי ס"ל דלא כדברי הכל בו זה אינו מוכרח כלל דהא לא הביא דברי הכל בו כלל דדברי הכל בו בכלל דברי הרשב"א הם ואדרבא בכל דברי מהרא"י משמע בפירוש דברי הרשב"א כדברי דכתב עוד מהרא"י על דברי הרשב"א וי"ל והוסיף שאפילו הוא חוץ לתחום אם היה נראה עם העיר נחשב כעיר ולא חשב כה"ג שינה שם העיר אם כותבין דיתבא על נהר פלוני עכ"ל הרי שאפילו חוץ לתחום אפי' כתב דיתבא על נהר לא חשיב שינה מאחר שנראה עמו וע"ז כתב מהרא"י שהראיות שהביא הרשב"א לא הביא רק לדמיון אלא הסברא היתה נראה לו כך עכ"ד עכ"ל מהרא"י ונ"ל דע"ז קאמר מהרא"י שלא הביא הראיות רק לדמיון ר"ל על חוץ לתחום וכותב דיתבא על נהר אפילו הכי לפי הסברא אין זה שינוי אבל אי כותב בצד נהר כמו שמסיים בדבריו פשיטא דאין זה שינוי ויכול לכתבו מדינא ולכתחלה אם סיפוק העיר ממנה וכותב בצד נהר אבל אם אין סיפוק העיר ממנה אין לכתבה אם היא חוץ לתחום אפילו אם רוצה לכתוב בצד נהר ולכן כתב מהרא"י הביאו נמי הב"י דעל נהר שטיינבין ברוטינבורק הואיל והוא רחוק יותר ואפשר חוץ לתחום מכל שכן דאין לכתבו דמה שמסתפקין ממנה לצורך כרמים לא מקרי מש"ה תשמיש העיר דאין בני העיר יוצאין משם בשביל הנהר אלא בשביל הכרמים ואם אגב זה שותים ממנה לא מקרי בשביל כך תשמיש העיר עכ"ל וא"כ הוי כאלו אין מסתפקין ממנה כלל והוא ספק אם היא חוץ לתחום פשיטא מהיכא תיתא שיכתוב אותה אף אם יכתוב דיתבא בצד מתא מחזי כשקרא דכל שהיא לתחום ואין מסתפקין ממנה אין לה שייכות אל העיר וכל זה נ"ל פשוט וברור והרב רמ"א ז"ל בהג"ה ש"ע סימן קכ"ח נמשך אחר דברי הב"י שכתב לשון הב"י כצורתו ומקום הניחו לי להתגדר בו ומהר"מ פדואה בסימן ה' מיישבו בדרך אחר וקצת נוטה לדברי:

א יז בעגניץ מרגלא בפומייהו דאינשא שאין כותבין גט במקום שאין שם פני נהרות כדי לכתוב שני נהרות בגט וכן אין כותבין גט במקום שנקרא העיר ע"ש הנהר ולא ידעתי מנין להם זה כי מן הדין אין צריך לכתוב הנהר בגט כלל וכ"כ הב"י בסימן קכ"ח והביא ראיה מההוא גיטא דאשתכח בנהרדעי שהבאתי לעיל וכ"כ בתשובות מהר"ר אביגדור הכהן במרדכי וכ"כ מהרא"י בפסקיו סימן קמ"ב דאין כותבין שם הנהר בגט רק לסימן ודי בסימן א' ולא בעינין להזכיר ב' נהרות. או מה טעם שלא לכתוב גט בעיר ששמה כשם הנהר דלא יהא שלא נכתב שם הנהר כל עיקר כמ"ש הב"י ע"ש הר"י בן הרא"ש דבטוליטולא אין כותבין שם הנהר כלל הביאו' רמ"א בסי' קכ"ח סעיף ד' ואי משום דלהוי הכירא יותר משום שמא יש עוד עיר שנקראת כן ויש לחוש שמא גם אותה עיר יושבת על נהר זה ולכן כותבין עוד נהר זה אינו דכולי האי לא חיישינן דאתרמי שמא כשמא דהא כתב הב"י בסי' קנ"ח ע"ש הר"ן בתשובה אעפ"י שלא כתבו הנהרות בעירו ועירה איני רואה שיהא בו חשש פיסול מחמת כך שאם נחוש לשני שוירי כשלא הוזכרו הנהרות אף כי הוזכרו לא הוציאנו מידי ספק דהא בשוירי מתא דעל רכיס נהרא נמי אנו מסופקים בשני שוירא דעל רכיס נהרא עכ"ל וקשיא שמא אין ה"ל לשני שוירי דעל רכיס נהרא חיישינן אבל אי יש ב' נהרות שוירי כגון רכיס נהרא ועוד נהר אחר כולי האי לא חיישינן דאתרמי שני המקומות משני הנהרות שמא כשמא וא"כ למה כתב הר"ן אעפ"י שלא כתב שם הנהרו"ת דמשמע אפילו בשתי נהרות נמי אין מוציאין מידי ספק זה אלא ודאי ל"ש חד נהר או שתי נהרות ועוד בגמרא פרק שנים אוחזין בשוירי מתא דעל רכיס נהרא לא הוזכרו שני נהרות אלא ודאי אין קפידא ועיין בכתבי מהרא"י סוף סימן קמ"ב וע"ל סי' ו' ס"א:

ב ועיר שניתוסף בה נהר חדש כתב ב"י בשם תשובת מהרי"ל עיר שניתוסף בה נהר חדש וקא חייש ללעז גיטין הראשונים נראה דאין לחוש והביא ראיה מבורסיף בבל ועוד הביא ראיה מרבינו שמחה בתשובה במיי' שאין נפקותא בנהרות שאפי' שינה כשר הלכך אם הנהר הקטן מסתפקין ממנה תדיר נכון להזכירה עכ"ל וזה סותר למ"ש אח"כ בשם הגהות מיימון פ"ד דעיר שאין בה אלא בורות ואגמי' שלא יזכירם כלל כדי שלא לחלק בין גטין שנכתבו קודם שנעשו לנכתבו אחר שנעשו עכ"ל ואעפ"י שפשיטא שכל תשמישי העיר ממנה שהרי אין בה אלא בורות ואגמים אלו אפילו הכי אין כותבין ובתשובת מהרי"ל כתב דאם מסתפקין מן הנהר החדש דצריך להזכירו ונ"ל לחלק דהתם שכבר יש לה נהרות וכותבין שם הנהרות בגט ולכן אף אם נתוסף נהר לא מינכר' מלתא כל כך ואינו מורגש השינוי כל כך מאחר שמקודם היו ג"כ כותבין שם נהרות משא"כ בעיר שאין בה אלא בורות ואגמים אלו וא"כ מקודם לכן לא היו כותבין באותו מקום שום מים כלל וא"כ אם יכתוב עכשיו בורות ואגמים אלו הוי שינוי גדול. ועוד יש לומר דבנהר חדש הדבר מפורסם שניתוסף מחדש ואין זה לעז לגטין הראשונים משא"כ בבורות ואגמים דאינם מפורסמים כ"כ ובודאי גם מעולם היו בה בורות ואגמים אע"פ שלא היו אלו דאל"כ מאין מצאו להם מים וא"כ אם מעולם לא כתבו ועכשיו יכתבו הבורות והאגמי' הוי לעז לגטין הראשונים וכן משמע לשון הלבוש:

ג ואם יש בעיר בארות נובעים וכתב דיתבא על מי בורות כשר ש"ע סימן קכ"ח ואם יושבת על חוף הים כותבין דעל כיף ימא מותבא ושתי נהרות השופכין זו לזו עיין בהגה' רמ"א סוף סימן קכ"ב והוא מדברי מהרי"ק סוף שורש ק"ו ואנו נוהגין לכתוב כל סיפוקי העיר:

ד וכתב הלבוש שם העיר או שם הנהר שקורין בכף רפויה תוך השם אעפ"י שאנו במדינות אלו קורין רחית כמו כף רפויה מ"מ כותבין כף רפויה ובסוף התיבה כף פשוטה מפני שבחית יכול לטעות שקצת קורין אותה כמו ה"א משא"כ בכף וכן טית בתיו בשמת הלועזות כוחבין טית מהאי טעמא שמא ירפו התיו עכ"ל והוא מדברי בעל ת"ה סי' רל"א וא"כ היה לו לחוש נמי אם כותבין בכף ולא בחית שיוכל לקרות הכף דגושה מ"מ אין לטעות בזה דא"כ היה לו לכתוב קוף דאז לא הי' למיטעי כלל ועוד אכתוב מזה בשמות גסין בס"ד:

ה ואם שם הנהר מתחלק לשתי תיבות וה"ה שם העיר אם כותבין חד תיבה או ב' תיבות אעתיק לשון מהר"מ מינץ בארוכה וז"ל בסי' ס"ח ואשר כתבת אם לכתוב קירק בך בחד תיבה או בב' תיבות וחזיתי לדעתך דפשיטא לך דהוא נקרא כן ע"ש הפועל כמו תפלה בנהר וכן וישבך בנורנבערק נקרא ע"ש דגים נהר הא ליתא מאן לימא לך דהוא שם התואר דנקראים הכי על שם הפועל תאמר שהוא שם העצם שאין בהם טעם כמו כמה נהרות או מקומות כמו אולמא אויגשפורג ודומיהן וכן רייניס מאיין דונא ושאין אנו יודעין מהם אלא שם העצם וחד מלה ולכך אין גמגום ואשר כתבת אח"כ דיש למנוע מלכתוב משום דנקרא ע"ש התיפלה ונראה משום הא אין למנוע דאפשר הוא שם העצם ועוד דהא הנהר היה מסתמ' מבריאת עולם קודם שנבנית התיפלות ומסתמא היה להם שם קודם לידת מושיעם אלא את חושש שמא נשתנה אח"כ כשנבנית התיפלות האי חששא רחוקא היא עכ"ל והאריך עוד הרי ס"ל דיש לכתוב חד תיבה אך מ"ש דשמא הוא שם העצם כמו כמה מקומות כמו אולמא וכו' אין זה ראיה דמנ"ל שאין נקראים ע"ש הפועל וכל המקומות לא במקרה נקראים כך רק אדרבה כולם נקראים ע"ש הפועלות עיין בספר צמח דוד ותמצא שכן הוא וכן כתב הוא ז"ל עצמו באותה תשובה במקומות קרוצנערך קירק בערג וכן בנהר קופיר בך כולם חד תיבה ואעפ"י דשמות מקומות הנ"ל פשיטא שנבנו אחר לידת מושיעם ולכן נקראו על שמו ואפ"ה כתב לכותבם חד תיבה וכ"ש בנהרו' אעפ"י שיש לו שם שמתחלק כאלו הוא ב' תיבות מ"מ כותבין בחד תיבה וראיה לדברי מהר"מ מינץ דהא נירנבערק בכל המחברי' אין א' מהם נעדר שלא נכתב חד תיבה נורימבערג או נורינבערג ואעפ"י ששם העיר נקראת ע"ש נירון קיסר שבנאה ואפי' הכי לא אשתמיט חד פוסק לחלקו לשתי תיבות וגם בגלחות בחותם המטבעות כותבין בחד תיבה כל המקומות וכן בפסקי מהרא"י סימן קמ"ב כתב רוטנבורק ולא מחלקו לשתי תיבות וכן שטרוספורק אויגשפורג מרפורק רעגינשפורג כתב כולם בחד תיבה ועוד אכתוב מזה בשמות גיטין באות הכף בס"ד. ועוד נ"ל ראיה ממ"ש לקמן בשמות גסין בשם מהר"י ברין שפסל גט שכתוב בו בפראגא מתא דמתקרי' מזי בסוף שטה וגרדי בתחלת שטה אחרת כי אעפ"י שהם שתי תיבו' חד שמא הם וא"כ הוא הדין נורן בערג רעגין שפורג רוטין בארק אעפ"י ששתי תיבות הן חד שמא נינהו ואין ספק שכמו שפסל מזי גרדא בשתי שיטין משום שמחלקו לשתי תיבות וה"נ בשמות שיש נון באמצע אם כותב נון פשוטה כ"ש שהוא מתחלק לשתי תיבות אעפ"י שכתבו בשיטה אחת:

יח מעינות בחד יוד כ"כ בהלכות הגט דבמרדכי וב"י בשם כל בו שכ"כ בפרשת נח ומלא ויו ואע"ג דבפרש' נח כתוב ג"כ חסר ויו התם הוא דבוק מעינת תהום משא"כ הכא שאין מעינות דבוק יש לכתוב מלא וי"ו וכ"כ בסדר פדואה סימן ק"ג. ואם יושבת על מעינות חמין כותבין על מי מעינו' חמין ובארת כותבין חסר וי"ו רמ"א בשם תיקון ישן ועיין בסעיף הקודם סעיף קטן ג':

יט אנא פלוני ואין כותבין איך אנא דאין שייך לכתוב איך אלא כשהשטר כתוב בלשון עדים משא"כ הכ' הבעל בעצמו מדבר ולכן אין לכתוב ואיך: כ משלם חסר וי"ו וע"ל בשמות גסין אות מ"ם:

כא המכונה זלמן והמכונה זעמל כך העלה מהר"מ מינץ סימן ל"ז דזלמן הוא שם החול שניתן לו בעריסה בשעה שאמו הולכת לב"ה (כי המנהג עוד היום באשכנז שגם בזכר עושין הול קרייש וקורין לו שם החול כגון אם בשעת מילתו נקרא משלם ושם החול זלמן נותנין לו שם החול בשבת שאמו הולכת לב"ה וכתב מהר"מ מינץ סימן הנ"ל וסימן ס"ד שעל כן נקראת הול קרייש פירו' חול קרייש וקרייש פירו' צעקה שקורין שם החול) רק ע"ש היופי היו קורין אותו זעמל כלומר נקי כסולת ורוב עולם קורין אותו זעמל ופורתא זלמן אנא דזלמן הוא עיקר השם דכל משלם של אותה משפחה קוראין זלמן והאריך הרבה מאד לבאר אם כותבין זלמן קודם לזעמל או חד המכונה או ב' המכונות והעלה לכתוב משלם המכונה זלמן והמכונה זעמל בר יעקב הלוי ואם יש גם לאב כינוי או לאבי האשה כתב מהרי"ק שורש ק"ו והביאו הב"י סימן קכ"ט דאין לכתוב בגט כינוי אבי האיש או האשה ומיהו אנו כותבין בגט כינוי אבי המגרש הגהות רמ"א סימן קכ"ט סעיף ט' וכן הוא בסדר פדואה:

ב ואם יש לו ג' שמות בלשון הקודש כגון שנשתנה שמו ב' פעמים ע"י חולי כותבין תרי מתקרי וכך עשה מהרז"ק מנירנבערק עובדא אנא משה דמתקרי' יעקב דמתקרי שמואל וכ"כ הב"י בסי' קכ"ט וכתב עוד מהר"מ מינץ סימן הנ"ל דאע"ג דגבי תרי מתקרי אין כותבין ודמתקרי השני בוי"ו דהתם גבי נשתנה מחמת חולי שם השני עיקר הראשון וכן כשנשתנה עוד פעם אחרון אחרון עוקר הראשון ולכן כותבין משה דמתקרי יעקב דמתקרי שמואל משא"כ אם ב' שמות הם כנויים כותבין משלם המכונה זלמן והמכונה זעמל בויו: ונ"ל להביא ראיה לדברי מהר"מ מינץ מהא דכתיב ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם ודרשו בפ"ק דברכות כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר והיה שמך אברהם ר"א אומר אף בלאו שנאמר ולא יקרא שמך עוד אברם אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב ה"נ שאני התם דהדר אהדרי' קרא שנא' ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב וקשיא באמת כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעו למה הדר אהדריה קרא ליעקב ולכן גם אנו אין עוברין בעשה ובאברהם לא הדר אהדריה קרא ולכן גם אנו עוברין בעשה וקשיא מ"ש וע"ק במדרש רבה פ' לך לך מתרץ תני לא שיעקר שם יעקב ממקומו אלא כי אם ישראל יהיה שמך ישראל עיקר ויעקב טפילה. ר' זבדא בשם ר' אחא מ"מ שמך יעקב כי אם ישראל יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו עכ"ל לפי המדרש מכ"ש קשי' כמה לא חלי וכו' והרי אדרב' פשטיה דקרא משמע יותר קפידה ביעקב מבאברהם דבאברהם כתיב והיה שמך אברהם וביעקב כתיב כי אם ישראל יהיה שמך ולשון כי אם משמע קפידה שלא יהא נקרא רק בשם ישראל ואיך אמר שיעקב עיקר וישראל מוסיף עליו ונ"ל דאברהם היה שינוי השם משום שינוי מזל וכדדרשו על ויוצא אותו החוצה צא מאצטגנינות שלך לפי שהיה אברהם תחת המזל שאינו מוליד וכן שרי ולכן הגביה הקב"ה אותו למעלה מן המזל ור"ל ע"י שינוי השם שאז נראה כאלו הוא איש אחר וכמו שאמרו בפירוש אברם אין לו בן אברהם יש לו בן אבל אין ר"ל שהקב"ה יהפך המזל כי אין הקב"ה משדד המערכת לגמרי וכדאיתא במדרש על ראו כי רעה נגד פניכם שהיה סימן דם מראה עליהם במדבר והפכו הקב"ה לדם מילה אבל לא שישדד הקב"ה המזלות לגמרי וא"כ ה"נ גבי אברהם ע"י שינוי שמו יצא מזה המזל כי המזל מורה על אברם ושרי שאינם מעמידים תולדות אבל לא על אברהם ושרה וזה הטעם במדרש רבה פ' לך לך א"ר ברכיה תתנך אשימך אין כתיב כאן אלא ואעשך משאני עושה אותך בריה חדשה את פרה ורבה עכ"ל ור"ל שע"י שינוי השם הוא כאלו הוא בריה חדשה ואינו תחת ממשלת המזל כמו מתחלה ולכן לא הדר קרא לקרותו בשם אברם דא"כ הי' חזר ומכניסו תחת מזלו הראשון ושינוי השם מאי אהני ולכן מטעם זה כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה דא"כ שינוי שמו אברהם מאי אהני משא"כ גבי יעקב דשינוי שמו לא הוי משום שידוד המערכת רק משום חשיבות ואם כן אין נפקותא אף אם לפעמים חוזר וקורא אותו בשם הראשון כגון בגלותו ובשפלותו בשם יעקב ובגדולתו בשם ישראל. והשתא זכינו לדין דשם הנקרא לו ע"י חולי הטעם הוא מפני שידד המערכת כאלו הוא איש אחר ואין הוראת המזל על זה האיש וא"כ אם יקראו אותו בשם הראשון שינוי השם מאי אהני ולכן שם השינוי עוקר שם הראשון ועל כן אין לכתוב דמתקריא פלוני ודמתקריא דמשמע שם זה ושם זה כאלו שני השמות הם מובהקי' בו וזה אינו לכן יכתוב דמתקרי פלוני דמתקרי פלוני ר"ל לכתחלה היה נקרא פלו' ועכשיו נקרא פלוני אבל בשמות שלא ניתנו לו ע"י חולי כגון כינויים כמו נדון דידן זלמן וזעמל שקורין אותו בשניהם ואין שם השני עוקר הראשון הוי ממש כמו גבי יעקב לכן יש לכתוב משלם המכונה זלמן והמכונה זעמל. נ"ל:

ג כתב רמ"א בתשובה בסי' פ"ד באחד שבא לגרש והיה נקרא ע"ש אביו ישעיה הוא שמו הרגיל בו בפי כל אין מכירין אותו אלא בשם ההוא רק בעלותו לס"ת קורין לו אהרן סעדיה דסעדיה של אותה משפחה נקראים ישעיה ומתמה חולי נשתנה לשם אהרן והעלה שיש לכתוב אהרן דמתקרי סעדיה דמתקרי ישעיה ועיין בשמות גטין אות פ':

ג ונ"ל פשוט במי שעולה לס"ת בשם שמואל ושם החול זנוויל וע"י וע"י חולי נשתנה שמו ונקרא אהרן כותבין אהרן דמתקרי שמואל המכונה זנוויל: ה ואם נשתנה שמו מחמת חולי כתבו כל המחברים שיש לכתוב שם השינוי תחלה כגון שנקרא יעקב וע"י חולי נשתנה שמו משה אע"פי שנקרא תמיד בשם הראשון כותבין שם משה תחלה ואח"כ יעקב גם כשעולה לתורה או חותם בשטרות חותם ועולה בשם משה יעקב אבל צריך לי עיון בשם אביו אם נשתנה שמו מחמת חולי ומת מתוך אותו חולי דנהיגי למחתם שם השינוי אח"כ איך לכתוב בגט מהר"ם טיקטין בעל הגהות אלפסי ומרדכי היה נקרא מהר"ר נחום ובנו חותם בן מהר"ר מנחם דוד ש"מ שנשתנה ע"י חולי ונקרא דוד והוא חותם שם דוד לבסוף או יכתוב מנחם דמתקרי דוד אם כן יהיה שם השינוי לבסוף ואם יכתוב דוד דמתקריא מנחם הא הבן חותם ועולה לתורה בשם דוד לבסוף ולכאורה יש סברא לכתבו תתלה כמ"ש בסמוך בשם הטור דאם שניהם כתובין בגט אע"פי שהשם שאינו רגיל מוקדם כשר ובצירוף שהשם דוד הוא שם השינוי אע"פי שאינו רגיל בו ומהו נראה לכתוב בר מנחם דמתקרי דוד אעפ"י ששם דוד הוא שם השינוי מ"מ הוא עצמו לא היה דש בזה השם רק בנו כשחותם או עולה לתורה ע"ש אביו וראיה דהא שינוי השם נלמוד מאברהם כמו שכתבתי למעלה וא"כ אם מת מתוך אותו חולי לא הועיל לו שינוי השם כלום א"כ אף הוא אינו עיקר השם ואינו עוקר שם הראשון ונראה פשוט שמטעם זה חותם הבן בשם השינוי לבסוף לפי שהשם הראשון נשאר על מקומו ולא נעקר ע"י שם השינוי שהרי לא עקר שם הראשון ועוד דכתב הב"י דעיקר השם במאי שעולה בו לתורה אעפ"י שאין נקרא כך בין הבריות ר"ל אם עולה בו לתורה ראשון אע"פי שלא נקרא כך בין הבריות כ"ש הכא דאיכא תרתי שאין עולה לתורה ראשון בשם השינוי וגם אין מורגל בו בפי הבריות דכותבין מנחם דמתקרי דוד ומ"מ בדיעבד אין נ"מ מידי דלא גרע מהא דרובא קרי לה מרים ופורתא שרה דכותבין מרים דמתקרי שרה ולפחות אם כותב ב' השמות אין הפרש אם כותב זה ראשון או זה כדאיתא בהגה סימן קכ"ט סעיף ב' ומיהו לדינא נ"ל כמו שכתבתי ואותן שאין כותבין שם השינוי לגמרי היכא שלא נחקיים שם השינוי נ"ל דלא הפסידו:

ו אבל אשה שנשתנה שמה מחמת חולי דמעולם לא נקראת בשם השינוי כתב ב"י בשם הקונטריסין גבי אשה ששמה רבקה ונשתנה שמה מחמת חולי ונקראת חנה וכל עולם קורין אותה רבקה שהוא שמה הראשון שאין לכתוב חנה בגט כלל ואעפ"י שלפי מה שכתבתי למעלה שם השינוי הוא עיקר מ"מ מה לעשות אחרי שלא היתה נקראת בשם השינוי מעולם ואחרי שלא דשה בשם זה אם יכתבנו בגט אותו שם יאמרו אשה אחרת הוא זו משא"כ באיש שעולה בו לתורה וחותם בשטרות בשם זה:

ז ואם מחמת החולי קורין אותה הכל בשם השינוי ולא בשם הראשון אין צריך לכתוב שם הראשון כלל וכתב הב"י עוד בשמם לכתוב ב' גטין דאין לכלול השם שאינה נקראת בו עם שמה שנקראת בו וכ"כ מהר"מ מינץ סי' ס"ד דבדין נראה דסגי בחד גט ואין צריך לכתוב שם הנשתכח כלל אך אם לבו נקפו יש ליתן ב' גטין:

ח וגופא דעובדא שם היה באשה שמה רחל וכולי עלמא במדינה שהיתה עתה שם לא ידעי רק שמה רחל רק מיעוטא דמיעוטא אפשר דידעי שהיה שמה צפורה וכאשר היתה בערך בת ח' או ט' שנים נשתני' שמה תוך חולייתה ונקראת רחל וזה שם רחל יודעים הכל ושם דצפורה נשכח מרוב עולם ועוד שם אחר ניתן לה בעריסת' ונקרא' פריבא אך באשר היתה תולה בערך בת ז' שנים נקראת צפרה ואותו שם נתקיים לה עד ח' או ט' שנים וע"י שהיתה ג"כ חולה באותו פעם נותן לה שם רחל ואותו שם פריבא היא עצמה אינה יודעת מאומה כי חשבה ששם צפורה ניתן לה מעריסה והעלה מאחר דשם פריבא נשתכח לגמרי דסגי לכתוב רחל דמתקרי' צפורה אך אם לבו נקפו לרוח' דמלתא יש ליתן ב' גיטין וליתן בתחלה גם רחל דמתקריא צפורה ואח"כ רחל דמתקריא צפורה המכונה פריבא וכן עשה מעשה:

ט וכן כתב ב"י בשם קונטרסין אשה שנקרא' רבקה וכשהיתה בת ב' שנים נשתנה שמה ע"י חולי ונקראת חנה ואח"כ נשתכח שם רבקה דאין כותבין בגט רק שם חנה. וה"ה אם נקראת בשמה הראשון אע"פי דנשתנה שמה ע"י חולי כיון שלא נקראת בשום פנים בשם השינוי אין כותבין שם השינוי בגט: י ומיהו כבר כתבתי בשם הב"י והקונטרסין ומהר"מ מינץ דיש ליתן ב' גטין ונ"ל דוקא אם נשתכח שם העריסה דעכ"פ כבר היתה נקרא' באותו שם צריך ליתן ב' גטין אבל אם נקראת בשם הראשון ושם השינוי נשתכח דלא נקראת בזה שינוי מעולם אין צריך לכתבו כלל וכל זה בנשים אבל באנשים אף על פי שאינם נקראים מעולם בשם השינוי מ"מ כותבין אותו תחלה כי הוא שם המובהק וחותם בו שטרו' ועולה בו לס"ת:

יא ומי שיש לו ב' שמו' כותבין ראובן דמתקרי שמעון ואם כתב ראובן שמעון יש מי שאומר שהוא פסול אבל אם נקרא בשני השמות ביחד או שעולה כך לס"ת כשר וכתב הרב נחלת צבי שרמ"א מחלק אם נקרא במקום אחד ראובן ובמקום שני שמעון כותבין ראובן דמתקרי שמעון ואם כתב ראובן שמעון פסול אבל אם נקרא בב' שמות ביחד ר"ל במקום אחד או שעולה כך לס"ת אז כשר אם כתב ראובן שמעון וקצת קשה דבסעיף י"ח כתב רמ"א גבי אם נשתנה שמו מחמת חולי דאם עולה לס"ת בשניהם כותבין השני עיקר ועל הראשון מתקרי וצריך לומר דבאמת לכתחלה צריך לכתוב שם השני ועל הראשון דמתקרי אבל בדיעבד אם כתב שניהם בלא מתקרי כשר וכך הם דברי מהרא"י בכתביו סימן רס"ז ועיין בת"ה סימן רל"ה וכותבין דמתקרי בלא אלף לבסוף:

יב ואם ניתן לו ב' שמות בשעת מילתו ונקרא בשתיהן כאחד כאשר שמעתי שבמקצת מקומו' נהגו כך ואני הכרתי אחד שהיה נקרא בין הבריו' בשני שמות כאחד אם שניהם לשון הקודש אז פשיטא שכותבין שניהם בלא מתקרי אך אם הראשון ל"ה והשני לעז כגון יעקב וואלף היה נ"ל לכתוב יעקב בנימן המכונה וואלף דאז ליכא למטעי שהכינוי וואלף קאי על יעקב דא"כ היה כותב יעקב המכונה וואלף דמתקרי בנימין אבל אם נקרא וואלף יעקב בזה צ"ע איך לכתוב אם כותב בנימן המכונה וואלף יעקב היה נראה שהכינוי הוא וואלף יעקב ועוד אי נקרא משלם פייביש וקורא בתורה משלם אורי וא"כ אם יכתוב משלם אורי המכונה ויביש יהא נראה שהכינוי קאי על שניהם או על הראשון לבד על משלם וליכא למימר דיכתוב משלם וייבש דמתקרי אורי שם החול תחלה ואח"כ שם הקודש כמו שכתב הלבוש אם כותב שם הקודש תחלה יכתוב יהודא המכונה ליב ואם כותב החניכא קודם יכתוב ליב דמתקרי יהודא זה אינו חדא דאינו תלוי בדידיה לכתוב כמו שירצה קודם רק במה דקרי ליה אנשי אי קרי ליה אנשי בשם העיקר קודם יכתוב יהודא המכונה ליב ואי קרו ליה בחניכא יכתוב ליב דמתקרי יהודא ועוד אי יכתוב על משלם וייביש משלם וייביש דמתקרי אורי יטעו לומר דהדמתקרי קאי על משל' משנ' דמתקרי וייביש דהא כשיש לו ב' שמות בל"ה והאחד רגיל והשני אינו רגיל כותבין הרגיל קודם ועל השני דמתקרי ונ"ל לכתוב משלם אורי המכונה משלם וייבש דבזה ידעו שהכינוי אינו קאי רק על אורי וכן וואלף יעקב יש לכתוב בנימין יעקב המכונה וואלף יעקב דבזה הכל אתי שפיר בין שהשם הראשון הוא שם החול ובין שהשני הוא שם החול ואין נ"מ במה שכותב כפל שם האחד:

יג ואם שם השני יוצא משם העברי כגון יהוד' ליאון פירוש ליב ע"ש גור אריה יהודא או שהשם הלעז הוא ממש שם העברי דהיינו הפירוש של שם העברי כגון חיים וקורין אותו ביבנט בלעז או לעבן בל"א וכן שמחה בלעז אילגריאה או פריידמן בל"א כותבין דמתקרי ואם הוא חינוך ואינו יוצא מעיקר השם אע"פי שהוא לשון הקודש כותבין המכונה כך כתב הב"י וש"ע וזה הכלל לדברי הב"י אם השם השני יוצא מעיקר השם כגון יהודא ליאון או ליב או שהשם השני הוא פירוש של עיקר השם והיינו הך כגון חיים וקורין אותו לעבן כותבין דמתקרי אע"פי שהשם השני הוא לעז ואם השם השני אינו יוצא מעיקר השם וגם אינו הפירוש של עיקר השם רק שם אחר לגמרי אף על פי שהוא ל"ה כותבין המכונה אבל מנהגינו באלו הארצו' כמו שכתב רמ"א דכל שם השני אם הוא לשון הקודש כותבין דמתקרי ואין חילוק אם הוא יוצא מעיקר השם או אם הוא פירוש של העברי או לא ואם שם השני הוא לעז כותבין המכונה אף על פי שיוצא מעיקר השם או שהכל אחד כגון חיים המכונה ביבנט או לעבן יהודא המכונה ליאון או ליב:

יד ולבן רבים מתמיהים על רמ"א שכתב אח"כ מי שיש לו שם עברי שעולה בו לס"ת ויש לו נמי בלשון לעז עושין שם העברי עיקר ועל השני כותבין דמתקרי ומקשים עליו והרי כבר הסכים רמ"א שעל הכינוי כותבין המכונה וכך מקשים על מ"ש רמ"א בסעיף י"ד אם נקראת בפי ישראל בשם א' ובפי כותים בשם אחר כותבין שם ישראל דמתקרי ע"ש כותים. ותירץ הב"ח דיש חילק אם ניתן לו שם הלעז מן העריסה זהו כינוי לשם העברי כגון שם של ל"ה כשנכנס לברי' שלמה ומן העריסה ניתן לו שם זלמן זהו שם לעז שהוא כינוי לעיקר השם אבל אם לא ניתן לו שם הלעז מן העריסה אלא שלאח"כ קראו לו עוד שם של לעז לאיזה סיבה כיון שלא קראו לו אותו שם של לעז אחר שהכניסוהו לברית אין זה כינוי לעיקר השם רק שם לעצמו וכותבין דמתקרי וכך תירץ על הא דבסעיף י"ד דשם שקורין הגוים בשם אחר לגמרי אע"פי שהוא לעז אין זה כינוי לעיקר השם ולכך כותבין דמתקרי וכתב שהאריך בזה בתשובה על מעשה כזה. וקשיא דאם כן לדבריו גם בשמות הגוים צריך לחלק דעל הרוב הם קורין ליהודים שמות הקרובים לשם דיהדות כמו שכתב בעל הת"ה ע"ש הרא"ש וא"כ הוי ממש כינוי ואם נן לפעמים יצטרך לכתוב על שמות שקורין הגוים דמתקרי ולפעמים המכונה ולא ראינו מי שמחלק בהכי גם סברתו אינה מוכרחת וראייתו שבתשובה לא זכינו להאיר על עבר פנינו ועוד דמהר"מ מינץ במעמד ובהסכמות גדולי הדור נתן גט למשלם זלמן וזעמל וכתב המכונה אע"ג דשם זעמל נמי לא היה מן העריסה רק ע"ש היופי והיינו כמו ע"פ הסיבה שכתב הב"ק ואף עפ"י כן כתב המכונה ונ"ל דרמ"א עיקר המכוין לא בא רק להורות שיכתוב שם העברי או שם דיהדות קודם שם הלעז או שם הכותים ולא בא עתה להורו' על דין המכונה או דמתקרי וראיה מדברי רמ"א עצמו שכ"כ בתשובה סי' פ"ד למתנגדו שרצה להביא ראיה שכותבין המכונה גם אם ב' השמות הם בלשון הקודש והביא ראיה ממ"ש הטור שלמה המכונה שלמן ושלמן הוא שם ל"ה כדאית' בגמר' פרק כיצד מברכין מה שמך א"ל שלמן וכו' וכן שלמן הוליד את בועז וע"ז השיב רמ"א דלא ירד הטו' למידק בלישנא דמתקרי או המכונה רק לדקדק אם השם כינוי קודם כהן או כהן קודם לכינוי כדאית' התם לכן איכ' למימר לאו דוקא קאמר אלא ר"ל דמתקרי אלא דהרגל לשון מכונה נקט ואם נאמר דדוקא נקט מ"מ ההוא כינוי אינו ל"ה אלא ר"ל השין שמאלי סלמן כי כן דרך הגוים לקרא לשלמה שלמן והוא כינוי ממש ולכן כתב לכתוב המכונה עכ"ל וא"כ אף אני אומר ה"נ רמ"א לא ירד עכשיו לחלק אם לכתוב דמתקרי או המכונה והרגל לשון דמתקרי נקט ואם נאמר שבדוקא נקט י"ל דמלת' אגב אורחא קמל"ן ומשמיעני עוד דין א' דבאמת לכתחלה יש לכתוב על שם הכינוי המכונה אבל אם כתב דמתקרי נמי כשר דכן כתב בהדיא בתשובה הנ"ל דמי שיש לו ב' שמות שאינם שם כינוי כגון יעקב וע"י חולי נשתנה שמו משה כותבין יעקב דמתקרי משה אבל לא יכול לכתוב המכונה כי שם משה אינו כינוי ליעקב אבל על שם כינוי יכול לכתוב דמתקרי דהא מ"מ נקרא כן וע"פ דבריו שבתשובה הנ"ל כתב רמ"א כאן כותבין שם ישראל דמתקרי ע"ש כותים וכן בסעיף ט"ו עושין שם העברי עיקר וע"ש השני כותבין דמתקרי להורו' דבכינוי גם דמתקרי נכון כך נ"ל כוונת רמ"א פשוט וברור וכעין זה כתב רמ"א בתשובה סימן מ"ג לחכם אחד וז"ל אך אבא כמתנצל על מה שחשדיני מכתו"ר והבין מדברי שדעתי שיש להקדים ההרשאה להתחלה ובאמת שזה לא עלה על לבי כי למה לנו לכתוב בשטר דברים שאינם לכתחלה ללא תועלת וכו' ואף אם רצון מכ"ת לפרש דברי כרצונו מ"מ לא חשבתי מעולם להקדימו בלא תועל' וללא צורך אם לא להראו' הלכה למעשה שהרשאה מוקדמת כשרה כמו שמצינו כזה הרבה פעמים שכוונו הראשונים עכ"ל וא"כ בודאי לזה כיון רמ"א כאן להראו' הלכה למעשה דאף במקום שצריך לכתוב המכונה אם כתב דמתקריא כשר ולאפוקי אפכא:

ורמז רמ"א עוד ריש סי' קכ"ט וז"ל וי"א דאין לכתוב וכל שום וחניכא אלא אם יש לו ב' שמו' יכתוב פלוני דמתקרי פלוני ולא חילק כלל בשם השני אם הוא לעז או עברי אלא ש"מ דאם כתב דמתקרי בכל ענין כשר. נ"ל: טו ואם יש לו ב' שמו' אין לכתוב כל שום וחני' רק יכתוב הב' שמות בפירוש בסי' קכ"ט עוד שם בסעיף ד' ובסעיף י"ב מי שיש לו שם אחד בגליל וכו' משמע שצריך לכתוב דוקא השם של מקום הנתינה ולא כמו שנקרא במקום שנכתב הגס ויכלול שם מקום הכתיבה בוכל שום וחניכא וכן הוכיח הב"י בסי' קכ"ה אבל אם לא כתב שניהם או שכתב שם מקום הכתיבה וע"ש מקום הנתונה כתב דמתקרי או כלל שם מקום הנתונה בוכל שום וחניכא או שכתב שם מקום הנתינה בוכל שום וחניכא או שכתב שם מקום הנתינה ולא כתב שם מקום הכתיבה אפילו בוכל שו"ח הגט פסול וכל הי"ג דרכים שאמרו באשה שהלך בעלה למ"ה יש בה רק צריך לכתוב תחלה שם מקום הנתינה ויכתוב ע"ש מקום הכתיב' דמתקרי ואם כתב שם מקום הנתינה ושם מקום הכתיבה כלל בוכל שום וחניכא כשר אבל אם עשה שם מקום הכתיבה עיקר וע"ש מקום הנתינה דמתקרי או כלל אותה בוכל שום פסול וכל הי"ג דרכים האלו בה וכפל ושנה ושילש עוד הב"י דבר זה וז"ל עוד לעולם עושין שם מקום הנתינה עיקר ושם מקום הכתיבה טפל אפי' שם מקום הכתיבה יותר מובהק משל מקום הנתינה או ששם מקום הכתיבה נשתנה ע"י חולי שהוא עיקר כמ"ש מהר"מ אפ"ה היכ' שמקום הכתיבה אינה מקום הנתינה לעולם כותב שם מקום הנתינה בעיקר משא"כ אם מגרש במקום הכתיבה דאעפ"י שיש לו ב' שמו' כותב איזה שירצה כמו שאכתוב בסעיף קטן שאחר זה וצריך לי עיון טובא במ"ש הב"ח סימן קכ"ט וז"ל מיהו היכא דכתב שניהם בפירוש ועשה שם מקום הכתיבה עיקר וע"ש מקום הנתינה כתב דמתקרי כתב הריב"ש סימן מ"ג דאפילו לכתחלה כשר כשמגרש במקום הכתיבה ומשמע דבמגרש במקום אחר כשר בדיעבד דלא כמ"ש בהגהו' ש"ע דאפילו כתב דמתקרי נמי פסול עכ"ל ודבריו תמוהים מאד ואפשר דה"ק דאם כתב על שם מקום הנתינה דמתקרי ונמלך ונתנו במקום הכתיבה כשר אפילו לכתחלה אם כתב שם מקום הכתיבה עיקר וע"ש מקום הנתינה דמתקרי לא שר"ל שהיה בדעתו ליתנו במקום הנתינה רק שהיו יודעים שיש לו שם במקום אחר וכתבו על אותו שם דמתקרי אבל בשעת הכתיבה היה בדעתו לתנו שם במקום הכתיבה ואחר כך נמלך ונתנו במקום אחר באותו מקום שיש לו שם אחר שנכתב עליו דמתקרי אז בדיעבד כשר כך יש לפרש דברי הריב"ש אבל מ"מ אין בזה השגה על הש"ע דשם מיירי אם בשעת הכתיבה ידע שיתן הגט במקום אחר ולכן פסול אם כתב דמתקרי על מקום הנתינה דזה לכתחלה מקרי ודו"ק שוב עיינתי בדברי הריב"ש ואני הקטן מבני לוי לא מצאתי בדברי הרי"בש מה שהביא הב"ח ז"ל משמו ואולי שבספר אחר מצאו:

ולפי זה משמע ה"ה המקום והנהר אם יש לה שם במקום הכתיבה ויש לה שם אחר במקום הנתינה כותבין דוקא השם של מקום הנתינה ואעפ"י שכתב במהרי"ל שנשלח גם מרעגינשפורג לפראג ליד מהר"ר ליפמן מעלהויזין שהוא יתנו לאשה בעירו והיה כתוב בו נהר דונאיי בשני יודין וכו' ואמר לנו מהרי סג"ל דבני רעגינשפורג לשונם יותר צח מבני איסטריך אף על פי דהנתינה לא היה ברעגינשפורג אפ"ה כתבו שם של מקום הכתיבה נ"ל דאין זה שני שמו' רק שינוי לשון קצת בין דונאיי לדונאו מכח הלשון שהוא צח במקום אחד יותר מבמקום אחר אבל מ"מ כולי עלמא ידעי דהיינו הך ואין זה דומה למ"ש מהרי"ק דיותר טוב לכנוס לספק חסרון מלספק שינוי חדא שכבר כתבתי שלא איירי מהרי"ק אלא מלכתחלה ועוד י"ל דהיינו דוקא אם משנה באותו מקום עצמו במקום הכתיבה או הנתינה ממה שנקרא שם דזה הוי שינוי ממש ולא תלי' בלשון שהוא יותר צח שהרי הוא במקום אחד והוי כמו זנוויל זנביל פייבש וייבש וכיוצא באלו שכתב רמ"א סוף סימן קכ"ט ואעפ"י שכתב שם רמ"א דהולכין אחר לשון המדינה שנותנין בה הגט וא"כ לפי זה היה לו לכתוב דונאו כבני איסטרייך היינו אם מתחלה היו יודעים בני רעגינשפורג שבאיסטרייך כותבין דונאו היו צריכין לכתוב כמו במקום הנתינה דונאו משא"כ אם לא ידעו שבני איסטרייך קורין אותה דונאו וכתבו דונאיי כמו שנקרא במקום הכתיבה בדיעבד אין לחוש דאין זה שינוי כמ"ש:

ועוד נ"ל דשאני הכא שהגט לא ניתן באיסטריך ששם גם הנהר דונאו רק ניתן בפראג (כי מהר"ל מוילהויזן הוא מהר"ל בעל הניצחון היה בעת ההיא אב"ד בפראג כאשר בינותי בספרים) ובכל מלכו' פיהם אין שם הנהר דונאו רק באיסטרייך ומזה בא לו הספק כי היו יודעין שבאיסטרייך שגם שם הוא הנהר ההוא וכותבין דונאו ולכן סבר שאפשר שטעו בני רעגינשפורג אבל אי לא ידע מכתיב' בני איסטרייך והיה נתנו במקומו בפראג ושם לא היה לה שם אחר ודאי לא היה מסתפק כלל ומיהו תי' ראשון נכון לדינא: יז וא"כ הא דכתב בתשוב' רמ"א סי' נ"ז שמהרר גרשון לטעף סידר גט והכת' שם המגורש' ניסל ובא מעשה לפני מהר"ר יוסף זלמוני והחזיר הגט והצריך ליתן גם אחר והכתיב נוסיל לא היה מן הצורך ונראה ליישב דבריו דניסל ונוסיל לא דמי להא דמדברים במדינה אחת יותר צח ממדינה אחרת כמו גומפרעכט או גומפראט זנוויל או זנביל וכל אינך שהביא רמ"א סוף סי' קכ"ט וכן פריבא או בריבא שהזכיר מהר"מ מינץ סי' ס"ד דלעולם חד שמא הוא רק שבמדינה אחת מדברים יותר צח מבמדינה אחרת משא"כ ניסל ונוסיל אפשר שב' שמו' הן והוי כמו תינס שכתב תנס שכתב הב"י סימן קכ"ט:

יח ואם מגרש בגליל עליון ושמו זעליקמן ועיקר דירתו בגליל התחתון ודעתו לחזור שם ושם נקרא זליכמן מסתפק מהר"מ מינץ בסי' ס"ד אם יש לכתוב זעליקמן כמו שנקרא בגליל העליון שהוא מקום הכתיבה והנתינה ודעתו נוטה לכתוב זליכמן מאחר שעיקר דירתו בגליל התחתון ודעתו לחזור שם כי כשיחזור למדינתו נראה ונקרא הגט באותה מדינה אז איכא לעז כי יאמרו היה לו לכתוב זליכמן כי לא ידעו שיש מדינה שנקרא שמו זעליקמן ואין ולאו ורפיא בידו ונ"ל לכתוב זעליקמן כאשר הוא נקרא במקום הכתיבה והנתינה וחששא דמהר"מ מינץ לאו חששא הוא דהא כתב בת"ה סימן רל"ג דנהגו הגדולים לעכב הגטין לעצמם וא"כ אין מקום לחשש זה: יט ואם יש לו ב' שמו' כתב ב"י בשם הריב"ש סי' מ"ג אהא דמרים וכל שום שיש לה וכו' פירוש שאינו כותב שם העיקר בפירוש אלא כותב שם הספל בפירוש והעיקר כולל סתם בלשון וכל שום וחניכא ומשו"ה פסל אבל אם הב' שמו' כתובין בגט בפירוש אין הפרש בין כותב זה ראשון או זה דאפילו שרה דמתקרי מרים כשר אפילו לכתחלה ולא פסל אלא כשכולל מרים שהוא עיקר השם בלשון וכל שום עכ"ל ואע"ג דכתב בשם ר"ת דבאחד לבד סגי היינו דוקא חניכתו הידועה שכל עולם קורין לו בחניכא רק כשחותם בשטר או קורא בתורה קורין אותו בשם המובהק מ"ה סגי בחניכא לחוד ב"י ועוד נ"ל דיותר טוב לכתוב שם הכינוי לבד מאשר כותב שם החניכא עיקר ושם העיקר בוכל שום אבל אם שניהם כתובין בפירוש אין נפקות' איזו קודם ואע"ג דכתב ב"י לדעת הרמב"ם ואפי' לדעת הרא"ש דצריך לכתוב לפחו' שום וחניכא אפי' על עיקר השם כבר כתב עליו הדרישה ע"ש וכל זה דוקא אם יש לו ב' שמו' בעיר אחת אז די באחד אפי' בכינוי לבד ואפי' לכתחלה וכפי' ראשון של ר"ת דלעיל אבל אם יש לו ב' שמו' בב' מקומו' ובמקום זה אין מכירין בשם שיש לו במקום אחר אז צריך לכתוב שניהם:

כ ומזה יש ללמוד דאם נשלח גט ממקום שכותבין וכל שום וחניכא למקום שאין כותבין שהגט פסול מאחר שאין לו שם אחר וגם אין נוהגין לכתוב שם כל שום וחניכ' יש לחוש לחששת ר"ת שיאמרו אין זה המגרש שהרי זה המגרש אין לו שם אחר ואעפ"י שכתב הרא"ש הביאו הב"י דמתני' מוכח כר"ת והעולם נהגו כה"ג (ר"ל לכתוב שום וחניכא) לפי שנהגו הגוים באשכנז שקורין ליהודים בחניכא הקרובים ללשון עברי ואין לכתוב על אותה חניכא דמתקרי לכך נהגו לכתוב וכל שום וכו' וכתב ב"י ביאור דבריו דאעפ"י דידענו בודאי שאין לו שום שם וחניכא אחרת כותב כל שום וחניכא ואינו נמנע דכיון דנהגו לכתוב כן תו לא חיישינן למיחזי כשקרא עכ"ל היינו דוקא במקום שנהגו אבל מקום שלא נהגו לכתוב כל שום מידי חשש זה לא יצאו אבל אם נשלח גט ממקום שאין כותבין כל שום וחניכא למקום שכותבין כשר מאחר שאין לו שם אחר דלא גרע מאלו יש לו ב' שמו' במקום אחד וכתב שם אחד או כתב שם של מקום הנתינה לבד דכשר וכ"כ הב"י ריש סימן קכ"ט משם הרשב"א שאם כתב האיש והאשה ולא כתב שום וחניכא שאינו מעכב וכ"כ בשם ר"ת דבדעבד אינו מעכב ומכ"ש היכא שאין לו ב' שמו' נ"ל. ועמ"ש בסעיף כ"ג ס"ק ה' ונ"ל דיש לכתוב בלא כל שום וחניכה כי מקום הנתינה הוא עקר כמ"ש בסעיף זה ס"ק ט"ו וגם ליכא מיחש ללעז גיטין הראשונים שכתוב בהן שו"ח מאחר שהגם נשלח למקום שאין כותבין כל שו"ח ודלא כמו שיש רוצים לתקנו ע"י שכותבין בכתב התנצלו' למה כותבין כך ולא תיקנו בזה כלום כי זה לא יועיל רק אם כותבין גט באייר או בכסליו לזה מועיל התנצלו' ע"י כתב ולא במה שיש לחוש לפיסול הגט ודוק והסכים עמי הגאון מה"רר יונה אב"ד ור"מ דק"ק מיץ ושאר גדולים ומיהו יש ללמוד זכות על אותן שכבר נכתבו כך ונשלחו למדינו' פולין אפשר שסמכו המסדרים שבפולין יודעים מנהג אשכנז שכך הוא ועוד יש היכר דבפולין אין כותבין על משומד רק חניכה משמו לבד ובאשכנז כותבין על ישראל גמור שום וחניכא גם על האבו' וע"ל בסעיף כ"ג סק"ה:

כא ואיש שנקרא חיים בשעת מילתו ואח"כ קורין אותו ביבנט או לעבן ועולה לס"ת בשם ביבנט וחותם בו שטרו' ואגרת דשם ביבנט עיקר וכותבין דמתקרי חיים ואם אין קורין אותו כלל בשם חיים משמע מתוך הקונטרסים גבי אשה ששמה רבקה ונשתנה לחנה דאינה מגורש' עכ"ל ב"י והכל נכון דאם אינו חותם בשם האחד וגם אינו עולה בו לתורה וגם אינו נקרא כן בפי הבריו' מ"ש הוא מאשה שכותבין שם שרגילה בה ואם נכתב שם האחד לבד דפסול וה"נ כן:

כב עוד כתב ב"י אשה שנקרא' שמחה בעת הלידה ואח"כ נקראת אליגריא' (בל"א פריידא) נ"ל דאזלינן בתר שם דקרי לה רוב' ואותו כותבין עיקר ועל האחר כותבין דמתקרי ולהסכמ' רמ"א כותבין המכונ' דהיינו שמחה המכונה פריידא ועיין בשמו' גטין לנשים אות פ':

כג אח"כ כתב ב"י במי שנשתנה שמו והוקבע לו שם שני ונשתקע ממנו שם ראשון נראה מתוך דברי הקונטריסין דאפילו הכי צריך לכתוב ב' גיטין אחד בשם הראשון ואחד בשם השני וכתב עליו הב"י ומשמע לי שטענה זו לומר שאעפ"י שנשתקע ממנו שם ראשון אכתי צריך לגרש בו ג"כ דלעולם חשיב שמיה ואין לומר שיכתו' יחד כמ"ש בקונטרסין גבי אשה ששמה רבקה ונשתנה לחנה הלכך משמע לי שדעתו לכתוב ב' גיטין אחד בשם ראשון ואחד בשם שני עכ"ל וקשיא לי הרי כתב הב"י בשם תשוב' מהרי"ו כשנותנין ב' גטין לאשה אתה צריך ליתן זה אחר זה דאם יתן לה שניהם בבת אחת דילמ' דעתיה אההוא דלאו גיטא הוא וכדאמר ר' נתן המקדש במלוה ופרוטה דאינה מקודשת משום דדעתיה אמלוה ורמ"א בתשובה סי' פ"ד כתב עוד ב' טעמים דאין נותנין ב' גטין רק מדוחק חד דקי"ל בדאוריי' אין ברירה מאחר דלא הוברר בשע' הגט באיזה מגרש יש לפקפק בו ועוד דהתו' מפרשי בסוטה דהמגרש בב' גסין פסול משום דספר א' אמר רחמנא ולא ב' ספרים וכתב ומיהו אין לחוש רק אם נותן ב' גטין בפעם אחת אבל לא בנותנן זה אחר זה עכ"ל ולכאורה נ"ל לחלק דאם שם א' יותר פשוט קצת משם השני נותנן בזה אחר זה והשם הפשוט ושהו' עיקר השם נתנו ראשון ואם שניהם שקולין ולא ידעינן איזו עדיף אז יש לתנם בבת אחת אך כאן אי אפשר לומר כן דהא לעולם שם השינוי הוא עיקר אעפ"י שאינו נקרא בו בלשון בני אדם רק אם עולה בו לתורה ראשון וחותם בו שטרו' ראשון וא"כ מכ"ש כשנשתק' שם הראשון ששם השינוי הוא עדיף אך קצת קשה דלעיל כתב בשם חיים ביבנט דאם אין קורין אותו כלל בשם חיים ואינו עולה בו לתורה ואינו חותם בו דאם נשתכח שם חיים שאין כותבין אותו כלל בגט היינו טעמא דביבנט היינו הפירוש והלעז של חיים והיינו הך לכך אין כותבין רק ביבנט לבד ואפשר שאין כוונת הב"י ליתן שני הגטין ביחד רק זה אחר זה ולא נחית להא רק עיקר כוונתו שצריך ב' גיטין וכ"כ הב"ח בסימן קל"ב בשם רש"ל דאין ליתן שני גסין בבת אחת דא"כ איכא חציצה אלא נותנין שני הגטין בזה, אחר זה וכתב דכן נוהגין. ואפשר דהא דקאמר הב"י ביחד לאו ביחד ממש קאמר אלא בסדר אחד בזה אחר זה ומיהו גם זה אינו רק בדעבד כדאיתא בהגה' רמ"א סי' קכ"ט סעיף י"ט:

כד כתב רמ"א בתשובה סימן פ"ד אשה אחת שנשתמדה ושמה אסתר ואח"כ חזרה וכדי להתנסבא קראה שמה פעסלין ומהרי"ו כתב לה גט וכתב פעסלין ואסתר בלא מתקרי ובלא מכונה גם פעסלין קודם לאסתר מאחר שלקחה שמה לעצמה ולא נשתנה ע"י חולי אעפ"י שהוא לעז ושם אסתר ל"ה וכן עשה מהרי"ל כה"ג חוה רייציל וכת' עליו רמ"א שמהרי"ק בשורש צ"ח קרא חגר על מי שכתב בגט לוי יהודא בלא מתקרי אע"ג דהתם לא נשתנה ע"י חולי רק שלא יכירו אותו וכן משמע באשרי פרק השולח דבני אדם הגולין ובורחין לנפשם למדינו' אחרו' ומשנים שמם שלא יכירו אותם יכתבו פלוני דמתקרי פלוני ולא פלוני ופלוני ועל כן החליט רמ"א דאע"ג דנוכל לומר שיש חילוק בין המעשים דלא נצטריך לומר דפליגי הני רבוואתי מ"מ כל זמן שאין החילוק ברור לנו לא נכנס לספיקו' רק יכתוב פלוני דמתקרי פלוני שעדיף מכל דבר וכתב עוד דאין חילוק בין נשתנה ע"י חולי או ע"י דבר אחר ואדרבה נראה מדבריו שם דיותר יש לכתוב מתקרי בלא חולי מכשנשתנה ע"י חולי עכ"ל רמ"א ז"ל וא"כ נשמע נמי מדברי מהרי"ק שיכול לכתוב על השם שלא נשתנה ע"י חולי דמתקרי ש"מ דשם הראשון הוא עיקר. וכן משמע עוד שם דנשנשתנה ע"י חולי הוא יותר מובהק משם שלקח לעצמו שכתב לא מבעיא אם שם השני שלקח בכוונה לעצמו מחמת בוריו ולא מחמת חולי שהיה לו להקדים שם הראשון שהוא שם של מקום הנתינה תחלה אלא אפילו אם נשתנה ע"י חולי ש"מ שע"י חולי יותר מובהק משם שלקח לעצמו ואפשר דטעמא דמהרי"ו מאחר שזה השם שלקחה לעצמה היא מפורסמ' עכשיו ונקרא' בשם זה לאו גרע מחניכ' הידוע ונראה שלזה כיון מהרי"ו שכתב הטעם מאחר שלי שלקחה שם זה לעצמה עכ"ל ונראה שר"ל שלקחה שם זה לעצמה ונקרא' בשם זה משא"כ בשינוי השם ע"י חולי שמ"מ נקראת בשם הראשון:

ומיהו בכל זה שיש לכתוב ב' גטין היינו דוקא לכתחלה אבל בדעבד בחד סגי בשם המובהק לבד דלא גרע מחניכתו המובהק' שכתבו התוספ' והרא"ש והטור שאם לא כתב אלא האחד הגט כשר כ"כ הב"י וכ"כ רמ"א בתשובה הנ"ל: כב בן כותבין בגט בן ולא בר מהרי"ק ורמ"א בשם סדר גטין משום דאיכא למטעי דלעולם יש לכתוב בגט לשון המבורר טפי ומיהו אם כתב בגט בר הגט כשר מהרי"ק ואין כותבין בן הקדוש או בן מהר"ר סדר פדואה סימן ל"ב ורמ"א בשמו וקשיא לי למה יגרע משאר חניכא דאם יש לו חניכא שכותבין החניכא וא"כ גם זה יש לכתוב שלא יאמרו אין זה בעל האשה כי בגט זה נכתב יעקב בן משה ובעל האשה נקרא יעקב בן מהר"ר משה דלא גרע מהא דהנהו ספרי דפלג' יקרא לבעלי זרוע שכותבין הרב או החכ' או הנשי' אעפ"י שלאו בר הכי הוא שכתב הטור בשם הרמ"ה דאין זה שינוי שמו והגם כשר וכ"ש אם הוא או אביו חכם ומוחזק בכך:

ומיהו אם המגרש עצמו חכם או רב אתי שפיר דאין כותבין החכם או מהר"ר דכל לשון הגט הבעל עצמו מדבר ולא בלשון עדים דהא מטעם זה אין לכתוב איך אנא כמ"ש הטור ע"ש הרא"ש ואם הוא עצמו מדבר אינו קורא עצמו בשם חשיבו' אבל עדיין קשה. אם אביו הוא מורינו למה אין כותבין בן מהר"ר וע"ק לי למה לא יכתוב בן מהר"ר דלא גרע מחניכה הרגיל ביותר וכתב בח"מ סימן רנ"ג האומר נכסי לטוביה ובא חד דשמיה רב טוביה אין נותנין לו אלמא דבלשון בני אדם רב טובי' שם בפני עצמו וטובי' שם בפני עצתו הוא וא"כ אם לא יכתוב בגט בן מהר"ר יאמרו שאין זה המגרש כי בגט נכתב בן פלוני ואבי המגרש הוא מהר"ר פלוני:

ונ"ל דה"ט כמו שתקנו חז"ל כמה דברים כדי שלא לבייש וכדי שלא ליתא לאנצויי כגון קריאת התורה שהש"ץ קורא וכן לשון הקדושין שהרב מקרא להחתן כדי שלא לבייש כמו שכתב' לעיל בסימן י"ב במחודשים סעיף ו' וה"נ כן דנהי דאם כתב בן החכם או בן הנשיא לא מפסל בכך בהנהו בעלי זרועו' מ"מ לכתחלה לאו שפיר למיעבד הני אלא כדי שלא ליתו לאנצויי הנהו בעלי זרועו' עם הרבנן מסדרי הגט צריכין להכשירו בדיעבד וע"כ תקנו שגם במי שמוחזק לכך אין כותבין בן מהר"ר ומהשתא לא ליתו לאנצויי ולא ירע בעיני בעלי זרועו' וראיה לדברי ממ"ש הרב המגיד הביאו הב"י בסימן קל"ב דאין מחזירין גט בט"ע אפילו לצורבא מדרבנן לפי שאין מצוי צורבא מדרבנן בדורו' הללו ויבא הדבר לכלל מחלוק' אי הוא צורבא מרבנן ורצה להחמיר באיסור ערוה עכ"ל ש"מ דאין מחזירין אפי' לודאי צורבא מרבנן משום מחלוק' וא"כ ה"ה הכא:

ב ונראה לפחו' אם יש בעיר ב' יב"ש ואחד הוא בן חבר או מהר"ר או בן הקדוש שיכול לכתוב בן הקדוש או בן מהר"ר ואין צריך שילוש דלא גרע מאם יש לאחד כינוי משפחה כתבו עדר פדואה דאין צריך שילוש וה"נ כן וכ"כ מהרא"י בסי' ז' דבשני יעקב יכול לכתוב יעקב המכונה יעקל לסימן אבל בלאו הכי אין לכתוב יעקב המכונה יעקל דקיצור שם הוא ועדיף טפי מיצחק חקין ואם כן גם כאן יבול לכתוב בן הקדוש או בן מהר"ר לסימן דלא גרע מיעקב המכונה יעקל ומיהו מהר"ם בכרך כתב בתשובה והיא בסדר גסין שלנו דאין לכתוב כינוי משפחה אפילו בב' יוסף בן שמעון רק יכתוב שילוש ואפשר שהטעם הוא מפני הרואים גט זה ולא יהיו יודעים שנכתב כך משום ב' יב"ש ויכתבו ג"כ חינוך משפחה וה"ה לדידי בן הקדוש או בן מהר"ר גם בשאר גטין. וראיה לדברי דבסדר פדואה סימן ל"ח כתב שראה גט שנתן מהרי"סגל וכתב יעקב המכונה יעקל אך שמעתי משמו משום שהיו ב' יעקב כתב כן לסימן עכ"ל וא"כ אי לא שמע האי טעם משמו הוי טעי והיה מרגיל אחריו לנהוג לכתו' ג"כ יעקב המכונה יעקל אפילו אי ליכא ב' יעקב ובאמת אין צריך דקיצור השם הוא ולכן יותר טוב לכתוב דורו' ולא יכתוב המכונה יעקל וה"ה הקדוש או מהר"ר ומה שמהרא"י כתב המכונה יעקל ולא חשש להא אפשר שסמך על מה שכתב הוא ז"ל בת"ה סימן רל"ג שכל המנהיגים קורעין הגטין מיד אחר נתינתם וגונזין אותן לעצמן וכ"כ מהרי"ו סימן פ"ו מ"מ חששא דידי לא מתרצ' דהגדולים יש בידם גטין מגדולי הראשונים וילמדו מתוכן הבאים אחריהם ולא ידעו טעם הראשונים ולכן האי חששא איכא נמי אם יכתוב בן הקדוש או בן מהר"ר:

ומיהו אף מי שיחלו' עלי בזה מ"מ הדין עמי באחד משתים דלא יכתוב יעקב המכונה יעקל אפי' בב' יעקב בעיר משום חששא דידי ולמאן דסבר כמהרא"י לכתוב המכונה יעקב בשני יעקב אף על גב דקיצר השם הוא א"כ מכ"ש שיוכל לכתוב בן הקדוש או מהרר לסימן:

ג ואם אחד כהן או לוי אין צריך שילוש פסקי מהראי סי' ז' ועיין בש"ת מהר"א ששון סי' ל"ב שהסכים גם לזה ודלא כמ"ש הב"י:

כג בן יצחק הלוי כך נ"ל ומהר"מ מינץ כתב אנא משלם הלוי המכונה זלמן והמכונה זעמל בר יצחק וא"כ לא משמע דקאי תלוי על אביו משא"כ אי כתב לוי לבסוף בר יצחק הלוי קאי הלוי על האב ועל הבן וראיה מהא דכתב מהרי"ל במשלם בן אורי המכונה פייבש הביאו רמ"א בסי' קכ"ט סעי' ט' וז"ל ואם יש לאב ולבן כינוי אחד לכתחלה כותבין הכינויין אצל כל אחד ומיהו אם לא כתבו רק לבסוף פב"פ המכונה פלו' כשר אבל אם הכינוי לבן לחוד יכתוב הכינוי קודם שיזכיר שם האב ואם כתבו לבסוף פסול עכ"ל וא"כ נשמע מזה דאם לא כתבו רק לבסוף כשר ש"מ דהכינוי קאי על שניה' ואע"ג דלא כשר רק בדיעבד היינו משום דבלאו הכי יש להסתפק אם הכינוי הוא על שניהם או על האב לבד או על הבן לבד דאורי ומשלם כינוי שניהם פייבש אבל הכהן או הלוי אפילו לכתחלה כותבין בסוף וקאי על שניהם והוי כמו דיעבד דהתם ועוד דאם הכינוי לבן לחוד יכתוב הכינוי קודם שיזכיר שם האב ואם כתבו לבסוף פסול ש"מ משום דאיכא למטעי שהכינוי קאי על האב לבד או על שניהם יחד ואם כן מכ"ש אם יכתוב הכהן או הלוי לבסוף דקאי על האב ועל הבן וכן משמע מלשון רמ"א שכתב שם סעיף ז' כותבין פב"פ הכהן או הלוי ואם יש להם כינוי כותבין אח"כ עכ"ל אבל אין רצונו לומר דאם יש לבן כינוי כותבין ג"כ אח"כ דא"כ דבריו סתרי אהדדי דכבר כתב דאם הכינוי לבן לחוד יכתוב הכינוי קודם שיזכיר שם האב אלא ה"ק דאם יש לאב כינוי יכתוב כינוי האב אחר הכהן או לוי כגון משה בן שלמה הלוי המכונה זלמן אבל אם יש לבן כינוי כותבין כינוי הבן אצל שמו ואח"כ שם האב וכהן או לוי כגון משלם המכונה זלמן בר יצחק הלוי ובסדר פדואה סי' מ"ב כתב וז"ל יש לכתוב יודא בן משה הכהן המכונה ליברמן ולא יודא בן משה המכונה ליברמן הכהן דהוי משמע דהכינוי הוא כך דהוי כהן אבל איהו לא כהן הוא וכנ"ל ולמהר"י ווייל ז"ל עכ"ל שלא בדקדוק כתב כן ודאי בכינוי האב יש לכתוב הכהן קודם אבל כינוי הבן יש לכתוב קודם שם אביו יודא המכונה ליברמן בן משה הכהן: ב ואם הוא שם דכותבין עליו דמתקרי כותבין כהן או לוי אח"כ פב"ב דמתקרי פלוני הכהן או הלוי:

ואם המגרש כהן ולא כתב בגט הכהן כתב מהרא"י בכתביו סימן ז' שיש לפוסלו אפילו בימי האמוראים כו' וכתב ב"י ול"נ דאין משם ראיה דאף ע"פ שהיו נוהגין לכתוב בשטרות כהן מהי תיתא שאם לא כתב הכהן בגט שפסול מפני כך ועוד דהא בחניכתו לחוד כשר דיעבד והא ודאי שמו בלא כהן לא גרע מחניכתו לחוד כו' וקשיא לי דאין לך דיעבד גדול מזה דאם אינו יודע אם אבי המגורשת כהן או לוי והצריך מהר"י מינץ ב' גיטין אחד בסם כהן ואחד בשם לוי ושם לוי היה יותר ברור ממה שהוא כהן ולכן נתן הגט בשם לוי תחלה הביאו רמ"א בש"ע בסי' קכ"ט סעיף ז' ולמה לא כתב בלא כהן ולוי דלא גרע מחניכתו כמו שכתב הב"י ומיהו מסיק הב"י בשם הקונטריסין לכתוב כהן ושוב מצאתי בש"ת מהר"א ששון סי' כ"ב שחלק על הב"י והסכים לדברי ת"ה ופסלו אפי' בדיעבד אם לא נכתב כהן או לוי: ג ומומר כתבין שם של יהודית לבד ושם דגיות כולל בוכל שום וחניכא אפי' במקומות שאין כותבין בישראל כל שום וחניכא ואם אביו היה מומר ועשה תשובה אין לביישו ולהזכיר שום וחניכא במקום שאין כותבין בישראל שום וחניכא:

ד ובגר כותבין לשון דמשתמע מיניה שהוא גר כגון פלו' הגר או בן אברהם אבינו ואי כתב בן אברהם סתם הוי כמזויף מתוכו ב"י בשם תשובה אשכנזית וכתב בסדר פדואה סי' ק"ג דמשום סכנה נמנעין לכתוב הגר:

ה כתב בתשו' משאת בנימין בחדושי דינים שלו וז"ל פעם אחת נתתי גט למומר וכתבתי בנימין המכונה וואלף וכל שום וחניכה דאית לי בן ישראל בן יונה כי היה עוד בעיר ושמו בנימין המכונה וואלף בן ישראל וע"כ הוצרכתי לשלש ואע"ג דבלא שילוש נמי איכא הכירא במה שכותב וכל שום וחניכא מ"מ לא רציתי לסמוך על היכר זה חדא דאין הכל יודעין איזה מומר ועוד שהרי בהרבה מקומות נהגין לכתוב וכל שום וחניכה אפילו בישראל גמור ובסדר פדואה סימן מ"ה כתב אם ירצה לכתוב כינוי משפחה אין צריך לשלש אמנם בתשובת מהר"מ בכרך והיא כתובה בסדר גיטין שלנו סי' צ"ט כתב דלא מהני חנוך משפחה עכ"ל נשמע מזה נמי שסובר כמהר"מ בכרך עיין מ"ש וסעיף הקודם ס"ק ב' גם מזה ראיה לדברי דאם נשלח גט ממקום שכותבין וכל שום וחניכה למקום שאין כותבין דיש לפוסלו משום דאיכא למטעי שהוא משומד ומיהו אם נכתב בגט כל שום וחניכא דאית לי ולאבהתי כו' ליכא למטעי במשומד ואם כן מהאי טעמא לא הוי צריך לשלש משום דבישראל גמור כותבין גם שום וחניכא על האבות משא"כ גבי משומד שאין כותבין שו"ח רק על שמו לבד מ"מ שפיר כתב שילוש מטעם הראשון שכתב ואם נאמר שסובר הרב מ"ב דמ"מ איכא למטעי במשומד א"כ מכ"ש שיש לפסול אם נשלח גט ממקום שכותבין כל שו"ח למקום שאין כותבין ועמ"ש לעיל סעיף כ"א ס"ק ו':

כד וכל שום וחניכה. כותבין חניכה בהא כתב הש"ע סי' קכ"ז סעיף ל' נהגו לכתוב העומד במקום פלוני קודם וכל שום וכ"כ הב"י ע"פ נוסח הרמב"ם והרא"ש והטור ורבינו ירוחם זולת מהרא"י והרי"ף וכתב ב"י דהמנהג לכתוב העומד קודם וכל שום וכן הוא בטופס מהרי"ל וכתב רמ"א ויש אומרים דיש לכתוב החניכה קודם העומד במקום פלוני וכן נהגו במדינות אלו עכ"ל וכ"כ הב"ח ויש להקשות איך כתב רמ"א וכן נוהגין במדינות אלו דהא במדינות אלו ר"ל פולין אין כותבין שום וחניכא בפרט באתריה דרמ"א וכן העיד בעל ת"ה בפסקיו סי' ח' דבפולין אין כותבין כל שו"ח ואפשר לומר דה"ק רמ"א דיש לכתוב החניכא קודם ר"ל החניכא ממש ולא כל שום וחניכא ועל זה כתב הוא ז"ל והב"ח אחריו דכן נהגין במדינות אלו ונ"ל פשוט שעל זה נתכוין רמ"א והב"ח אך קשה מה שרושם המראה מקום פסקי מהרא"י סי' רמ"ז ואם איירי מוכל שום וחניכא ואפשר דרמ"א איירי מוכל שום וחניכא כגון במשומד אנו כותבין אותו קודם העומד וע"ז כתב וכן נוהגין במדינות אלו משום שבמשומד גם בפולין כותבין כל שו"ח ולכן יש לכתבו קודם העומד וטעמא דבמקומות שכותבין כל שו"ח כותבין נמי חינוך המקום ולכן יותר נכון לכתוב כל שום אחר העומד כמו שתראה בנוסח מהרי"ל העומד היום כו' וכל שום וחניכה דאית לי ולאבהתי ולמקום אבהתי כדי לסמוך כל החניכות ביחד אחר שמו ושם אביו ושם מקומו ונ"ל דמשום הכי אין כותבין במדינת מגנצא דמתקריא מענץ משום דנכלל בוכל שום וחניכא כמ"ש לעיל בסעיף י"ד משא"כ אנו שאין כותבין כלל כל שום וחניכא רק במשומד ואפי' במשומד אין כותבין כל שו"ח רק על שמו ולא על שם אביו וכ"ש ע"ש מקומו דלא וא"כ יותר נכון לכתוב כל שום קודם העומר וכ"ש בחניכה ממש שכותבין קודם העומד וכן הוא בפסקי מהרא"י סי' רמ"ז בפי' דבמקום שכותבין אחר העומד כי היכא דליקו נמי כל שום על מקומו ועל מקום אבהתי אבל במקום שאין כותבין כי אם מקום העמידה כי מקום דירתינו מרופה בידינו יש לכתבו קודם העומד וכן הרי"ף שכתב כל שום קודם העומד היינו נמי מהאי טעמא דבנוסח הרי"ף לא כתוב כל שום על המקום וזה החילוק שבין הרי"ף ומהרא"י ובין נוסח הרמב"ם והרא"ש והטור ורבינו ירוחם וכן כתוב בסדר פדואה סי' ל"ה וז"ל סדרתי בגט מומר לכתוב אנא יצחק המכונה אייזק וכל שום וחניכא דאית לי בן שלמה המכונה זלמן וסדרתי החניכא לכתוב סמוך לשמו ולא אחר שם המקום כי אין דרך לכתוב פה פאדוה שום וחניכא עכ"ל וא"כ לא היה להב"י וש"ע ורמ"א לכתוב דנהגו לכתוב העומד קודם כל שום ורמ"א כתב דיש לכתוב החניכא קודם מאחר שאין בזה מחלוקת כלל רק תלוי במנהג המקומות אם כותבין חניכות אבות ומקומות או לא ובעיקר הדין לא פליגי רק להרמב"ם והרא"ש והטור ור"י וכן בנוסח מהרי"ל שכתוב כל שום וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאחרי ולאחריהון דאבהתי פשיטא שיש לכתוב העומד קודם חדא כדי שלא להפסיק באריכות לשון זה בין שמו ועוד כי היכא דליקו כל שום גם על שלפניו על האבות ועל מקומו ומקום האבות כי איך יכתוב כל שום כו' ולמקומו כו' מאחר שלא הזכיר עדיין עצם שם מקומו ובמקום שאין כותבין שום וחניכה על האבות ומכ"ש על מקום האבות וכגון במשומד כותבין כל שום קודם העומד כדעת הרי"ף ומהרא"י וא"כ אין כאן מחלוקת כלל רק תלי במנהגם אם נהגו לכתוב כל שום האבות ועל מקום האבות או לא ואם כן שלא בדקדוק כתב הב"י והש"ע שכתב נהגו לכתוב העומד כו' קודם וכל שום כו' גם רמ"א שכתב וי"א דיש לכתוב החניכה קודם העומד במקום פלו' אחרי שאין כאן מחלוקת וכ"ש לפי מה דאפשר לפרש דכונת רמ"א לא היה על כל שו"ח רק על החניכא ממש דבזה פשיטא ליכא מאן דפליג דיש לכתוב החניכא קודם העומד לא היה לו לכתוב וי"א ועוד דלא נופל על הלשון דהש"ע איירי מכל שו"ח והוא כתב וי"א כו' על החניכא ממש. וכן נראה לי דבמקום שכותבין כל שום וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאחרי ולאחריהון דאבהתי דוש לכתבו אחר העומד. ולכן האי גט שנשלח לידי ממדינות שוואבין וסדרתי אותו בבאמבערק באדר כד"ת לפ"ק שנכתב בו כל שום וחניכא דאית לי ולאבהתי ולמקומי ולמקום אבהתי והיה כתוב כל שום קודם העומד שלא בדקדוק נכתב והנה מתחלה כתב אחר נוסח מהרי"ל באשר באשכנז נוהגין אחריו אך באשר ראה גם דברי רמ"א שכתב לכתוב החניכה קודם העומד הכתיב כל שום קודם העומד וכבר כתבתי דזה אינו ולשון רמ"א אטעיה להמסדר ההוא כי אינם מובנים על דרך זה כאשר כתבתי ומיהו גם אם הבעל בפנינו נראה שאין צריך לכתוב גט אחר וכן משמע מפסקי מהרא"י סימן רמ"ז וכ"ש היכא שנשלח מרחוק וכמה הרפתקאות דעדו עליה:

תוכן העניינים

נחלת שבעה מהדורה קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה