נחלת שבעה מהדורה קמא· רבי שמואל הלוי סג"ל
שבעה סימן מו
מכאן מתחיל שוב פעם סימן מו:
עד הנה כתבתי מה שהי' בהכרח לפרש בנוסח הגט וסדר הנתינה לא סדרתי כי אפוכי מטרת' למה לי באשר מבואר הטיב בלבוש וזה ששניתי לא נשני' אלא בשביל דבר שנתחדש בה דוק ותשכח ועתה בעזרת השם אחל לפרש סדר שמות גטין לאנשים ונשים:
אות א:
אברהם כיון דרוב הנקראים אברם בלשון העולם נכתבין אברהם בחתימתן זיל בתר רובא וכותבין בגט אברהם בהא דמסתמא כל עולם קוראין לבניהם ע"ש אברהם אבינו וכל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה וכתב בשמות א"ב של רש"ל ז"ל דאם יש קבלה לאותה משפחה שנקרא ע"ש אברם וחותמין כך בשטרותיהם על איזו סיבה כי אביו הוא בחיים ונקרא אברהם ושם אבי אשתו ג"כ אברהם ומת ורוצה לקרות בנו אחריו שהוא זקינו וכדי שלא יהי' נגד האב ויקפיד כדרך וכן אפכא ולכן הי' משנה שמו אברם וכך פסק מהרי"ב עכ"ל ועיין מ"ש בסדר הגט סעיף כ"א ס"ק ב':
אברהם אין צריך לכתוב כינוי עבריל או אברליפא וכתב מה"רר משה בז"מ שמצא גט שכתב מהר"ר מקרימא ושכתב מהר"ם אזש"ם שכתב אברהם המכונ' עברמן ומיהו בלבוש סי' קכ"ט סעיף ט"ו כתב בפשיטות שאין צריך לכתוב המכונ' עבריל וכתב בלבוש שם דאם פני אברהם בעיר ושמות אבותם שוה שלאחד יש כינוי אבריל ולשני אין כינוי זה כותבין כינוי עבריל בגט לסימן ועמ"ש בסימן הקודם בסדר הגט סעיף קטן ב' בשם יעקב יעקל: אברש או אברשקא אין צריך לכתוב אותו כינוי בגט אלא כותב אברהם לחוד ואף עברליין אין לכתוב רש"ל:
אלעזר כל מי ששמו (ליזר) כותבין בגט אליעזר ביוד ששמו (לאזר) או (לזן) כותב אלעזר בלא יוד כ"כ הלבוש ומהר"מ בז"מ והוא הנכון וכן מסתבר ודלא כיש מי שכתב בהיפוך מזה ובכל אלו השמות אין צריך לכתוב אליעזר המכונ' ליזר או אלעזר המכונה לאזר כי הוא קיצר השם. ומיהו ממה שמשמע בלבוש שעל שם לזן אין צריך לכתוב כינוי אלעזר נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל לזר כי שם לאזר או לזר אין צריך כינוי כי הוא קיצר השם של אלעזר אבל לזן בנון שאין הנון בשם אלעזר צריך לכתוב המכונ' וכ"כ מהר"מ בז"מ כתב רש"ל דאם נקרא אליעזר בקבלה וכינוייו לאזר או אם נקרא אלעזר בקבלה וכינויו ליזר אז כותבין המכונה וכתב עוד וז"ל ראיתי גט שהובא מפוזנא שכתוב בי אליעזר המכונה ליזר ואין צריך ובודאי דעת המסדר הי' מאתר שיש אליעזר שכינוייו ליפמן צריך לידע איזה אליעזר וטעות בידו דמה בכך סוף סוף אותן שקוראין אותו לזר לא יאמרו שהוא אחר אבל מאחר שאין זה בנמצא ליכא למיחש שאותו סדרן לא הי' בר סמכן עכ"ל ודבריו אינם מובנים לי ואפשר דיש איזה דילג וט"ס בדבריו וכך ראוי להיות אעפ"י דאין סתם אליעזר ליזר כי יש שכינויים ליפמן מ"מ סתם ליזר הוא אליעזר וא"כ אם כתב סתם בודאי שמו ליזר דאי הי' שמו ליפמן הי' צריך לכתוב המכונה ומדכתב סתם ודאי כינוי שלו ליזר ועיין באות יוד יחיאל ובאות קלונימוס:
אלעזר המכונה (בוקס) המכונה (פאכולי) המכונה (ויבוש) זכרון משה ונ"ל דבזה הולכין אחר לשון המדינ' אם כותבין פוקס או בוקס ויבוש או פייביש וע"ל באות ו' ועמ"ש לעיל בסדר הגט סעיף י"ד:
אליעזר המכונה (ליפמן) וע"ל באות יוד. אורי המכונה (ליפמן) המכונה (פייבש) ושלח גט ממדינת לועז וכתבו בו משלם בן אורי המכונה פייבש ופסל מהרי"ל את הגט הביאו בסדר פדואה סי' כ"ח ורמ"א סי' קכ"ט: אורי שרגא בב' תיבות (עמינדב עמיאלד עמיאל צורי שדי בת שבע אביעזר אבי שלום) בחד תיבה רש"ל ואור שרגא בב' תיבות ר"ל כדי לכתוב אות קטנה ובחד שטה רש"ל ועיין באות יוד ידידיה ובאות ב' לשמות נשים בת שבע:
אהרן אין צריך לכתוב המכונ' (ארון) או (ארנון) כי הוא קיצור שם של אהרן:
אשר המכונה (אנשיל) המכונה (ענזיל) המכונ' ענשכין המכונה לעמל או לאם:
אליעזר המכונה (זוסמן). אליקום המכונה (גוצלק שוב מצאתי אליקום המכונ' (ויבער אליקים המכונ' גוצליק בן אליקים המכונ' גוצליק פעם א' ניתן גט לפני ושמו אליקים בן אליקים וכינוי של אב ובן גוצליק ושאלתי מהר"ז בונא והשיב דיש לכתוב אליקים המכונ' גוצליק בן אלקים המכונה גונצליק וטעמא דלא נשתמע דדוקא אביו הי' מכונ' גוצליק ולא הבן והאריך בראי' ברורה פעם אחת נתתי לאליקים המכונ' גוצליק בן אליקים המכונ' גוצליק והיו קורין אותו ברודר ושאלתי למהר"ק בונא ז"ל ואמר לי אין לכתוב ברודר כי ברודר אין זה שם כינוי כי כן דרך בן שנולד אחר מיתות אביו קורין לו ברודר עכ"ל זכרון משה:
אליקים בשתי יודין רש"ל וכן הוא במלכים אליקים המכונ' גוצליק) או (געץ) ויותר טוב בפולין לכתוב גוצליק בצדיק ואין לכתוב (געטשליק) אבל בארצות שקורין געטשליק כותבין כך בגט (וגיץ) כותבין ביוד כל זה רש"ל:
אבי העזרי המכונה (זעליק) ונ"ל אם חותם אבי העזרי בהא בתחלה ויוד בסוף כותבין שתי תיבות ומ"מ בחד שטה ואם חותם אביעזר בלא יוד ובלא הא יש לכתוב חד תיבה. ויש זעליק שקורין לס"ת יצחק ויש ראובן ויש נתן ויש חיים ויש עזריאל ובכולן צריך לכתוב המכונ' זעליק ואם יש לכתוב זעליג בגימל או בקוף נ"ל לכותבו בק' וראי' ממ"ש מהרא"י בפסקיו סי' קמ"ב בענין שמות המקומות דיותר נח לכתוב בקוף אעפ"י שבחותם העיר בגלחות הוא בגימל. וכ"כ מהר"מ ז"מ זעליק בקוף ועיין מ"ש בסימן הקודם סעיף י"ג ומיהו נ"ל אם כתבו בגימל אין בכך כלום:
אליה אם לעולם קורין אותו אליה ולא אליהו יש לכתוב אלי' מהר"מ ור"ל שהולכין אחר חתימותו אעפ"י שבפסוק לא כתוב כן:
כמו שכתב הלבוש גבי שם דדוד וגבי ירחמיאל וכ"ש כאן דלפעמים כתיב אליה חסר ויו ואם אנו מסופקין אם שמו אליה או אליהו כתוב בלבוש שיש לכתוב אליהו בויו ובדיעבד אם כתב אליה בלא ויו לא פסל שהרי מצינו ג"כ באליהו הנביא שנכתב ה' פעמים בפסוק בלא ויו עכ"ל וכך נוטה דעת רש"ל ז"ל כתב מהרא"י בת"ה וז"ל נרא' דכל היכא דמסתפקא לן וכתב אליהו ולא אלי' דרובן כך כתיב אליהו ולא אליה רק בה' מקומות ודרשו רז"ל לפי שלקחו יעקב משכון משמו של אליהו שיבשר את בניו והכי פרש"י בפרשת בחקותי אלמא דעיקר השם הוא אליהו וא"ת והלא כתיב בד"ה ויעשיה ואליה וזכריה בני ירוחם ואיתא בתוספת פרק המקבל שנמצא בתשובת הגאון שיש בסדר אלי' רבה שאמר לחכמי ישראל שהוא מזרעו של רחל אמרו ליתן לנו סימן לדבריו אמר להו כך כתיב ביחוסו של בנימן ויעשיה ואליה וזכרי' הא קמן דביחוסו מזכירו בשם אליה מ"מ מי שקורא את בנו ע"ש הנביא הזה תפס השם המבואר וביחוסו אינו מבואר דאיהו הוא אלא ע"פ תשובת הגאון ורוב בני אדם לא ידעי בהכי אע"ג דנמצא ג"כ אנשים אחרים בד"ה ששמם אליה הי':
מ"מ מסתמא דמלתא האחרונים כולם או רובם לא נקראו אלא ע"ש הנביא ז"ל עכ"ל וכל זאת מן הסתם אבל לא במקובל כמו שמצאתי כתוב בליקוטים משמו ז"ל יש לכתוב אליהו שהוא הרוב אם לא שמקובל אותו פלו' מאבותיו שקראוהו לס"ת וכן חתם עצמו אליה אז כותבין אליה וכ"כ מהרי"ב ונתן טעם לדבר אותו שמקובל מאבותיו בשם אליה ולא בשם אליהו ואומרים שדי לעולם להשתמש בב' אותיות השם ולא בג' אותיות השם כגון אליהו עכ"ל רש"ל ז"ל וא"כ אין לסמוך על מה שמצאתי בקובץ א' שהר"ר לעמל ז"ל כתב גט לפני מה"רר שכנא ז"ל וכתב אליהו אעפ"י שהי' נקרא לס"ת אליה משום שרגילין לקרותו אליה אף אם שמו אליהו עכ"ל ודאי הא ליתא דאין אנו הולכין אחר קריאת בני אדם אף אם באמת קורין לכל אליהו אליה מ"מ הולכין אחר חתימתו ואחר קריאתו בתורה ואם נקרא אליהו אף על פי שהמון העם קורין אותו אליה מ"מ בחתימתו ודאי מקפיד לכתוב אליהו ואם חותם עצמו אליה בודאי בכוונה חותם כך מטעם שכתב רש"ל בשם מהר"י ברין ולכן אם בודאי נקרא אליה אין לכתוב אליהו וכן משמע באותו קובץ עצמו שלא הסכים בזה עם הגאון מה"רר שכנא שכתב עוד וז"ל ואני שמעתי בשם מהר"א מפראג שכתב אליה בגט מפני שיה ידוע שהי' עולה כך לס"ת והיה שמו כך עכ"ל:
אך מה שכתוב הלבוש דאם מסתפקין בו שיש לכתוב אליהו ובדיעבד אם כתב אליה בלא ויו לא פסול נ"ל דיקא דיעבד כי האי שכבר ניתן הגט ואי אפשר בקל ליתן גט אחר אבל אם אפשר ליתן גט אחר כיון שהבעל כאן וניתן ברצון גט אחר וגם אינו זמן ארוך אחר נתינות הגט שאינו זילותא דבי דינא צריך ליתן גט אחר משום דעיקר השם אליהו ומה שנכתב אליה הוא לדרשא ועוד איך נאמר דבדעבד לא פסל שמא אליה אין זה אליהו הנביא ולדעת הלבוש משמע דליכא איש אחר כלל הנקרא אליה רק אליהו הנביא ונקרא ה' פעמים אליה ולכן הולכין אחר הרוב אבל בדיעבד אם כתב אליה לא פסול משום דה' פעמים נקרא אליה אבל מהר"מ מינץ סימן י"ט הוכיח בראיות ברורות שיש להסתפק באיש אחר בהא דד"ה ביחוסו של בנימן ויעשיה ואליה ואותו אליה כתיב חסר ואיכא פלוגתא דתנאי אי אליהו היא מבני בניה של רחל וא"כ אותו אליהו גבי יחוסו דבני בנימן הוא אליה הנביא אבל אם הוא מזרע גד או מבניה של לאה א"כ האי אליה דביחוס בני בנימן אין זה אליהו הנביא וא"כ יש להסתפק במי ששמו אליה אם נקרא אחר אליהו הנביא יש לכתוב מלא משום דהרוב נקרא בשם אליהו והוא עיקר שמו והמיעוט לדרשא או אם הות נקרא ע"ש אותו אליה דד"ה ואז הי' צריך לכתוב אלי' בלא ויו וא"כ יש להסתפק בשני בני אדם והי' צריך ליתן ב' גטין דהוי כמו גרשם וגרשון וכן מהר"מ מינץ ז"ל הוא מסופק אם ליתן ב' גטין וכתב שנתן גט אחד וכתב אליהו משום שהמגרש העיד על אביו שחתם שמו אליהו וכן בא אחר והעיד דחתם שמו כך אבל לולי זאת משמע שהי' נותן ב' גטין:
ולכן נרא' דאם לעולם חותם שמו אליה ולא אליהו הולכין אחר חתימתו וכותבין אליה כמו שכתבתי בשם מהרמ"מ וכן כתב הלבוש בסימן קכ"ט סעיף כ"ו אע"פ דבפסוק לא נכתב כך דהולכין אחר חתימתו וא"כ מכ"ש הכא דנוכל לומר שנקרא ע"ש אליה דד"ה וסובר שהוא איש אחר ולא אליהו הנביא אי נמי מטעם שכתב רש"ל דחותם כך לכוונה ידוע' שדי לעולם להשתמש בב' אותיות ואם אנו מסופקים בו אם חתם שמו אליהו או אליה כגון באבי המגרש או המגורשת והוא אינו כאן דלכתחלה יש ליתן ב' גטין ובדיעבד אם כתב אליהו בוי"ו שפיר דמי משום דממ"נ אי אותו אליה דדברי הימים אינו איש אחר רק אליה הנביא א"כ עיקר שמו אליהו ולכן די בשם אליהו ואי אותו אליה דד"ה איש אחר הוא מ"מ מאן יימר דהמגרש נקרא אחר אותו אליה דד"ה ולא אחר אליהו הנביא היותר מפורסם וגם יותר בנמצא בפסוקים ולכן בדיעבד סגי בשם אליהו אפי' בדיעבד כל דהו שנכתב ולא ניתן משום ספק ספיקא ספק שמא אותו אליה דד"ה אינו איש אחר ועל הרוב נקרא אליהו ואת"ל שהוא איש אחר מ"מ מסתמא נקרא ע"ש אליהו הנביא כדאמרן שהוא יותר מפורסם והוא יותר בנמצא בפסוקים אבל אם כתב אליה אפי' בדיעבד פסול מהאי טעמא גופיה דמסתמא נקרא ע"ש אליהו הנביא והוא כתוב על הרוב אליהו מלא ואם אותו אליה דד"ה ג"כ הוא אליה הנביא מ"מ עיקר שמו הוא אליהו אבל לכתחלה יש ליתן ב' גטין ונותנין תחלה הגט בשם אליהו ואח"כ בשם אליה נ"ל:
ואע"פ שאין נותנין ב' גטין רק מדוחק וא"כ נאמר מאחר שס"ס הוא יש לכתוב מלא ממ"נ אם אותו אליה דד"ה הוא אליה הנביא א"כ הרוב הוא עיקר השם ועל הרוב נקרא אליהו ואת"ל אותו אליהו דד"ה הוא איש אחר ולא אליהו הנביא מ"מ הולכין אחר הרוב שמי שקורא בנו אליה נקרא ע"ש אליהו הנביא וא"כ יהא די לכתחל' בגט אליהו וכן כתב בת"ה עצמו דאף אם נמצא אליה אחר מ"מ מי שקורא את בנו אליה קורא אותו ע"ש הנביא אין זה קושיא דא"כ אם תאמר כן לפי זה היה די לכתחלה בגט אליהו ולפי זה היה לן למפסל אפי' בדיעבד גמור אם כתב אליה חסר ולמה הכשירו הלבוש בדיעבד וא"כ ממ"נ אם אתה מכשירו לכתחלה בגט א' בשם אליהו לבד ובדיעבד אתה מכשירו בשם אליה לבד הוי סתרי אהדדי דאם אתה מכשירו לכתחלה בשם אליהו לבד על כרחך הטעם משום ספק ספיקא כדאמרן דיש שני צדדים לכתוב אליהו מאליה משום דאפשר דהכל א' הוא והמיעוט לדרשא ואת"ל אותו דד"ה הוא אחר מ"מ מסתמא נקראים אחר הנביא א"פ למה אתה מכשירו בדיעבד בשם אליה לבד ולכן יותר נראה ליתן ב' גטין משום ספיקא ועי"ז נוכל להכשירו יותר בדיעבד אם כתב אליה, ויתן תהלה הגט בשם אליהו ואח"כ הגט בשם אליה:
ואע"פ שכתבתי שאין נפקותא בחסר שכתבו מלא מ"מ נרא' דחילוק יש כגון בנימן בלא יו"ד או בנימין ביו"ד וכן דוד או דויד שהברת היו"ד הנותרת אינו ניכר במבטא והוא נח נסתר משא"כ אליה ואליהו שהוא נח נגלה וניכרת במבטא פשיטא דחילוק יש. וראיה ממתתיה ומתתיהו גדליה או גדליהו חזקיה זו חזקיהו שמריה או שמריהו שכתב מהרי"ו בשם שמריה וירמיה לית ב' גטין וכתב ממש כנדון זה בסי' ק"ך וז"ל ועל שנסתפק לך על ירמיה וירמיהו הא פשיטא לו אם איש אחד שהי' שמו ירמיה וירמיהו ולא נמצא בעשרים וארבע שום אדם אחר שהי' שמו ירמיה ודאי אזלינן בתר רובא אם הרוב הוא ירמיהו כותבין כך ואם הרוב הוא ירמי' כותבין כך אבל בעזרא נמצא ירמי' על איש אחר ובהא מספקינן אם הי' בא לידי הייתי נותן ב' גטין עכ"ל מכוון לדברי מהר"מ מינץ:
ומיהו למאי דכתב בת"ה וז"ל אע"ג דנמצא ג"כ אנשיה אחרים בדברי הימים ששמם אליה היה מ"מ סתמא דמלתא האחרונים כולם או רובם לא נקראו אלא ע"ש אליהו הנביא ז"ל עכ"ל ואע"פ שחפשתי בכל ספר ד"ה ולא מצאתו איש אחר שנקרא אליה רק ביחוסו דבנימן בד"ה א' ח' מ"מ יהי כן דאותו אליה הוא איש אחר ונניח שהיו ג"כ אנשים אחרים ששמם אליה מ"מ החליט בעל ת"ה לומר דאעפ"כ מסתמא נקראים ע"ש הנביא וא"כ אין ראיה מהא דמהרי"ו גבי תרי ירמי' דאף אם היה איש אחר שנקרא ירמי' מ"מ האחרונים נקראים ע"ש הנביא וא"כ גם בירמיה א"צ לכתוב ב' גטין וכמו שאכתוב במקומו בשם ירמיה דלא כמהרי"ו וא"כ דברי בעל ת"ה נכונים שא"צ לכתוב רק גט א' ובשם אליהו. אבל לפ"ז קשיא על הלבוש למה הכשירו בדיעבד בשם אליה וגם הת"ה גופי' נראה דלא הכשירו בדיעבד בשם אליה שלא הזכירו כלל וע"ל באות ח' הזקיה ובאות י' ירמיה:
מצאתי כתוב מעשה באחד שהיה שמו אליה וקורין אותו שוועטשקי ועלה לס"ת בשם אליה ועשה זמר וחתם שמו בראש הזמר אליה וכתבו בגט אליה המכונה שוועטשקי וע"ל באות מ' משה:
אלחנן או (יוחנן) כשקורין אותו (חנן) דיש נכתוב דמתקריא חנן כיון דחנן שם בפני עצמו להחשיבו קיצור השם:
אבשלום אם יש לכתוב אבשלום או אבישלום משום דלא מסקי בשמי' מהרמ"ז הניחו בצ"ע ובעל נחלת צבי כתב בשם שמות גטין לכתוב אבשלום כמו שקורין אותו ונ"ל לכתוב אבישלום חדא דאע"פ דהתו' ר"פ שני דייצי גזירות מסופקים אי לכתוב אבשלום או אבישלום משום דלא מסקי בשמיה לדעת רבי דאמר אבשלום אין לו חלק לעוה"ב מ"מ התוס' עצמן בקדושין כתבו רבה בר עופרן גרסינן ול"ג בר עפרן דעפרן רשע היה ולא מסקי בשמיה ועוד את"ל דשאני התם דעפרן ודאי רשע היה אבל אבשלום הוא ספק אם אין לו חלק לעוה"ב כדברי רבי או לא ולכן התוספו' מסופקים מ"מ בגמ' פרק ח"ה איתא ר' שמעון בן אבישלום ש"מ שלא נקרא אבשלום ואפי' אם לא היה רשע מ"מ אנו כותבין כמו שנמצא בגמ' כמ"ש הת"ה וע"ל באות י' ירמיה וכ"ש הכא דספק אי אסקי דוד ממדורי דגיהנם או אם נשאר רשע ובגמרא נמצא אבישלום דיש לכתוב אבישלום:
אביגדור כתב בעל נחלת צבי יש ספרים שהם מלאים ו' ויש ספרים שהן חסרים ו' והולכין אחר הרוב עכ"ל וקשיא מי יביא לנו כל הנוסחות לברר ממנו הרוב ועוד דשם זה לא נמצא רק בד"ה ג' וכמדומה שבעל נחלת צבי הבין ששם אביגדור כתוב בכמה נביאים רק בקצת כתובין מלא ובקצת נביאים חסר לכן כתב לילך אחר הרוב ואינו כן דאינו בנמצא רק בד"ה וביש ספרים בד"ה כתוב מלא ו' וביש ספרים בד"ה חסר ו' וכ"כ מהרמ"זמ וסדר פדואה ולא הכריעו ונ"ל לכתבו מלא ו' חדא דגם אם כתבו חסר מ"מ קרינן בחול"ם והברת הוי"ו אינה ניכרת במבטא ועוד דבכל השמות שדינן להיות חסר וכתבו מלא אינו פסול ואפי' לכתחלה במקום שמסופק אי יש לכתוב מלא או חסר כתבינן מלא כמו גבי צפורה דבורה וכמו שכתב הלבוש גבי ירחמיאל ורש"ל כתב אם יש לו קבלה מאבותיו שחותם בשטרות מלא יש לכתבו מלא ואף שאביגדר הנאמר בקרא אביגדר בן חור חסר ו' מקרוב נשתנה וחותמין עצמן מלא ואפשר שבאיזה סיבה נשתנה וכן אחד יחיד שעשה ר' אביגדור חתם עצמו בוי"ו וכן חתם הגאון מוה' אברהם בן מוה' אביגדור ז"ל אבל מן הסתם לכתוב חסר אחר המקרא עכ"ל ולפי מ"ש לכתבו מלא אפשר דמזה הטעם נשתנה לכתבו מלא ולא מחמת סיבה זולתו:
אחא בר הדיא דמתקריא אייא מרי מרדכי פרק השולח. אושיעיה יש לכתוב בה"א בסוף ולא באל"ף. מעשה שחתם העד אושיעא באל"ף והגט הובא ממרחקים וכ' מהרז"ק דבדיעבד שפיר דמי כי שמא חתימתו כך כמו הנהו דחתימו מכותא כוורא דלחתימה בעלמא הוא והוי כמו חייא כהנא פפא דהוא תרגום כאשר דברו בבבל עכ"ל מהר"מ בז"מ. ונ"ל דאפי' אם עומד לפנינו הגט כשר אם חתם שמו כך ואפי' בשם הבעל דהא נמצא אושיעיא בגמרא באל"ף והוי כמו חנניה בה"א כמ"ש לקמן באות ח' חנניא הואיל ונמצא כך בגמרא ועוד דאפי' היה נמצא שם זה בפסוק בה"א והוא רגיל לחתום באל"ף כותבין כמו שרגיל לחתום וכ"ש בשם זה שאינו נמצא בפסוק לאפוקי מטעם שכתב מהרז"ק לא היה כשר בשם הבעל רק בעדים מטעם דלחתימה בעלמא עביד וק"ל וכ"כ מהרש"ל וז"ל אושיעיה נמצא כתוב ויש הרבה שכתובין בה"א ומצאתי בקובץ וז"ל שמעתי שמהר"ש אמר בשם מהר"מ ז"ל שכל שמות שיש ספק אם לכתוב סופו אל"ף או ה"א כגון עקיבא אושעיה שמריה סעדיה וכיוצא בזה שבמקרא לא תמצא אלא שסופה ה"א הרר"זך ז"ל ומ"מ נראה היכי שיש קבלה במשפחה שכך היו חותמין בשטרות בכוונה כך ראוי לעשות כקבלתם עכ"ל ועיין מ"ש באות עקיבא:
אדא כתב ב"י סוף סימן קכ"ט כל שם שאינו לשון הקודש כותבין באל"ף בסופו ואם הוא לש"הק כותבין בה"א וראיה רב אדא בר אהבה אדא שאינו ל"ה באל"ף ואהבה שהוא ל"ה בה"א וכן בשמות הנשים כגון חובה דביתהו דאביי אבל ילתא אשתו של רב נחמן שאינו ל"ה כתיב באל"ף אבל קשה מברוריה דביתהו דר' מאיר שאינו ל"ה וכתיב בה"א ואפשר שהוא מלשון ברור ומיהו אם כתב בה"א בשאינו ל"ה שפיר דמי וכתב מהרמ"זמ סימן לדבר מעלין בקודש ולא מורידין:
אלכסנדר מן הסתם מצאתי כתוב אלכסנדרי מ"מ אם ברור לו ששמו אלכסנדר כותבין בלא יו"ד והכל תלוי בקבלה ובחתימת שמו ואין כותבין המכונה סענדרלא או סענדר כי כולן קוצר השם הוא מהרש"ל וכתב בעל צ"צ דאין כותבין המכונה סענדרמן אפילו משה המכונה מושמן אין כותבין דכל שמקצר בראשו אין נפקותא אם מאריך בסופו וכך מצאתי בקובץ אחד ועיין מה שכתבתי לקמן באות מ' משה:
אלכסנדר המכונה (סיזל) המכונה (זיסקינד) ונ"ל שאין כותבין יו"ד בין למ"ד לכ"ף ואם כתבו אין קפידא וע"ל באות נו"ן נתנאל:
אלקנה בה"א וכן נקרא ירוחם בן אלקנה ואין צריך לכתוב אלקנה המכונה קנה כי קיצר השם הוא מהרש"ל:
אלימלך המכונה (פילטא) אף ע"פ שאין כותבין (פלטיאל) המכונה (פילטא) כי שם קיצר השם הוא ורוב פילטא שם המובהק פלטיאל ודומה ליצחק אייזק מהרש"ל:
אצל שם הוא בד"ה ואם הכינוי (איצל) וידוע בקבלה ששם המובהק (אצל) אז כותבין אצל ואם אין ידוע אלא על פיו שאומר כך היו קוראים לס"ת אצל והוא איש נכרי (ר"ל שאין מכירין ראש משפתתו) נראה שיש לכתוב איצל מאחר שאפילו נכתב שם הכינוי לבד הוא כשר א"כ מוטב לכתוב איצל דשמא קראוהו בטעות אצל ועיקר השם הזה הוא יצחק ונמצא שאין זה שמו ממש רש"ל:
אייזק בב' יודין ויש ג"כ אייזק ששמו המובהק הוא שאלתיאל וכן אחד היה שמו אייזק ושם הקודש שלו אהרן אבל במדינות האלו כותבין יצחק המכונה אייזק וכותבין ג"כ בב' יודין ואין כותבין איזק בחד יו"ד בחירק וכן הגוים קורין לכל איצק איזק לא אשגחנו בהו אלא אחר קריאת העברים שהוא עיקר מהרש"ל וכ"כ מהרא"י בסי' קמ"ב וכ"כ מהרי"ק לענין שם העיר בלשון לטין שאינה מעלה ולא מוריד רק אזלינן בתר לשון אשכנז הרגילין בין העברים ומצאתי בטופס אחד דוקא יצחק אייזק כותבין המכונה ולא ליצחק איצק כי סתם יצחק איצק ועמ"ש באות יו"ד יצחק:
איכל בכ"ף ולא בחי"ת עיין באות י' יחיאל:
אכתריאל אינו נמצא בזמנינו אלא כתריאל רש"ל ועיין באות כ"ף ומהר"מ בז"מ כתב שראה הלכה למעשה קסריאל כשרגיל לחתום כן:
איסרל עיין באות יו"ד ישראל:
אות הבית:
בניה אינו נמצא לפנינו. רש"ל. בנימן כתב מהרא"י בת"ה וז"ל יראה לכתבו חסר יו"ד בתרא וכן נמצא כתוב ע"ש א' מן הגדולים ונראה דכן הוא ע"פ הגמ' פרק אלו נאמרין במס' סוטה רב נחמן ב"י אמר כל התורה בנימן חסר וכאן על האפוד מלא משום דכתיב על האבן האחת כתולדותם וכתיב ואביו קרא לו בנימין וע"ש וא"כ בגטין לבתר כל התורה אזלינן אך אתמה דבכל התורה היינו רוב התורה דרובה ככולה ואי לא היה נכתב כתולדותם היה נכתב אחר הרוב עוד נראה להביא ראיה מן ר' בנימן הגדול שיסד האופנים בלולי אש כו' וראיות חלושות קא חזינא הכא ואדרבא מאחר שמצינו ששם הלידה היה מלא ובאפוד היה מלא ושם הבנים נקראו ע"ש היחס למה לא ניזל בתרייהו ומה שנכתב בתורה חסר הוא לאיזה כוונה ידוע והא לך הגה מתיקוני גטין וז"ל מצאתי בשם גדול דיכתוב בגט בנימין מלא וראיה ממס' סוטה פרק ואלו נאמרין וכן הורה מהרי"ל ז"ל אכן אי כתבו חסר אין לפסלו בדיעבד כלל כיון דרובן כתיב במקרא חסר וגדולה מזו כתב האשר"י בתשובה הביאו הטור אי כתב כסליו מלא אין לפסלו כיון דלשון העולם כך הוא אע"ג דלא אשכחן במקרא מלא ומכ"ש הכא הועתק מכתב יד מהרי"ו כל זה לשון שמות א"ב של מהרש"ל ז"ל וכבר הוכחתי גם אני בראיות ברורות לעיל בהקדמה שנייה לכתבו מלא וכן מצאתי עוד בנוסח כתב יד בשם מהרי"ו ובשם תשובת מהרי"א ובתשובת מהר"י מרגלית והמחבר ההוא הסכים עמהם דלא כמהרא"י ומהר"י מינץ בסדר הגט שלו וכן הוא במהרי"ו מלא בדיני גט שלו ואני הצעיר המחבר אי אתרמי לידי הייתי כותבו מלא ובלאו הכי בחסר כי האי שכתבו מלא אין קפידא שהיו"ד היא נח נסתר ואינה ניכרת במבטא כמו שהודעתיך כמה פעמים בזה הסימן:
בנימין אין צריך לכתוב המכונה (בונם) או (בינוש) או (בינא) או (בונמי) שכולם קיצור השם נינהו ובמקום דאיכא תרי יוסף בן שמעון שכותבין המכונה יש לכתוב בינא באל"ף ולא בה"א שהוא מלשון דעת ובינה וזה אין לו מקום כאן אלא מקוצר בנימן ומ"מ ליכא קפידא מהרש"ל דעתו דבמקום ב' יוסף בן שמעון כותבין המכונ' על כל קיצור שם להיכרא אע"פ שזולת זה א"צ. וכ"ה דעת הלבוש בסי' קכ"ט סעיף ט"ו וכן הוא דעת מהרא"י בכתביו סי' ז' ועיין מ"ש בסדר הגט בסימן הקודם סעיף כ"ב ס"ק ב' אך תמיה לי מ"ש כל הפוסקים שעל בנימין א"צ לכתוב קיצור השם בונם הלא אין סתם בונם בנימן כי ראיתי משפחה אחת שכל בונם שלהם שם הקודש שלהם שמחה ש"מ שאין סתם בונם בנימן ואפשר שאלו הנקראים בשם אחר הם מיעוטא דלא שכיחי ורוב בונם בנימן ורובא ככולו:
ברכה שם זה נמצא לאיש ולאשה כמו שמחה ונראה שאם חותם שמו או עולה לס"ת בשם ברוך או ברכיה ונקרא ברכה לכינוי שאין כותבין ברכה כלל כי אין זה שם מבורר במקרא וגם לא מצינו שהוא כינוי לשם אחר א"כ דינו כקיצור השם אף שהוא ארוך יותר מברוך וכמו שנאריך בזה לקמן באות ח' עכ"ל רש"ל ועמ"ש לעיל באות א' אלכסנדר:
ברוך המכונה (בינדט) רש"ל וכ"כ מהר"מ בזכרון משה. בינדיט יו"ד אחר הבי"ת ולא עי"ן:
בערא בערמן בעריל בערבין וחותמין יששכר ויש חותמין דוב רש"ל ומה שכתב בערא באלף אין רצונו לומר לדחוק הריש בקריאת קמץ כדי שיהא נראה כאות האלף זה אינו דהא לא נקרא בערא רק בער. ונ"ל טעמו של רש"ל כמ"ש מהרא"י בפסקיו סי' קמ"ב שהולכין בגטין אחר לשון צח ושנון כמו נהר טויבר שכותבין טוברא ובית הנקרא הויז המדברים בשנון לא יאמרו רק הוזא וכתב דעל שמות הקצרים יש לכתוב אלף בסוף כמו בשמות העיירות בולא הגרא אולמא ווינא. וא"כ ה"ה נמי בשמות האנשים כגון בערא נ"ל וכן נמצא בפוסקים תשובת מהו' בערא וא"כ הא דכתב מהרי"ל לכתוב אל"ף בסוף באותיות דגושים לאו דוקא בהנהו ולא באחרינא אלא ה"ה בתיבות קצרים דהא הריש אינה מקבלת דגש ואפ"ה כתב מהרא"י הגרא טוברא: בוגפט בוקש בישוף עיין באות שי"ן:
בנימן המכונה (וואלף) או (וואלביל) או (ווילביל) זכרון משה ונראה שהלשון הוא אחר חילוף לשון המדינות:
אות גימל:
גד המכונה (געדיל) מפני שהוא נמי כינוי (לגדליה) המכונה געדל רש"ל ז"ל ולא כמו שמצאתי וכ"כ בזכרון משה שאין לכתוב גד המכונה גדיל או המכונה געדל כי טעמא דרש"ל טעמא דמסתבר הוא מאחר שהוא גם כינוי לגדליה:
גדליה ולא (גדליהו) כך פסק מהר"י ברין אע"פ שנמצא נמי גדליהו בקרא מ"מ אינו בנמצא אם לא שיש לו קבלה מאבותיו לקרותו בשם גדליהו וכ"כ בזכרון משה ורמ"א והלבוש כתבו בהיפך מזה דוקא גדליהו אם לא שיאמר בודאי ששמו גדליה בלא וי"ו ול"נ דמן הסתם יש לכתוב גדליהו ובדיעבד אם כתב גדליה לא פסול משום גדליהו בן אחיקם כתיב במלכים וירמיה מלא ו' ובמיעוט מקומות בירמיה חסר ו' ואע"פ שנקרא בלשון העולם גדליה מ"מ יש לכתוב אחר לשון המקרא כמו באליה אע"פ שלשון העולם הוא אליה אפ"ה כותבין אותו מלא כן מצאתי בנוסח כ"י וז"ל מצאתי אבי האשה אמר ששמו גדליה ולא גדליהו וכתבו כן בגט בלא ו' עכ"ל משמע דמן הסתם כותבין בוי"ו ואותן שאומרים ששמו גדליה בלא ו' אפשר שהוא מטעם שכתב מהר"י ברין בשם אליה שדי לעולם להשתמש בב' אותיו':
גניבא אל"ף לבסוף. גוצליק ע"ל באות א' אליקים ומיהו רש"ל הסכים לכתוב געטשליק אם נקרא כן וכן מצאתי עוד בטופס אחר שהסכים לכתוב במדינות פולין געטשליק אע"פ שהגאון מהו' שכנא נתן גט והכתיב גוצליק: גוטקינד עיון באות ט' ובחד תיבה ואין כותבין גוטא קינד רש"ל. גאטליב יש כותבין גוטליף ולא כותבין גוטליפא והולכין אחר לשון המדינה ובעל ספר אהבת השם חתם בהקדמת ספרו "גם "אנכי "טהרתי "לבי "יודע "באמונות נבר ר"ת גאטליב וכ"כ רש"ל שבפולין יש לכתוב גאטליב:
גומפרעכט כ"כ בזכרון משה וכתב רש"ל שהוא כינוי למרדכי וכמו כן גימפל אע"פ שכתב במרדכי גומפרעכט מ"מ נכון לכתוב בפולין גומפריכט ואין לכתוב גומפרחט בחי"ת וטעמא עיין בת"ה סי' רל"א:
גדליה המכונה (גרוש מן) מצאתי. גרשון או (גרשם) שניהם במקרא וכתב בת"ה סי' רל"ג אם יסופק באחד בשם מן השמות שלא יוכל לברר בדעתו היאך יכתוב אפשר לו לצאת ידי חובתו כגון לכתוב ב' גטין אחד בצורות שס זה ואחד בצורת שם זה כגון אם מסתפק אם גרשון או גרשם עשה אדם גדול בזמנינו ונתן ב' גיטין ביד האשה בבת אחת או בזה אתר זה ואז הוא מגורשת ממנו וכתב עוד לעיל מיני' כל הדקדוקים אין צורך אלא היכא דלא ידעינין איך חתם הוא או עולה לתורה כגון אבי האיש והאשה או שהוא עצמו מסופק בשמו ע"כ ומצאתי נמי בליקוטי שמעתי ממהר"זך ז"ל בנירנבערג שמהרר הילל הצריך לדבק ב גטין לחד גברא שהוא מסופק אי שמו גרשון או גרשם ע"כ מכל הלין משמע דוקא בספק גמור אבל אי אמר לו בעל שכך שמו אין צריך וכן מצאתי בשם מהר"י פולק ז"ל וגם ראיתי שכתב גרשם חסר וכת' עוד בכתב אחרת על ספיקא גרשון גרשם איני יודע לפרש כי לא ראיתי ב' גטין בימי ובאמת ספיקא גדולה היא וכו' עד ושמעתי שהיא קרוב' לר' לוי וכו' שאם מפי קרוביה יתברר האיך שמו בראיות ברורות ראוי לסמוך עליהם ודוקא קודם מעשה אבל לאחר מעשה אין סומכין על שום בירור ונותנין עוד גט אחר כל זה לשון מהרש"ל אבל לא ראינו אינו ראיה דאם כן אם אין יוכל להתברר מה שמו איך יכתוב הגט דהא אם ידוע ששמו גרשון וכתב גרשם או אפכא לא הוי גט כלל כדאיתא בפסקי מהרא"י סי' י"ד ואפי' אם בשעת נתינות הגט לא הי' נודע שמו וכתב גרשון ואח"כ נתברר ששמו גרשם כתב מהרא"י שם דאפילו אם נשאת תצא וכל הדרכים האלו בה הביאו הב"י לפסק הלכה בסימן קכ"ט וא"כ איך יוצא מידי ספק זה אם לא יתן ב' גטין וכן כתב מהר"מ מינץ סי' ט' בגרשון וגרשם ליתן ב' גטין וכ"כ הלבוש ליתן ב' גטין ובמקום שנותנין ב' גטין אם נותנין אותן בזה אחר זה או בפעם אחת כתב בלבוש סימן קכ"ט סעיף ל"א וז"ל ואופן הנתינה י"א דסגי כשנותנין אותה לאשה בבת אחת ויהא דעת הבעל שתהא מגורשת באותו גט שהוא כשר שכתוב בו שמו האמתי והאחר יהא כחספא בעלמא וי"א שצריך ליתנם לאשה בזה אחר זה ולא בבת אחת (זהו דעת מהרי"ו) וכן נוהגין ויתן אותו גט שנראה לרב יותר כשר מתחלה עם כל שאלותיו וקריאתו כסדר הגט ואח"כ יתן השני ג"כ כסדר הגט ויאמר לעומדים שם בשעת הנתינ' טעם למה נותנין ב' גטין ויאמר לבעל שיכוין לגרש בכל אחד מן הגטין ואם נתן שניהם בזה אחר זה בסדר אחד כשר רק שלא יתנם בבת אחת שאם יתנם בבת אתת חיישינן שמא יהא דעת הבעל אההוא דלאו גיטא וע"ל בסי' הקודם סעיף כ"א סעיף קטן נ"ג:
אות הדלית:
דוד כותבין בלא יוד דאזלינין בתר רובא וז"ל מהרא"י ובשם דוד אין נ"ל כלל שום ספיקא אם כותבין מלא או חסר כיון שהוא כתב בכל ספר תהלים בלא יוד ואע"ג דבד"ה כתיב יותר מק' פעמים ביוד מ"מ מאחר שדוד עצמו כתב ספר תהלים וכתב בכל מקום חסר יוד כך כתבינין:
דוד המכונה (בודין) המכונה (ברעפיר) זכרון משה:
דוד המכונ' (שעפטל) המכונה (טעבלא):
דוד המכונה (דוניקא) בארץ רוסיא אין כותבין המכונה דונקא או המכונה דונדא רש"ל:
דורנט הוא כינוי למשלם מהרי"ק שורש קס"ב. דן אין כותבין המכונה דעניל אף על פי שהוא ארוך השם מ"מ הוי כמו קיצור השם וע"ל באות א' אלכסנדר:
אות ההא:
הילל כתב בזכרון משה וז"ל מצאתי בשם מהרי"ל שהשיב בספר שופטים כתיב הלל בלא יוד דכתיב וישפט אחריו וגו' בן הלל הפורעתני והמסור' כתבו לית כלומר לית עוד הלל בלא יוד אלא כל הלל מלא יוד וכן רמז הילל בסוף החומש משה לעיני כל ישראל ס"ת הילל ביוד וכן אל מול פני המנורה ס"ת הילל ביוד כלומר הלכה כב"ה דאמר בפרק ב"מ מכאן ואילך מוסיף והולך ולהכי כותבין הילל ביוד כלומר הלכה כב"ה וכן יש לנהוג בכל כיוצא בזה אף על פי שדינו לכתוב חסר אינו מזיק אם כתבו מלא ומשום הכי יש לכתוב גבי צפורה דבורה מלא ויו עכ"ל וכ"כ רש"ל וכתב עוד וז"ל אם יש לו קבלה מאבותיו בכיון ידוע שלא יחתמו כן בשטרות כי אם בשם הלל חסר אז יעשה כקבלתו עכ"ל ונראה שאותן שחותמין הלל בלא יוד קבלו כן משום ששם אחד מע"ב שמות הוא הלל בלא יוד ואפשר שלזה כיון רש"ל שכתב אם יש לו קבלה מאבותיו בכיון ידוע ומה שכתב בזכרון משה שכן יש לנהוג בכל כיוצא בזה אף על פי שדינו לכתוב חסר אינו מזיק אם כתבו מלא דוקא מלא כה"ג שאין היתיר ניכר במבטא אבל אם הוא ניכר במבטא אין לכתבו כמו שכתבתי כמה פעמים:
הונא כתב מהרש"ל ז"ל שמעתי הונא בהא ונ"ל באלף ולפ"ז צריך ב' גטין ולא נהירא דרוב שמות האמוראים סופן אלף והא לך ראיה אשר מצאתי הגה אחת שכתב על דברי מהר"ר הלל שאמר כל היכא דמסתפק לך בשם אלף או הא בסופו דאז יש לכתוב הא בסופו משום דכל שמות שבמקר' יש הא בסופו כך מצאתי בתשובת מהרא"י וידוע דכל שמות התנאים נחצבים בל"ה ובלשון זה היו משתמשים ומשום הכי כל המשניות נעתקו בלשון הקודש צח כאלו הוא ל' המקרא ממש והאמוראים שכל שיחתם והוייתם בלשון ארמי ע"כ רוב השמות בלשון ארמי שאינו מצח ל"ה רב פפא רב הונא רבא וכל י' בני רב פפא כולם בלשון ארמי שסופן באל"ף ולא בה"א ע"כ נראה דליכא ספיקא כלל ועוד כי מצאתי בשם מהרי"ל על עקיבה והשיב ראיתי רבותי שכתבו בהא ואם היה בא לידי הייתי כותב באלף כהא אלמא אפי' על שמות התנאים אמר כך א"כ בשמות האמוראים פשיטא דליכא קפידא אם כותב באלף עכ"ל רש"ל ז"ל בודאי זה פשוט דכל שמות שבמקרא כותבין בהא כגון יהודא ישעיה ירמיה חזקיה שמריה חירה וכן כולם כמו שהביא מהרי"ו סימן ק"ץ אבל מהא דעקיבא אין ראיה ואדרבה יש ויש נפקותא אם כותבין אותו באלף או בהא כמו שאכתוב בס"ד באות עקיבא ואין נפקותא בין שמות תנאים לשמות אמוראים אלא דיש לומר שמות האמוראים דוקא באלף ושמות תנאים פעמים בהא פעמים באלף והכל לפי הענין:
הושע הוא שם המקרא ובארץ רוסיא כל האשקא קורין לס"ת יהושע: העשיל או (הושקא) שם הקודש שלהם (הושע) או (יהושיע) ומ"מ צריך לחקור אחר שמו המובהק אם הוא הושע או יהושיע וכותבין הושקא בויו אחר ההא ובאלף לבסוף רש"ל:
הענדל ושם הקודש שלו (מנוח) גם הוא שם לאשה (הענדיל) ואין הפרש בכתיב' רק בקריאה בשם איש צריך שיקרא ההא במאריך והקריא' היא ההפרש שבין שם איש הענדיל או שם אשה הענדיל וסימנך ב"ן שמ"ש גם מזה ראיה למ"ש בסימן הקודם סעיף מ"ז ד"ה ימחא שיש לדקדק בקריאת התיב'. וקצת נ"ל הפרש גם בכתיבה בשם איש אין לכתוב יוד אחר הדלית ובשם אשה יכתוב יוד אחר הדלית ודו"ק:
הוצקא או (הושמא) שם הקודש שלהן יהודא רש"ל וע"ל באות יהודא: אות הויו:
ואלק הוא כינוי ליהושע וכותבין אלף באמצע ולא בסוף דכל שם שאינו דגש לבסוף אין צריך אלף לבסוף רש"ל ומיהו אע"ג דכאן אין צריך אלף לבסוף מ"מ בתיבת קצרים אף על פי שאינם דגושים צריך אלף ע"ל באות ב' בערא ובהא גם אפילו רש"ל מודה ומהר"מ בז"מ כתב ולק בלא שום אלף ונראה לכתחל' לכתבו באלף ובדיעבד לא הפסיד והגאון בעל הסמ"ע חתם עצמו ולק בלא שום אלף. ויש ולק ששם הקודש שלו שלמה ואם כינוייו (ועלקיל) כותבין יהושע המכונ' ועלקיל והולכין בזה אחר קריאת שם רוב בני אדם ולא על שאביו ואמו קורין לו כן בשם ילדות וכ"כ בשם לאם לעמיל וכל זה לכתחל' ולא בדיעבד:
וואלף הוא כינוי לזאב אז כותבין דמתקריא (וואלף) ולשם בנימין כותבין המכונ' וואלף רש"ל כתב כדעת הב"י ולא קי"ל הכי ועיין בהגהות רמ"א סימן קכ"ט ועמ"ש בסימן הקודם סעיף כ"א ס"ק י"ב י"ג וע"ל באות בית בנימין:
ויידל (ויבש ויבל) או (ויבלמן) מצאתי בארץ אשכנז כותבין כך אבל בארץ פולין שפותחין המלות כותבין וייביש או פייבש פיידיל פייבלמן רש"ל וכן וישלן ויבער וייבלמן הכל כפי לשון המדינות ונ"ל דבכל מקום שצריך בתחלת התיב' פא רפוי' כותבין חד ויו דאלו בפא איכא למטעי לקרותה דגושה משא"כ בויו ליכא למטעי וליכא למטעי בב' רפוי' דא"כ היה צריך לכתוב ב' ווין חוץ משם פוגיל שצריך לכתוב פא כמ"ש הטעם בלבוש משום שצריך ויו אחת לחולם וא"כ אם יכתוב ווגל ישתנה הקריא' אבל זולת זה יכתוב ויו אחת במקום פא רפויה:
ורידמן הוא כינוי לשלום וע"ל באות שין:
וישל בויו אחד והוא כינוי (למשה) או (לאפרים) אבל (ויש) הוא כינוי לאפרים לחוד מצאתי:
ורידל הוא כינוי (לראובן) וכותבין ראובן המכונ' ורידל:
אות הזין:
זנוויל כתב בז"מ דעות חלוקות יש בו יש כותבין בלא יוד ויש כותבין ביוד ובסדר דר"י מינץ סימן כ"א וסימן ל"ד כתב זנוויל ביוד ויש כותבין זנביל בבית והולכין אחר לשון המדינות:
זכריה שכן נמצא ברוב מקראות אם לא שיש קבלה לאותו בית אב לכתוב זכריהו רש"ל וקשיא לי שהרי היה זכריה בן יהוידע הכהן וזכריה בן ברכיה הנביא ועוד בד"ה ב' י"ז ולעבדיה ולזכריה ולנתנאל וא"כ אם יש להסתפק באחר למה לא יכתוב זכריה כמו באליהו וי"ל דבכולן כתיב חסר ובאותו דכתיב מלא על הרוב ג"כ אשר כתיב והמיעוט דכתיב מלא לדרשא הוא וא"כ ממ"נ אם נקרא אחר מי שיהי' היה חסר ויו דוק ותמצא ועיין באות חית חזקיה:
זוסמן הוא כינוי (ליואל) וג"כ (לאליעזר):
זוסקינד בסמך במדינות אלו ולא בשין ובמקומות שקורין בחירק יש לכתוב זיסקינד ביוד ולא בויו וכן ראיתי הלכה למעשה מהר"ן מלובלין שצוה לכתוב זיסקינד אף שחתם עצמו בויו וכל העולם קורין אותו זוסקינד כי אמר שויו הוא במקום שורק ג"כ בלשון אשכנז ע"כ מצאתי וכ"כ מהרמ"ה זיסקינד ביוד ושם הקודש שלו יש אלכסנדר ויש שניאור:
זיסל או (זוסל זימל) או (זימלן) ובקצת מקומות (זעמל) ועיין מ"ש בסימן הקודם סעיף כ"א ס"ק א':
זלמן והוא כינוי לשלמה ולמשלם ולשניאור וליקותיאל:
זעליק זעליקמן וכתב מהרמ"ה שוב מצאתי מהר"ר ז"ק נתן גט וכתב שם האיש זליקמן בלא עין ועיין מ"ש בסימן הקודם סעיף כ"א ס"ק ט"ו וכותבין זעליק בקוף ולא בגימל וכן כתבו מהרמ"מ וטעמא כתבתי לעיל ואם כתבו בגימל נראה לי שלא הפסיד והוא כינוי (ליצחק ולאביעזר ולראובן ולנתן ולעזריאל) וכותבין אצל כל א' המכונ':
זלקינד שם הקודש שלו (שלמה) וכותבין המכונה זלקינד:
זונדל הוא כנוי (ליהודא) וכותבין המכונ':
זעקיל הוא כינוי (ליצחק) וכותבין המכונ' ונ"ל טעמא פשוט דאין זה דומה ליצחק חקין ולא ליצחק איצק כמ"ש במקומו באות יוד יצחק: זכאי אף שנמצא במקרא זכי בלא אלף מ"מ אזלינין בתר שמות הנמצאים לפנינו ובפרט בגמרא ר' יוחנן בן זכאי רש"ל:
אות החית:
חזקיה כתב מהרי"ו וז"ל ואני רגיל לכתוב חזקיהו ולא חזקיה ולא יחזקיהו כי הרוב הוא חזקיהו וכן כל כה"ג דהרוב הוא עיקר השם עכ"ל ומהרא"י בת"ה החליט לכתוב חזקיה בלא יוד בראש ובל ויו בסוף כדאיתא בגמרא יהודא וחזקיה בני רבי חייא אביי משמיה דר' חזקיה ואף אם ת"ל דהתלמוד קיצר הלשון יהא כן מ"מ הוי ליה כחניכתו דכשר כדאיתא בתוספ' ואשרי פרק השולח דלכולי שנויי דהתם חניכא כה"ג שרי לכתחיל' וא"כ אפי' מי שנקרא יחזקיהו או חזקיהו אם כותבין אותו חזקיה לא הפסיד דהוי כחניכתו אבל אפכא הוי הפסיד עכ"ל ולזה הסכים רש"ל והאריך וכתב עוד דאין לכתוב יחזקי' אא"כ ידוע לנו ששמו יחזקיה כגון מהרי"ח המוזכר בחיבורים היה שמו יחזקיה וכן היה כל זרע לבני משפחתו שנקראים על שמו אבל בסתמא לא עכ"ל הת"ה ורש"ל מביאו וכך הוא דעת הלבוש ונראה דהא דכתב הת"ה לכתוב חזקיה ולא חזקיהו משום דבתחלת מלכותו כתב חזקיה וכן בספר משלי אשר העתיקו אנשי חזקיה דהא מ"מ בכל ספר ד"ה ובספר מלכים ובספר ישעיה ברוב מקומות כתיב חזקיהו והרוב הוא העיקר אלא עיקר טעמו משום דבתלמוד אשכחן יהוד' וחזקיה וכן מצינו כמה אמוראים חזקיה ואיבו בני ברתי דרב ר' חזקיה תלמיד ר' ירמי' חזקי' בן פרנך חזקי' בר בליוטי בערכין פרק המקדיש חנניא בן חזקיה בן גרון שכולם נקראים חזקי' ולא חזקיהו ואין ספק שלא נאמר שכולם נקראים ע"ש חזקיה אחר הנמצאים בעזרא ובתרי עשר ולא אחר חזקיה מלך יהוד' שהוא יותר מפורסם וצדיק וכמו שכתב הת"ה גבי אליהו ובפרט יהוד' וחזקי' בני רבי חייא שהיו מזרע בית דוד יותר סברא שהיו נקראים אחר זרע דוד אלא פשוט דפשיטא דנקראים על שם חזקי' מלך יהוד' ומה שאינם נקראים בשם חזקיהו או יחזקיהו מפני שהוא עצמו חתם עצמו בשם חזקי' שהרי התפל' יי' אלהי ישראל שאנו אומרים בכל ב' וה' חזקי' מלך יהוד' עשהו וחתם עצמו חזקיה ועוד כתב הגאון מה"רר הירץ טריוש שיש בזה התפל' יי' אלהי ישראל ק"ל תיבות כמנין חזקי' ואני בדקתי אחריו ומצאתי קל"ב תיבות ומצאתי בספר מטה משה דף ס"ד ע"ב בשם מהרי"ח שעשהו ב' שעות בלילה ונגד זה עשה ב' תיבות יתירים ועיין עוד שם שהאריך מזה נרא' שחתם שמו חזקי' ולא יחזקיה ולא יחזקיהו כדעת הת"ה ולא כמהרי"ו ולכן היו נקראים כל האמוראים אחר חזקיה מלך יהוד' רק חזקיה ולכן אין כותבין בגט רק חזקיה וכבר כתבתי לעיל בשם ת"ה שעל הרוב היה נקרא דויד מ"מ הוא עצמו חתם דוד הולכין אחר חתימתו וה"נ בשם חזקי' ועוד נראה דאפשר דטעמו של חזקי' מלך יהודא שחתם עצמו חסר הוא מטעם שכתב מהר"י ברין בשם אליה דדי לעולם להשתמש בב' אותיות וחזקי' שהי' עניו מאוד שמפני ענותנותו היה מהפך חתימתו בנוסח התפל' שיסד מכ"ש שלכבוד השם חתם עצמו חסר. וכך יש לומר בכל שמות כיוצא בזה כגון זכרי' אף על פי שנמצא זכרי' בן יהוידע וזכרי' בן ברכיה ושניהם צדיקים ולפעמים נקרא א' בשם זכריהו מ"מ אנו אין כותבין רק זכריה דכן נמצא בגמרא ר' זכרי' בן הקצב ר' זכריה בן קבוטל ר' זכרי' בן אבקילוס כולם נקראים זכרי' וע"ע באית יוד ירמיה:
חיים וקורין אותו לעבן או בלעז ביבנט עיין מ"ש בסימן הקודם סעיף כ"א ס"ק י"ב:
חיים המכונ' לוץ מצאתי:
חיאל הוא שם המקרא ומן הסתם לא חיישינין להכי וא"ל א"כ צריך לכתוב יחיאל דמתקרי חיאל דמאחר שהוא שם בפני עצמו אין זה כינוי הואיל ואין מפיקין היוד דומה כאלו קורא חיאל אבל עיקר השם הוא יחיאל רש"ל ואין צריך לזה דלא מסיק בשמיה משום שעבר על חרם יהושע ב"נ בירחו ודאי לא נקרא חיאל רק יחיאל רק שאין הברת היוד נשמע:
חניאל הוא שם בד"ה גם (חנניה) ע"כ ירא' לדקדק הטיב בחקיר' ודריש' במספחתו שלא יטע' בין חנניא לחננאל ובין (חנניא לחנניהו) אזלינין בתר רוב השמות גם מצינו ר' חנניא בן עקשיא ומ"מ אם ידוע בקבל' ששמו חנניא וקורין אותו חנינא יש לכתוב חנניהו דמתקרי חנניא ואין זה קיצר השם דהא שם בפני עצמו הוא רש"ל ומאוד תמוהין דבריו דמ"ש משם חזקי' וחזקיהו דכתב הת"ה לכתוב חזקיה דלא גרע מחניכתו וגם רש"ל עצמו הסכים לזה וא"כ למה יכתוב כאן חנניהו דמתקרי חנניא וא"ל דחזקי' חד גברא הוא רק נקרא פעם חזקי' ופעם יחזקי' ופעם יחזקיהו ולכן אם כותב חזקי' הוי קיצר השם משא"כ חנני' וחנניהו דשני בני אדם הוא זה אינו דהא איכא חזקי' אחד בתרי עשר ובספר עזרא וא"כ איכא לספוקי בהו ולכן נלע"ד דדינו שוה ממש לחזקי' שכותבין חזקי' ולא חזקיהו וה"נ כותבין חנני' ולא חנניהו מטעם שכתבתי לעיל בשם חזקי' גם מוזכר בגמרא חנני' ולא חנניהו אע"ג דר' חנני' בן עקשיא כתיב באלף ור' חנני' בן תרדיון כתיב בהא מ"מ בזה ליכא נפקותא כולי האי אבל מ"מ אין אחד נקרא בשם חנניהו ולכן יש לכתוב חנני' ולא חנניהו ואי כותבין באלף או בהא ע"ל באות ה' הונא:
חייא בב' יודין ואלף לבסוף כי הוא לשון ארמי ולכן יש לכתבו כמו שכתוב בגמרא:
חנוך נ"ל דאין צריך לכתוב המכונ' הענוך וטעמא דקריאת האשכנזים החית כמו הא וקריאת ההא בשוא או בסגול משתמע כאלו אמר הענוך גס סתם הענוך חנוך ואין לו כינוי אחר כלל:
חזקיה דמתקרי (חת) כך נ"ל ואין כותבין המכונ' חת דאין זה כינוי רק שם בפני עצמו הוא ואעפ"י שהאשכנזים קורין אותו בהא והברתו כאלו קורא ההא בסגול וסמך לבסוף העס מכל מקום ידוע שהאשכנזים קורין החת כמו הא ועיקר השם הוא חת והוא שם בפני עצמו לכך יש לכתוב חזקי' דמתקרי חת נ"ל:
חיים המכונ' קחהרייס מצאתי באחרונים:
חלוונא קורין לס"ת לפידות ע"ש שבלשון רוסיא קורין לעץ אוד שקורין ברנ"ד הלפנא ונשתבש הלשון ואומרים חלוונא כי עיקר שמו חלאבנא כך שמעתי ע"כ מצאתי בסדר גטין של מהר"ש בר יהודא מלובלין ואותו ר' חלוונא מקראקא שעשה פי' על ספר חסידים ונקרא משנת חסידים וקונט' א' נדפס באמשטרדם היה נקרא לס"ת סעדיה ואם כן אין זה מוכרח שהוא נגזר מלשון אוד והלא או"ד זה מוצל מאי"ש:
אות טית:
טוביה טוביהו מן הסתם יש לכתוב טובי' בלא ויו נמצא שם זה בין המחברי' וכן יסד הפייט טוביה עלה למרום אם לא שקבלו מאבותם טוביהו רש"ל וזה מסכים עם מה שכתב הת"ה בשם חזקי' וה"ה לחנני' דבחדא מחותי ננהו וע"כ תימא על רש"ל ז"ל בשם חנני' וע"ל באות חניאל: טוביה הנקרא (גוטקינר) וע"ל באות אלף:
טרישטל מצאתי כינוי למנח' ומצאתי נמי טריסטל בסמך וכן נרא' עיקר רש"ל:
טרייטל הוא כינוי (לאושעיה) וכותבין בב' טתין ולא בתיו משום דהטית ודאי דגושה משא"כ התיו דגם אפשר לקרות' רפוי' והי' מוכח אדרבא לקרות' רפוי' דאל"כ יוקש' למה כותבין בתיו ולא בטית וק"ל:
טביומי עמ"ש באות יוד י"ט:
טודרוס:
אות היוד ידידיה כתב רש"ל וז"ל נפל' בו מחלוקת אם יש לכתוב תיב' אחת או ב' ועיין בכתבי מהרא"י באריכות ויש לדקדק על דבריו מ"ש דריב"ל פליג אהא דרב דהא ריב"ל לא פליג אר"ח אנא משום שדורש הללוי' בהילולים הרב' ולא שיהי' יה קודש אבל בידידיה למה יחלוק ועוד הא מסיק דאין הלכ' כריב"ל במאי דפליג שם ועוד אמאי לא פסיק בר' יוחנן לגבו דרב ע"כ נרא' פשוט דהלכתא כרבא מדמסיק עליה רבא אמר כסיה ומרחביה אחת הן פירו' אבל לא הללוי' וידידי' והלכ' כרבא דבתראי הוא דשתי תיבות הן אפי' כתבן בב' שטין כשר לפי סברתו ועיין ביש"ש פרק אלו טריפות ס"ס ק"ט ומהרי"ב כתב וז"ל עמינדב חד תיבה וכן עמיהוד עמנואל צורי שדי אבל ידידי' איכא פלוגתא דפרק ערבי פסחים ומהר"מ מריזבורג כתב הכותב בגט חד תיבה לא הפסיד ומ"מ ב' תיבות עדיף טפי ואני אומר טוב ליתן ב' גטין עכ"ל מהרי"ב ונרא' שאין להסתפק ויש לכתבו בחד שיטה ולהרחיב ביניהם כמלא אות קטנה כשיעור הפסק שבין תיבה לתיבה עכ"ל מהרש"ל ז"ל וכ"כ הלבוש לכתבו בחד תיבה ואם ירצה הרשות ביד הסופר לחלוק לב' תיבות ובלבד בשטה אחת וע"ל באות הכף:
יברכיה יגדליהו ישמעיהו מצינו במקרא ומ"מ בסתם לא חיישינין כלל להכי אם לא בידוע. רש"ל ועיין באות ג':
יום טוב המכונ' ליפמן ואין לחלק י"ט בב' שיטות אע"פי שב' תיבות הן מ"מ שם אחד הוא רש"ל וכך חתם הגאון בעל תוס' י"ט יום במם סתומה ויש ליפמן חותמן (טב יומי) ומצאתי שכך חתם הגאון מהרר ליפמן מולהויזן בעל הניצחון ובזה אין ספק שהוא תיבה אחת דמר בר רב אשי דחתים שמיה טביומי כתיב בגמרא תיבה אחת:
יוסף (יוסכין) או (יוסלין) או (יוסל) או (יוזל) אין כותבין יוסף המכונ' יוזל וה"ה אין צריך לכתוב יוזיפא דקיצור השם הוא ונראה שה"ה יוסקא דג"כ קיצור השם הוא וא"צ לכתוב רק יוסף והכא לא שייך לאקשויי אע"ג דסתם יוזפא יוסף אין סתם יוסף יוזפא דזה אינו דכל הנהו כינויין עיקר שמם אינו אלא יוסף:
יחיאל אין כותבין חיאל כמו שכתבתי לעיל באות ח' אבל כותבין יחיאל המכונה (מיכל) בכף כ"כ בת"ה סימן רל"ג אבל אין כותבין מיחיל בחית לפי שהוא מגזרת מחייאל רש"ל ומהר"א ששון סי' ל' כתבן דאין קפידא לכתוב חית במקום כף בשם האיש ונראה שהכל לפי הענין ואני מצאתי פסוק סמך מי יתנך כאח לי ר"ת מיכל בכף ומצאתי וז"ל דאיתי הלכה למעשה שכותבין בגט יחיאל המכונה איכל בכף משמע דעל איכל כותבין המכונה אבל בלבוש משמע דעל מיכל כותבין המכונה ולא על איכל וכ"כ מהרמ"זמ והכי מסתבר:
וכתב בלבוש י"א כשכותבין גט למיכל סגי כשכותבין יחיאל וא"צ לכתוב המכונה ואין נראה לי. דאף על גב דסתם מיכל יחיאל אין סתם יחיאל מיכל עכ"ל וקשיא לי מהא דכתבתי לעיל בשם אליעזר דא"א לכתוב ליזר דהוא קיצור השם קשיא נמי אף על גב דסתם ליזר הוא אליעזר מ"מ אין סתם אליעזר ליזר כי יש אליעזר שכינויים ליפמן ויש זוסמן ועוד הרבה ונ"ל דדוקא אותן כינויין שהן ממש כעצם השם כגון אליעזר ליזר וכגון יצחק חקין שנראה בחוש שהוא השם בעצמו רק שמקצר בלשון וכן משה מושמן כאלו אמר משה מן וכן צפורה פורה אגב ריהטא דלישנא לא נשמע חיתוך הצד"י מן השפה ולחוץ וכגון יצחק חקין כאלו אמר יצחקין רק שלא נשמע חיתוך יצ מן השפה ואעפ"י שמאריך בסופו באותיות שאינו מעיקר השם אין בזה נפקותא כמ"ש לעיל כמה פעמים וכן יחיאל איחל כמו שכתב הלבוש שדרך למשוך היוד בראש התיבה בחירק כאלו היה מתחיל באלף וחירק מה שאין כן מיכל שתכף בהתחלת השם נקרא בתיתוך שפתים במם שאינו באות יחיאל כלל ואינו נראה שהוא קיצורו של יחיאל לכן צריך לכתוב המכונה ועיין באות יוד יצחק:
יקותיאל המכונה (קיסקי) בארץ רוסיא וראיתי בגט שהיה כתוב יקותיאל המכונה (זלמן) וגם לאחד ששמו (קייפמן) קוראין אותו לס"ת (יקותיאל) רש"ל ועיין באות קוף:
יוחנן יואש יואל:
יקר בלא יוד רש"ל ומהרמ"זמ כתב (יקיר) ביוד ונ"ל שאין קפידא ביתר כזה שהיוד היא נח נסתר ובלאו הכי נקרא היוד בחירק:
יקיר המכונה (וויידל) מהרמבז"מ:
יועץ המכונה (גאטליב):
יצחק המכונה (אייזק) וכותבין אייזק בב' יודין כ"כ בסדר פדואה סימן ל"ה אבל א"צ לכתוב המכונה (איצק) דסתם יצחק הוא איצק ונ"ל דהיינו הטעם כמו שכתב הלבוש גבי יחיאל שדרך למשוך היוד בראש התיבה וחירק כאלו היה מתחיל באלף וחירק וכן הוא האמת דגם בלשון המים הוא כן האות שנקרא בלשונינו יוד נקרא בלשוניהם אי והיינו אלף וחירק וכך משמש אות האי באלף וחירק וכתב מהר"א ששון בתשובה סימן ל' שמנהג הספרדים כשרוצים לכתוב תיבה שיש בסופו חירק כותבין אלף יוד והיינו כוונת הלבוש והוי כאלו אמר איצחק ולהיות שהאשכנזים קורין החתין כמו ההין הוא נראה כאלו אמר איצהק וא"כ כשרוצים לומר יצחק אומרים איצהק ומפני שחיתוך אות ההא מן הפה לא נשמע כשיאמר איצהק במהירות כותבין איצק. נ"ל:
יוסף המכונה מוץ ראיתי בק"ק קרעמזיר שכתב מורי בגט יוסף המכונה יוסל וכן הסכים לכתוב כמו כן משה המכונה מוש או מושיל וכן כל כינוי שמתחיל באות ראשון של עברי כגון יוסף בחולם יוסל בחטף קמץ יש בו משום כינוי היכא שהעיקר והכינוי מתחילין שוה כגון יוסף יוזיפא יעקב יעקל אין זה כינוי שוב מצאתי יוסף המכונה יוזל. עכ"ל מהר"מ בזכרון משה ולא נהירא כי כולן שם יוסף הן וגם אין למדין מן הכלל שנתן ואפשר שמהרמ"זמ עצמו לא ס"ל להאי כללא דהא כתב אח"כ שוב מצאתי יוסף המכונה יוזל ש"מ דאף ע"ג דשניהם בחולם אפ"ה כתב המכונה וגם על שם משה א"צ לכתוב המכונה מושיל או מוש מלבד מה שכתבתי למעלה בשם יחיאל ששם מושמן או מוש הוא בעצם השם משה אלא אף פירושן א' דכתב בספר שלשלת הקבלה דף צ"ה משה היה נקרא מן בת פרעה שהגדילה בלשון מצרי חמור ואחרים קראוהו מוניוס וי"א מוד שר"ל בלשון מצרי מים עכ"ל ולפ"ז ביותר טוב מובן פי' הפסוק ותקרא שמו משה כי מן המים משיתיהו לכאורה נראה דלהכי קראה אותו משה משום לשון משיתיהו שהוא לשון משיכה כמו ימשני ממים רבים לשון נופל על לשון ואינו כן לפי מ"ש בספר שה"ק שמוש בלשון מצרי מים וא"כ להכי קראה אותו משה כי מן המים משיתיהו מים דייקא כי משה לשון מים וא"כ מכ"ש אם קורין אותו מוש או מושיל או מושמן שבו מבואר יותר הפירוש מים בלשון מצרי מבשם משה מכ"ש שא"צ לכתוב משה המכונה מושמן או מוש או מושיל כי זה יותר עיקר משם משה וע"ל א"צ לכתוב המכונה וראיה לדברי דכתב הלבוש באשה אחת ששמה ליבקה בלשון רוסיא ורצו קצת לכתוב בפא ואמר הוא ז"ל זה לא יוכל להיות כי לובקא בב' הוא לשון אהובה ולופקא בפא הוא לשון גזילה וכתב שהודו לו וכתב עוד וז"ל וכתבתי זה להזהיר שצריכין לדקדק בכל לשון בכתיבת השמות כי כל לשון יש לו דקדוקו במלות עכ"ל והנה זכינו לדין למה שכתבתי שיש לילך אחר הלשון ואחר הפירוש של מוש או משה וע"ב מזה מוכח שהכלל שנתן מהרמ"ז מפי רבותיו ליתא ועיין בסי' הקודם סעיף כ"ט ס"ק י"ז:
והשתא אתי נמי שפיר מה שהקשו המפרשים למה קראה אותו משה ולא נמשהו או משוי כי היא לא קראה אותו ע"ש המשיכה מן המים רק ע"ש המים עצמן ואל תקשה ממ"ש בחידושי אגדות של מהרש"א בפר' שלוח הקן שפירש שלכך מקשה בגמרא משה מן התורה מנין שלפי שהיה לו עוד שמות אחרות ומשה קראה אותו בת פרעה ולכן מקשה מנין שגם זה השם הוא מן התורה שנאמר בשגם וכו' ש"מ שגם זה השם הוא מן התורה וא"כ עיקר השם הוא משה ולא ע"ש לשון המצרי י"ל דהתורה קראה אותו כך ע"ש העתיד ומגיד מראשית אחרית וראיה דאיתא במדרש שמכל השמות שהיה לו לא נתקיים רק אותו שנתנה לו בת פרעה ואפשר משום דאסכים מרה על ידה:
יעקב המכונה (קופילמן) או (קיפא) ואין כותבין המכונה יעקל ואם יש ב' יעקב בעיר וכינוי של א' יעקל אי כותבין המכונה יעקל עיין מ"ש בסו' הקודם סעיף כ"ב ס"ק ב':
יהודא המכונה (ליב) או (לעביל) או (ליוא) הכל כפי הלשון ואין כותבין יהודא המכונה יהודא המכונה יודיל:
יהודא המכונה לימן כך מצאתי בסדר טופס הגט של מהר"י מרגליות וכן נראה כי אעפ"י שהכל קורין אותו לימא מ"מ נראה ששמו ליב וקראוהו ליבמן כדרך האשכנזים בהרבה שמות שקורין אותו בסוף מן זעליקמן קאפילמאן וה"נ ליבמן אלא שע"י קריאת מן מפילים הבית וקורין אותו לימן ולכן יש לכתוב בנון בסוף ולא באלף ולכן שם הקודש שלו יהודה נ"ל:
ומיהו מצינו בגמרא רבא בר לימא באלף ש"מ ששם העצם הוא לימא ונ"ל דאם עצם השה הוא לימא באלף בודאי אין שם הקודש שלו יהודא דא"כ היה קאמר רבא בר יהודא וע"כ אותן שקוראין לס"ת בשם יהודא בודאי כינויים לימן ר"ל ליבמן וע"כ יש לדקדק אחר שם הקודש שלו. נ"ל:
ירחמיאל בד"ה א' סימן ב' ה' פעמים חסר עוד שם פעם א' ביוד וע"כ אם דחק בלשונו החירק יש לכתוב ירחמיאל ביוד ואם יודע במשפחתו שחותמין חסר יש לכתוב חסר ומן הסתם יש לכתוב מלא דכל שמות כיוצא בזה אין נפקותא אם כתב החסר מלא אם הוא נח נסתר כמ"ש לעיל:
ישעיה בלא ויו כך הם מקובלים מהרמ"זמ וכתב רש"ל ואף שנמצא כחוב ישעיהו בכל ספרי מלכים וישעיהו הנביא מ"מ כותבין בלא ויו כי אומרים מסתמא לא קרא אחריו כי ריע מזליה שבן בתו מנשה קטליה במיתה קשה ומשונה וקראו הבנים אתר ישעיה של ד"ה עכ"ל אבל בלאו האי טעמא היו כותבין מלא דלא דמי לחזקיה וחנניה וירמיה וק"ל ועיין באות ירמיה אבל לפי מה שמצאתי בילקוט ובספר חדש ושמו פרקי שירה הביא דבי ישעיה תלמיד ר' תנינא בן דוסא ש"מ שגם בימי הגמרא לא היו קוראין רק ישעיה בלא ויו ואפשר שגם בימי התלמוד כוונו לטעם שכתב מהרש"ל ז"ל: ישעיה יש מכנין אותו (סעדיה) ועיין מ"ש בסי' הקודם סעיף כ"א סק"ג: ירמיה ירמיהו כתב מהרי"ו אם היה בא לידי הייתי נותן ב' גטין וכתב רש"ל ויש ליתן של ירמיהו קודם כי הוא עיקר והטעם דלא אזלינין בתר רובא לכתוב ירמיהו לבד כי נמצא ב' בני אדם שנקראו בשינוי ב' שמות חד ירמיהו הנביא ועוד איש אחר ירמיה ואני אומר לכתוב מן הסתם ירמיה כמו חזקיה וכמו שהכריע מהרא"י עכ"ל רש"ל ודבריו נכונים כי אע"פי שהיו ב' ב"א מ"מ מסתמא קורין לבנים אחר ירמיה הנביא ואף שהרוב כתוב ירמיהו מ"מ הא כתב מהרא"י בשם חזקיה תרי טעמי חדא דלא גרע מחניכתו דכשר משא"כ אם נקרא חזקיה ויכתוב חזקיהו הוי הפסד והכא גבי ירמיה נמי הכי דמ"ש. ועוד כתב טעם מאתר שנמצא בגמרא חזקיה ולא חזקיהו ומסתמא האחרונים קראו אחר הראשונים ואפילו הכי לא השגיחו בשם חזקיהו ואנן ניזול בתר שמות הנמצאות בגמרא וא"כ ה"ה בשם ירמיה נמצא בגמרא ר' ירמיה בר אבא ר' ירמיה מדפתי א' תנא דברייתא ואחד אמורא פרק הרואה ופרק עושין פסין ר' ירמיה סתם בעל האבעיות רב ירמיה בר תחליפא ספ"ק דתענית ר' ירמיה מגובתא אבוה דרב מנשה ירמיה בר נתן ירמיה ביראה ירמיה בר אחא כל אלו חשיב בספר יוחסין ועוד מצאתי ר' ירמיה דשבשב במדרש איכה פסוק נפלה עטרת ראשינו ואלו היו אחרים נקראים בשם ירמיהו לא היה משתמט מלהביאם ועל כן אנן ניזול בתרייהו ונראה שלזה כיון רש"ל שדימה אותו שם חזקיה והא דגבי אליה כתב הת"ה דוקא לכתוב אליהו נהי דאע"ג דאיכא לספוקי באחר מ"מ מי שקורא את בנו אליה נקרא אחר אליהו הנביא ולמה לא נאמר דיכתוב אליה בלא ויו כמו גבי חזקיה דכה"ג לא הוי הפסיד דלא גרע מחניכתו משא"כ אמנא הוי הפסד. נראה דה"מ משום דהטעם השני של הת"ה לא שייך גבי אליה דעיקר הטעם משום דאנו הולכין אחר שמות הגמרא ובגמרא לא נמצא שום תנא או אמורא שנקרא א אליה ומה שנמצא תנא דבי אליה הוא אליה הנביא עצמו והגמרא קיצר בשמו אבל לא נמצא מי שנקרא אליה ולכן נשאר על הרוב לכתוב אליהו משא"כ בשם חנניה חזקיה ירמיה אנן ניזול בתר הגמרא ונראה דה"ט שכתב רש"ל גבי ישעיהו דאין כותבין ישעיהו משום דריע מזליה אבל אי לאו האי טעמא היה צריך לכתוב ישעיהו אחר הרוב מאחר שלא נמצא בגמרא שום תנא או אמורא שנקרא בשם זה כלל. ועיין באות ישעיה וכן בכל שמות כיוצא באלו כגון זכריה ובצירוף הטעם שכתבתי גבי שם חזקיה:
ישראל המכונה איסרל כן מצאתי ולי נראה דא"צ לכתוב המכונה רק ישראל כמו ביצחק שא"צ לכתוב המכונה איצק וטעמא כמו שכתבתי באות יחיאל בשם הלבוש ובאות יוד יצחק שדרך למשוך היוד בראש התיבה בחירק כאלו הוא מתחיל באלף וחירק וכתבתי שכן דרך כתובת הנוצרים וכן הוא מנהג הספרדים ועיין בש"ע א"ח סימן ס"א סעיף י"ח וא"כ אם כותבין ישראל הוי כאלו אמר אישראל וכן כותבין הנוצרים אישראעל והטעם שכותבין הנוצרים באלף ועיין מפני הצרי שתחת האלף כותבין עין במקומה והוי אישראעל ולכן הנוצרים קורין לישראל איסרעל ומזה נתפשט גם בינינו איסרעל כי ידוע שלשון היהודים אינם מאריכים בכתב ובלשון כמו הנוצרים ומקצרין לפעמים בין בכתב בין בלשון ומ"מ שם איסרל הוא עצמו שם ישראל נ"ל פשוט וכן כוונת הלבוש בשם יחיאל ועוד ראיה לזה ממ"ש הלבוש בשם לובקא הבאתיו בשם יוסף ע"ש וזה עדיף מיצחק חקין שאין זה דומה למ"ש מהרא"י דדקורנן הגוים שמות הקרובים ללשון עברי וע"ל באות מייקא:
ישראל המכונה (זיסקינד):
יהונתן המכונה (ולק) ועיין לעיל באות ויו וכתב רש"ל יהונתן אם כך עולה לס"ת דבהא תליא כל הספיקות דאין לנו אלא שם שמחזיק לעצמו כדאיתא באשרי פרק השולח עכ"ל וב"ב בת"ה סימן רל"ג דאין לנו אלא שם שמחזיק לעצמו וכל הדקדוקים אינו אלא היכא דלא ידעינין האיך חתם הוא או עלה לתורה כגון באבי האיש או באבי האשה או שהוא עצמו מסופק בשמו. ואם יש לכתוב יוצתן מלא או חסר מהרי"ו סימן ק"פ כתב יהונתן ולא יונתן ולא היה מצריך ב' גטין במו בירמיה ותמיה לי למה לא הוה מסופק כאן יותר מבירמיה דהא היה ג"כ ב' יהונתן א' יהונתן בן שאול ועוד אחרים בד"ה ולמה היה מסופק בירמיה יותר מביהונתן. ומהרא"י בח"ה סי' רל"ג כתב לכתוב יונתן משום דנמצא בתלמוד יונתן בן עוזיאל ר' יונתן בר פלוגתיה דר' יאשיה ור' יונתן דבו של ר' שמואל בר נחמיה יונתן בן עמרם תלמידו דרבי כולן לא כתיבי רק יונתן וע"כ יש לנהוג כדעת הת"ה וכמו כל אינך שכתבתי לעיל דחד טעמא הוא. וא"כ בזה יש לך כלל גדול וכמו שכתבתי כמה פעמים גבי אליה וגבי חנניה, וגבי חזקיה וירמיה ומן הכלל הזה לא תזוז וע"ע לקמן בשם שמעיה ושמריה:
יאר בלא יוד ואמר לי מורי שכך מקובל המגרש שנתנו לו כך שם בשעת מילתו אבל סתמא פשיטא דכתבינין מלא יוד מהר"מ בז"מ. ועיין באות יוד ירחמיאל:
ירוחם חסר ויו רש"ל וכן הוא בד"ה א' ז' ח' ט' י"ב כ"ז ובד"ה ב' כ"ג ומהרמ"זמ כתבו מלא ועיין באות עיין עובדיה:
אות כף:
כתב רש"ל וז"ל קודם שאכניס במבוי הכף אדבר בענין חילוקים הרבה בשמות שהן מב' תיבות כי לפי הסוגיא שזכרתי דקי"ל כרבא דאמר מרחביה וכסיה אחת א"כ למה כותבין הסופרים ע"פ תקונים כסיה בעינין שתי תיבות נגד הסוגיא וכנגד ההלכה וכו' והאריך ועיין בתוספ' י"ט פרק לולב וערבה שהביאו וחלק על רש"ל ז"ל הרוצה לעמוד על עיקרו יעיין שם כי להיות שעיקר מחלוקתם נוגע לתיקון ס"ת והמיעוט נפקותא לדיני גיטין לא העתקתים פה:
כדרלעומר פרק אלו טרפות דף ס"ה אלא מעתה כדר לעומר דפסק להו ספרי בתרי ה"ל דתרי שמי ננהו אמרי התם בשתי תיבות פסק להו ובשני שיטין לא פסקא להו וכתב מהר"מ בז"מ בשמות אלו כגון כדר לעומר ידידיה פדהצור עמינדב אביגדור וכה"ג פסק מהר"י מרפורק לכתוב לכתחלה בחד תיבה ובחד שטה ולזה הסכים מהר"י ברונא ועל כן פסלתי גט שהיה כתוב בו בפראגא מתא דמתקריא מזי בסוף השיטה וגרדי בתחלת השטה האחרת כי מזי גרדי אעפ"י שהם שני תיבות חד שמא הם מהר"י ברין עכ"ל מהרמ"זמ ועמ"ש לעיל בשם ידידיה ס וכן נוהגין:
בלב המכנה וייביל:
כתריאל בנמצא אעפ"י שעיקר השם (אכתריאל) אולי משום קדושת השם לא רצו לקרות ב"א כך אלא כתריאל גם הוא סימן ורמז לתורה שהיא (כתר אל) ובגמטריא תרי"ג מצות ומ"ח כריתות שנכרתו על כל מצוה ומצוה רש"ל: כולה שם הוא בד"ה וקרינין כולהו ואי אתרמי כך שמו כותבין כולה דמתקרי כולהו רש"ל ואין זה דומה לנכתב פעם מלא ופעם חסר דהולכין אחר הרוב דהכא קרי וכתיב הוא ולכן כותבין הכתיב תחלה ועל הקרי דמתקרי: אות הלמד:
ליוא בחד יוד וראיתי במקצת גטין (לווא) ובמקצת (ליווא) ובמקצת (ליבא) וע"כ אין להקפיד מהרמ"זמ מהר"י ברין ויתר רבנים ברעגנשפורג שלחו גט שכתוב בו ליווא בשני ווין מצאתי:
ליוא הוא כינוי ליהודא שהוא גוד אריה דמתקרי כדפרישית לעיל בפירקין וכותבין ליוא בחד ויו ודוקא באשכנז אבל בארצות אלו שקורין ליהודא ליב כותבין דמתקרי ליב וגם במדינות אלו אם יש אחד ששמו ליוא כותבין יהודא דמקרי ליוא כי מצינו ששם הקודש של ליוא יהודא ויש לווא ששם הקודש שלהם אליקום ואם שם המובהק שלהם לוי אז כותבין כך לפי שהוא ממש כמו לוי רש"ל וכבר כתבתי שיש לכתוב המכונה ולא דמתקרי. גם בשמות אלו הולכין אחר לשון המדינות:
ליב ליבלן לעבלין וכל כיוצא בזה:
ליב קינד ולא יכתוב ליבא קינד ויכתוב בחד תיבה רש"ל:
ליברמן והוא כינוי (ליהודא ולאליעזר) וכותבין (יהודא) המכונה (ליברמן) (אליעזר) המכונה ליברמן:
ליפמן ע"ל באות א' אורי ובאות יוד יום טוב:
ליזר ע"ל באות א' אליעזר:
לעמיל הוא כינוי לאשר ולפעמים לאם ע"ל באות א' אשר והכל כפי לשון המקומות איך הם רגילין לקרות כמ"ש גבי ואלפליין:
אות המם:
מיכל הוא כינוי ליחיאל וכותבין המכונה וכותבין מיכל בכף ומצאתי סמך מן הפסוק מי יתנך כאח לי ר"ת מיכל וע"ל באות יחיאל ואם באותו מקום קוראין אותו מיכלין לבסוף כותבין מיכלין ואם שם העריסה מיכל כותבין מיכל סתם ואין כותבין יחיאל המכונה מיכל רש"ל ואין ר"ל מן העריסה כמו שהוא מנהג אשכנז רק ר"ל בשעת מילתו וק"ל ועיין לעיל סימן הקודם ריש סעיף כ"א:
מיכאל ואם כינוי שלו מיכאל א"צ לכתוב המכונה מיכל דקצור השם היא. מואל הוא קיצור השם לשמואל ועיין באות יוד יצחק ובאות יחיאל וקצת ראיה דבפרשת ויגש כתיב ימואל ובפרשת פנחס כתוב נמואל ואחר הנון נמואל יהיה בשוא או בחירק בא אח"כ היוד לפעמים בכח ולפעמים בפועל להורות על השוא או החירק וכשמקצר מפיל אות הנון וקוראהו ימואל או מואל ש"מ שדרך הכתוב להפיל אות מן עיקר השם וכן להוסיף אות כמו יוב ישוב וכך הוא הלשון בני אדם:
מנחם המכונה (מענדיל) או המכונה (מן) המכונה (מגלא) או (מנדל) או (מענלין) או (מענכין) הכל כפי לשון המדינות ואעפ"י שדעת סדר גטין אינו כן אפשר שבמדינתו לא היה מדברים כך אבל כבר כתבתי כמה פעמים וכן כתב הלבוש וכ"כ רמ"א ס"ס קכ"ט וכן ראיתי בנוסחות כתב ידי הגדולים שיש לכתוב כל הכינויין כפי לשון מדינתו וכתב רמ"א סוף סימן קכ"ט שאם אין לשון מדינתו וידוע לא ישנה ממה שנמצא בדברי הקדמונים: מנחם המכונה מאניש:
מנחם דמתקרי (נחום) מידי דהוי אאלחנן דמתקרי חנן כיון דאנן שם בפני עצמו הוא אין להחשיבו קיצור השם מהר"מ בז"מ:
מרדכי המכונה (גומפריכט) וכתיבת שם גומפריכט ע"ל אות ג':
מרדכי המכונה (מוקיל):
מאדיל גם כינוי למרדכי וכותבין המכונה ותימה למה שראיתי יש כותבין בחתימתן דמתקרי:
מערקיל גם הוא כינוי למרדכי וכותבין המכונה ובארץ רוסיא מרדכי המכונה (מייקא) דומה למ"ש מהרא"י סימן ו' יחזקאל קהיסל פתחיה צחריי' מרדכי מערהל הגם שהגם קרובים ללשון עברי מ"ע אינו קיצור ממש. רש"ל: מרקיל ולא (מורקיל) רש"ל:
משה המכונה (שלמכיי) המכונה (חובא) המכונה (קרימפלינג) המכונה (קוש) מהרמ"זמ ולא ידעתי מה ענין כינויים אלו לשם משה כי כינויים זרים הם אלו ולדעתי אינם יוצאים מעיקר השם כלל רק שנקראים בשם לוי ר"ל עיקר השם עם הכינוי דהיינו משה שלמכיי או משה קרימפלינג וכן אליה המכונה שוועטשקי שכתבתי לעיל באות אלף קשה בעיני אם כותבין על כיוצא באלו המכונה ודומה למ"ש בת"ה סימן רל"ה ראובן רייזהפו או שמעון פויך שכינוי הוא על צורת גופו או כינוי המשפחה שטום גאנז דהא אין נקרא בכינוי זה לבד רק עם עיקר השם גם מה שנראה מדברי בעל ת"ה לכללו כינוי כי האי בכל שום וחניכא וכתב וז"ל ואע"ג דמסיק התם דבגט של ישראל כשר אין לכתוב וכל שום וחניכא כפר"ת ה"ה כדון דידן ומכ"ש דבגט משומד כתבו כל החיבורים בפשיטות דחלילה להזכיר שם דגיות כדת משה וישראל ואפ"ה טוב הדבר לכוללו וכ"ש נדון דידן עכ"ל אדון לפניו מן הצד דאינו דומה דהתם נהי דכללו בגט מ"מ אינו מזכיר בפירוש שום שם דגיות בגט משא"כ בכינויים אלו אם יכתוב כל שו"ח במקום שאין מנהג לכתבו יסברו שהוא משומד דכה"ג חשש הרב מ"ב בב' בנימן המכונה וואלף בן ישראל בן יונה ואחד מהם משומד אפי' הכי היה מצריך לשלש אעפ"י שכותבין שום וחניכא משום שלא ידעו איזהו המשומד הבאתיו בסימן הקודם סעיף כ"ג ס"ק ה' וא"כ מכ"ש הכא ואי לא מסתפינא אמינא דלא לכתבו כלל ואי רגיל טובא אך מ"מ אינו נקרא בשם זה לבד רק בשם לויי יש לכתוב משה המכונה משה קרימפלינג וכן ראובן המכונה ראובן רייזה פו ועמ"ש בסימן הקודם סעיף כ"א סעיף קטן י"ב:
מאיר המכונה (מחרם) המכונה (ליברטרויט) בזכרון משה ושמעתי מזקן חכם אחד שכל מהרם נקראים על שם מהר"ם מרוטנבורג שכולם הם ממשפחתו ונקראים מהר"ם ועולין לס"ת בשם מאיר:
מנחם המכונה (מניס):
מונא באלף כן נ"ל והוא שם בלשון ירושלמי ר' מונא:
משלם חסר ויו וכ"כ במלכים ב' כ"ב ובעזרא ה' ובנחמיה ז' ובד"ה א' ח' ט' וכתב רש"ל דאין להשגיח במה שחתם הפייט באפיק רנן מלא והולכין אחר לשון המקרא ותמיה לי על רש"ל ז"ל שכתב שחתם הפייט באפיק רנן מלא וליתא דוק ותשכח וכן חתם רבינו משלם ברבי קלונימוס בפיוט מורה חטאים ביוצר של י"כ חסר ויו והוא עצמו המחבר שחיבר אפיק רנן וגם שם חתם משלם בר קלונימוס חזון דוק ותשכח ובשניהם חתם חסר ו' וכן בכל מקום שהזכירו במרדכי רבינו משלם בר קלונימוס הזכירו חסר ו' וגם ביום שני דפסח בגאולה ברח דודי חתם בר"ת משלם אחר דודי אל. מכון לשבתך שלם סכך. לבך ועינך. מרום מראשון ופשיטא שאין לטעות לחשוב הויו של שובה לתיבה משלם ועוד חתם ב' פעמים חסר בחרוזה מלך שוכן עד לבדו מלוך עדי עד האל קדוש מלך מאזין שועה לעמו מחיש ישועה נורא וקדוש ועוד מצאתי בזולת שבין פסח לשבועות בזולת המתחיל אזכרך ובזולת המתחיל אלהים אתה חתם משלם חסר ו':
משלם המכונה וייבש ר"י מינץ סימן כ"ח המכונה (זלמן) המכונה (זעמל) ועיין מ"ש בסימן הקודם סעיף כ"א סעיף ק' א' (משה) המכונה (מירוש) רש"ל:
מושיל או (מוש) או (מושמן) הוא כינוי למשה וא"צ לכתוב המכונה ורש"ל כתב דצריך לכתוב המכונה כמו ליצחק המכונה אייזק ויהושע המכונה העשיל ואני כתבתי לעיל בשם יוסף בראיה ברורה שא"צ אבל ודאי (משה) המכונה וישל או (קושמן) או (מייזוא) באלו צריך לכתוב המכונה והטעם מבואר: מנוח המכונה (הענדל) ואין הפרש בין שם איש לאשה רק הקריאה וסימנך בן שמש ר"ל בן בל"א זון ושמש בל"א זון ואין הפרש ביניהם רק הקריאה: מתתיה ומתתיהו כתב בת"ה סימן רל"ג שיש לכתוב מתתיהו בויו ואע"ג דשם מתתיה אשכחן תרי גברי חד בעזרא וחד בד"ה מ"מ במעשה דחנוכה שהוא שגור בפי הכל ומזכירין אותו בכל שנה ח' ימים מתתיהו בויו סברא לומר שעל אותו שם נקראו הבנים עכ"ל וכתב ב"י ולפ"ז לדידן שאנו קורין במעשה דחנוכה מתתיה בלא ויו הוי אפכא ממה שהעלה מה"רר ישראל בכתביו וכתבינין בגט בלא וי"ו עכ"ל ותמיה לי דבכל הנוסחות שראיתי כתוב מתתיהו בויו וכ"כ בלבוש שבכל אלו הארצות מורגל בפי כל שקורין מתתיהו בוי"ו והניחו בצ"ע ורש"ל הביא ראיה לדברי מהרא"י ובתר הכי כתב דאיכא לסיפוקא דשמא אזלינין בתר רוב ספרים דהיינו ד"ה ועזרא שכתוב מתתיה וכתב ליתן ב' גטין הראשון מתתיהו והשני מתתיה בלא וי"ו ועם היות שאין הכרעת תלמיד כמוני מכרעת מ"מ נ"ל לכתוב מתתיה בלא ויו חדא דכך נמצא בפסוק בד"ה ועזרא מתתיה בלא ויו משא"כ מתתיה דבמעשה דחנוכה לא פסיקא כולי האי אי נקרא בוי"ו או בלא וי"ו ועוד שבמגילת אנטיוכס ראיתי בכל המגילה מתתיה בלא ויו. ועוד דבפרק אלו טריפות דף ס"ז מצינו מתתיה בר יהודא ואי לאו דאשתמטתיה מת"ה הא דאלו טריפות בודאי הוי אזיל לטעמיה דאנו הולכין אחר מה שנמצא בגמרא ולכן יש לכתוב מחתיה בלא ויו וכתב מהר"א ששון סימן ל' בשם מהר"בל דאם כתב מתתיא באלף הואיל ואלף והא הם מאותיו' הנח ואין היכר במבטא בין מתתיא באלף או מתתיה בהא דפשיטא כיון שלא נכתב בתורה פעם באלף ופעם בהא דאין לפסול זה הגט בדיעבד ואפילו לכתחלה אם יהיה שעת הדחק שהבעל הוא במרחקים עכ"ל גם מזה ראיה לכתוב מתתיה בלא ויו:
אות הנון:
נחמיה טריסטלין ולא כתבינין המכונה טריסטלין כך מצאתי בסדר גטין ור"ל דאין צריך לכתוב הכינוי רק נחמיה לחוד משום דהכינוי הוא פירוש של לעז ולטעמיה אזיל שכתב שכינוי כזה אין צריך לכתבו ולא קי"ל הכי רק כמ"ש רמ"א סימן קכ"ט גבי יהודא המכונה ליב וה"נ כן דמ"ש וכ"כ במהרי"ל נחמיה המכונה טריסטלן:
נחמן נתן ואין כותבין נתן המכונה (נטע) או (נתנאן):
נתנאל איש א' היה נקרא סענדר ועלה לס"ת בשם נתנאל וצ"ע אי יש לכתוב בגט נתנאל המכונה סענדר וכבר כתבתי לעיל דסנדר או סענדר הוא קיצור השם מן (אלכסנדר) ואין צריך לכתוב המכונה סענדר ונ"ל לכתוב נתנאל דמתקרי אלכסנדר ותו לא מידי:
נפתלי המכונה (הירש) המכונה (הירץ):
ניסן. ניסים. נתן המכונה זנוויל המכונה (קרפיל):
אות סמך:
סעדיה כתב רש"ל מקצת אנשים נקראים ישעיה ועולין לס"ת בשם סעדיה וכותבין סעדיה דמתקרי ישעיה ובארצות הללו לעגי שפה שקורין לכל ישעיה שעיה נראה בעוני לכתוב סעדיה דמתקרי שעיה אבל אם אינו עולה לתורה בשם סעדיה פשיטא שכותבין ישעיה ותו לא מידי אפילו נקרא שעיה עכ"ל ולטעמיה אזיל שבכל שמות לעז כתב דמתקרי כדעת הב"י ואין אנו נוהגין כן דודאי סבר דהאי שעיה הוי כמו שם החול דהא בפסוק לא נמצא שעיה רק ישעיה או ישעיהו וע"כ בודאי מחשבתו לשם החול ולענ"ד נראה דאינו כן רק כותב סעדי' דמתקרי ישעיה ביוד כמ"ש רש"ל עצמו גבי חיאל כי אגב ריהטא דלישנא לא נשמע היוד ועמ"ש בשם יצחק ובשם צפור'. ועוד דלא גרע מחניכתו דכשר ואין חילוק אם מקצר בראשו או בסופו:
סענדרליין בארץ אשכנז ובמקומות אלו (סענדרלא או סענדר) או (סנדר) וכולין קורין לס"ת אלכסנדר ועיין לעיל באות א' שאין כותבין בזה המכונה:
מיישטרלין בשין ובלא נון כ"כ במהרי"ו סימן ק"מ ובמהרא"י בכמה דוכתא: (סיני) והוא שם לאיש ולאשה ועיין בשמות נשים: