נחלת שבעה מהדורה קמא· רבי שמואל הלוי סג"ל
שבעה סימן מג
מפני בעל זרוע ופלגאי. נתקן שטר מסירות מודעי:
מג:
בפנינו א) עדים ח"מ בא פב"פ ואמר לנו הוו עלי עדים איך שאני מוסר מודעא בפניכם שכמר פלוני חייב לי סך כך וכך ועכשיו אשתמוטי קא משתמיט למצוא לו דרך לא נכון להפקיע את החוב ממני להתפשר עמו ואם לא אתפשר עמו רצונו לבקש לו צדדים ותחבולות שקרים לגרוע ממני החוב ועל כן הרי אני מוכרח מחמת אונס זה להתפשר עמו אבל אח"כ אבטל הפשרה ע"י מסירות מודעא זו שמסרתי בפניכם ואחזור ואתבע ממנו את כל החוב הנ"ל כפעם א' כי מה שאתפשר עמו הכל הוא מחמת אונס והכרח שלא מרצוני ואף ב) אם אבטל מסירת מודעא זו בביטול מודעא ומודעי דמודעי עד סוף כל מודעא דמודעא ובפיסול כל עדי מודעות את הכל אני מוכרח לעשות בעל כרחי שלא ברצוני מחמת אונס הידוע לכם ואח"כ אבטל את הכל ע"י מסירת מודעא זו בכל הנ"ל מסר פב"פ מודעא זו ואנחנו ח"מ דאינו צרת נפשו וידענו שהאמת אתו והכרנו באונסו שאונס גדול הוא ע"כ קבלנו ממנו וכתבנו וחתמנו קודם שנעשית הפשרה היום: (עוד בסגנון אחר) בפנינו עדים ח"מ בא כמר פב"פ ואמר לנו הרי אני מוסר מודעא בפניכם אודות החוב שחייב לי כמר פב"פ דהיינו סך כך וכך כמשמעות השטרות והזכיות שבידי ועכשיו אשתמוטי הוא קמשתמיט ממני לדחות אותי בדחיות ואם אתבענו לדין הוא יטעון טענת אין לי ומנוס לברוח וע"כ אני מוכרח לפשר עמו ככל אשר יחפוץ כי ירא אני פן יצדד צדדים להזיק אותי ע"כ הריני מוסר מודעא בפניכם שמחמת אונס והכרח אני מוכרח לעשות הכל אכל אח"כ אתבענו לדין ע"י מסירת מודעא שמסרתי בפניכם ואבטל הפשרה ואתבע ממנו הכל כי כל מה שאני עושה עתה ומפשר עמו הכל הוא באונס שלא ברצוני ואסתור אח"כ הפשרה ואעמוד הכל על הדין ב) ואע"פ שאכתוב לו בפשר בביטול כל מודעות וכו' מ"מ לכל זה אני מוכרח לעשות מחמת האונס הידוע לכם ואח"כ אבטל הפשרה ע"י מסירת מודעא זו ואנחנו ח"מ ראינו וידענו והכרנו באונסו וקבלנו מסירת מודעא זו ג) קודם שנעשית הפשרה לערות ולראיה כתבנו וחתמנו היום יום וכו':
א בפנינו עדים כתב הב"י בא"ע סימן קל"ד בשם הרשב"ץ שאינו נקרא מסירות מודעא עד שיאמר דבריו בפני שני עדים הכשרים להעיד אבל אם דבר בפני קרוביו אפילו דברים שמשמע שהוא אנוס אינו מודעא וכו' וכל המחברים כתבו בנוסח מסירות מודעא שצריך שיאמר כן לעדים וכו' ע"ש כי האריך:
ומודעא בפני שנים אפילו זה שלא בפני זה ב"י שם:
ב ואף אם אבטל מודעות כתב הטור ח"מ סימן ר"ה בשם רב האי גאון דאם מסר מודעא ובטלה אחר כך דלא הוי ביטול אפילו אם פירש בשטר זביני דזבין בדלא אניס וחתים ביה בביטול מודעי לאו כלום הוא דההוא אונסא דאנסיה אעיקר זבינא הוא גופיה אנסוהו לאודויי ליה מאי דבעי וכן כתב הרי"ף והרמב"ם וכן כתב הרמ"ה דלא מהני ביטול מודעא אזבינא עד שיעידו עדים שידעו בסילוק אונסו או שהודה שלא מסר מודעא קודם לכן דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי אבל א"א הרא"ש ז"ל כתב דאם כפאוהו לבטל מודעא מהני ביטול ולא הוי מודעא אף על פי שאמר בשע' מסיר' מודעא כל מה שאבטל לא יהא בטל אפילו הכי אינו מועיל דמכל מקום לסוף שכפו אותו לבטל מה שאמר מקודם הכל בטל דאגב אונסיה גמר ומבטל עכ"ל הטור והב"י בש"ע פסק כדע' רב האי ורי"ף ורמב"ם ורמ"ה. ורמ"א כתב בהג"ה כדע' הרא"ש וכן הוא דעת התוספ' והר"ן בפרק הכותב וז"ל התוספ' בפרק האומר משקלי עלי לפיכך נהגו העולם לבטל כל מודעי ומודעי דמודעי וכו' וכן כתבו התוספות בפרק חזק' הבתים דף מ"ח וכתב הב"ח שכך הוא הוא דעת האחרונים בתשובותיהם דאפילו מסר מודעא על הביטול מודע' כשמבטל לבסוף מהני הביטול וכתב דהכי נהגינין והיינו כדע' הרא"ש וכן כתב הטור א"ע סימן קל"ד בשם הרא"ש דאם מסר מודעא ואמר אף אם אבטלנה לא תבטל אם ביטל מודעא ומודעא דמודעי עד סוף כל המודעות הכל בטל. עכ"ל: וקשיא לי מידי הוא טעמא במסירת מודעא דמהני משום דאי לא מסר מודעא אמרינין תלויה וזבין זביניה זבינא דאגב אונסא גמר ומקני משא"כ אי מסר מודעא דאזלינין בתר דעתו דגלי דעתיה דלא גמר ומקני ואם כן גם כשמבטל הביטולין נמי נימא הכי וליזל בתר דעתו שגילה תחלה דאף אם ימסור מודעא על הביטול מודעא שלא יועיל הביטול כי לכל זה הוא מוכרח כשם שאנסוהו למכור כך אנסוהו לכתוב שמוכר ברצון וכך אנסוהו לכתוב שביטל כל המודעות. וכן כתב הב"י בשם הרמב"ם דאם מסר מודעא על הביטול מודעי המכר בטל אף על פי שקנו מידו לבטל כל המודעות והיינו מפני הטעם שלכל זה הוא מוכרח ומסתבר טעמיה דהרמב"ם ודעימיה. ואי משום דבפרק האומר משקלו עלי דמהני כשמבטל ליה למודעא קמא על כרחך צריך ליישבו בלאו הכי לפי דעת רב האי גאון ורי"ף ורמב"ם ורמ"ה וע"כ צריך לתרץ לדבריהם שהגמר' איירי בענין אחר וכן תירץ הב"ח דס"ל לרב האי דדוקא בגט מהני הביטול ואפילו ידוע דהאונס דאנסיה למיהב גיטא הוא דאנסיה נמי בביטול המודעא אפי' הכי הגט כשר כדין גט מעושה בישראל דכשר אבל בזביני לא מהני ביטול באונס ידוע משום דההוא אונסא דאנסיה למזבן וכו'. ועוד קשה דכתב ב"י בא"ע סימן קס"ה לענין יבם שדוחה יבמתו דיש להטעותו שתתן לו ממון הרבה ואפילו בקנין ותמסור מודעא וכו' וקשיא מאי אהני מסירת מודעא מאחר שכבר נהגו העולם לכתוב בשטרות בביטול כל מודעות ומודעא דמודעות וכו'. ועוד לפי זה לעולם לא מצינו לשום אדם שיוכל למסור מודעא אפי' על אונס גדול משום שיהא נדחק לבטל כל המודעו' וגם אוי אם יאמר שום אדם דיש עוד תחבולה לקיים המודעא ולבטל הביטול וגם אוי אם לא יאמר דאם לא יאמר תקנה לזה לטובת הנאנס א"כ כל דאלים גבר וזרועת רשעים רמה המעיקים ומציקים לצדיקים צדיק בריבו ואם יאמר תקנה לזה יכריחוהו האנס ג"כ להנאנ' לבטלו. ועוד קשה לפי זה גם על מסדרי תקוני שטרו' שכתבו במודע' ואף אם אכתוב בביטול כל מודעי וכו' לכל זה אני מוכרח וכו' ובנוסח השט' כותבין בביטול כל מודעות וכו' א"כ שווי' דברי רבנן כאוחוכא וטלולא אחרי שממ"נ דברי אחד מהן בטל. ובאמת לכאורה נראה דבריהן סותרין דבמסיר' מודעא כתבו המסדרי תקוני שטרות באף אם אבטל כל מודעות וכו' לכל זה אני מוכרח הוא אתי כדע' רב האי גאון כשם שאנסוהו וכו' כך אנסוהו לבטל. ובשטר כתבו בביטול כל מודעו' ומודעי דמודעי כדע' התוספ' והרא"ש וא"כ דברי המסדרי ת"ש דבריהם סותרין ושני הפכים ממש הם. ועוד לפ"ז כל המודעו' אינם כלום ולעולם לא תועיל שום מודעא אחרי שנהגו לכתוב בכל השטרו' ביטול כל מודעות וכו' כמ"ש התוס' וא"כ איך תועיל שום מסיר' מודעא וא"כ אי קי"ל הכי וכדברי הרא"ש למה להם לסדר נוסח המודעא בתיקון שטרו' כלל דבשלמ' לדע' רב האי גאון ודעימיה ל"ק מידי דאף אם כתב כן בשטר לא מהני מידי כל זמן שלא יעידו העדים שידעו בסילוק האונס ומ"מ נוסח שבשטר נמי נכון שמא יבאו עדים שיעידו שידעו בסילוק אונסו אבל לדברי הרא"ש דקי"ל כוותיה קשיא כל הקושיי'. ועוד דגם לפי דברי רב האי מעולם לא מצינו שתהיה המודעא קיימת אחרי שכותבין בשטר פיסול כל עדי מודעו' ואם כן אף אם יבואו עדים ויאמרו שעדיין לא סילק האונס אפי' הכי לא מהני המודעא מאחר שפסל כל העדים שיעידו על האונס והודאת בע"ד כק' עדים דמי וא"כ מעולם לא מצינו שום מודעא שתועיל אחרי שאוחזין החבל בתרין ראשין לכתוב ביטול מודעי ומודעי דמודעי כו' ובמסירו' מודעא כותב היפוך כל אודות:
ונ"ל לחלק דאם כופין אחד לאיזה דבר והדין נוטה יותר לצד הנאנס מדלצד האנס כגון הא דחליצה דבא"ע סי' קס"ה דמטעינין ליה משום דהדין נוטה יותר לצד הנאנס שהיא האשה וה"ה לפעמים בגט כה"ג כמ"ש בסמוך אז המודעא של החליצה קיימת ואף אם כתוב בשטר שתתן לו סך פלו' בביטול כל מודעו' וכו' המודעא קיימ' והביטול בטל אבל אם הדין נוטה יותר לצד האנס מלצד הנאנס אז המודעא בטילה והביטול קיים ומצאתי און לי בתשוב' רש"ל סימן כ"ה בעובדא דהלל ואידל שהוציא הילל עליה קול שקדשה והיא התפשרה עמו ליתן לו ע"ה זהובים והוא יתן לה גט והמעות הושלש ביד שליש והיא קבלה קנין על הפשרה ומסרה מודעא אף על פי כן פסק רש"ל שהמודעא קיימת והפשרה בטלה ואף על פי שעשתה ק"ס על כך גם הושלש המעות על כך אפי' הכי פסק שהמודע' קיימת והביטול בטל וגבי דידיה ר"ל גבי הילל פסק שאף אם ימסור מודעא על הגט ואמר אפילו אם אבטל אחר כך כל המודעות הריני אונס בכך מכל מקום כשמוסר מודעא אחר כך ביטול הכל כמו שכתב הרא"ש וכו' וקשיא כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה דגבי אידל פסק שהמודע' שלה קיימת והביטול שבטלה המודעא בטלה אותה ביטול ולא עוד אלא אפי' ששם במודעא של אידל לא היה נכתב כלל ביטול על ביטול מודעות ואפילו הכי פסק דהמודעא קיימת וגבי הילל פסק דביטול המודעות שעשה בשעת הגט הוי ביטול והמודעא בטילה אלא על כרחך כדאמרן דהדין היה נוטה יותר לצד אידל שהיא היתה נאנס לקבל גט ע"י עילה של קול קדושין שהוציא עליה ולכן מודע' שלה קיימת והביטול ביטול משא"כ גבי הילל דמודעא שלו אינה מודעא והביטול קיים:
שי"ל דשאני התם דמה שנתנה אידל ליד שליש ליתן להילל ואע"פי דימה אותו רש"ל למתנ' אבל במקח כתב רש"ל להדי' דאם ביטל המודעא אפי' באונס המודעא בטילה דאגב אונס' גמר ומבטל מ"מ נראה לדקדק הא דכתב הש"ע בח"מ סימן ר"ה והוא מדברי הריב"ש דפשרה דינה כמכר ומחילה דינה כמתנה וקשיא הרי פשרה נמי מחילה היא כמ"ש לעיל בספרי בירורין סי' כ"ד סעיף ד' וע"כ צריך לחלק בין פשרה למתנה כמ"ש מהרי"ק דפשרה ע"י הפצר הדיינין הוא ועל פי עצתם הוא מוחל משא"כ מתנה מעצמו הוא מוחל וא"כ לפי זה אתי נמי שפיר דברי הריב"ש דפשרה דינה כמכר וכעין זה כתב הסמ"ע דכתב הטעם דע"י שזה מוחל קצת וזה נותן קצת הוי כעין מכר וא"כ קשי' דהא הפשרה של אידל נמי לא מעצמה עשתה שבודאי נעשית ע"י פשרנים וע"פ עצתם ועשו פשרה בקנין ולהשליש המעות מכל מקום מדמה רש"ל אותה פשרה למתנה מאחר שהיא לא היתה חייבת לו כלום לפי דעת וסברת רש"ל ואם כן מוכח כמו שכתבתי שאם הדין נוטה יותר לצד הנאנס מלצד האנס המודעא קיימת והביטול בטל אפילו במכר כמו במתנה משום דבענין זה גם המכר כמו מתנה יחשב. ולכן אין נפקותא אף אם כל אחד רוצה להיות מן הזריזים ולהחכים אחד על חבירו שזה כותב במודעא אף אם אבטל כל מודעות וכו' לכל זה אני מוכרח ובעל השטר כותב ביטול כל מודעות עד עולם ופיסול כל עדי מודעות מכל מקום אף אם הם חכמים מחוכמים בדעתן ולהפיס דעת כל אחד נכתב בתקוני שטרות לכל אחד ואחד כרצונו מכל מקום אי אפשר להם להחכי' על הדיין כי הדבר תליא בדעתו ועוצם בינתו לאיזה מהם הדין נוטה יותר לצד הנאנס או המאנס כמו שכתבתי נ"ל:
ועוד נ"ל לחלק דאם לא ידעו באונס רק אלו העדי' שמסר מודעא בפניהם ובפני עדים אחרים כתב שטר וכתב ביטול כל מודעי וכו' אז המודע' בטילה והביטול קיים אפילו אם נכתב במודעא שמוסר מודעא גם על הביטול מודעא דאף על גב דאנסיה לבטל המודעות אגב אונסיה גמר ומבטליה אבל באונסא שידעי ביה כ"ע ולא אלו העדים שמסר בפניה' המודעא לבד רק האונס הוא גלוי ומפורסם כ"ע אפילו התוספ' והרא"ש מודים דהמודעי קיימת והביטול בטל ובזה נפלו כל הספיקו' והקושיית שהקשתי על דברי הרא"ש ודו"ק וחילוק זה מצאתי בדברי מהרש"ל עצמו שם בתשוב' הנ"ל וז"ל אף שיש דיעה במרדכי בהגהות בב"ב שביטול מודעות מועיל אף במתנה אפילו ידענו באונסיה ונאמר מאחר שאותה האלמנה נתפשרת עמו בקנין ובביטול מודעות אם כן בטול אונס הוי ביטול וצריך לקיימו מכל מקום איכא למימ' ה"מ דוקא באונס דידעי העדים לחוד שאינו גלוי כל כך אם כן בהאי עדים אחריתי דמבטלי בהו מודעו' מועיל הביטול אבל אונס הידוע לכל כ"ע התוספת והרא"ש מודים לדברי שאין מועיל הביטול והקנין וכה"ג איתא בתשובות עכ"ל וחילוק זה נ"ל נכון ואמת ומוכרח מן הראיות שאביא בס"ד: הב"י בא"ע סימן קל"ד בשם הרי"בש כתב וז"ל ובנדון זה כבר פסול כל עדים שיעידו על מסירות מודעא ואם כן הוי המודעא בטילה אם לא היתה בלשון כולל ואף אם הביטול לא היה בלשון כולל ואף אם המודע' היתה בלשון כולל אם הביטול היה גם כן בלשון כולל המודע' בטילה והחליצה קיימת וכשירה וכ"ש שפסל עדים שאין כאן בית מיחש לד"ה אמנם אם המודעא היתה בלשון כולל שמוסר מודעא על כל בטול והביטול אינו במאמר כולל שיכניס בכללו כל מה שאמר קודם אז המודעי קיימת והביטול אינו מועיל ונמשך מזה שהחליצה פסולה וכל זה במי שלא ידענו שהוא אנוס אבל אם ידענו שהוא אנוס חליצתו פסולה אף על פי שביטל המודעא והמודעי כאלו אינה כיון שבטלה מכל מקום האונס במקומו עומד ופוסל החליצה עכ"ל אם כן נשמע מזה שגם הריב"ש סובר שלא יוכל לומר אגב אונסיה וכו' דהא חזינין דלא גמר ומבטל ואף אם ביטל המודע' לכל זה הוא מוכר' ואף שיש לדחו' שהריב"ש סובר כרב האי ורמב"ם והב"י שהבי' דברי הריב"ש היינו משום שאיהו נמי ס"ל הכי כמו שפסק בח"מ בש"ע סימן ר"ה סעיף י"א אבל אנו קי"ל כדברי התוספת והרא"ש מכל מקום נראה דדברי הריב"ש הם אליבא דכ"ע מפני שכל לשון שלא ידענו וכו' אבל ידענו שהוא אונס וכו' ולשון ידענו משמע שהוא ידוע לכ"ע ולא לעדים לבד:
ועוד נראה להוכיח כן מדברי הר"ן שכתב הב"י בסימן הנ"ל בשמו וז"ל והר"ן כתב בפרק חזקת דתקנות ביטול מסירות מודעא לענין מכירה היא דפוסל עדי ביטול ואני אומר שאם מסר מודעא אף על פיסול עדי' זה אכתי לא מהני שאף פיסול זה מחמת אונסו הוא שפוסל וכבר קדם ומסר מודעא על זה. לפיכך נ"ל דכל דידעינין באונסיה ומסר מודעא על המכר ועל כל הביטולין שעשה ואף על פיסול עדים הרי המכר בטל ואין לו תקנה עכ"ל וכ"כ נ"י בשמו עכ"ל הב"י ואם כן ע"כ ליכא לפרש שהר"ן סובר כרב האי גאון והרמב"ם דהא סובר להתוספת והרא"ש דכתב בפרק הכותב הביאו רמ"א בשמו בסימן ר"ה ונוהגין לכתוב בשטרו' ביטול כל מודעו' דנפקי מגו מודעי עד עולם והיינו כהתוספת והרא"ש ואם כן איך כתב בפרק ח"ה שהביטול לא מהני גם ליכא למימר דשם בפרק ח"ה איירי הר"ן לענין מתנה דבפירו' על מכיר' איתמר ואם כן דברי הר"ן עצמו היו סותרין אלא ע"כ דיש חילוק דאם לא ידעי באונסיה רק אלו ב' עדים ובפני ב' אחרים ביטול המודעי אז הביטול בטל דאגב אונסיה גמר ומבטל וע"ז כתב דנוהגין לכתוב בשטרו' ביטול מודעות וכו' עד עולם ור"ל דבענין זה מועיל הביטול אבל אי כ"ע ידעי באונסיה לזה לא מועיל מ"ש בשטר ביטול כל מודעי וכו' עד עולם ולכן דקדק הר"ן בפרק חזקת וכתב וז"ל לפיכך נ"ל דכל דידעי"נין באונסיה ר"ל שהב"ד יודעין באונסיה ולא העדים לבד לזה אינו מועיל ביטול הביטל. נמצא חילוק זה של רש"ל מוכח ומוכרח:
ועוד ראיה ממ"ש לעיל סי' כ"א סעיף ד' ס"ק ג' גבי הא דיש חילוק בין דברים שבלבו בלבד לדברים שבלב כל עולם וה"נ יש חילוק בין הדבר שאין גלוי רק לאלו העדים ובין דבר הידוע לכל:
ועוד יש לדקדק כן מלשון התוספת פרק ח"ה דף מ"ח ע"א ד"ה אמר רבא וז"ל ודוקא מכר אבל מתנה תליוה ויהיב לא הוי מתנה אפילו לא מסר מודעא אי דידעי עדים אונסיה והיכא דמסר מודעא אפילו לא ידעי אונסיה כתבינין וכן בגטין והיכ' דביטל מודעא בשעת זביני מהני ביטול דאגב אונסי גמר ומבטל כדאמרינין פ' האומר משקלי עלי ובקונטרס הביאה לעיל ואפילו אמר בשעת מודעא כל מה שאבטל לא יהא ביטול אינו כלום דמ"מ לבסוף כשמבטל כל מה שאמר קודם לכן יהא מבוטל דאגב אונסיה גמר ומבטל אבל במחצה אי ידעינין באונסיה לא מהני ביטול ולא גמר ומבטל ומיהו אם לא ידעינין באונסיה ומבטל מודעא מדעתו נראה שביטולו ביטול עכ"ל התוספו' והנה ממתנ' נשמע למכר דיש לדקדק למה נקטו התוס' תחלה אי דידעי עדים אונסיה ובחלוקה שנייה אפילו לא ידעי אונסיה דקאי נמי על עדים דר"ל אפילו לא ידעי אונסיה רק עדים המתנה בטילה ולענין ביטול כתבו אם ידעינין באונסיה וכן ומיהו אי לא ידעינין באונסיה דמשמע שאין הבית דין יודעין באונסיה אף על גב דעדים ידעי אלא ש"מ דגם במתנה אי ידעינין אנן באונסיה לא מהני ביטול והמודעי קיימת אבל אי לא ידעינין אנן באונסיה אף על גב דידעי סהדי באונסו המתנה קיים וביטולו הוי ביטול אי מבטל מודעא מדעתו והמתנה קיימת. וא"ת אם כן מאי איכא בין מתנה למכר דגם במכר אי לא ידעי רק סהדי באונסו המכר קיים וביטולו ביטול ואי כ"ע ידעי באונסו המכר בטל וביטולי אינו ביטול. י"ל דרבותא טובא איכא במתנה דאף על פי שבטל המודעא מדעתו אפי' הכי אי ידעינין אנן באונסיה המתנה בטלה והמודעא קיימת מה שאין כן במכר אם ביטל המודעא מדעתו אף על גב דידעי כ"ע באונסיה המכר קיים וביטולו ביטול ודוק נמצא שגם התוספות סוברים חילוק זה:
ואע"פי שבעל שארית יוסף סימן ט"ז פסק גבי עובדא דהילל ואידל דאינו אונס לבטל השבועה (משום דהתם הוי ק"ס ות"כ דהוי כשבועה) וע"כ פסק דצריכא ניתן לו מה שנדרה לו מ"מ בדבר שלא היה קנין על הביטול מודעא כ"ע מודים דהמודע' קיימת. ועוד דמחולקי' מהרש"ל ומהר"י כ"ץ בעיקר הדין דמהרש"ל מחשב האי אונס של אידל לאונס גמור ובאונס גמור מבטל האונס אפי' שבועה דאפילו נשבע לבטל כל המודעות אפי' הכי המודעא קיימת ומהר"י כץ ס"ל דאונס של אידל לאו אונס הוא וע"כ פסק דמודעא בלא אונס אינו מבטל שבועה ומביא ראיה ממהרי"ק שורש קס"ו דמניעת הטובה לא מקרי אונס וחשיב נמי נדון דידיה של הילל ואידל למניעת הטובה וז"ל בהדיא ונדון דידן לפי הנרא' אין כאן אונס כי הילל לא דחק אותה לקבל גט אלא מתוך שלא צרה לעשות לה הטוב ההוא ליתן גט ולבטל ממנה חשש עיגון וקול שמונעת מתוך כך לישא אותה עכ"ל משמע שאם היה מהר"י כץ מודה שהוא אונס גמור גם מהר"י כ"ץ מודה דמבטל אפילו אם נשבע לבטל מודעות אפילו הכי המודעא קיימת ואם כן הדרי קושיין לדוכתא אלא ע"כ צריך לחלק כדאמרן דאם כ"ע יודעין באונסיה אפילו ביטל המודעא ואפילו בשבועה אפי' הכי המודעי קיימת אבל אי לא ידעי באונסיה רק העדים ובפני עדים אחרי' ביטול המודעות אז הביטל קיים והמודעא בטילה וכ"ש אם בטלה בשבועה ועיין בתשובת מהרי"ט לח"מ סי' מ"ב באחד שנשבע בפני עדים שלא יבטל המודעא עד שיקרענה קרע ב"ד ופסק דבכה"ג אף התוס' והרא"ש מודים שלא נתבטלה המודעא כלל דטעמייהו משום דכי היכי דאמרינין במכר עצמו אגב אונסיה גמר ומקני אף בביטול אמרינין אגב אונסיה גמר ומבטל לפי שאין לו על מה שיסמוך שאם אמר בתחלה כל הביטולים שאבטל יהיו מבוטלים גם אחר כך חזר ואמר כל המודעות שמסרתי הם בטלות וכיון שאין לו על מה שיסמוך במודעא הרי הוא כמכר באונס בלא מודעא דאמרינין אגב אונסיה גמר ומקני שהוא סבור שאין לו פתחון פה לחזור ולערער וזה מתוך שסבר שדבור אחרון בטל את הראשון אף הוא גומר מבטל בסתם אבל היכא שהתנה במודעא ונשבע שלא יבטל אא"כ יקרענה דזה על תנאי זה הוא סומך ואינו גומר לבטל שהרי יש טענה ופתחון פה לומ' שלא בטלתי שאם בטלתי הייתי קורעה וכו' עכ"ל מכל מקום בדרך כלל אינו מתורץ כי אם בדרך שכתבתי וע"ע בתשובת דברי ריבות סימן קכ"ט: ג קודם שנעשית הפשרה ז"ל רשב"ם פרק ח"ה דף מ' מי שאנסוהו למכור וליתן את שלו בע"כ ולכתוב שטר מכירה או מתנה בפני עדים צריך להודיע לשני עדים ולומר דעו לכם שמכירה זו או מתנה של שדה זו שאני רוצה לעשות לפלוני שלא ברצון נפשי אעשה כי אונסני ומכריחני בעל כרחי ולא יהיה ממש באותו שטר שאעשה והיום או למחר תבענא ליה בדינא ומרענא לשטרא אפומייכו שמסרתי מודעא בפניכם קודם שנעשה השטר ודוקא קודם כתיבת השטר אבל אחרי כן אין המודעי שוה כלום דאם כן כל השטרו' שבעולם כשיתחרט אחד שנעשו ונמסרו בכשרות יבא לפוסלן עכ"ל ועיין בתשובת מהר"א ששון סי' רכ"ד בענין תליוה וזבין ועבר האונס ואם תליה וזבין אי דינו כגזלן בבנה בנין:
ואם המודעי והמכר נעשה ביום אחד המודעי קיימת דמסתמא כדין עשו העדים שבודאי היה המודעא קודם למכר כ"כ רמ"א בש"ע בשם מרדכי ישן ודע ודלא כמ"ש מהרי"ט בתשובה לח"מ סי' ד' שחולק בזה על רמ"א והסמ"ע בדברים שאינ' מוכרחים ואע"פי שכתב מהר"י, כץ סימן ט"ו דאם אין אנו יודעין איזה היה קודם אין מוציאין ממון מספק מ"מ התם היה עוד טעם אחר שלא היו העדים יודעין שום אונס כלל וגם האונס לא היה אונס כלל אבל בדבר שהוא אונס ממש בודאי אמרינין כדין עשו ועוד יש לחלק דדוקא להוציא ממון מחזקתו אין מוציאין מספק אי לא ידעינין איזה היה קודם אבל אם הנאנס מוחזק או דבר שהוא בחזקת שניהם או בדבר שאינו תביעו' ממון מודה מהר"י כ"ץ כך נ"ל כי היכא דלא נצטרך לומר דפליג על רמ"א ומרדכי ישן שהביא ומצאתי און לי לזה החילוק שכך פסק מהר"י טראני למעשה בתשוב' לח"מ סימן ד' גם הב"ח הביא הא דהמרדכי וכתב הטעם של המרדכי הוא דכיון דאיכ' ספק אין להוציא ממון מיד המוחזק והיינו כמו שכתבתי: אך קשיא לי מה שכתב בש"ע בשם הריב"ש הבאתיו לעיל בסימן זה דפשרה דינה כמכר והא פסק הטור בסימן ר"ה דהא דתליוהו וזבין זביניה זבינא היינו שלא אנסוהו למכיר בפחות משויי' אבל אנסוהו למכור בפחות משויין אף בקרקע אין כאן תורת מקח והוי כמו שאנסוהו ליתן שאינה מתנה ואם כן גם בפשרה באונס הוא דמוותר משלו רצת ואפילו הכי הוי דינא כמכר ונ"ל לחלק דבפשרה דע"י הפצר הדיינין הוא עושה מ"מ בכל פשרה אינו מרוצה כמו שעושין הפשרנין אף על פי שלא נעשי' באונס מ"מ דמיא קצת למחילה באונס ומטעם זה צריך קנין בפשר' וא"כ אע"פ שאינו עוש' מרצון גמור הוי הפשר' ולכן אפי' פשרה ע"י אונס אי לא מסר מודעא או אם מסר מודעא ובטליה הוי כמכר והפשרה קיים:
שוב ראיתי שגם רמ"א בתשובה סימן כ"ב הקשה קושיא זו והניחה בקושיא: ומדברי מהרי"ק שכתב אם קיבל הנאה מן האנס אעפ"י שההנאה היא דבר מועט בערך מה שאנסוהו הקשה רמ"א שם בתשובה מהא דכתב הטור בשם הר"ר יונה שהבאתי דאם אנסוהו למכור בפחות הוי כמו מתנה ותירץ דהתם מהרי"ק איירי מדבר שלא שייך בו אונאה כגון בקידושי אשה וגם במעשה דתשובת הרשב"א מיירי בענין דלא הוי אונאה כגון שלא אנסוהו רק להמתין חוב לאחד אבל לא ליקח בפחות משוייה ובזה מסולק חלונות מהרי"ט בתשובה לח"מ סימן מ"ב על מהרי"ק:
אחד מן השותפין שרצה להפקיע בערמה מעות חביריו ולהבריחו מהם אם לא יתפשרו עמו והכמינו השותפין עדים ושמעו באונסו ומסרו מודעא בפניהם ואחר כך התפשרו עמו המודעא מודעי. תשובת רמ"א סימן כ"ב:
ראובן שהיה אנוס מפני שהיה מתיירא פן ירגישו הנושים בו ויבואו לקחת ומפני כן התפשר עם זה בשתיקה לא הוי אונס מהר"י כ"ץ סימן ט"ו: ולענין מניעת הטובה אי מקרי אונס עיין במהרי"ק שורש קל"ג ושורש קס"ו ושורש קפ"ה ובמהר"י כ"ץ סימן ט"ו ועמ"ש לעיל סימן כ"א בדיני שטר חצי זכר ועיין עוד בתשובת מהר"א ששון סימן פ"ו קי"ז קל"ג הרבה דיני אונס:
כתב הטור אחד האונס את חבירו וכו' לא שנא אונס הגוף ולא שנא אונס ממון וכתב עליו רמ"א מיהו יש חולקין וסבירא להו דאם הפחידו לאו כלום הוא דעביד אינש דגזים ולא עביד עכ"ל בשם מהרי"ק ונראה דאין צ"ל דחולקין דיש לחלק כמו שחילק מהר"י כ"ץ בין הא דמהרי"ק ובין תשובת הרשב"א שפסק המגזם למסור הוי אונס וחילק דהרשב"א איירי שרוצה להגיד לשררה איזה ענין שיתחייב חבירו קנס והוי ברי הזיקא כתוא מכמר ולכן הוי אונס אבל מגזם להביאו בערכאו' אינו אונס. דאף אם יביאו לעש"ג אינו ברי הזיקא. וא"כ הכא נמי הא דהביא רמ"א בשם מהר"י קלון שורש קפ"ה הוא שהביא מהר"י כ"ץ משמו ושם מדבר שהפחידו להביאו לעש"ג ואינו ברי הזיקו אבל מ"ש ל"ש אונס גוף לא שנא אונס ממון איירי בדבר שברי הזיקו כמו נדון של הרשב"א וזה שדקדק וכתב בש"ע או שהפחידו בדבר שאפשר לו לעשות וכן דקדק נמי הטור ומייתא עליה ההוא מעשה דמשכון פרדיסא דהוי ימי בידו וברי הזיקא. וחילוק נכון ה וא וכעין זה מצאתי בתשוב' מהר"י טראני בחלק לח"מ סימן ד' ראובן נפטר ובא שמעון ואיים בכח עש"ג באמרו שגם הוא יורש כפי נימו' העכו"ם עד שהוכרחו יורשי ראובן לרצותו ברצי כסף ונמצאו נכסיו ביד יורשי ראובן ורוצים לתפסם בעד מה שלקח שמעון בעול וחמס ופסק דלא זכה שמעון דמחמת יראה נתנו לו ואין לך אונס גדול מזה ואפילו לדברי מהר"י קלון ז"ל בשורש קפ"ו שרצה להוכיח דעביד אינש דגזים ולא עביד שנייה היא שהגזי' עליו במלתא אחריתי למסור ממונו או גופו דלית ליה הנאה בגוייה ואימר לא עביד אבל הכא על טענת הירושה היה מגזם להוציא בדיניהם ולא השיב ידו מבלע עד עשותו ועד הקימו מזימות לבו כעובדא דפרדיסא בהא ודאי לא שייך טעמא דגזים עכ"ל וכעין זה המעשה ממש הביא הרשב"א בספר תולדות אדם סימן רצ"ח באיש שהתקוטט עם אשתו למחול לו מקצת כתובה ופסק דהוי אונס ולא אמרינין בזה גזים וכו' משום דהוי בידו ועיין בהגה"ה בש"ע בא"ע סימן ק"ה:
וכעין זה הביא גם בתשובה דברי ריבות סימן קנ"ט ומייתא נמי הא דמהרי"ק ומחלק דהתם דמחוסר מעשה אמרינין עביד אינש דגזים ולא עביד שמא לא יוליכנו לערכאות אבל בנדון דידיה היה בידו לעכב את שלו והוי ממש כהאי מעשה דפרדסי לא אמרינין גזים ולא עביד: