אור ברסלב

נחלת שבעה מהדורה קמא· רבי שמואל הלוי סג"ל

שבעה סימן מב

שבעה סימן מא

שטר משכנות של אחרים:

מב זכרון עדות וכו' איך שאנו קבלנו מכמר פב"פ סך פלוני שהלוה לנו לטובתו על משכנות של אחרים כסף וזהב הבטוחים ושוים בשופי כפליים כערך סך הנ"ל שעולה מהם רבית סך פלוני עד זמן פלוני והמותיר מן הרבית יהא לנו לבדינו ואותן המשכנות מסרנו ליד פלוני הנ"ל ואחר שזכה בהן חזר והפקירן בידינו בתורת פקדון ואנחנו ח"מ קבלנו עלינו בחוב גמור שמחוייבים אנו לשמרם שמירה טובה ומעולה וקבלנו עלינו להתחייב באחריותו אפילו על אונסים ח"ו דשכיחי או לא שכיחי גם מחוייבים אנו לטפל במשכנות הנ"ל שלא יהא לפלוני הנ"ל עסק עם בעל המשכנות רק שאנו מחוייבים להוציא מיד העכו"ם כל הקרן והרבית הנ"ל במזומנים או למכור משכנות הנ"ל כאופן שמחוייבים אנו לשלם לפלוני הנ"ל כל סך קרן ורבית הנ"ל לזמן פלוני במעות מזומנים דוקא ובלי שום סחורה בעולם ואפי' כשיהיה לנו שום סחורה טובה ומעולה מאד מחוייבים אנו ליטפל ולמכור אפי' בחצי שויי' וכן למכור המשכנות הנ"ל אפי' בפחות מחצי שויי' כדי לשלם דוקא במזומנים לפ' הנ"ל או לב"כ לזמן הנ"ל ואין אנו ולא שום אדם בעולם נאמנים לומר שנפדו המשכנות הנ"ל קודם שעלה עליהם סך רבית הנ"ל אפי' בשבועה חמורה או לומר שט"ח זה פרוע וכו' רק אדרבה וכו' וכל הא דלעיל קבלו עליהם האשה מרת פב"פ והדר בעלה ר' פב"פ בק"ס ובח"ח ובשד"א לאשר ולקיים כל הנ"ל ובביטול כל מודעות וכו' כתוקף כל שטרי חובות והודאות העשויין בישראל כתחז"ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וקנינא וכו' הכל ש"ו: כתב הגאון בעל הדרישה בתקנותיו הנ"ל וז"ל כתב בת"ה והביאו דמ"א ז"ל בש"ע בי"ד סימן קס"ט סעיף י"ח משכון של נכרי שביד ישראל וכבר זקף עם הנכרי קרן ורבי' ביחד כגון שחשב עמו רבו' עד שיעלה עליו עד שנה וכו' מעתה הרי הוא הכל כאלוי הוי קרן של ישראל וכו' ואסור ללות עליו בסוף ה מן מישראל חבירו ושיקח המלוה אותו ובית של השנה מן המשכון ש"ג דהוי ליה כאלו נתן הרבית מכיסו אך ימכרנו לו סתם ואחר זמן יחזור ויקחנו מעם יותר רבית ערך שיעור הרבית שהוה ראוי להעלו' עליו. ואסור להתנו' מתחלה כך אבל אחר שקנהו בקנין גמור ממנו יכול הלוקח להבטיחו בדברים אמיתים שכשיהיה לו מעות יחזיר וימכרנו לו בדרך הנזכר עכ"ל ומכאן נ"ל היתר לעשו' כן כשיש לאדם צורך שעה שימכור אפילו תכשיטיו ובמכירה גמורה לחבירו שבטוח בו אפי' בזול ואח"כ יחזיר ויקחנו ממנו בעדיפו' הרבית שחשב עליו הלוקח ובלבד שלא יהא תנאי ביניהם תחלה כלל אבל אחר המכירה יכול הלוקח להבטיחו על כן וע"ד שנתבאר בח"מ סי' ס"ז וכמ"ש מזה רמ"א הנ"ל ודוחק לחלק דשאני התם שהיה משכון ס"ג דהא כתב דנחשב תוך השנה כאלו הוא של ישראל וכן שמעתי בשם גדולי המורים שפסקו כן ודוקא שלא יעשה עמו בתחלה שום תנאי על כך ולא כמו שראיתי נוהגין שראובן מלוה לשמעון אלף זהובים על סחורה שיש לשמעון בביתו ומקניהו לו בק"ס אדעתא דהכי שלאחר יום או שעה יתחייב לחזור ולמכרה לו בשט"ח על זמן ויוסיף לו. על האלף זהובים כשיעור דמי הריבית דאין לך הערמת רבית גדולה מזו כיון שמתחלת קניינו היה אדעתא דהכי:

כתב הטור בסימן קס"ט וכן הוא בש"ע שם סעיף י"ח בהגה שמתי' ללות למי שיש בידו משכנו' ש"ג אפי' המשכנו' ביד הלוה ובלבד שיקנהו לו הלוה בקנין משכנות ש"ג שבידו והקנין אין צריך להיו' דוקא בעדים אלא אפילו בינו לבינו שנותן המלוה הסודר ללוה וא"ל תפוס בסודר זה וקנה ממני והקנה לו חליפיו משכנות ש"ג שבירך כך וכך והלוה עושה כן הרי הן קנויין לו דלא איברא סהדי אלא לשקרא כדמבואר ברמ"י סימן קס"ה ופשוט עוד בכמה מקומו' גם מבואר שם דנאמן לומר הלוה שיש בידו משכנות ש"ב וכן בפסיקות פירו' נאמן לומר שיש כל כך פירות בידו והיינו דוקא אם מודה גם עתה בפניו כך שאמר יש לי אבל אם אמר מעולם לא דברתי לך שיש לי דנאמן הלוה בשבועה כמ"ש הטור בשם הרא"ש בסוף סי' קס"ג ע"ש ולהקנות אדם לחבירו משכנו' של גוי שבידו למשכן אצל ישראל ג' לצרכו נראה לי דהוא איסור גמור דבשלמא שאדם ממשכן משכנו' ש"ג שבידו לצרכו הרי הוא כאלו מכר לו כל זכותו שיש לו במשכון זה והריבית יעלה לו מהמשכון מהיום לזה שלוה לו וכשחזר ופודיהו הרי הוא כאלו חוזר וקונהו המשכון ממנו בעד הקרן והריבית שנותן לו והכל מוטל על המשכן וכאלו הלוה סך קרנו וגם הריבית שנותן לו הלוה שהלוה לו והרי כשיבא הכותי לפדו' המשכון שצריך לשלם לו הכל ואין הישראל משלם הריבית מכיסו משא"כ בזה שהקנה לו חבירו משכן ש"ג שבידו ולוה עליו מישראל שלישי כשחוזר ופודהו אחר כך המשכן מידו ונותן לו הריבית הריבי' נותן לו מכיסו הרי הגוי כשיבא לפדו' משכונו וליתן לו הריבי' לא יתן לו כלום כי אם לישראל ראשון שהלוה לו וק"ל. גם מה שנוהגין קצת שלוין אחד מחבירו מנה לצרכו ומניח לו משכון ש"ג שבידו בעד הריבית לבד איסור גמור הוא כיון שגוף ההלואה היא לצרכו וכמ"ש לעיל:

כתב הרשב"א בתשובה והביאו ב"י בסימן קס"א ובע"א סימן ס"ו ובי"ד כתבו בש"ע בסימן קע"ז סעיף ט"ו ז"ל המחייב לחתנו ליתן לו נדוניא לזמן פלוני ואם יעכב לפרוע יוסיף על סך הנדוניא על כל עשרים דינרין ו' פריען בכל חודש מותר דזה דומה לנותן מתנה לחבירו וא"ל הנני נותן לך כך וכך לזמן פלוני ואם לא אתן לך לזמן פלוני עוד אני מוסיף לך כך וכך שהוא מותר ומור"ם ז"ל הביאו בהגהותיו בי"ד בסימן קע"ז סעיף ו' ומוסיף עליו וכתב מותר דאין זה אלא כמוסיף עליו נדוניא ודוקא שהתנה כן קודם הנישואין אבל לא אחר כך דהוי אגר נטר עכ"ל ונלע"ד דבזמנינו לא סגי במאי דמתני קודם כניסה לחופה אלא צריך להתנו' כן בשע' כתיב' התנאים שאז מתחייב נפשו לחתן בק"ס ובקנס ליתן לו הנדוניא ואם התנה עמו אז כנ"ל הוי כתוספת נדוניא ולא אחר כתיבת התנאים שאז דינו כאחר וק"ל כל זה מדברי הגאון הנזכר ומ"ש הוספת נדוניא כן כתב גם מורי הרב הגדול המקום יהי' בעזרו בספרו טורי זהב:

ודיני ריבית הואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא בסור א"ח סימן ק"ע כתוב ולא יאמר אדם לחבירו בא ואכול עמי מה שאכלתני שזהו דרך רבית ובירושלים היו הופכין וכתב הב"י ואין לו משמעו' ושם בברייתא כתוב בירושלים היו הופכין אכסנאי לנשואין וה"פ לא יאמר אדם לחבירו בא ואכול עמי מה שהאכלתני משום דאיכא למיחש שמא הראשון האכילו מועט וזה מאכילו מאכל מרובה א"נ הראשון היה מאכילו בזמן הזול וזה מאכילו בזמן היוקר ואף על פי שאינן מתכוונין לכך שלא האכילו ע"מ שיפרע לו יותר ממה שהאכילוהו ואין כאן ריבי' מכל מקום הא מחזי כריבית והיינו דקתני שזה דרך ריבי' כלומר דרך ריבית הוא ולא רבית ממש ובתר הכי קתני ובירושלים היו הופכין אכסנאי לנשואין כלומר בירושלים לא היו חוששין לכך וארם שהאכיל את חבירו באכסניא היה הלה פורע לו שהיה מאכילו בנשואין ואעפ"י שסעוד' נישואין מרובה ביותר מסעוד' אכסניא לא היו חיישי לדרך רבית כלומר שאין דרך זה דרך רבית לפי שאין דרך להקפיד בכך עכ"ל:

וכתב עליו הלבוש וז"ל ולפי דבריו משמע שהפירו' של הופכין שהיו מהפכין הסעודת כלומר מחליפין סעודתן ומשלמין זה לזה אלא שלא היו אומרים כלום בשע' תשלומין וזה אינו מחזי כריבי' אבל פירוש ה הוא דחוק מאד שאין זה משמעו' לשון הופכין ופירוש הוא ז"ל פירוש אחר וע"ש:

אמנם נ"ל להביא ראיה לפירוש הב"י ושפיר מדויק לשנא דהופכין אבל בתוספ' ביאור כי זה מצאתי ראיתי במתנו' כהונה באיכה יועם בפסוק בני ציון היקרים שהביא מאמר זה בשם מסכ' דרך ארץ פ"ח ומסיים בו הכי ובירושלים היו הופכין אפסתתיה למפליה שלהן ע"כ ופירש בו הוא מפליה כמו פיבליה שהוא מין מלבוש כידוע ואפסתתיה הוא נעל ע"כ. ור"ל שזה היה משנה פיבליה שהוא מלבוש של בתי הידים וחבירו היה משנה נעל רגלו ולפי זה המאמר קשה להולמו כי אם ע"ד שכתב המשבר ז"ל אכן בתוספ' ביאור. ור"ל דבירושלים היו הופכין ור"ל שהיו מחליפין סעודתייהו זה לזה שפעם זה אוכל אצל זה ופעם בהיפוך כדאיתא במס' מגילה אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין מחליפין סעודתייהו זה לזה אכן לישנא דהופכין לא קאי אמה שהיו מהפכין סעודתייהו דבאמ' לפי זה לא ידוקדק לשנא דהופכין רק לשנא דהופכין קאי על מה שהיו משנין זה מנעלו וזה מלבוש של בית ידו ולזה יוצדק לשנא דהופכין והוא ע"ד שכתב שם במדרש בני ציון היקרים מה היה יקרותן שלא היה אחר הולך לסעודה אא"כ הופך יד אוקלי שלו שלא יטעננו אחר טענת חנם ופירש בעל מ"כ כשהיה אחד נקרא לסעודה היה עושה שינוי בבית היד שלו ומהפך של ימין לשמאל ושל שמאל לימין כדי שידעו הכל שהוא נקרא לסעודה שלא יעשה אחד את עצמו כאלו לא ידע ויגנוב דעתו לזמנו אצלו וידע בו שהוא נקרא לסעודה באותו זמן כדי שלא יוכלו לגנוב דעתו ע"כ וזהו הביאור בכאן אסור לאדם וכו' שזה דרך רבית מאחר שאינן רגילות בהכי ובירושלים היו הופכין ר"ל בירושלים היו רגילים בהכי לא הוי דרך רבית מאחר שכן מנהגם לסעוד אחד אצל חבירו כמו אביי בר אבין ור"ח בר אבין ולא קפדי אהדדי ולכן בשביל שהיו רגילים בהכי ויש לחוש שמא יטעננו אחר טענת חנם ויגנוב דעתו לאכול אצלו והוא יודע בו שאינו אוכל אצלו כי נקרא לבא לבית רעהו ולזה היו הופכין אפסתתיה למפליה שלהן ר"ל שמי שנקרא לבא אל המשתה היה משנה מפליה שלו שהוא בית ידו כדי שלא יוכלו לגנוב דעתו ומפני שהיו רגילים בהכי וחבירו בעל הסעודה היה יודע בודאי שישיב לו כגמולו ולפיכך היה גם הוא משנה מיד אפסתתיה שהוא מנעלו להודיע בזה שהוא ג"כ נקרא לאחד מן הימים לבית רעהו זה שהוא אוכל עתה אצלו וא"כ בשביל שרגילית בהכי לא חיישינן לדרך ריבי' וזה שכתב בברייתא שהביא הב"י ובירושלים היו הופכין אכסניא לנישואין אין ר"ל שהיו הופכין קאי על המשתה רק היו הופכין אפסתתיה למפליה שלהן זהו בעל האכסני' ובעל הנישואין זה אפסתתיה וזה מפליה שלו. ותדע שהיו רגילים בהכי להחליף סעודתן דאל"כ למה היו שניהם משנים בעל הסעודה והאורח שהרי מנהג בני ציון היה שהאורח היה משנה ולא בעל הסעודה כדאיתא במדרש בהדיא וטעמא באמת למה לא היו שניהם משנים נ"ל משום דהכל מכירים בבעל הסעודה ואית ליה קלא וליכא למיחש לגניבת דעת שיזמן אחד לבעל הסעודה אבל אין הכל יודעין מי הם הקרואין ואיכא למיחש לגניבת דעת הקרואין לכן לא היו משנים רק הקרואים ולא הבעל הסעודה ובירושלים היו שניהם מהפכין בעל הסעוד' והאורח זה אפסתתיה וזה מפליה ומזה תדע שהיו רגילין בהכי וליכא למיחש לדרך רבית. ואל תשיבני למה הוצרך בעל הסעודה לעשו' שינוי אחר בסנדלו ולמה לא היה גם הוא משנה בית ידו של ימין לשמאל ושל שמאל לימין די"ל דמנהגם היה לעשו' הסי' באותו יום שהיה הסעודה ולא קודם לכן דזיל בתר טעמא שהרי כל עיקר לא עשו הסימן אלא כדי שלא יגנבו דעת האורח ולזה ליכא למיחש ביום שלפני הסעודה שהרי יכול לאכול אצלו ואם היו גם בעל הסעודה משנה בית ידו כסבורים יהיו העם שיראו אותו לבוש בזה הסי' שהוא נקרא היום לסעודה ואף אם באמת ובתמים יהיה בדעת אחד לזמנו יתיירא שלא יחשדוהו לגונב דעת ומתוך כך לא יזמינו אותו כל זמן שהוא לבוש באותו סימן ולכן היה עושה סימן אחר באפסתתיה שהוא סנדלו להורו' שגם הוא נקרא לסעודה אבל לא באותו יום שאם היה באותו יום היה עושה סי' בבית ידו ושינו הסי' היה הכיר שאינו מזומן לאותו יום וא"כ כל זמן שיראו אותו בסי של סנדלו יוכלו לזמן אותו ואין להם להתייר' שיחשדו אותן לגונבי דעת וק"ל וא"ת למה באמת היה משנה מיד סנדלו למה לא הלך בלא שינוי עד שיגיע היום שגם הוא יהא נקרא לחבירו וישנה באותו יום בית ידו:

יש לומר דחוששין שמא לא יבינו העם שרגילות בהכי וא"כ הוי דרך רבית ולכן מיד היה בעל הסעודה עושה ג"כ סימן להראות לעם שיודע ברור שגם חבירו יזמינו וא"כ איך ידע זה בבירור אם לא שרגילים בהכי ולכך סמך עליו ועושה סימן מיד וא"כ אם יאכל אחר כך גם אצלו ליכא למיחש לדרך רבית כי יבינו וידעו הכל שרגילים בהכי וא"ת דלמא להכי היה גם בעל הסעודה משנה בסנדלו כדי שלא יגנוב אחר דעת בעל הסעודה ועושה עצמו כאלו לא יודע לזמן את בעל הסעודה וא"כ מנ"ל לומר שהיה עושה הסימן מפני שרגילים בהכי זה אינו דא"כ למה היה עושה סימן אחר ועוד דבעל הסעודה אית ליה קלא משא"כ הקרואים וא"כ למה היה עושה בעל הסעודה שינוי אלא ע"כ מפני שרגילין בהכי וא"כ הברייתא דקתני בירושלים היו הופכין בעל האכסניא ובעל הנישואין זה אפסתתיה וזה מפליה וע"ז שפיר אמר לשון הופכין ואקוה שנתני ה' בדרך אמת ובזה אין אנו צריכין לכל הפירושים שפירשו בו הרב ומ"א ז"ל ורש"ל ורמ"י והב"ח והאמת יורה דרכו ומקום הניחו לי להתגדר בו:

ראובן היה לו משכון מגוי והמשכון נתן לו הגוי חתום בארגז ליתן רבית וראובן בא לשמעון ואמר תכשיטים ממושכנים בארגז זו הלוה לי עליהן בריבית כי המשכן ממושכן לי מגוי ונעשה ג"כ ערב בעד הקרן והריבית כי שמעון לא ידע מה בתוכו וכן עשה שמעון והלוה לו עליו וראובן נתן לו רבית מה שמגיע מזמן אל זמן ומת שמעון ואחר כך נתן ראובן עוד רבית ליורשי שמעון מקצת קטנים ומקצת גדולים ומה שהגיע אחר מות שמעון עד שעת הפדייה ובשעת הפדייה עשו חשבון ונתנו הקרן והרבית ליורשי שמעון ופתחו הארגז והחותם במעמד כולם ולא נמצא לשם כלום וראובן טוען שמא אתה פתחת ולקחת ואחר כך חתמת ע"י ערמה ושמעון טוען כמו שנתת לי כך החזרתי לך היורשים מחויבים להחזיר הרבית תשובת מהר"י כ"ץ מקראקא סימן ס"א:

תוכן העניינים

נחלת שבעה מהדורה קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה