אור ברסלב

נחלת שבעה מהדורה קמא· רבי שמואל הלוי סג"ל

שבעה סימן כח

שבעה סימן כז

נוסח שט"ח בעדים כפי אשר הובא לידי מק"ק פראג בלי תוספת וגרעון): כח:

בפנינו עדים ח"מ באחר בשבת וכו' שנת וכו' בא כמר פב"פ והנעלה כמר פב"פ ועשו א) ק"ס ב) מעכשיו בכל אופן היותר מועיל בח"ח ובשד"א בכל תקנות חז"ל לטובה ולזכות היקר כמר פב"פ או לכל ג) המוציא והמביא שט"ח זה אך בלי כח ד) והרשאה ובלי כתיבה ומסירה כלל הן דאתא מחמתו או שלא מחמתו יהי' מי שיהי' בכל העולם כולו גם תקעו כמר פב"פ וכמר פב"פ את כפם בפועל בתורת שבועה חמורה ו) ער"ר בכלל ובפרט ע"ד כל המביא כנ"ל ושלא יועיל להם שום התרה כלל שחייבים כמר פב"פ וכמר פב"פ סך פלוני לכמר פב"פ וכך אמרו שני האנשים כמר פב"פ וכמר פב"פ הנ"ל הרי סך הנ"ל עלינו ועל יורשינו חוב גמור ורשו אמתי והננו מחוייבים לפרוע לכל המביא כנ"ל את כל סך הנ"ל לזמן פלוני תיכף ומיד בלי שהייה ודחייה איחור ועיכוב והמשכה כלל ובלי שום טענה ואמתלא כלל וכלל ובלי שום דין ודברים חילוקים וערעורים פקפוק ונדנוד שבעולם מכל מה שהפה יוכל לדבר והלב לחשוב ולהרהר ודוקא במעות מזומנים ובמטבע טובה העוברת לסוחר בשופי פה עיר פלוני אצל סוחרים יהודים וערלים דלא בשומא ז) וטיפול כלל לא קרקע ח) ולא מטלטלי ואף אם יהי' לנו איזה סחורה או יהי' מה שיהי' בכל העולם כולו מחוייבים אנחנו להיטפל כדבר ההוא ולמכור אותו אפי' בחצי דמי שויי' כדי לפרוע לכל המביא כנ"ל את כל סך הנ"ל לזמן הנ"ל דוקא במזומנים ובשופי ולא בשומא וטיפול כלל כנ"ל ומעתה ומעכשיו בק"ס ובת"כ ובחומר הנ"ל מחייבים ומשעבדים אנחנו את עצמינו נגד כל המביא כנ"ל בכל תורת חיוב ושעבוד ובכל אופני החיוב והשעבוד שבכל אופן היותר מועיל ככל תקנות חז"ל שבאם נעבור ולא נפרע לכל המביא כנ"ל את כל סך הנ"ל לזמן הנ"ל וכנ"ל שהכח ורשות נתונה לו מעכשיו לכוף ולנגוש אותנו על ט) הוצאותינו כסדרן או שלא כסדרן ובכל מיני כפיות ונגישות בעולם הן י) שנינו יחד או א' מאתנו איזה מאתנו שירצה והיאך שירצה כל המביא כנ"ל לפני כל ב"ד יא) שיחפוץ בד"י ובדא"ה בלי רשות שום רב מנהיג ומושל שבעולם כדי שיוכל כל המביא כנ"ל להוציא ולהפקיע את כל סך הנ"ל לזמן הנ"ל עם כל הוצאות עם נאמנות עד פרוטה אחרונה תיכף ומיד משנינו יחד או מא' מאתנו או מיורשינו אחרינו אפילו הם יב) קטנים ולא יכלו לדחות כל המביא כנ"ל ער שיגדילו (אח"כ: (יג) התרצה עצמו כמר פלוני מרצונו הטוב מחמתו ומחמת כל המביא כנ"ל בלי שום אונס והכרח כלל אמנם בתנאי כפול כתנאי בנ"ג ובני ראובן לכל הלכותיו ככל תקנות חז"ל בדבר החלק בית (דאס מן האט מכניס גיוועזין) לנדון פלוני בן פלוני כמשמעות התנאים אחרונים שבידו ואותו חלק בית הוכרז בבה"כ על ידי שמשים ונאמנים ק"ק כנהוג ועדיין לא עברו שלשים יום כנהוג בכן באם שלא יבא שום עורר וטוען על חלק בית הנ"ל או באם שיבא איזה עורר והשני אנשים הנ"ל יבטלו אותו ערעור ויפצו את העורר באופן שיהיה הבית שפוי ומנוק' אזי בטל החוב של סך הנ"ל כחרס הנשבר ובאם שיבא איזה עורר וב' אנשים הנ"ל לא יוכלו לבטל העורר ההוא תוך זמן הנ"ל אזי הריצוי בטל ומבוטל למפרע מעיקרו והחוב הנ"ל הוא בתקפו ובגבורתו כאלו לא היה שום ריצוי מעול' כי באופן זה התרצה כמר פלוני הנ"ל ולא באופן אחר בעולם):

וכך אמרו שני האנשים הנ"ל מעתה ומעכשיו בק"ס ובת"כ ובחומר הנ"ל מחייבים ומשעבדים אנחנו את עצמינו ככל תורת חיוב ושעבוד כנ"ל שכשיגיע הזמן פרעון הנ"ל אין אנו פושעים ולא משרפים את כל המביא שט"ח זה לזמן אחר כלל ואפילו מעת לעת ומכ"ש וא"צ לומר יותר מזה. (גם זאלין מיר קיין תקנה בעולם קענין גניסן חדשה וישנה עבד הוה עתיד אך ורק כל המביא כנ"ל זאלן כל התקנות שבעולם גניסן לטובתו ולהנאתו חדשה וישנה עבר הוה עתיד):

גם לא יועיל לנו טענות אין לנו אפילו בשבועה חמורה רק בתפיסה עולמית והגאון הב"ד יצ"ו או שאר אלופי בתי דינין יצ"ו אפילו הפ"ח בצירוף כל האלופים הקצינים רו"ט מ"ע יצ"ו ומכ"ש ואצ"ל שאר התמניות שבעולם (זאלין ניט כח האבין):

לגרוע שט"ח זה אפילו כמלא נימא ומעכשיו אפילו בדיבור הקל בלי אלה ושבועה וג"ש וקבלה או הטלת חרם לא בסתם ולא במפורש הן לפני זמן פרעון הן בזמן פרעון הן לאחר זמן פרעון מעתה ועד עולם תמיד בכל עת ובכל שעה יהי' כל המביא כנ"ל נאמן עלינו ועל יורשינו אחרינו וב"כ על כל הנ"ל הן על גוף החוב והן על הריצוי (ר"ל התנאי):

הנ"ל ועל כל ההוצאות כנ"ל לומר שהוציא ובמה הוציא. ומעתה ומעכשיו נתננו לכל המביא כנ"ל ד' אמות קרקע בחצרינו במתנו' בריא ולא במתנות ש"מ ואגבן ואגב ק"ם ות"כ וחומר הנ"ל שעבדנו לו כל נכסין וקנינין דאית לן תחות כל שמיא קרקעי ומטלטלי כסף ושוה כסף מוחזק וראוי דקנינו טז) ודעתידין אנו למקני נכסין דאית לחון יז) אחריות ואגבן דלית להון אחריו' כלהון יהון אחראין וערבאין להתפרע מנהון את כל סך הנ"ל ועם כל ההוצאות כנ"ל וכל זמן ששטר זה יוצא קיים מתחת יד כל המביא כנ"ל בדלא נקרע קרע ב"ד או בדלא נכתב עליו יח) תברא בשני עדים כשרים ונאמנים אין אנחנו ולא יורשינו אחרינו ולא שום אדם בעולם נאמן לומר אפילו בשבועה חמורה שטר יט) אמנה הוא זה או כ) רבית הוא או כא) בטל הוא או כב) נמחל שעבודו כולו או מקצתו או שנתקיים הריצוי הנ"ל או שנשאר איזו תנאי בינינו מה שלא נזכר בפירוש בשטר זה או שום טענה שבעולם יהי' מה שיהי' לגרוע כח שטח"ז בשום אופן בעולם אך ורק כל המביא כנ"ל יהי' נאמן על כל הנ"ל וכנ"ל ובכל תוקף נאמנות כתחז"ל ואחריו' וחומר שטח"ז קבלנו עלינו ועל יורשינו אחרינו כג) כאחריות וחומר כל שטרי חובות הכשרים דנהגין בישראל העשוין כתיקון חז"ל עם כל לישנא שופרא דשטרי דלא כד) כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי כה) ובביטול כל מודעות עד עולם כתיקון חז"ל וכאלו נעשה בב"ר חשוב וכתבו וחתמו שטר זה כו) מחד עד מאה הגם שיהי' מוחזק בב"ד עד דיפוק חד מתחת ידיכון כתוב וחתום כמו נוסח השט"ח שנרשם בפנקס הקהל יצ"ו ע"פ התקנה שמתוקן מקרוב לטובת ולזכות בעל השטר הלז על כל כז) פרט הנ"ל תקעו שני האנשים הנ"ל את כפם בפועל לאשר ולקיים כנ"ל וקנינא נחנו ח"מ משני האנשים כמר פב"פ וכמר פב"פ לכמר פב"פ או לכל המביא כנ"ל על כל מה דכתיב ומפורש לעיל כח) במנא דכשר למקניא ביה והכל שריר וקיים: אם אוביר ולא אעבוד אשלם אלפי זוזי אבל אם משעבד עצמו כנגד מה שחייב לא הוי אסמכתא דהוי כמו אם אוביר ולא אעבוד אשלם במטב' ועיין בח"מ סי' ר"ז וא"כ אם כותב בשטר על הוצאתינו כסדרן או שלא כסדרן אין זה כמו שנכתב שישלם ההוצאות עד הכפל וק"ל ובזה ניחא נמי מה שכתב רמ"א שם באות' הגה בשם הריב"ש בכל דבר שנהגו בו בני המדינ' בשטרות הולכין אחריו היינו אם הוא דבר שאינו אסמכתא או דבר שאינו נגד הדין כגון שטר שכתוב בו שיש רשות למלו' לירד לנכסי הלו' בין בפניו וכו' בלא רשות ב"ד ואע"ג דקי"ל המתנ' עמ"ש ש בתור' בדבר שבממון תנאו קיים עיין ישוב לזה בסמ"ע סי' ק"ג והוא פשוט ואמת ועמ"ש סימן י"ב סעיף ס' ד"ה ואפילו מן גלימא וכו':

י הן שנינו יחד וכו' נ"ל הטעם משום דכתב הטור ח"מ סימן ע"ז ובש"ע שם מי שהלו' לשנים כל א' משועבד עבור כל החוב ואם אין לחבירו לשלם יפרע האחד הכל אכן אם יש נכסים גם לשני לפרוע אין להוציא ממנו חלק המגיע לחבירו בהיות לו לשלם ג"כ ולכן מתנ' שמאיז' שירצ' יפרע ואז אף אם יש לחבירו ג"כ לשלם אעפ"כ יכול לגבות הכל מן האחד כי האחד נוח לו והשני קשה ממנו וכל תנאי שבממון קיים ועוד נ"ל טעמא משום דמהרי"ק שורש קפ"ג שרי בי' נרגא וכתב על מה שכתב הטור בשם הרמב"ם שנים שלוו כאחד או שלקחו מקח כאחד וכו' שאינו כן בדברי הרמב"ם ועיין:

א עשו ק"ס הא דלא כותבין ואמרו לנו הוו עלינו עדים כשרים ונאמנים משום דכל שטרות נעשי' דוקא בפני נאמני הקהל וע"כ אין צריך לכתוב שהם קבלום עליהם שיהיו עדים כשרים מאחר שמקובלים ועומדים מדעת כל הקהל ולא ישוה שטר זולתם ועיין בח"מ ובש"ע ריש סימן ס"א:

ב מעכשיו מה שכותבין מעכשיו בכל השטרות מתנות וממכרות עיין בח"מ סי' רנ"ח:

ג לכל המוציא והמביא ע"ל בסי' הקודם מ"ש שם:

ד בלי כח והרשאה עיין בסמ"ע סימן ס"א ס"ק ח' ועיין מ"ש בסימן י"ב בדיני כתובה סעיף ס':

ה בפועל כבר כתבתי בסי' ח' סעיף י"א שאף אם לא כתב בפועל ואפי' לא נשבע הוי כאלו נשבע וא"כ א"צ לכתוב בפועל ומיהו אם כתב בפועל אהני דאפי' הי' קצת אנוס אינו יכול לפטור את עצמו כמו שהארכתי בזה לעיל ו:

ו ע"ד רבים וכו' גם בזה מובטח הלוקח שלא יוכל המוכר למחול ועיין עוד בהג"ה ש"ע ח"מ סי' ר"ט סעיף ר' ובי"ד סי' רכ"ח ובא"ע סי' ק"ח: ז דלא בשומא עיין בש"ע ח"מ סימן ס"א וסימן ק"ג סעיף ז':

ח קרקע ומטלטלין עיין בסמ"ע סימן ס' ס"ק ז':

ט על הוצאותינו כסדרן כתב הש"ע סימן ס"א ס"ה שטר שכתוב בו שיפרע ההוצאות על הכפל אסמכתא הוא ואינו גובה אע"ג דכתב בי' דלא כאסמכתא וכתב בסמ"ע אבל סתם הוצא' אינו אסמכתא עכ"ל ונ"ל דאין ר"ל דאם כתב שיתן לו כל ההוצאות שיוציא דזה פשיטא אלא אפי' אם כתב לו שיתן ההוצאות עד הכפל נהי דהכפל אינו גובה אבל מה שהיא כנגד הוצא' הוא גוב' מדיני, דגרמי וכמו שפסק מהר"מ מינץ במלמד הבאתיו לעיל סי' ח' וכללא כל מי שמשעבד עצמו יותר ממה שחייב הוי אסמכתא דהוי כמו בב"י. והב"ח מיישב דברי הטור ולכן כותבין בפי' בשטר שירצ' לפרוע מאיז' מהן שירצ' וא"כ יהי' הדין כך או לא מ"מ מאחר שכתוב כך בשטר בפי' שוה אין לבעל דין לחלוק דכל תנאי שבממון קיים:

יא כל ב"ד שיחפוץ בין בד"י בין בד"א בלי רשות וכו' כתב הש"ע ח"מ סימן ך"ז שטר שכתוב בו שיוכל לתובעו בדיני האומות אינו רשאי לתבעו' בפניהם וכו' וכ"כ הטור שם בשם הרא"ש ובכור סימן כ"א בשמו וז"ל הרא"ש בתשוב' כלל י"ח שטרות שכתוב בהן בין בד"י בין בד"א שלא נעש' תנאי זה אלא אם ידח' הנתבע עצמו שלא לירד עמו לד"י ויצטרך התובע לכופו ע"י דייני ישראל שיעשו לו דין אז יש לו רשות לתבעו בדא"ה אבל כל זמן שאומר שאני מזומן לירד עמך בד"י ולעשות בכל אשר יצווני אין התובע רשאי להביאו לעכו"ם חליל' וחס לרבותינו שתקנו טופסי שטרות שיתנו רשות וכו' וכ"כ מהרי"ק שורש קפ"ח וא"כ הא דכותבין בין בד"י בין בד"א היינו על כל פנים שצריך לתבוע בד"י תחלה אך לא יוכל להביאו לד"י רשאי לתבוע בע"ש עכו"ם ואין צריך רשות והתר' מב"ד. וא"כ סתמא כפירושו אעפ"י שלא כתוב בפירוש בלי רשות רב ומנהיג וכו' רק הוא לתוספת ביאור אבל חליל' לפרש היתור לשון זה דרשאי לילך תחל' לע"ש עכו"ם בלי רשות ב"ד קידם שילך לד"י כי זה אסור לעשות כמ"ש הטור בשם הרא"ש בסימן ס"א שיש לפרש הלשון בענין שלא יהא בו עביר':

יב אפי' הם קטנים עיין מ"ש בדיני הנפק בסופו סימן כ"ו ואם לא כתוב בשטר ואפילו מיתמי אין מגבין מיתמי ועיין בטור ח"מ סימן ק"ח משא"כ אם כתוב כך בשטר כל תנאי שבממון קיים ונ"ל דבכל זה צריך המלכת בעלים שהתנ' כך המלו' בפירוש עם הלו' אבל מן הסתם אין לכתוב כך והא דכותבין כך בק"ק פראג משום דהתקנ' כך היא כ"ע ידעי ושוב אין צריך דעת בעלים. ועמ"ט בסימן הקודם סעיף ט"ז:

יג ואח"כ התרצה וכו נרא' דאף אם לא כתוב בלשון זה רק שכך הותנ' ביניהם בתנאי כפול וכו' כעין שכתבתי נוסח שטר ח"ז ושטר בטחון על חליצ' נמי היינו הך:

יד גם זאלין מיר קוין תקנ' וכו' אין צריך לכתוב כל זה בשאר מקומות רק בק"ק פראג ששם נתקנו כמה תקנות על עניינים אלו לאיז' צורך ובשאר דוכתא לא מעל' ולא מוריד בזה והמשכיל יבין:

טו אפי' בתפיסה עיין בהגהות רמ"א בח"מ סימן צ"ז סעיף ט"ו:

טז דקנינין ודעתידין למקני עיין בח"מ סי' ס' ובסי' קי"ג ועמ"ש לעיל בדיני כתובה סעיף נ"ז:

יז דאית להון אחריות עמ"ש בסימן הנ"ל סימן נ"ח נ"ט:

יח עליו תברא עיין בהגות רמ"א סימן נ"ד ס"ב ובסימן ע"א ס"ה: יט שטר אמנה פירוש כתב ללות ולא לוה ת"מ סימן מ"ז:

כ או ריבית פירוש וזקף הקרן עם הריבית ח"מ סימן נ"ב וי"ד סימן קס"א: כא או בטל לא ידעתי לפרש יתור לשון זה דבכל הני דאמרן נמי.בטל הוא ואפשר דמרמז על שטר מוקדם דשטרי חובות המוקדמין פסולין ואף אם ההלוא' קיימת דלא יהא אלא מלוה ע"פ מ"מ השטר פסול שלא יטרוף לקוחות שלא כדין אך לפ"ז הי' צ"ל אז פסול הוא ואפשר דפירושו שצא יאמר פרוע הוא ואז ממילא השטר בטל:

כב או נמחל שעבודו פירוש שלוה בזה השטר ופרע ואח"כ רוצה לחזור וללות בו בח"מ סימן מ"ת ובסי' נ"ז:

כג דלא כאסמכתא עיין בש"ע ח"מ סי' ס"א סעיף ה' ובסי' ע"א סעיף י"ד ובסימן קי"ג ועמ"ש לעיל בדיני כתוב' ד"ה דלא כאסמכתא:

כד באחריות וחומר עיין בח"מ סוף סימן רמ"א:

כה בביטול כל מודעות תמוה הא דלא כותבין נמי פיסול עדי מודעת ועיין בסמ"ע סימן ר"ה ובא"ע סי' קל"ד גם תמיה מה שלא כותבין כל לשנא דמשתמע וכו' ואפשר שנכלל במה שכותבין מחד עד מאה עד דיפוק וכו' ודיני מודעות אכתוב במקומו בס"ד:

כו מחר עד מאה על הסופר לתקן מה שנכתב בנוסח דק"ק פראג שט"ח שנרשם בפנקס הקהל יכתוב במקומו מחד עד מאה עד דיפוק חד מתחת ידיכון שיהא נכתב כראוי וכתיקון חז"ל לתועלת בעל השטר. ומה שכותבין כך היינו משום שאם הוא מוחזק בב"ד שוב אין לו תקנה משא"כ אם כתוב כך בפירוש כל תנאי שבממון קיים:

כז על כל פרט וכו' כותבין כך משום דנאמנות בהלואה וביטול מודעא במתנה עד דמפרשי ואם כתב נאמנות בלא המלכת בעלים אין סומכין על הנאמנות לכן מן הראוי לכתוב על כל פרע וכו' אן באיזה לשון שיהי' כמו וקנינא מפלוני על כל מה דכתיב ומפרש לעיל בפרט בענין הנאמנות במנא דכשר וכו' ועיין בש"ע ח"מ סימן ע"א סעיף י"ד ט"ו:

כח במנא דכשיר עיין בפסקי מהרא"י סימן ר"ו:

תוכן העניינים

נחלת שבעה מהדורה קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה