נחלת שבעה מהדורה קמא· רבי שמואל הלוי סג"ל
שבעה סימן כה
(העתק שטר מכר שלא באחריות או מתנה שנאבד):
נ"ל שכך נוסחתו:
במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא כמר פב"פ ואמר לן שטר מתנתא (או שטר מכר שלא באחריות או שטר חצי זכר) הוית לי על פב"פ מסך פלוני ופלוני ופלוני עדיו ואירכס מנאי ובעינא מבי דינא לכתוב לי שטרא אחריתא בחריקא דשטרא קמייתא דהוית לי ואירכס ואנחנו בי דינא דחתימו לתחותא שאילנא לסהדי מה ו ידעין מהאי שטרא בכן אסהידו קדמנא באורייתא דסהדותא סהדותא דקשוט בעונש אליו"ע ואיימני עליהון כדינא וכך אמרו דוכרין סהדותא דהות קדמנא ביום פ' בכך וכך לחד פ' שנה פ' ואמרו לנו הוו עלי עדים כשרים (וכו' כל נוסח השטר בצורתו ער וקנינא וכו' במנא דכשר וכו' הכל שריר וקיים ואח"כ כותב):
כלשנא הא אמרי לן הני סהדי דהוי כתוב בשטרא קמייתא דאירכס ומדאתברר לן דכן הוי כתיב ביה אישרנוהי וקיימנוהי כדחזי: וחותמין ג' הדיינים: ואין צריך קנין חדש ואין כותבין הזמן מזמן שכותבין ב"ד רק מזמן הראשון והטעם כתב הטור ח"מ בסי' רל"ט ובסמ"ע סי' מ"א דשמא אחר שנכתב מחל המקבל על המתנה והדר שטרא למריה ועכשיו יתחרט המקבל ואי יכתבו לו מזמן שכותבין ב"ד יאמר המקבל שחז' הנותן אח"כ ונתן לו המתנה מחדש וע"כ כותבין מזמן הראשון דבזה אינו מזיק להנותן וק"ל ועיין בש"ע א"ע סימן ס"ה ס"ד ומזה הטעם נ"ל דאע"ג דכותבין הזמן מזמן הראשון מ"מ יכתבו הקיום בסתם ולא יכתבו זמן הקיום משא"כ בכתובה דאשתכח בה טעותא דלעיל סי' י"ד וע"ש מלתא בטעמא משא"כ הכא ודו"ק וע"ע בכתובה דאירכסא סימן י"ג. ועוד נ"ל דאך אם אנו יודעין בודאי שלא מחל המקבל על המתנה וגם אנו יודעין שאין הנותן טוען טענ' זו מ"מ יש לכתבו מזמן הראשון מטעם כי לפעמים לא ירצ' הנותן לקבל קנין מחדש כי סבור שזה יועיל לו לבטל המתנ' אם נאבד השטר ובאמת לא יועיל לו אחרי שכבר נתן בק"ס מעכשיו ובכל היפויין ונהי דבמתנ' אין צריך מודעה רק גילוי מלתא מ"מ ה"מ דוקא קודם שנתן אבל החרטה שאח"כ לא יועיל ועיין במהר"מ פדואה סי' מ"ד שאלה ה' מ"מ אין יכולי' לכופו לקבל קנין מחדש וא"כ אין יכולין לכתוב מזמן שכותבין ב"ד ולכן כותבין מזמן הראשון ואו אין צריך קנין גם מדינא צריך לכתוב מזמן הראשון ועיין בסימן י"ג סעיף ז' ד"ה וסהדי קמאי ליתינהו ואיו צריך קנין משום דמעשה ב"ד הוא ומיהו אע"ג דמעשה ב"ד הוא ואלים דלא צריך קנין מ"מ אם יביא הנותן ראיה שבזמן פלוני לאחר כתיבת השטר חזר ומחל לו והמקבל בזה לא מגרע זכות הנותן כלל דאטו אם יש לאדם מעשה בית דין ושטר בכל זכיות שבעולם מי ימחא בידו אם ירצה למחול זכותו: