נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב· רבי שמואל הלוי סג"ל
שאלה סח
העתקתי מתשובת הגאון מהר"ם מלובלין בצל שחתכו בסכין ש"ב ונתנו אותו לתבשיל של חלב ויש בתבשיל ששים נגד כל הבצל אך שהבצל לא נמחה לגמרי נמצא שהבצל בלוע מבשר בחלב:
תשובה דע אתה שאנו קי"ל שאין מצריכין ס' נגד כל הבצל כי אם נגד מקום הסכין שנגעה בבצל שהרי הבצל לא נעשית נבילה וחתיכה דאיסורא דהא קודם שנתנה אותה לתוך החלב היה כולה היתר. ולכך אין אנו צריכין לשער כי אם נגד טעם הבשר הבלוע בבצל. ואין אנו יודעין כמה הוא ולכך אנו משערין נגד מקום הסכין שהרי אי אפשר שהיה הטעם יותר מאותה חתיכה של סכין שנגע בבצל כשחתכה. אך כשהסכין גדול וחתך בכולו והבצל היא קטנה אז אנו משערין נגד הבצל. דהא עכ"פ הטעם שנכנס מהסכין תוך הבצל אי אפשר להיות יותר מהבצל אף שהסכין גדול מאד. סוף דבר כשחתך הבצל בסכין ש"ב שהוא היתר לא שייך לומר שהבצל נעשה נבילה וחתיכה דאיסורא. ולכך אם יש בקדרה של חלב ששים לבטל טעם הבשר הבלוע בבצל אז אף הבצל מותר. אף על פי שלא נמחה ונתמעך וא"נ להפרישה. אבל אם חתכו הבצל בסכין של א"י אז כדי נטילה מהבצל דהיינו כעובי אצבע נעשית נבילה וחתיכה דאיסורא. ואם חתכה דק דק אז כל הבצל נעשית נבילה. ואם נתנה אחר כך לתוך קדרה של היתר אז צריך ששים נגד כל הבצל. ואם יש ששים התבשיל הוא מותר אבל הבבלים צריך להפרישן מתוך התבשיל על ידי סינון או ענין אחר במה שאפשר משים דקיימא לן אפשר לסוחטו אסור. וזהו דבר פשוט מבואר בטור יורה דעה סימן צ"ו ובסמ"ג סימן קמ"א ובאו"ה סימן ל"ח וביתר פוסקים עכ"ל הגאון מהר"מ מלובלין סימן כ"ח. וה"ה אם חתכן בסכין של בשר וחתכן דק דק צריך ששים נגד כל הבצל אבל אין צריך להסירה. והא דבצל יהיב טעמא אפילו כשהוא שלם היינו אם נתנוהו חי לתוך המאכל. אבל אם בשלוה תחלה לבדה ואחר כך נתנוה לתוך המאכל לא יהבא טעמא ובטל חריפותה מינה. משנה ריש פ"י דתרומות: