אור ברסלב

נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב· רבי שמואל הלוי סג"ל

שאלה סז

שאלה סו

כללא דלפעמים אמרינן האי ידע והאי לא ידע נשבע האי דידע בסימן צ"א ס"ג. ולפעמים אמרינן הוי ליה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם בסימן ע"ה. ובסי' שע"ה סעיף ח'. ולפעמים אמרינן נשבע שאינו יודע ונפטר לעיל בסימן ע"ה ס"ט. והיינו ראובן תבע לשמעון בק' זוז וחמשים זוז הודה ובאינך חמשים זוז אמר איני יודע. אז אמרינן הוי ליה מחוייב שבועה ואיל"מ. כי אילו לא אמר איני יודע והוה כפר באינך הוי מחוייב שבועה מן התורה דמודה מקצת הוא והשתא שאמר איני יודע נמי מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ולפיכך משלם. אבל אי תבעו המלוה בק' זוז ואמר איני יודע בכל אז אמרינן שנשבע היסת ופטור דאילו לא אמר איני יודע רק היה כופר בכל לא היה מחוייב שבועה מן התורה גם עכשיו שאמר איני יודע בכל אינו מחוייב שבועה מן התורה ולכן לא אמרינן מתוך שאיל"מ. וכן הוא בסי' ע"ה סעיף י"ד בהדיא וכן הוא בתוס' בב"מ דף ג' ע"ב דבשבועה דרבנן לא אמרינן מתוך שאיל"מ ובכתובות דף י"ח ד"ה הכותב. וע"ע בב"מ פ"ח משנה ב'. ומה"ט גם מי שנתחייב שבועה דרבנן והוא חשוד לא אמרינן שכנגדו נשבע ונוטל דהא מן התורה כופר בכל פטור. ועיין בח"מ סימן פ"ז מזה ובמהר"מ מינץ סימן צ"ג. ולא אמרינן בזה ידע והאי לא ידע נשבע האי דידע ויהיה התובע נשבע ונוטל. מאחר שהנתבע באמת אינו יודע ויכול להיות שטרוד בעסקיו ואינו יודע אם הלוה חן אותו התובע כמ"ש לענין ב"ה ופועלים בסימן נ"א ב"ה טרוד בפועליו ויכול להיות שב"ה טרוד בעסקיו ולכן כאשר רואה התובע שהוא טרוד בעסקיו תבע ממנו אבל אינו חייב לו. ולכן לא אמרינן נשבע האי דידע דיש לחוש שמא ישבע לשקר אבל אם על כל פנים הנתבע מודה שהוא חייב לתובע רק שאין הנתבע יודע כמה חייב לו כגון שהוציא הוצאות בשבילו ברשותו אבל אין הנתבע יודע כמה הוציא אז אמרינן נשבע האי דידע מאחר שעכ"פ גם הנתבע מודה שהוא חייב לו. וכן הוא באמת דין זה דנשבע האי דידע גבי הוציא הוצאות. וכן הוא נמי גבי מוסר ממון ואינו יודע כמה מסרו. ונ"ל טעמא דלכאורה הוא תמוה במה שהנתבע יוכל לפטור עצמו אם הנתבע נשבע שאינו יודע בכל והתובע יודע וברי ושמא ברי עדיף. ונהי דברי של התובע אינו ברי טוב משום שהנתבע אינו יכול להכחישו כדאיתא בתוספות פרק המניח בהלכה דשורך הרג והלה אומר איני יודע. חדא דאין זה ברי גרוע כמו התם דידע התובע בודאי שלא ידע הנתבע מאחר שלא היה אצל הנגיחה. אבל הכא אין התובע יודע בודאי שהנתבע אינו יודע כי יוכל לטעון פרעתי. ועוד נהי דהברי גרוע מ"מ למה יפטר הנתבע באינו יודע. ת"ל דאפשר דה"ק החוב אינו ידוע לי כי לא ידעתי משום חוב כי לא לויתי מעולם או משמעותו הייתי חייב לך ופרעתי. ולכן איני יודע מאין באת לידי החוב שאתה אומר. ועיין בשו"ת מהר"י כ"ץ מקראקא ס"י שכתב כן בפירוש. ומ"ש בסימן ע"ה סעיף ט' מנה לי בידך שהלויתיך וכו' והלה אומר יודע אני שהלויתני או שהפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך אם לא דחייב לשלם לכ"ע ואפילו מחוייב שבועה לא הוי. שאני התם דמודה שעכ"פ חייב לו ומודה בעיקר ההלואה אלא שאינו יודע אם החזיר ולכן חייב לשלם ואין התובע צריך לישבע שלא פרע לו הנתבע רק מחרים כתם. משא"כ גבי מנה לי בידך והלה אומר איני יודע שאינו יודע כלל בעיקר ההלואה שמא באמת אינו חייב לו כלל לכן נשבע שאינו יודע ומטעם שכתבתי. אבל צ"ע דבסימן ע"ה סעיף י"ב פסק מנה לי בידך שהלויתיך וכו' או שאמר הנתבע איני יודע אם פרעתיך הוי ליה מחוייב שבועה וכו' וקשיא דבשלמא גבי חלוקה ראשונה שאמר איני יודע אם הלויתני ועד אחד מעיד שהלוהו אז אם לא אמר איני יודע הוי מחוייב שבועה מן התורה להכחיש העד ולכן השתא שאמר איני יודע הוי ליה מחוייב שבועה. משא"כ בחלוקה שנייה דגם הנתבע מודה בעיקר ההלואה רק אינו יודע אם פרע. למה לא יהא חייב בהחלט בלא שבועה כדלעיל סעיף ט' וצ"ע. והא דבחשוד נשבע ונוטל בסימן ב"ב ולא אמרינן מתוך שאיל"מ היינו משום תקנתא דחשוד. ועיין בתוספות פרק כל הנשבעין דף מ"ז ע"ב וישמע חכם ויוסיף לקח. נאם הצעיר שמואל סג"ל:

תוכן העניינים

נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה