אור ברסלב

נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב· רבי שמואל הלוי סג"ל

שאלה סו

שאלה סה

גרסינן בקידושין פ"ק הקורא לחבירו עבד יהא בנידוי. ממזר סופג את הארבעים. רשע יורד עמו לחייו. וכתב עליו רש"ל בתשובה סי' כ"ח ברייתא זו הביאו כל המחברים לפסק הלכה. ופי' התוס' דהיינו מדה כנגד מדה כלומר הוא קרא לחבירו עבד שהוא בכלל ארור כנען. לכך משמתין אותו דהיינו קללה כדאמרינן ארור בו נידוי וכו'. והקורא לחבירו ממזר דמוקי ליה בלא יבא ואסור בבת ישראל ורוצה להביאו לכלל מלקות. לכן הוא סופג את הארבעים כדין עובר בלאו. ועל רשע יורד עמו לחייו לא פירשו מידי. אכן בליקוטים מצאתי לפי שבא לקפח מחייתו ולהפסיד פרנסתו דכתיב כי ימוך אחיך והחזקת בו פרט לרשע שאינו אחיך לפיכך יורד עמו לחייו. וא"כ מאחר שהכל תלוי במדה כנגד מדה א"כ כל הוצאות ש"ר שמוציא על חבירו שהוא עובר בלאו הוא בכלל מלקות. כגון שקורא אותו גנב או גזלן וכו' וכן הביא מהרש"ל בסימן ק"א. ותימא לי שלא הביא הגאון ז"ל פירש"י בקידושין פרק האומר בעובדא דרב גידל בעני המהפך בחררה וכו' א"ל נקרא רשע ופירש"י שירד לחיי חבירו עכ"ל הרי לך דבקורא לחבירו רשע ש"מ שחושד אותו שירד לחיי חבירו ולכן קראו רשע ע"כ מודדין לו במדה כנגד מדה ויורד עמו לחייו. כנ"ל. ובפרק איזה נשך דף ע"א פירש"י יורד עמו לחייו רגיל להתקוטט עמו כאילו הכהו וכאילו בא להרגו. ואני שמעתי רשאי לירד לתוך אומנותו של חבירו למעט מזונותיו של חבירו וקשה בעיני שיתירו חכמים לישראל להנקם ולגמול רעה. ועוד דאמרינן בכתובות עד י"ב שנה ליגלגל אדם עם בנו מכאן ואילך יורד עמו לחייו ומאי יורד לחייו איכא הא לייסרו לכופו לתורה קאמר עכ"ל. ותימא לי דהא רש"י גופיה פירש בפרק נערה לרדותו ברצועה ובחוסר לחם. ומה שתמה רש"י לפי מה שכתבתי כאן ניחא וק"ל. ומ"ש הרב בשם ליקוטים הוא תירוץ מספיק אההוא עובדא גופיה למה אחר ר' אבא על עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה שנקרא רשע. ולפי הליקוטים אתי שפיר למה נקרא רשע. ומ"ש הרב שכן מצא בליקוטים הוא נימוקי מהר"מ מריזבורג. ואע"ג דהוצאת ש"ר הוי בכלל ביישו בדברים. וכתב בת"ה ובפסקיו הביאו רמ"א בח"מ סימן ת"כ דמוציא ש"ר הוי בכלל ביישו בדברים. וצ"ל דמדינא פטור אך למגדר מילתא משום קנס שלא להרגילן בכך גם מהרא"ש מודה דחייב. וכ"כ רמ"א בתשובה ריש סימן מ"ה בפירוש. וכ"כ רש"ל בתשובה ה'. וכתב רש"ל דהוצאת ש"ר מתוך מריבה הקילו עליו לפדותו בממון ע"ד כי יחם לבבו. אבל בהוצאת ש"ר שלא מתוך מריבה כדי לפגום באדם כשר אין מניחין אותו לפדותו. ונ"ל נמי דה"ט דאע"ג דביישו בדברים פטור. מ"מ הכל לפי הביוש. דאם היה אותו ביוש אמת היה אותו המבייש חייב על מה שעבר על דין התורה זה הוא חייב עכשיו המבייש משום מדה במדה או לפדותו בממון. וא"כ גם במבייש בדברים חייב מדינא משום מדה כנגד מדה ד"מ שקראו אוכל טרפות היה חייב מלקות דאורייתא. וכן משום מדה במדה המביישו הוא חייב מלקות. וכתב עוד רש"ל שכתבו רוב האחרונים שיש קבלה בידם לפדות המלקות הבאים מתוך מריבה בשמונה זהובים רייניש. וכן כתב מהר"מ מלובלין סימן מ"ו. ואח"כ הסכים רש"ל לדעת הגאון מהר"ב יצחק צלאש בעד כל מכה זהוב אחד. ולעד"נ שאין לקבוע מנהג ע"ז כי העשיר לפי עושרו הכל לפי מה שהוא אדם והעני לפי ענייו, כנ"ל הצעיר שמואל סג"ל:

תוכן העניינים

נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה