נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב· רבי שמואל הלוי סג"ל
שאלה סב
ואגב אבאר מ״ש בש״ע בי״ד סימן נ״ג כתב רמ״א בשם ת״ה סימן ק״פ דאין חוששין לנצרר הדם ומכשירין מסתמא עכ״ל. ולא משמע כך מדברי ת״ה דכתב בין כך ובין כך צריך לעיין בצלעות אי נצרר הדם וכו׳. וקשיא אהייא קאי האי בין כך ובין כך אי פירושו בין שהוא רחוק אגודל מן הגוף בין שאינו רחוק אגודל צריך לעיין בצלעות. זה אינו דא״כ למה חילק בין רוחב אצבע לאין רוחב אצבע והלא לפי זה דינם שוה בכולם צריך לעיין בצלעות אי נצרר הדם טריפה אפילו ברוחב אצבע ואי לא נצרר הדם כשר אפילו סמוך לגוף. ואי ה״ק בין בשמוטה בין בנשבר צריך לעיין בצלעות. גם זה אינו. דאיך אמר בין כך ובין כך צריך לעיין בצלעות משמע גם בשמוטה צריך לעיין בצלעות ואי לא נצרר הדם כשר וז״א שהרי אף אם לא נצרר הדם עדיין יש לחוש לנקובת הריאה וצריך לבדוק בגילא או רוקא כדשמואל בגמרא. וכל דבר שצריך בדיקה מדין התלמוד אין אנו בקיאין בבדיקה. וכ״ש דלרב אין מועיל שום בדיקה וכ״ש לדידן. ואי ה״ק בין לדברי האוסרין בין לדברי המתירין צריך לעיין בצלעות וצ״ל דאף המתירין לא התירו בענין אחר רק לעיין בצלעות (וא"ת א״כ מאי חילוק יש בין האוסרין והמתירין. י״ל דלדעת המתירין מותר אפילו בנשבר סמוך לגוף אם עיין בצלעות ולא נצרר הדם. ולהאוסרין אסור בנשבר סמוך לגוף אפילו אם עיין בצלעות ולא נצרר הדם ואינו מותר רק ברחוק אגודל מן הגוף ולא נצרר הדם), הא נמי ליתא דהא כתב הת״ה דיש לעיין בצלעות וכו׳ כדאיתא בהג״ה במיימוני ושם בפ״ח מה״ש משמע בהדיא דלדברי המתירין מותר לגמרי. גם בת״ה עצמו מוכח כן דכתב דמשערין ברוחב אגודל בצמצום הואיל ויש מתירין לגמרי בנשבר. ומ״ש מהר״ש בפ״י כתב הג״ה מיימוני גבי שמוטה דיש לבדוק ע״י גילא או רוקא או גדנפא וכו׳. היינו דכתב כן לדעת הרמב״ם דכתב וז״ל נשמט כנפי וכו׳ לפיכך בודקין אותו ואח״כ יאכל. וע״ז כתבה ההגה״ה מהו הבדיקה. אבל אין ספק שמהרא״י לא ס״ל כהרמב״ם משום שכל דבר הצריך בדיקה מדין התלמוד אין אנו בקיאין בבדיקה. וכן כתב רש״ל בהדיא בשמו בשע״ד סימן פ״ו וז״ל ואבדיקה לא סמכינן ולא בקיאין עתה על ידי בדיקה מהרא״י ז״ל עכ״ל. וע״כ צריך לפרש בין כך ובין כך ר״ל בין שנשבר רחוק מן הגוף יותר מרוחב אצבע בין נשבר סמוך לרוחב אצבע צריך לעיין בצלעות ומזה מייתי שפיר ראייה מהג״ה מיימוני ור״ל דעת ראב״ן שכתבה הג״מ משמו דאף אם נשבר ברחוק מחיבורו שיש לעיין בצלעות אס נצרר הדם יש לחוש לנקובת הריאה וצריך לבדוק עכ״ל (נמצא לדידן דאין אנו בקיאין בבדיקה צריך להטריף אם נצרר הדם בין שהוא רחוק מן הגוף אפילו יותר מרוחב אצבע או רוחב אצבע) וא״כ שפיר מכוון דעת מהרא״י דבין כך ובין כך ר״ל בין שהוא רחוק מן הגוף אפילו יותר מרוחב אצבע צריך לעיין בצלעות. אם נצרר הדם יש לחוש לנקובת הריאה וצריך לבודקה. נמצא לדידן אסור בלא בדיקה כי אין אנו בקיאין בבדיקה. אבל ביותר סמוך לגוף מרוחב אצבע בצמצום טריפה אפילו לא נצרר הדם כך היא דעת הת״ה בלי ספק. ותדע שהרי כך כתב הת״ה דבין כך ובין כך צריך לעיין וכו׳ ומהרש״ל כתב משמו דאין אנו בקיאין בבדיקה וק״ל (וא"ת מה מועיל בדיקה זו בצלעות דאף אם אינו נצרר הדם מ״מ יכול להיות שניקבה הריאה וצריך לבדוק בגילא או רוקא ואין אנו בקיאין וכו׳. ויש לומר דמאחר שהוא רחוק אצבע מן הגוף היה כשר בלא בדיקה ומה שאנו בודקין אחר הצלעות הוא בדיקה לחומרא ודו״ק. וכעין זה כתב הטורי זהב בענין בדיקות הסירכות) ואם כן לכל חלקי הסותר שכתבתי קשיא על רמ״א דכתב דאין צריך לעיין בצלעות.
שוב ראיתי בתורת חטאת שחולק על הת״ה בזה. ואם כן המראה מקום בש״ע שכתב ת"ה סימן ק״פ הוא טעות והוא דעת עצמו. ועיין בת״ח כלל ל״ח.
נאם הצעיר שמואל הלוי: